בפרשת השבוע התורה מקדשת את המגרש. המקום הזה שמגורש מעבודות היום-יום, שיש להקפיד על קיומו, ריאה ירוקה, מקום משחק לילדים. "ומגרשי הערים אשר תיתנו ללוויים מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב".

כשאויבינו פוגעים במגרש כדורגל הם רוצים להשבית את נויה ושמחתה של עיר, אבל בעיקר הם רוצים לפגוע במשחק המשותף של הארץ הזו.

בקבוצת כדורגל חייב כל שחקן לשאת בתפקיד שונה לחלוטין משל חברו, ורק מתוך הייחודיות ביחד ננצח את הצד היריב. כשערים רבות כל כך בצפון מושבתות, האויב רוצה ששחקנים במגרש שלנו יהפכו לא-רלוונטיים, שהמשחק יימשך בלעדיהם, שחלק ונחלה של שבט מסוים יעברו למקום אחר.

כשערים רבות כל כך בצפון מושבתות, האויב רוצה ששחקנים במגרש שלנו יהפכו לא-רלוונטיים, שהמשחק יימשך בלעדיהם, שחלק ונחלה של שבט מסוים יעברו למקום אחר

בדיוק על זה הפרשה מדברת: "ולא תיסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה, כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו". התפארת שלמה כתב בפירוש מטלטל לפסוק הזה: "וזה מרמז על קדושת חלקי ארץ ישראל, כי הנה צריך כל איש להשתוקק בכל לבבו על חלקו בארץ ולא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר על אף שכולם קדושים, שבטי י-ה ואם הקפידה תורה על חלקו של שבט שלא יעבור לחלקה שאינה שלו, מכל שכן בזמן הזה אשר בעוונותינו הרבים הארץ הקדושה היא תחת יד הישמעאלים ויבלעוה זרים וירשוה ושמו את ירושלים לעיים, שצריך לקרוע לבב כל איש לעורר רחמים על הארץ שלא תשב שממה".

אסור לנו לשכוח את תפקידן החשוב של מטולה, קריית שמונה, קיבוץ דפנה וכפר גלעדי במשחק הנבחרת של הארץ הזו. המשחק הקבוצתי הזה חייב להימשך. שערי המגרש הזה אינם יכולים לעמוד שוממים. ביחד ובייחוד של כל 12 שחקני הנבחרת הזו, 12 השבטים, ננצח.