הרב טל חיימוביץ

"כשהאומה צריכה לפעולות גדולות צריכה היא לגלות ביותר גילוי סתרי תורה" (פנקס יג, קמ). כך כתב מרן הרב זצ"ל בתחילת התיישבותו בארץ ישראל, ביפו, כשראו עיניו את המושבות החדשות הולכות ונבנות.

ואכן, מרן הרב הלך וגילה את נשמת האומה מתוך מקורות התורה הפנימיים: "בָּא הָרַב קוּק זַ"ל, וְגִלָּה בְּקַבָּלָה אֶת נִשְׁמַת הָרַבִּים, אֶת מְאֹרְעוֹתֶיהָ, סַכָּנוֹתֶיהָ, יְרִידוֹתֶיהָ, הַצָּלוֹתֶיהָ, גְּאֻלּוֹתֶיהָ, צֵרוּפֶיהָ וְזִכּוּכֶיהָ, עֲלִיּוֹתֶיהָ וְשִׂגְשׂוּגֶיהָ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַהִיא, כְּלוֹמַר שֶׁל כְּלָלוּת נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל" (הרב הלל צייטלין, ספרן של יחידים: הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל, עמ' 236).

משום כך חשיבות חשיפת מקורותיו הפנימיים של מרן הרב והעמידה על שיטתו המיוחדת היא דבר הנצרך לדורנו כמו אוויר לנשימה: "כיון שאנו עסוקים בימים אלו בפעולות גדולות שעתידים לשנות את פני ההסטוריה הישראלית, אנו זקוקים לגילוי אורות תורה פנימיים המגדלים את נשמת האומה ונותנים לה עוז מיוחד" (חיי הראיה פרק ט). אלא שצריך לדעת שתורתו הפנימית של מרן הראי"ה מתאפיינת בכמה קווים ייחודיים המחייבים את המעוניין לעמוד על עיקרי שיטתו ללכת על פיהם.

הרב ענה כי אין טעם בכך אף שיסודות דבריו כולם מהאר"י (ג' באלול מו), כי מי שאינו מבין את עומק הדברים, לא יעזרו לו המקורות

העיקרון הראשון: לא די בקישור דברי הרב זצ"ל למקורותיו

בשנת תר"ף פרסמה הסתדרות ירושלים חוברת דקה ששמה "אורות", שהכילה שני מאמרים בלבד: אורות מאופל ואורות התחיה. לא רבים הבינו את דברי מרן הרב, ופסקאות מספר, ובייחוד פסקה לד ממאמר אורות התחיה, עוררו רוגז בכמה מהנרגנים.

הרב זצ"ל נדרש לשאלה מדוע הוא אינו מפרסם את מקורותיו. על כך ענה הרב כי אין טעם בכך אף שיסודות דבריו כולם מהאר"י (ג' באלול מו), כי מי שאינו מבין את עומק הדברים, לא יעזרו לו המקורות כדי לעמוד על הקשר שבין דברי הרב זצ"ל למקורותיו: "לְבָאֵר אֶת הַמְּקוֹרוֹת אֵין תּוֹעֶלֶת. עַל פִּי רֹב אֵין הַמְּקוֹרוֹת מְבָאֲרִים לֵהֵדְיָא אֶת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי, אֶלָּא הֵם מַרְאִים עַל זֶה אַחֲרֵי הִתְבּוֹנְנוּת וְהַרְגָּשָׁה עֲמֻקָּה" (אגרות הראי"ה ד, מהדורת תשע"ח, אגרת קנח עמ' קצח).

תשובת הרב מעירה אותנו להבין כי בדרך הלימוד של דברי הרב זצ"ל יש לצפות לנקודות עומק שאינן חשופות בהקבלה ישירה ופשוטה בין מקורות הנסתר לדברי הרב.

העיקרון השני: עמידה על תורת גדולי המחשבה

עוד נקודה שתורתו הייחודית של מרן הרב זצ"ל מתאפיינת בה היא הכללת השיטות המחשבתיות-פילוסופיות של גדולי האמונה והמחשבה עם תפיסות העומק הקבליות. הרב זצ"ל תבע כי קודם שיעסוק הלומד בחוכמה הפנימית עליו להעמיק בעניינים העליונים המדוברים באופן שכלי, ורק לאחר מכן להשכיל ברזי הקבלה: "חִסָּרוֹן גָּדוֹל בְּלוֹמְדֵי קַבָּלָה הָרְגִילִים, מָה שֶׁאֵינָם מְשׁוֹטְטִים בַּתְּחִלָּה בְּשִׂכְלָם מִמְּקוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, לְהַשְׂכִּיל בָּעִנְיָנִים הָאֱ-לוֹקִיִּים" (אורות התורה י, ז).

מתוך כך עולה כי על הלומד את דברי מרן הרב להכיר את התפיסות הפילוסופיות-מחשבתיות המקבילות העוסקות בנושא הנידון, ורק לאחר מכן לגשת ולהעמיק במקורות הפנימיים המקובלים. בלא זאת לא יהיה אפשר לעמוד על תורף חידושו של מרן הרב. דוגמה לכך יש במה שאמר הרב זצ"ל על פירושו של הרב מנשה אדלר על ריש מילין, שאף שהפירוש הזה הוא על צד הקבלה, אבל הצד הפילוסופי לא פגע ולא נגע (שבחי הראי"ה, בית אל תש"ע, עמ' 172).

העיקרון השלישי: יישום נקודות קבליות במרחבים חדשים

עוד נקודה מהותית בלימוד כתבי מרן הרב זצ"ל מהשוואתם לכתבי פנימיות התורה היא ההבנה שהרב חידש עניינים בלימוד הנסתר ואף יישם את דברי האריז"ל על נקודות שלא נכתבו במקורות במפורש.

לא רק שהרב גילה תפיסות עומק בטקסטים הקבליים, הוא אף יצר הרכבות חדשות ויישומים חדשים על מרחבים מציאותיים שהספרות והמסורת הקבלית לא דיברה עליהם בגלוי. דוגמה לכך היא המושג "בירור ניצוצות" שבכתבי רב זצ"ל, המקבל כמה פנים חדשות שאינן מופיעות באופן פשוט באריז"ל, כמו זיקוק הדעות הנפולות (קובץ א, עח) או תיקון גופם של ישראל דרך ההתעמלות וחיזוק הגוף (אורות התחיה לד).

ב"ה התברך דורנו בריבוי לימוד בתורות הפנימיות על כל גווניהן, ורבים הם הלומדים המנסים להתחקות אחר שיטתו הייחודית של הרב זצ"ל גם בכתבים הקבליים, מה שהוביל ליצירת סוגה חדשה של ספרות המחברת בין דברי מרן הרב למקורותיו הפנימיים. אף אני הקטן זכיתי בספרי החדש, 'האר"י והראי"ה', להצטרף למגמה זו, אך העבודה רבה, ותלמידי החכמים נקראים לשנס מותניהם ולהעמיק חקר, לבאר דברי הרב זצ"ל ממקורותיו הפנימיים ולהביא גאולה לעולם.

הכותב הוא ר"ם בישיבת מעלות, ראש מיזם רבנן דאגדתא ומחבר הספר החדש 'האר"י והראי"ה'