תגובה על המאמר מן השבוע שעבר "הרב הראשי לישראל או הרב הראשי למגזר"
הרב נריה גוטל
מאמר העורך בגיליון השבוע שעבר הוכתר בכותרת "הרב הראשי לישראל או הרב הראשי למגזר". העורך ביקש לצאת חוצץ נגד החתירה לסימון מועמד הציונות הדתית, אולם חוששני שהוא כשל בהבנת הנקרא, שכן הוא עירב בין מפלגה ציונית-דתית ובין השקפת עולם ציונית-דתית. אליבא דאמת, אין מופרכת יותר מהאמירה שהמחזיקים בתפיסת עולם ציונית-דתית תרים אחר רב ציוני-דתי מגזרי. אמירה כזו אינה אלא אוקסימורון, ממש תרתי דסתרי.
כמי שהיה חבר בוועדת הרב יעקב אריאל שליט"א לאיתור מועמד מתאים (ועדה שאגב, כלשון הרב, "לא חזרה בה מהחלטתה"), סהדי במרומים שאף לא אחד מחברי הוועדה נתן דעתו על סוג הכיפה שמתחת לכובעי המועמדים שהופיעו לפנינו, שחורה או סרוגה, רגילה או 'ברבוש'. אף לא אחד מחברי הוועדה גם לא התעניין בשאלה לאיזו מפלגה הצביע מועמד זה ואחר.
כל שעניין את חברי הוועדה היה אם המועמד אמון על השקפת עולמה של הציונות הדתית. אם הוא חש מחויבות לכלל ישראל כולו והוא אינו 'מגזרי'; אם הוא רואה לנגד עיניו כשרות ממלכתית מקיפה ואיכותית; מה יחסו לסוגיית הגיורים בעומק היקפה הכלל-ישראלי; מה יחסו לממלכה הישראלית ולראשי הממלכה; מה זיקתו לצה"ל, למפקדיו וללוחמיו; מה יחסו לעם שבשדות, והלאה על זו הדרך. ולא, לא מן השפה ולחוץ.
מן המאמר שפורסם עולה כי לדעת העורך אין להסתייג ממינוי רב ראשי חרדי. ואני מסכים. מבחינתי בוגר ישיבת פוניבז' או ישיבת פורת יוסף אינו פסול, חלילה. אלא שאני מבקש לברר תחילה על איזו משנה אמון רב זה. ולבל נדבר באוויר, הבה נהיה קונקרטיים. לדוגמה, כולנו זוכרים רב ראשי אשר איש אינו טען שהוא גדול בתורה, ולימים התברר גם שנקיות כפיים אינה מסגולותיו האישיות, ואולם מעלה אחת הייתה לו: הוא התחייב להתנגד להיתר המכירה! האם אותו רב, שגדל דווקא בערוגות הציונות הדתית, הוא ציוני-דתי? לא מיניה ולא מקצתיה.
ועוד דוגמה, האם רבנים שנוקטים נפוטיזם מופלג, ורשימת מועמדיהם למשרות רבניות בכירות נגועה בקרבה משפחתית מובהקת, האם הם עונים על דרישה מקדמית של השקפת עולם כלל-ישראלית? לדידי ולדידה של תפיסה ציונית-דתית, רק שני קריטריונים אמורים לבוא לידי ביטוי בבחירה למשרה רבנית בכירה: מצוינות תורנית ומידותית לצד נגישות כלל-ישראלית.
זוכרני את התבטאותו הנוקבת של הרב שאול ישראלי זצ"ל נגד מועצת הרבנות הראשית שטרפדה מתן 'כושר' לתלמיד חכם "שדעתו אינה עולה בקנה אחד עם דעתם". אז אמר הרב ישראלי שהוא בוש ונכלם מהתנהלות זו, שזו אינה דרכה של תורה וזו אינה משנתה של הציונות הדתית (הרבנות והמדינה).
ונכון הדבר. לא יעלה על הדעת שגדלות בתורה לא תהיה תנאי סף, אך לא די בו. ישאל את עצמו כל מי שמעמד הרבנות הראשית הכלל-ישראלית לנגד עיניו: כאשר ניצב לנגד עינינו רב שפיו מפיק מרגליות נגד חיילי צה"ל שמוסרים נפשם על מזבח התורה והעם והארץ, ומולו מתייצב רב שדרגות קצונה על כותפותיו, האם למישהו יש ספק מי הוא בעל ההשקפה הכלל-ישראלית, המתאים להיות רב ראשי לעם ישראל כולו?
ואם רב אחד מקפיד(!) שלא לאכול מהכשר הרבנות אלא רק כאשר מתלווה לו בד"ץ (מסוים), ובשל כך אינו טורח לטייב את הכשר הרבנות ה'רגילה', לפי שאותו ואת חוגו זה לא מעניין, האם הלה מתאים להיות רב ראשי לכלל-ישראל? ואם אותו רב גם מזניח את מערכת הגיורים או מציב רף שחוסם גיורים רבים אף שכתלמיד חכם הוא יודע שלמשנה מקילה בנדון יש תימוכין רבים, אך הוא את נפשו ונפש חוגו הציל, הלה מתאים להיות רב ראשי לכלל ישראל?
זו ורק זו המשמעות של איתור רב ציוני-דתי. לא מפלגתית ולא פוליטית אלא השקפת עולם וחזון כלל-ישראלי. מכונן הרבנות הראשית לישראל, הראי"ה קוק, לימדנו באיגרות הראי"ה כי חובה עלינו להתחבר אל "דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה". והוסיף כי מי שאינו כזה, "לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת". ובכן, אישיות כזו היא ציונית-דתית.
תגובת עורך 'עולם קטן'
כפי שהוסבר במאמר בשבוע שעבר, אנו רוצים מאוד רב ראשי בעל השקפת עולם לאומית, אדם שמחובר למדינת ישראל ולכלל-ישראל. במאמר הודגש ההבדל בין המטרה להביא לידי בחירתו של אדם הדוגל בהשקפות כאלה ובין מה שקורה בפועל כעת במערכת הבחירות הנוכחית, שעוסקת במיתוג מגזרי כגון הביטוי 'נציג הציונות הדתית לרבנות הראשית' ועריכת סקרי תמיכה ממוקדים בקרב בני הציונות הדתית, כאילו הרב הראשי הוא רב המגזר שנבחר על ידו ולא הרב הראשי לכלל-ישראל. לדעתנו הסגנון הזה בונה חומות בין שאר חלקי העם וסותר את עיקר משנתו הבלתי מגזרית בעליל של מרן הראי"ה קוק זצ"ל בייסוד הרבנות הראשית.
