בניגוד לתרבות הישראלית בעשורים האחרונים, שדורשת הכול "כאן ועכשיו", כמאמר הקריאות המופקרות לעצירת המלחמה ולשחרור אלפי מחבלים, אויבינו ניחנו מאז ומעולם בסבלנות ובאורך רוח. יום-יום במשך שנים ארוכות עמלו על תוכניותיהם השטניות עד שהחליטו שהגיעה שעת האפס. בינתיים, כמו במשל הצפרדע, דאגו לבשל אותנו על אש נמוכה ולהרגיל את מדינת ישראל לרף הכלה גדול יותר מיום ליום.
זה קרה באינתיפאדה השנייה, בירי הרקטות מעזה, בהתפרעויות על הגדר ובהרחבת טווח הירי בצפון משבוע לשבוע זה עשרה חודשים. בכל המקרים הללו היה האויב הצד היוזם, אך במקום להכות בו מכה קשה שתטלטל את הציבור ותאלץ את מדינת ישראל להפסיק את מדיניות ההכלה, ידע האויב להשתמש שימוש ציני בחולשה ובהססנות הישראלית, והצעיד אותנו טיפין טיפין אל הנקודה שבה היה בטוח שגם אם נתעורר, זה יהיה מאוחר מדי.
הביטוי המוחשי ביותר להידרדרות הביטחונית ולהתעצמותם של גדודי הטרור הוא טרור המטענים. זה החל במטעני צינור שהושלכו לעבר כוחות צה"ל בשכם ובג'נין וזלג בתוך זמן קצר גם לערים אחרות
החמרה פושעת
המצב ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים הוא בדיוק שלב אחד לפני הרגע הזה, וכמעט מתחת למכ"ם הולך השטח ומסלים הסלמה שלא נראתה כאן קרוב לשני עשורים. השילוב של תקשורת פושעת שאינה מסקרת את אירועי הטרור עם מערכת ביטחון שדוגלת במדיניות הכלה וכיסוח הדשא ומעדיפה "תחושת ביטחון" על פני ביטחון של ממש, בצירוף העובדה שהאויב בחוכמתו מגביר את הלחץ בצורה מדודה ואיטית, גורם שמרבית הציבור אינו מודע כלל לחומרת המצב.
הביטוי המוחשי ביותר להידרדרות הביטחונית ולהתעצמותם של גדודי הטרור הוא טרור המטענים. זה החל במטעני צינור שהושלכו לעבר כוחות צה"ל בשכם ובג'נין וזלג בתוך זמן קצר גם לערים אחרות, ואפילו לכפרים קטנים כמו עזון, בית אומר ובורקא. מהר מאוד הפכו מטעני הצינור למטעני גחון קטלניים שגרמו למותם של לוחמי צה"ל אלון סקאג'יו ויהודה גטו ולוחמת מג"ב שי גרמאי הי"ד ולפציעתם של לוחמים רבים נוספים, וכשאלו לא זכו לתגובה מספקת החלו מטעני התופת לגלוש החוצה אל צירי התנועה המרכזיים ביו"ש.
כשעוברים על פיגועי המטענים שהתרחשו בחודשים האחרונים ביו"ש מגלים מספר בלתי נתפס, שכולל כמעט כל ציר תנועה מרכזי
פיצוץ מטען החבלה ביום ראשון השבוע על אוטובוס נוסעים בסמוך ליישוב מעלה עמוס בגוש עציון היה רק אירוע אחד בשרשרת פיגועים מדאיגה שמבשרת על תופעה מסוכנת חדשה שנכנסה למשחק. לפיגוע הזה קדם פיגוע דומה שהתרחש כמעט באותה נקודה לפני חמישה חודשים, ובו פוצצו מחבלים מטען חבלה לעבר אוטובוס שחלף במקום. שני הפיגועים נגמרו בנס בנזק בלבד וללא נפגעים.
טרור המטענים לא נשאר בתחומי גוש עציון, וחצה את גזרת יהודה ושומרון לאורכה ולרוחבה. לפני כחודשיים הטמינו מחבלים מטען חבלה רב-עוצמה בצידו של כביש 57, בין היישובים שבי שומרון ועינב. בתיעוד שפרסמה הזרוע הצבאית של חמאס נראה המטען מתפוצץ בהפעלה מרחוק על אוטובוס שנסע בכביש, אך ככל הנראה בשל טעות אנוש מופעל שנייה וחצי לפני שהאוטובוס חלף בנקודה, ולכן נמנעה פגיעה קשה בנוסעים. כמה שבועות לאחר מכן שוב הטמינו מחבלים מטען צד בכביש 57, מאות מטרים מהמקום הקודם, אך הפעם הוא אותר מבעוד מועד.
כשעוברים על פיגועי המטענים שהתרחשו בחודשים האחרונים ביו"ש מגלים מספר בלתי נתפס, שכולל כמעט כל ציר תנועה מרכזי. הכביש בין שבי שומרון לחומש הפך לזירת מטענים קבועה, ושבע פעמים לפחות בחודשים האחרונים התרחשו בו פיגועי מטענים, שנפצעו בהם חיילי צה"ל ותלמידי הישיבה בחומש. במזבח יהושע בהר עיבל התגלה לפני כמה חודשים מטען רב-עוצמה שהוטמן בין אבני המזבח ויועד להתפוצץ על המבקרים במקום, ובכביש הגישה להר אותרו מטענים פעמיים לפחות בזמן האחרון.
גם כביש 55, אחד משני הכבישים המרכזיים המחברים בין השומרון למרכז, הפך לאחרונה לזירת טרור. פיגוע משיכה משולב, שכלל השלכת בקבוקי תבערה וזירת מטענים, בוצע בסמוך לכפרים עזון ונבי אליאס. מכונית תופת התפוצצה ב"תאונת עבודה" בכפר תולת', סמוך לקרני שומרון, לפני כמה חודשים, וכמעט מדי שבוע, ולעיתים אף כמה פעמים בשבוע, מדווחים הערבים על השלכת מטעני חבלה לעבר גדר המערכת בסמוך לאלפי מנשה ולכביש 55.
בתוך שנים אחדות הידרדרה גזרת יהודה ושומרון בחסות ההפקרות, אתרוג הרשות הפלשתינית וחוסר הרצון להכריע את הטרור ולמשול בשטח, ממצב של "טרור עממי", שכלל אבנים ובקבוקי תבערה, למצב של מלחמה על מלא
כביש גלעד, שחווה בכל החודשים האחרונים טרור בלתי פוסק של פיגועי אבנים ובקבוקי תבערה, הצטרף אף הוא למגמה המדאיגה בשבוע שעבר עם גילוי מטען חבלה שהטמינו מחבלים מהכפר מדמא בצד הכביש, ובחווה חקלאית הסמוכה ליישוב חרמש שבצפון השומרון פוצצו מחבלים מטען חבלה בהפעלה מרחוק, וארבעה יהודים נפצעו.
גזרת בנימין, אם תהיתם, לא נותרה מחוץ למעגל האש. מטען חבלה הושלך בסוף השבוע שעבר לעבר אחד השערים ביישוב בית אל וגרם לפיצוץ אדיר שנשמע ברחבי היישוב. ניסוי כלים? תחליטו אתם. אגב, זאת אינה הפעם הראשונה מפרוץ המלחמה שמטעני חבלה מושלכים לעבר גדר היישוב ואוגדת איו"ש הסמוכה. בכפר מועייר שבבנימין הפכו המטענים לשגרה, ואחרי שורת פיגועי מטענים בכביש אלון הסמוך גילו המחבלים תעוזה ותחכום והטמינו מטען סמוך לדגל אש"ף שנתלה בצד הציר והתפוצץ על לוחם מילואים שניסה להסירו.
גם בציר הגישה מהיישוב כוכב השחר לבסיס חיל האוויר שבבעל חצור הטמינו מחבלים מטעני חבלה בשלושה אירועים לפחות שבנס אותרו מבעוד מועד, ומטעני חבלה הושלכו כמה פעמים לעבר השער האחורי של היישוב פסגות, הגובל באל-בירה.
לא הגיע הזמן לשריון?
רשימת האירועים עוד ארוכה, ועוד לא דיברנו על טרור המטענים לעבר מחסומי צה"ל ובתוך הכפרים והערים הערביות, שמספקים פעם אחר פעם תיעוד של פטריות עשן ואש שאופפות את הג'יפים הצבאיים ומעלות תהיות לא מעטות אם לא הגיע הזמן להכניס כוחות שריון לקיני הטרור הללו.
אולי התרגלנו למציאות הזאת, ונדמה לעיתים שמאז ומעולם היא הייתה כאן, אבל האמת היא שאפילו בעבר הלא-רחוק הפיגועים שמתרחשים כיום נשמעים דמיוניים ונעדרי היתכנות. עד לפני שלוש-ארבע שנים יכול צה"ל להיכנס לשכם ולג'נין בלי שתיירה לעברו אפילו ירייה אחת. מטעני גחון שמעיפים באוויר פנתר ממוגן? מי חשב על זה בכלל? מטעני צד על אוטובוס ביו"ש היו בגדר זיכרון מדמם בלבד מהאינתיפאדה השנייה. בתוך שנים אחדות הידרדרה גזרת יהודה ושומרון בחסות ההפקרות, אתרוג הרשות הפלשתינית וחוסר הרצון להכריע את הטרור ולמשול בשטח, ממצב של "טרור עממי", שכלל אבנים ובקבוקי תבערה, למצב של מלחמה על מלא. את האבנים החליפו יריות, ואת בקבוקי התבערה החליפו מטעני צד בכבישים. העובדה שעדיין לא נהרגו אזרחים מפיצוץ מטעני חבלה ומכוניות תופת ביו"ש היא נטו עניין של ניסים ורחמי שמיים.
בזכות מאות משפחות ובחורים מחלוצי ההתיישבות, שאף שילמו על כך לא-פעם בפציעתם ובסיכון חייהם, בהרס ביתם ורכושם ובתנאים לא-תנאים שבהם התגוררו, הוכרעה המערכה
הזינוק בהיקף ובחומרה של הפיגועים מראה כי מספר המחוסלים הגבוה שנוהגים להתגאות בו בפיקוד המרכז נובע בראש ובראשונה מהתעצמות גדודי הטרור לממדים מפלצתיים, ובפועל אינו מצליח להביא לידי מיגור הטרור, שכן הפיגועים רק הולכים ומשתכללים.
לתוצאה הזאת יש סיבות מספר, וכמה מהן סקרנו כאן בהרחבה, אך לפני הכול הדבר נובע מחוסר רצון אמיתי להכריע את האויב ולשוב לשלוט בשטח שליטה מלאה.
פעילות צה"ל נגד הטרור מתמקדת במבצעים בערים הערביות מפעם לפעם ובמעצרים ובחיסולים נקודתיים, אך אינה מבקשת לכבוש את מעוזי המחבלים אלא מנסה לכסח את הדשא ולסגת אחורה להענקת השליטה לרשות הפלשתינית. לכן פעילות טרור מבית הרשות הפלשתינית ותנועת פת"ח אינה מטופלת, ולמעשה אף זוכה לחסינות.
הדרך היחידה למיגור הטרור ולהשבת הביטחון היא ביטול הסכמי אוסלו הארורים, כיבוש מלא של שטחי האויב ביו"ש, שהתרחבו גם לכפרים הזניחים ביותר, כניסה בכוחות גדולים, פינוי אוכלוסייה, חריש עמוק של תשתיות הטרור והחזרת השליטה הישראלית למרכזי הערים. כן, בדיוק, גם בעזה.
קונספציית הסבבים והמב"ם קרסה מזמן, והאויב מתקדם במהירות לעבר המטרה. בכוחנו לקבוע אם נשוב באופן יזום לימים שלפני פרוץ השלום, שבהם יכולנו לטייל בנינוחות בשכם וביריחו, או לצאת למלחמת מאסף, כואבים ומופתעים אחרי שסיר הלחץ יתפוצץ.
רצף יהודי
נסיים במשהו אופטימי ומרגש. בחודשיים האחרונים, אחרי מאבק של יותר מעשור בשטח, הושלמה יצירת רצף טריטוריאלי יהודי לאורך ספר המדבר וכביש אלון, מכוכב יעקב שבבנימין ועד ליישוב חמרה שבבקעת הירדן, שמורכב משלושים גבעות וחוות.
זהו רצף טריטוריאלי שקשה להפריז בחשיבותו, משום שהוא תוקע טריז בין מרכז המדינה הפלשתינית המתוכננת בשדרת ההר בבנימין והשומרון ובין יריחו ובקעת הירדן, שעתידות לפי תוכניות הרשות הפלשתינית לשמש החלק שיחבר בין ירדן לשכם ולרמאללה. זה רצף ענקי ואולי חסר תקדים ביו"ש, שיש בו קרוב ל-300,000 דונמים(!) בשליטה יהודית איתנה באמצעות בנייה, צירים אסטרטגיים, חקלאות ומרעה.
עד לפני כמה שנים עוד היה השטח מלא במאהלים בדוויים ובמאחזים ערביים בלתי חוקיים שפיתחה הרשות הפלשתינית במבצעי בזק ליליים ובמשאבי עתק, אך בזכות מאות משפחות ובחורים מחלוצי ההתיישבות, שאף שילמו על כך לא-פעם בפציעתם ובסיכון חייהם, בהרס ביתם ורכושם ובתנאים לא-תנאים שבהם התגוררו, הוכרעה המערכה לטובת הצד היהודי, והפולשים הערבים נדחקו אט-אט החוצה ונאלצו לחזור אל תוך גושי הכפרים.
הרצף הטריטוריאלי העצום שהושלם לאחרונה הוא אירוע היסטורי, פריצת דרך בכל הקשור לתחום ההתיישבות, ובעז"ה עוד נקדיש לו טור מלא (ואולי אפילו כמה) ביום מן הימים. אבל עד אז חשוב לדעת שהמערכה רחוקה מסיום. נכון, החיבור הראשוני הושלם, אבל בשטח עוד מתחולל קרב איתנים גם נגד מערכת הביטחון, שמסרבת להשלים עם סיכול תוכניות המדינה הפלשתינית, וביצעה רק השבוע הרס ברוטלי בגבעת אור מאיר, בשדה יונתן ובצור הראל, וכמובן גם נגד האויב הערבי, שנלחם על החזרת שליטתו לחבלי המולדת ששוחררו ממנו.
זה הזמן של כולנו להצטרף לחלוצים ולסייע בהמשך המערכה על השטח שניטשת במקביל בעוד חזיתות רבות ביהודה ושומרון, כל אחד כפי יכולתו. מי במעבר קבוע לגבעה, מי בעזרה בשמירות בלילה ומי בסיוע כספי או לוגיסטי שיאפשר את הרחבת הפעילות. ברגעים אלו אנו כותבים בגופנו את דפי ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל, מי לא ירצה לזכות להיות שותף?
