השבוע, במפגש מטעם האגודה למען החייל עם אלמנות חרבות ברזל, נכנסתי לחדר מלא בנשים יפהפיות וצעירות, חלקן עם תינוקות בידיים, ומה אומר לגיבורות ישראל האלה? לענייה, לסוערה לא נוחמה? רק דבר אחד מהפטרת השבוע: "וכל בנייך לימודי ה', ורב שלום בנייך".
הדבר שאת יכולה ללדת עכשיו, רק את, הוא לימוד חדש. זו הייתה שנת הלימודים הקשה ביותר שידעת. שידעת! עכשיו את אישה יודעת. כל לימוד הוא נחמה, הוא הולדה, הוא הטוב שאפשר לראות מיום רע.
"בשנה זו היו הלימודים נוראים", כתב הרב דסלר בשיחה לראש חודש אלול מייד לאחר השואה. הוא לא רצה לייאש, הוא רצה לומר דבר מופלא: אם לא נצליח להוציא מכל מה שעברנו לימוד מחודש על עצמנו, על העולם, על האמונה, יהיה אפשר לחשוב חלילה שהכול היה לשווא. שלא למדנו דבר.
אם לא נצליח להוציא מכל מה שעברנו לימוד מחודש על עצמנו, על העולם, על האמונה, יהיה אפשר לחשוב חלילה שהכול היה לשווא. שלא למדנו דבר
לרבי נחמן תורה נפלאה שמתכתבת עם שם הפרשה, פרשת ראה. הוא מביא את הפסוק שכתב החכם באדם: "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה – ראה!" גם הפסוק הזה, ממש כמו בפרשתנו, מדבר על ימים רעים וימים טובים. "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע". הכוונה אינה שיש ימים כאלה וימים כאלה. כל יום, כל יום! הוא טוב ורע, "ראה נתתי לפניך היום!" ביום הזה ממש. איך אפשר לראות טוב ביום רע? לראות חיים בשנה שחווינו בה כל הרבה מוות? נצליח רק אם נהיה אנשים לומדים.
"והנה, יש שני מיני ימים: ימי טוב וימי רע כמו שנאמר בקהלת: 'ביום טובה היה בטוב וביום רעה – ראה' היינו, שצריך האדם להסתכל שם היטב היטב בוודאי ימצא שם ימי טוב, היינו: תורה" (ליקוטי מוהר"ן תורה לג).
את חייבת לראות מה את יודעת אחרי השנה הזו, איזו תורה חדשה למדת, אומר הנחמן הגדול. תראי! תראי איך למדת ללכת, איך למדת לקום, איך למדת לבכות ולצחוק, איזו תורה חדשה נכתבת ממך! ועכשיו שנת לימודים חדשה: השנה תדעי שמחה, תדעי אהבה, תדעי נחמה.
עוד תראי כמה טוב תלמדי בשנה הבאה.
