כששמע ינון לוי, בעל חווה בדרום הר חברון, לפני כמה חודשים באמצעות כלי התקשורת כי הממשל האמריקני הטיל עליו סנקציות, הוא לא התרגש במיוחד. "לא הבנתי מה זה בדיוק", הוא משחזר. "אמרו שאם יש לי נכסים בארצות הברית, מעקלים לי אותם, וגם שלא אוכל לטוס לשם. זה לא הדאיג אותי".

יום לאחר מכן, כשקיבל טלפון ממנהלת סניף הבנק שלו, הבין לוי שהסיפור מורכב ומסובך הרבה יותר משחשב. "היא עדכנה אותי שחשבון הבנק שלי מוקפא ואני לא יכול לגעת בו. ניסיתי להעביר את הכסף לחשבון אחר של קרוב משפחה, וביטלו לי את ההעברה. מאז כל הכסף שיש לי בחשבון תקוע. אין לי איך להתנהל. ניסיתי לפתוח חשבון בבנקים אחרים, וכולם סירבו. הם פוחדים מאמריקה.

"הבנק הוא גוף שמגלגל מיליארדים ומתעסק עם ארצות הברית. עד כמה שהחשבון שלי מתנהל בסכומים גבוהים, זה כאין וכאפס מול הסכומים שהם מנהלים עם ארצות הברית. הם מעדיפים להפסיד אותי ואולי עוד כל מיני אנשים ולא להיתקע מול ארצות הברית", מסביר לוי את המורכבות. "הטענה העיקרית שלי מול הבנק היא שהיו צריכים לומר לי: אנחנו לא רוצים לעבוד איתך, יש לך כמה שעות למשוך את הכסף שלך, וזהו. במקום זה הקפיאו לי את הכסף. הם אפילו לא ניסו לעזור".

ינון לוי: "הטענה העיקרית שלי מול הבנק היא שהיו צריכים לומר לי: אנחנו לא רוצים לעבוד איתך, יש לך כמה שעות למשוך את הכסף שלך, וזהו. במקום זה הקפיאו לי את הכסף. הם אפילו לא ניסו לעזור"

הסיבה הרשמית של ממשל ביידן להטלת הסנקציות היא טענת מחלקת המדינה האמריקאית כי לוי היה מעורב בפעילות אלימה נגד פלשתינים ביהודה ושומרון, אך לוי מכחיש את הטענה מכול וכול. "זה כנראה בא מכל מיני ארגוני שמאל שפחות אוהבים את העובדה שאנחנו תופסים את השטח. טענו נגדנו כל מיני טענות שונות ומשונות. אם הדברים היו נכונים, המשטרה וגופים נוספים בארץ היו פועלים נגדנו. המשטרה איתנו, הם יודעים שזה קשקוש".

לוי, נשוי ואב לשלושה, הוא בעל עסק לעבודות עפר. מאז הטלת הסנקציות הוא נאלץ להתנהל בקומבינות. "כשצריך לעשות העברות לאנשים אני צריך לבקש עזרה מחברים למרות שיש לי קרוב ל-500,000 שקלים שתקועים בחשבון ומיועדים לפיתוח של החווה. היו לי הרבה תוכניות לכסף הזה, ונתקעתי.

"כמה חברי כנסת ניסו לעזור", הוא מציין, "אבל בסוף בגלל המצב נתניהו מנסה לנהל את המלחמה עם אמריקה. העובדה שיש כמה אזרחים שנדפקים מזה לא יכולה לגרום לו להפוך שולחן. הוא מעדיף לקבל מהם נשק. גם בממשלה וגם בבנק, אם היו טיפה ראש גדול, היו מבינים את הסיטואציה ויכולים לעזור בדרכים אחרות".

מתן אביטל: "לפני כשלושה חודשים באנו לסגור עם קבלן, ופתאום גילינו שלמעשה כל הכסף שלנו מוקפא בגלל הסנקציות שארצות הברית הטילה על קרן הר חברון"

מאושר אך תקוע

ינון לוי עוד מחכה לישועה ולכסף התקוע. בינתיים לא רחוק ממנו יישוב שלם משווע לעזרה עקב הסנקציות האמריקאיות. היישוב אביגיל שבדרום הר חברון חגג לאחרונה עשרים שנה להקמתו ושנה להסדרתו. הוא מוגדר התיישבות צעירה. היות שהיישוב הוקם בצורה בלתי רשמית, כל מבני הציבור ביישוב זמניים וקטנים. בית הכנסת הנוכחי נבנה אי-אז בראשית ימי היישוב בהשקעה של הכסף ממענקי השחרור של מקימיו. מאז צמח היישוב לכשישים משפחות, והמקום צר מהכיל את כל התושבים.

לפני כשנתיים יצא היישוב בקמפיין מימון המונים כדי לבנות בית כנסת חדש. בקמפיין גויסו 780,000 שקלים, והסכום הועבר דרך קרן הר חברון, עמותה רשומה, כדי שהתורמים יוכלו לקבל החזרי מס בגין התרומה.

מאז סיום הקמפיין וגיוס התרומות עסקו באביגיל בהמשך התכנון והבנייה של בית הכנסת, והבנייה כבר בעיצומה. "לפני כשלושה חודשים באנו לסגור עם קבלן, ופתאום גילינו שלמעשה כל הכסף שלנו מוקפא בגלל הסנקציות שארצות הברית הטילה על קרן הר חברון", משחזר מתן אביטל, תושב אביגיל זה 15 שנה. "כנראה הבנק צריך לעמוד ברגולציות בין-לאומיות, אני לא באמת יודע. אנשים כאן ביישוב התרימו את המשפחות שלהם, בימת התפילה הוקדשה לזכר חייל צה"ל שנפל, ואנחנו פשוט לא יכולים להשתמש בכסף ולממש את התרומות שלהם".

ומדוע האמריקאים מתנכלים לקרן הר חברון? לפני כשלושה חודשים הטיל משרד האוצר האמריקאי סנקציות על הקרן, שמסייעת למיזמי התיישבות באזור הר חברון, בטענה שגייסה כספים בעבור ינון לוי מיודענו כמה שבועות אחרי שהוטלו עליו סנקציות אמריקניות. על הסנקציות שמעו בקרן לראשונה באמצעות כלי התקשורת, וכשניסו לבצע פעולות בחשבון הבנק, בנק לאומי אם תהיתם, גילו שהוא אכן ננעל. למרות פניות חוזרות ונשנות לא גילו בבנק אפילו בדל גמישות. לטענת משרד האוצר האמריקני, הקרן גייסה 140,000 דולר בעבור לוי, ובכך הפרה את הסנקציות האמריקאיות שהוטלו עליו. חשוב לציין כי זה הסבב השלישי של סנקציות נגד מתנחלים שהטיל ממשל ביידן.

"אנחנו לא חברה או גוף בעל מטרות רווח", מחדד אביטל, "בסוף אנחנו אנשים פשוטים ששמו מחסכונותיהם כדי להנציח אנשים יקרים להם, ואנחנו תקועים. אין לנו איך להתקדם. יש לנו אדריכלית שאנחנו צריכים לשלם לה, הגשנו קבלות לקרן, והם אמרו לנו שהחשבון שלהם סגור והם לא יכולים לבצע שום פעולה. אנחנו די אבודים. לא מכירים פוליטיקאים. לקחו לנו את הכסף, אין לנו איך להגיע אליו. אנחנו ממש לא קשורים לסיפור של ינון לוי, אנחנו יישוב מאושר, וקורה כאן משהו הזוי לגמרי. אנחנו, יישוב קטן בדרום הר חברון, עומדים מול דרקון אמריקאי. מה אנחנו כבר יכולים לעשות?" הוא תוהה בכאב.

מתן אביטל: "בסוף אנחנו אנשים פשוטים ששמו מחסכונותיהם כדי להנציח אנשים יקרים להם, ואנחנו תקועים. אנחנו די אבודים. לא מכירים פוליטיקאים. לקחו לנו את הכסף, אין לנו איך להגיע אליו. יישוב קטן בדרום הר חברון עומד מול דרקון אמריקאי. מה אנחנו כבר יכולים לעשות?"

מגרדים הלוואות

אליה בניה דמרי מלווה מיזמים של עשייה ויזמות בקרב בני נוער ביהודה ושומרון. חלק נכבד מהמיזמים הוקדש לזכר נרצחים מהאזור וחללי צה"ל, כמו מצפה דפנה ושביל הנערים בעתניאל, שנבנו לזכר דפנה מאיר ושלושת הנערים הי"ד, מעיין שיר בגינות שומרון, שהוקם לזכר יובל הגר ז"ל, מיזם לזכר ארבעת נופלי היישוב שלומית במלחמה האחרונה ועוד.

"אנחנו לוקחים את הנוער, מוציאים אותם מהמסכים, ובמקום שיישאבו לכאב ולשכול אנחנו בונים איתם מיזמים חברתיים", מתאר דמרי. "הנוער עושה הכול בהתנדבות גמורה ומשקיע בכך אלפי שעות התנדבות במהלך חופשת הקיץ. בשנה שעברה סיימנו גיוס כספים לפרויקט לזכרו של הרב מיכי (מיכאל) מרק הי"ד מעתניאל, כדי להקים כאן ביישוב עתניאל את גן האירועים החברתי הראשון בארץ, שייבנה על ידי בני נוער וכל ההכנסות שלו יוקדשו לפעילות של בני נוער ולשמירה על קרקעות".

בקמפיין להקמת המיזם גויסו 400,000 שקלים והועברו דרך קרן הר חברון. בסנקציות האחרונות שהוטלו על הקרן הוקפא גם הכסף של המיזם הזה. "אנחנו תקועים", נאנח דמרי. "בקיץ הזה היינו אמורים לעבוד עם הנוער ולקדם איתם את העבודות, ואנחנו עומדים בפני קיר. בינתיים הנוער לא מוכן לשבת בחיבוק ידיים וארגן ערב לתושבי היישוב כדי לחשוף אותם למיזם וכדי שיעזרו להם לעבוד על אף הכסף שהוקפא. כל זה 'בזכות' ממשל ביידן. בינתיים אנחנו לוקחים מפה ומשם, מן הגורן ומן היקב, מגרדים הלוואות. הנוער מקבל עליו התחייבויות, החבר'ה עובדים שעות נוספות כדי להרוויח עוד מימון למיזם. גם אני עצמי הוצאתי לא מעט כסף שלא תכננתי להוציא כדי שיצליחו לעבור את הקיץ הזה בלי לעצור את הפעילות של בני הנוער. אחרת הם ייאלצו לחזור לשיעמום ולמסכים.

"העוול המרכזי הוא שלבנקים ולחברות הגדולות אין גב לעמוד בזקיפות קומה ובראש מורם מול סנקציות כאלה ואחרות, להיות שותפים עם האחים שלהם בזמן מלחמה במקום להתכופף בפני כל מיני תכתיבים. אנחנו גם לא יודעים איפה זה ייעצר. ברור לכול איפה נמצא הצד הצודק. אין שום סיבה בעולם שכסף שגייסו נערים בעמל ויזע יהיה תקוע בגלל כל מיני טענות שונות ומשונות. אין שום קשר בין הסנקציות ובין הנוער הזה, שבא רק להוסיף טוב", הוא קובע. "כל מי שיכול לעזור להם בתקופה הזו, זה יהיה משמעותי וחשוב מאוד".

"זה כמה חודשים מדינת ישראל עומדת מול תופעה ייחודית וחמורה", מרחיב גורם בכיר במועצת יש"ע, שהתגייסה לאחרונה למערכה להסרת הסנקציות. "מדינות זרות מחליטות בשרירותיות להטיל סנקציות על אזרחים שומרי חוק שלא הורשעו, שלא הוגש נגדם כתב אישום, שאפילו לא נחקרו במשטרה. הסיבה היחידה שהמדינות עושות את זה היא כי אותם אנשים עושים מעשים שאינם מוצאים חן בעיני המדינות הפוגעות".

כך, הוא מסביר, מצאו את עצמם חוואים חסרי יכולת לקנות אוכל לילדיהם. רעות בן חיים, מראשי ארגון המחאה צו 9, אינה יכולה למלא דלק באמצע הלילה, וארגון כמו נחלה ואפילו תנועת אמנה, שנחשבת ממלכתית ביותר, מצאו את עצמם נתפסים במלתעות הסנקציות.

"הסנקציות הן כלי אגרסיבי מאוד, וחשוב להבין למה", מחדדים במועצת יש"ע. "הסנקציות הן כמו נגיף, הן מידבקות, כלומר מי שעוזר למי שיש סנקציות מסתכן שהסנקציות יידבקו גם בו. מערכת הבנקאות היום עובדת באופן עולמי, לכל בנק ישראלי יש קשרים בין-לאומיים חובקי עולם, ובנק אינו יכול להרשות לעצמו לסבול מסנקציות. אם הבנק יפעיל את חשבון הבנק של מי שחטף את הסנקציות, הבנק עצמו עלול לחטוף. לכן מה עושים הבנקים? מקפיאים בן רגע את החשבון, והאזרח מוצא את עצמו מול שוקת שבורה. יש לו כסף בחשבון, אבל הוא לא יכול לגשת אליו".

אליה בניה דמרי: "לבנקים ולחברות הגדולות אין גב לעמוד בזקיפות קומה ובראש מורם מול סנקציות כאלה ואחרות, להיות שותפים עם האחים שלהם בזמן מלחמה במקום להתכופף בפני כל מיני תכתיבים"

איפה הממשלה מול הסנקציות? מה היא עושה בנידון?

"כמעט כלום. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הפעיל מנוף אחד שיש לו ומנע מהבנקים ערבות על הכסף שהם מעבירים לרשות הפלשתינית, ערבות שהבנקים צריכים לקבל בדיוק מאותו חשש לספוג סנקציות. זה מהלך חשוב, אבל רק מהלך אחד. מה שמדהים הוא שבני גנץ הוציא הודעה שמתנגדת לסנקציות, איווט ליברמן חתם על מכתב אישי לנשיא ארצות הברית שמלין על הפגיעה באחת העמותות שנפגעו מהסנקציות, אבל ראש הממשלה שתק זמן ארוך, ועד שאנשי מועצת יש"ע לא הביעו דרישה תקיפה בעניין, הוא התעלם מהנושא לחלוטין. אבל זה לא רק מה אומרים אלא בעיקר מה עושים".

לדבריו, לממשלה יש יכולות; שר החוץ לדוגמה יכול לקרוא לשגרירים להתייעצות או לנזוף בשגרירים של מדינות זרות, אפשר לסייע למי שסופג את הסנקציות, שר הכלכלה יכול לבחון הסכמי סחר בין מדינות, אפשר לתמוך בחקלאים שנפגעים ועוד. את הרעיונות האלה ועוד רבים אחרים תוכלו לראות בתוכנית העבודה שגיבשה מועצת יש"ע.

כדאי לשים לב לתהליך: זה כמה שנים מופעל קמפיין שקרי שטוען שהמתנחלים אלימים. עיקר הקמפיין מושקע בחוות. ארגוני שמאל רדיקליים נלחמים דווקא בהן. כדי להבין למה דווקא החוות סומנו כאויב צריך להכיר את תוכנית פיאד של הרשות הפלשתינית: הרשות יצרה מנגנון שמושקעים בו עשרות מיליוני דולרים בשנה להשתלטות על השטח הפתוח ביהודה ושומרון וליצירת רצף טריטוריאלי להקמת מדינה פלשתינית. החוות מקשות את יישום תוכנית פיאד, כיוון שהן מחזירות את אדמות המדינה לידי אזרחי המדינה.

אם כן, החוות הן תקלה אסטרטגית בתוכנית של ערביי יהודה ושומרון, ולכן הן הכתובת למתקפה. מי שמבין את זה מבין שהסנקציות בכלל אינן בעיה של ההתיישבות אלא בעיה כללית, כי מטרתן אחת: פגיעה במדינת ישראל כולה על ידי הקמת מדינה פלשתינית.

"הסנקציות הן קריאת השכמה לכלל אזרחי המדינה: זו מלחמה מדינית, ובמלחמה כמו במלחמה מי שלא תוקף – מותקף. מעבר לכך שרי הממשלה צריכים להתחיל לעבוד ולהכין תוכניות, כל אחד בתחומו. ברגע שיהיה ברור למדינות אחרות שלא משתלם להטיל עלינו סנקציות, הכלי הזה ייעשה רלוונטי פחות ופחות", הוא מסכם.