ד"ר רונן שובל, דקן מכון ארגמן ללימודים מתקדמים
שלושת השבועות, ושוב ישראל מוצאת את עצמה בנקודת שבר פנימית. מערכת התקשורת כולה סוערת בגלל אירוע הפריצה לבסיס שדה תימן, אך למעשה התגובה הציבורית על מה שנתפס כרדיפת החיילים על ידי הפרקליטות היא רק הקש ששבר את גב הגמל. ייאמר מייד: אם יש חייל שסרח, צריך לטפל במקרה בתבונה, בלי לשבור את רוח החיילים המוסרים את נפשם למען הניצחון במערכה. כל חייל וחייל חייב להתנהל על פי הדין והמוסר הטבעי, וכל חריגה חמורה מכך מצריכה טיפול הולם, לקיים מה שנאמר "והיה מחניך קדוש" (דברים כג, טו).
הבעיה היא ריבוי המקרים, שכבר מתנשאים לערמה, שבעטיים אבד אמון הציבור במערכת המשפט כולה, במי שאוכפת דין ללא משוא פנים ושטובת הציבור לנגד עיניה. האמת העגומה מראה שוב ושוב שמערכת החוק בישראל פועלת בחוסר שוויון. כל דרך שביקשנו לשנות ולתקן נתקלה בתשובה שלילית נחרצת, ולכן היה צפוי שהזעם יתפוצץ. הימין אינו מוכן עוד. נמאס לו לחלוטין שמה שמותר לשמאל אסור לימין.
לדוגמה, לא רק ש'אחים לנשק' מתגאים באי-העמדתם לדין של עשרת אלפים חיילי מילואים שהודיעו על הפסקת התנדבות, הם גם קיבלו אות הוקרה מהנשיא. לא רק שחיילי צה"ל שהתגייסו להגן על כולנו נעצרו מעצר משפיל, אלא שהפרקליטות הצבאית התקשרה למחבלי נוח'בה ששוחררו (למה הם שוחררו בכלל?) בשביל לאסוף עדויות נגד חיילים.
. היועמ"שית והרשות השופטת מאבדים עוד ועוד אמון עת הם ממשיכים לפעול בלא סמכות חוקית. הגענו למצב של ממשל שאינו נהנה מהסכמת הנמשלים, ומצב זה חייב להשתנות. האיזון בין הרשויות חייב לחזור, והדמוקרטיה חייבת לחזור ולתפקד
הפרקליטות ומערכת המשפט דוחקות לפינה עוד ועוד את הציבור הלאומי. רק לאחרונה ראינו מעצר שווא מזעזע, באשמת רצח מחבלי חמאס, של לוחמים גיבורים שסיכנו נפשם בשמחת תורה. ראינו את בני משפחות החטופים מתחננים לאוזן קשבת של שופטים, אך אלו בוחרים לצאת בהפגנתיות מבית המשפט ומפנים להם את הגב. ויש לזכור: רק לפני שבוע, בעתירה אשר דרשה להגדיל את האספקה לעזה (לחמאס), אמר השופט יצחק עמית לארגוני השמאל: "בית המשפט הזה עומד לרשותכם!"
בתקופה האחרונה ראינו מעצר שווא של לוחמים באשמת רצח, פצ"רית שמורה שלא להרוג מחבלים משום שהם בשיוך הארגוני הלא-נכון, קפלניסטים שחוסמים כבישים ואינם נעצרים, ושמענו שוב ושוב הסתה לסרבנות, למרד ולרצח שאינה מטופלת כלל: אפס מעצרים, אפס כתבי אישום. כפי שהסבירה השופטת לארי בבלי: "זה לא סוג האנשים שאמורים להיות במעצר". יאיר גולן אינו מוזמן לחקירה, אבל ראינו את מיכאל בן ארי עומד לדין משום שטען שהערבים הם "אומה רצחנית" ואת עו"ד שירה שפיץ נעצרת בשבת משום שמלמלה לעבר היועמ"ש מנדלבליט "פרשת משפטים – בושה".
ראינו צו על תנאי שבג"ץ הוציא למען "סיוע הומניטרי" לאויב בשעת מלחמה וצו על תנאי שמסייע לאל-ג'זירה. ראינו צו על תנאי בעניין החזקת גופתו של המחבל וליד דקה ופסיקה שמשנה את מעמד המסתננים לישראל. ראינו מערכת שאינה מעמידה איש לדין על הטרדות מיניות חמורות שהטרידו את הסוהרות מחבלים בכלא גלבוע. כולנו יודעים שעיריית תל אביב אוסרת תפילה ביום הכיפורים בכיכר דיזנגוף בגלל הפרדה מגדרית אך מתירה תפילה מוסלמית בהפרדה מלאה.
נסכם את העניין בקצרה: לרשות הפלשתינית, למחבלי חמאס, למוסטפא דיראני ולשגריר אוקראינה יש זכות עמידה בבג"ץ, ואילו לממשלת ישראל ושריה אין.
לפני שנתיים, כאשר ביקשנו שינוי ודרשנו שוויון, הוצתה אש המרד. ראינו את השמאל רומס כל נורמה דמוקרטית, יוזם ומעודד התערבות צבאית מאורגנת כדי לכפות את רצונו על השלטון האזרחי. קצינים וטייסים איימו שאם השלטון האזרחי לא ייענה לווטו שלהם, הם יפגעו בביטחון של כולנו. ואז הם גם מימשו את האיום, ואת התוצאות קיבלנו בטבח שמחת תורה.
המצב מאז החמיר. היועמ"שית והרשות השופטת מאבדים עוד ועוד אמון עת הם ממשיכים לפעול בלא סמכות חוקית. הגענו למצב של ממשל שאינו נהנה מהסכמת הנמשלים, ומצב זה חייב להשתנות. האיזון בין הרשויות חייב לחזור, והדמוקרטיה חייבת לחזור ולתפקד.
אבל, וזו נקודת אזהרה, אין אנרכייה טובה. האנרכייה המשתוללת בישראל בהובלת השמאל אינה מעניקה לימין זכות לפעול באותה צורה כי "הם התחילו". המטרה אינה מקדשת את האמצעים. מדינת ישראל ועם ישראל חשובים יותר. אף שאנחנו צודקים, לא יעזור לנו לשרוף את הכול בדרך. אש המרד מסוכנת עד מאוד. אנחנו ננצח פוליטית כי אנחנו צודקים יותר, לא כי אנחנו אנרכיסטים יותר. אנו נתקן את השחיתות המערכתית גם אם הדרך תהיה ארוכה.
דווקא מאחר שאנחנו צודקים עלינו לעסוק בבנייה, לא בהחרבה. אנחנו כאומה חייבים למצוא דרך לנהל את המחלוקות שלנו בלי טירוף הדעת והצדקנות. במיוחד בשעה קשה זו עלינו לפעול באחריות מרבית ולהתעלות לגודל השעה. אנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי. לא כי איננו צודקים אלא כי המשמעות של נטילת החוק לידיים מובילה אותנו לתהום. אני מפציר גם באחיי לדרך מן השמאל: אנו יושבים יחדיו על חבית אבק שרפה של שנאת חינם. בואו נחזור למושכלות היסוד וננהל את המחלוקות בינינו באמצעות הכרעה דמוקרטית.
