העמקה בכתביו של הרצל ובתהליך שעשה מאז החל לעסוק בציונות מגלה לב יהודי חם וקשר הולך ומעמיק בין הרצל ובין הדת היהודית ומצוותיה, כבוד לדת ולרבנים וגישה עמוקה בהרבה כלפי תכלית הקמת המדינה היהודית, הרבה מעבר למקלט בטוח ממוות לעם הנרדף.

בנימין זאב תאודור הרצל נולד בהונגריה באייר תר"ך (1860). נהוג לציין בסתמיות כי גדל במשפחה מתבוללת, אך לדבר אין כל בסיס: הוריו יעקב וז'נט היו יהודים כדת וכדין, פקדו בקביעות את בית הכנסת האורתודוקסי בבודפשט עם בנם בנימין, הדליקו נרות שבת וקידשו על היין. הרצל עצמו עלה לתורה ביום בר המצווה שלו בבית כנסת בבודפשט וקרא את ההפטרה.

"כבר מנעוריו הייתה להרצל מודעות חריפה ליהדותו", כתב ד"ר יצחק וייס בספרו 'הרצל: קריאה חדשה'. "בכתביו הוא מאזכר במלוא הטבעיות מושגים מסורתיים כמו 'גלות', 'מארבע כנפות הארץ', 'יציאת מצרים', 'כל ישראל', 'ערב ראש השנה', 'שופר', 'טלית', 'תפילין'". הרצל אומנם לא הגדיר את עצמו שומר מצוות, אך קשה מצד שני להגדיר אותו מתבולל: הוא הקפיד לשמר את שמו היהודי גם כאשר התבקש לשנותו.

עמוס עוז: "ספרו של הרצל נקרא מדינת היהודים ולא המדינה היהודית: מדינה אינה יכולה להיות יהודית, כשם שכיסא או אוטובוס אינם יכולים להיות יהודיים"

הרצל העיד על עצמו ביומנו כי שאלת היהודים הכאיבה לו והציקה למנוחתו כל חייו, מאז היה נער. הסכנה לקיום היהודי באירופה הייתה בעיניו מוחשית, החשש שהתגלה כעבור שנים אחדות כאמת מצערת ומצמררת, שאפילו עלו במוחו מחשבות על פתרון של המרת דת. ואולם לפי עדותו, אלו היו רק מחשבות לא-מגובשות, והוא גירש אותן ממוחו: "היו אולי עיתים שהייתי שמח לחמוק ממנה (מן היהדות, א"ס) אל עבר הנצרות, אל מקום כלשהוא", כתב ביומנו. "ואולם אלה היו משאלות לב לא מגובשות של חולשת נעורים. שהרי אני אומר לעצמי בכנות… שמעולם לא חשבתי ברצינות להיטבל לנצרות או לשנות את שמי".

לימים הלך הרצל במסעותיו הדיפלומטיים להיפגש עם האפיפיור פיוס העשירי כדי לבקש ממנו לתמוך בציונות. בפגישה הראה הרצל את סלידתו מהנצרות כשבחר שלא לנשק את ידו של האפיפיור כמקובל. "אתמול נתקבלתי אצל האפיפיור", תיאר הרצל ביומנו. "הוא קבלני בעמידה והושיט לי את ידו, אשר לא נשקתיה… נדמה לי, כי בזה קלקלתי את יחסו, שכן כל הבא אליו כורע ונושק לפחות את היד".

הרצל סיפר גם כיצד כשהיה סופר מתחיל ביקש ממנו העורך הראשי לשנות את שמו לשם ספרותי בעל צליל לא-יהודי. "דחיתי זאת בנחרצות", מספר הרצל. "אמרתי שברצוני להמשיך ולשאת את שם אבי ואני מוכן לקחת בחזרה את כתב היד".

ד"ר יורם חזוני: "השאלה שצריכה לעניין אותנו אינה מה אמר או מה הציע לפני החלטתו להקדיש את שאר חייו לעם היהודי, אלא מה אמר לאחר מכן"

דמעות התרגשות

נראה כי ככל שהתעסק הרצל בענייני הציונות, כך התקרב עוד ועוד אל שורשיו היהודיים. באחד הקטעים המרגשים הקשורים לכינוס הקונגרס היהודי הראשון, שהתכנס בעיר באזל באלול תרנ"ז (אוגוסט 1897), תיאר הרצל ביומנו כי בשבת שקדמה לקונגרס עלה לתורה. "מתוך כבוד לדת, הלכתי בשבת שלפני הקונגרס לבית הכנסת", כתב ביומנו כשבוע לאחר הקונגרס. "ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה. ביקשתי ממר מרקוס ממראן, גיסו של ידידי בר מפריס, שישנן איתי את הברכה. וכשעליתי אל הבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המילים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל הדיונים".

ובאותו נאום פתיחה של הרצל בפתיחת הקונגרס הציוני הראשון הוא אמר את המילים האלמותיות שמבטאות יותר מכול את החיבור שלו אל היהדות ואת ההבנה שלו שהציונות חייבת להיות מחוברת אל היהדות: "אם אפשר לומר, שבנו הביתה. הציונות היא חזרה ליהודיות עוד קודם היותה חזרה אל ארץ היהודים". במקום אחר כתב הרצל: "ההישג הגדול ביותר של הציונות הוא הבאת נער שאבד לעמו בחזרה ליהדות".

הרצל כתב ביומניו על הייעוד הייחודי של המדינה שתקום, והסביר: "באמצעות המדינה שלנו נוכל לחנך את עמנו למשימות שעודן מעבר לאופק שלנו. שהרי א-לוהים לא היה מקיים את עמנו זמן כה רב לולא היה שמור לנו ייעוד אחר בקורות המין האנושי".

במקומות אחרים ביומניו ניכר כי הרצל היה בטוח כי הדרך היחידה להחיות את עם ישראל ולהשיב לו את ביטחונו הלאומי היא רק על ידי שיבה אל היהדות. "נתכנס שוב לתוך היהדות ולעולם לא נרשה עוד לעצמנו להיות מגורשים מן המבצר הזה", כתב. "בכך נשיב לעצמנו את השלמות הפנימית האבודה שלנו, ויחד עמה קצת אופי – אופי משל עצמנו. לא אופי של אנוסים, שאול, חסר אמת, כי אם אופי משלנו".

ד"ר יורם חזוני: "מהקמתה של התנועה הציונית הרצל מעולם לא אמר או כתב מילה בזכות ההתבוללות והתנכרות מן המסורת היהודית. הוא התבטא רק בכיוון ההפוך: נגד ההתבוללות ובעד היהדות"

הוגה המדינה היהודית

את משנתו בנושא דמות המדינה העתידית פרס הרצל לראשונה בספרו שכתב עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון, הספר שהיווה את ראשית פעילותו הציונית הממשית, ספרו המתאר את תבנית המדינה שתקום. הספר נכתב בגרמנית ותורגם לעברית. שמו המתורגם: 'מדינת היהודים'. לכאורה פסק המתרגם שהרצל התכוון למדינת היהודים ולא למדינה יהודית. אך האם זה גם מה שעולה מהספר עצמו?

נשיא מכון הרצל בירושלים ד"ר יורם חזוני כתב את הספר 'מדינה יהודית: הרצל ואתגר הלאומיות', ובו ציטט את הטענות שלפיהן הרצל מעולם לא העלה על דעתו מדינה יהודית כהגדרתה המקובלת כיום, אלא דמיין מדינה חילונית לחלוטין לעם היהודי הנרדף. בין השאר ציטט חזוני את שר החינוך לשעבר אמנון רובינשטיין, שכתב: "מדינתם של היהודים… תהיה, כפי שהרצל קרא לחוברת המפורסמת שלו, מדינת יהודים, ובוודאי לא מדינה יהודית".

אל רובינשטיין הצטרפה גם חברתו, גם היא שרת החינוך לשעבר מטעם מפלגת מרצ, שולמית אלוני, שכתבה: "אני לא מקבלת את המושג 'מדינה יהודית'. היא 'מדינת היהודים' אם אנחנו מדייקים. הרצל כתב את הספר מדינת היהודים". בשמו של הסופר עמוס עוז ציטט חזוני דברים דומים: "ספרו של הרצל נקרא מדינת היהודים ולא המדינה היהודית: מדינה אינה יכולה להיות יהודית, כשם שכיסא או אוטובוס אינם יכולים להיות יהודיים".

חזוני שולל את התפיסה הזו מכול וכול: "זכותם של המתנגדים לרעיון המדינה היהודית לנסות ולדחוק אותו אל מחוץ למסורת המדינית הישראלית", הוא כותב. "אך קשה מאוד למצוא יסוד לניסיון לגייס את הרצל למאמץ זה. גם אם פעילי 'מדינת היהודים' של היום רוצים בכך, הרצל לא נמנה על שורותיהם". הוא מזכיר כי במגילת העצמאות מכונה הרצל "הוגה חזון המדינה היהודית".

"בעיר העתיקה ובעיר החדשה בתי כנסת לכבודו של הא-ל הבלתי נראה, ששכינתו שורה על עם ישראל הגולה זה אלפי שנים"

"ממשיך להתפלל לא-לוהי הנצח"

לדברי חזוני, גם מבחינה מהותית מי שרואים בהרצל מתבולל שחשב לבולל את עם ישראל בארץ ישראל במדינה חילונית וחסרת זהות יהודית טועים ומטעים. ידוע, הוא מסכים, כי בתחילת דרכו התרחק הרצל מזהותו היהודית, אך הפעילות הציונית שימשה לו גם מפנה תרבותי חד ומשמעותי: "השאלה שצריכה לעניין אותנו אינה מה אמר או מה הציע לפני החלטתו להקדיש את שאר חייו לעם היהודי", מזכיר חזוני, "אלא מה אמר לאחר מכן. ובמשך תשע השנים מפרסום המאמר הציוני הראשון שלו בג'ואיש כרוניקל עד למותו, מעולם לא אמר או כתב מילה בזכות ההתבוללות או נטישת המסורת היהודית. כל מה שאמר וכתב בעניין היה בכיוון ההפוך: אל לו לעם היהודי לוותר על מורשתו המפוארת, ויש לדאוג שהדור הבא יתקרב ליהדות יותר מהוריו".

הרצל, ממראה חזוני, חש סימפתיה לרבות ממצוות התורה. ביומנים שלו הוא סיפר על הכבוד וההנאה שחש כלפי המצוות והמנהגים שהשתתף בהם: סדר פסח, תפילות ליל שבת, עלייה לתורה, ברכת המזון. הוא גם העיד שילדיו אומרים "תפילה עברית לפני השינה". במילותיו של חזוני, הרצל "כתב בסימפתיה על השבת, ובאהדה על הסמליות של המגן דוד. הוא התייחס לציונות כהגשמת התפילה המסורתית 'לשנה הבאה בירושלים', דיבר על ירושלים כ'עיר קדושה', וציין את התנ"ך כבסיס לתביעה היהודית על ארץ ישראל".

בספרו 'אלטנוילנד', שמתאר בצורה אוטופית את חזונו של הרצל בנוגע ליישוב היהודי בארץ ישראל, סיפר הרצל איך ייראה במדינה העתידית ליל הסדר בטבריה: "הסדר עורר את רגשותיו של כל מי שמסוגל לחוש יראת כבוד כלפי הנשגב. החג הזה, היהודי ביותר מכל החגים, נגע בעברה של האנושות יותר מכל טקס שנשתמר בעולם התרבות… רק העם הזה נותר כפי שהיה, דבק במנהגיו, נאמן לעצמו, נוצר את זכר סבלותיהם של אבותיו. הוא ממשיך להתפלל לא-לוהיו, א-לוהי הנצח, במילים בנות אלפי שנים. זהו עם עבדות והחירות – ישראל!

"אחד המסובים קרא את ההגדה העברית בלהט של חוזר בתשובה. הוא הרגיש כאילו מצא את עצמו מחדש ונחנק מרוב התרגשות. במאמצים גדולים עצר את עצמו מלפרוץ בבכי קולני. כמעט שלושים שנה עברו מאז שהוא עצמו, כילד, שאל את ה'מה נשתנה'. מאוחר יותר, כשהתבגר, חווה את ההשכלה, את ההתנערות מכל סממן יהודי, ולבסוף, באופן הגיוני, את הקפיצה אל הריק, כיוון שכבר לא היתה לו שום אחיזה בחיים. בליל הסדר הזה הרגיש כמו הבן האובד".

"מהקמתה של התנועה הציונית", סיכם חזוני, "הרצל מעולם לא אמר או כתב מילה בזכות ההתבוללות והתנכרות מן המסורת היהודית. הוא התבטא רק בכיוון ההפוך: נגד ההתבוללות ובעד היהדות".

"והנה באחד הלילות חלמתי חלום נפלא: מלך המשיח בא, והוא זקן מלא הוד ותפארת, ויקחני על זרועותיו וידאה איתי על כנפי רוח. על אחד העננים המלאים זוהר פגשנו בתמונתו של משה רבנו"

בית הכנסת ובית המקדש

הרצל לא רק התבטא נגד ההתבוללות ובעד היהדות אלא גם פעל כך. משום כך המדיניות של ההסתדרות הציונית שהקים הרצל הייתה שלא לקבל לשורותיה יהודים שהמירו את דתם. הרצל אמר וכתב שהמדינה שתקום תהיה פתוחה לקליטת עלייה של כל יהודי באשר הוא שם, להוציא יהודים מומרים: "שהיהודים הפחדנים, המתבוללים, המוטבלים יישארו… אבל אנו, היהודים הנאמנים, נחזור לגדולה שנית".

הרצל אף יצר קשרים עם רבנים רבים, ובהם כמה ידועים ומפורסמים. הוא כינה את הרבנים "עמודי התווך" של המדינה היהודית העתידית. הוא ראה בהם גורם חשוב ומכריע בעידוד היהודים לעזוב את ארצותיהם אל המדינה היהודית שעתידה לקום. הוא קיווה שהם יהיו המוקד שסביבו יתארגנו הקהילות לעלייה ורצה כי הקריאה לעלות עכשיו ארצה תיכלל בסדר התפילה ממש.

לדברי חזוני, הרצל אימץ לעיקרון פוליטי את התפיסה שעל הציונות לקדש את המסורת, והצהיר: "אינני מתכוון לעשות דבר נגד הדת, אלא בדיוק להפך". כמו כן חשב הרצל כי לכל יישוב יהיה בית כנסת משלו שייבנה על ידי הרשויות היהודיות. כך, כתב הרצל, "בית הכנסת יראה למרחוק, שהרי האמונה העתיקה לבדה היא שליכדה אותנו יחד". לדבריו, יהיו בירושלים "בעיר העתיקה ובעיר החדשה בתי כנסת לכבודו של הא-ל הבלתי נראה, ששכינתו שורה על עם ישראל הגולה זה אלפי שנים".

הרצל גם ראה בחזונו שבמדינת ישראל יבנו את בית המקדש, וירושלים, שהוא כינה "עיר הקודש", תיבנה עד שתשוב לתפארתה. ב'אלטנוילנד' כתב שבניית בית המקדש תקרה אחרי שהיהודים יחזרו לארצם. "ניתנה להם הזכות להקים את בית הא-לוהים הבלתי נראה והכול יכול", כתב הרצל. "בית המקדש הוקם מחדש כי הגיע הזמן לכך. הוא נבנה כבימים עברו, מאבני גזית שנחצבו במחצבות המקומיות והתקשו באוויר הצח. שוב עמדו העמודים, היצוקים נחושת, לפני קודש הקודשים של ישראל. העמוד השמאלי נקרא בועז, והימני – יכין. בחצר הקדמית עמדו מזבח אדיר עשוי נחושת וכיור המים הרחב המכונה 'ים הנחושת', כמו בימים הרחוקים ההם, כששלמה המלך משל בארץ".

הרב שמואל אליהו: "כשקראתי את הספר 'אלטניולנד' שכתב הרצל, ובו הוא מדבר על בית המקדש, הייתי בשוק: איך ייתכן שאני למדתי בבית ספר יסודי דתי, בישיבה תיכונית ובישיבה גבוהה, ומעולם לא שמעתי על זה?"

המשיח בחלום

הזכרנו קודם בחטף את ספרו החשוב של ד"ר יצחק וייס, 'הרצל: קריאה חדשה'. וייס הוא רופא שיניים ניצול שואה שנחשף באקראי לפער שבין התפיסה החילונית האתאיסטית שבה מוצג בדרך כלל הרצל בציבור ובין הדברים העולים מכתביו, מיומניו, מנאומיו ומעדויות מפי אישים שנפגשו עימו בחייו.

בספרו הראה וייס בין השאר כי הרצל קשר קשר הדוק בין הפעילות הציונית והעלייה הצפויה לארץ ישראל ובין יציאת מצרים המקראית. הוא ציטט סיפור שסיפר הרצל עצמו לסופר ראובן בריינין, הביוגרף הראשון שכתב את תולדות חייו של הרצל עוד בחייו. בסיפור תיאר הרצל את חלומותיו כנער על יציאת מצרים, על המשיח ועל השליחות שהוטלה עליו כלפי עם ישראל: "והנה באחד הלילות חלמתי חלום נפלא: מלך המשיח בא, והוא זקן מלא הוד ותפארת, ויקחני על זרועותיו וידאה איתי על כנפי רוח. על אחד העננים המלאים זוהר פגשנו בתמונתו של משה רבינו… ומשיח קרא למשה: אל הילד הזה התפללתי! ולי אמר: לך ובשר ליהודים כי עוד מעט ובוא אבוא וגדולות ונפלאות אעשה לעמי ולכל העולם. הקיצותי והנה חלום. את החלום הזה שמרתי בליבי אך לא ערבתי לספרו לאיש".

 

"הרצל הוא בעל תשובה"

"הרצל היה רחוק בהתחלה והתקרב מאוד", אומר הרב שמואל אליהו. "הוא מדבר מתוך אמונה וחולם על בית המקדש. הוא הניע את עם ישראל מתוך חיבור למקורות ולא מתוך חיבור לאג'נדות שהסתובבו באירופה, ממש לא כמו שנהגו או עדיין נוהגים לצייר אותו.

"אם קוראים את מה שהרצל כתב ולא את איך שפירשו אותו, רואים שהוא צמח מתוך המקורות. ברור שהרצל הוא בעל תשובה שהתרחק מרעיונות ההתבוללות ושב אל עמו לחלוטין.

"היו שלבים שהרצל החזיק באותה גישה שחלק ניכר מעם ישראל החזיק אז, שלפיה התבוללות גמורה או חלקית היא הפתרון ליהודים. הפתרון המוצע היה של התבוללות או השתלבות בגרמניה, באנגלייה או בצרפת, התבוללות פיזית או רעיונית. הרצל הבין שזה לא הפתרון, והפתרון הנכון הוא הגשמת דברי גדול הנביאים משה ושאר הנביאים שהקב"ה התווה לעם ישראל. זו תשובה ענקית ומודעת".

לדברי הרב אליהו, "הרצל בהציל ממוות רבבות יהודים, והציל מהתבוללות רבבות יהודים נוספים. הזכויות שלו בשמיים בלתי נתפסות. כל מי שקורא לו רשע או בשם גנאי אחר, זו קטנות מוחין".

מדוע לדעת הרב ציירו אותו אחרת ממה שהיה באמת?

"הסיבה לכך היא שרצו להנדס את התודעה ולהטות את המדינה למקום של תרבות חילונית. לכן לקחו דמות ועיצבו אותה לפי מה שהם רצו, וככה הם שיווקו אותה".

הרב מעיד על עצמו שקרא את ספרו של וייס ושידל את כל ילדיו לקוראו. גם בכתביו של הרצל קרא הרב אליהו. "כשקראתי את הספר 'אלטניולנד' שכתב הרצל, ובו הוא מדבר על בית המקדש, הייתי בשוק: איך ייתכן שאני למדתי בבית ספר יסודי דתי, בישיבה תיכונית ובישיבה גבוהה, ומעולם לא שמעתי על זה? דבר כל כך חשוב וחיוני, איך העלימו את זה ממני?"

הרב ממשיך ותוהה, "איך ייתכן שלא שמעתי את המשפט המדהים שהוא אמר בפתיחת הקונגרס, ורק שמעתי כל הזמן שהוא רצה לנצר את היהודים? איך לא שמעתי שהוא חולם על בית המקדש? הרצל היה אדם בעל מודעות יהודית עמוקה מאוד", מסכם הרב. "הוא מספר את הסיפור של התשובה שלו, איך הוא חוזר בתשובה מעץ המולד לחנוכייה. הוא מספר איך הוא עבר את התמורה הזו, מקוסמופוליטיות אירופית לחיבור לשורשים היהודיים".

הרב מסביר כי הרצל אומנם לא שמר את כל המצוות, אך הוא "התחבר לליבה של התורה, לרצון לחזור לארץ ישראל ולהיות יהודי. הליבה של התורה זה להיות חלק מבית האבות, יהודי בעל שורשים וחזון יהודי. כזה היה הרצל".

 

בוקסה

מה קורה במוזאון הרצל?

משה ניסנבוים

לאחרונה שמעתי שבחלק האחרון והמסכם של מוזאון הרצל שבהר הרצל יש סרטון שעורר סערה גדולה. הלכתי לשם ביום שישי שעבר וצפיתי בו עם עוד כמה סטודנטים. גם הם יצאו מלאי תלונות על הבלטת דברים מסוימים והשמטת תחומים חשובים שהרצל ראה בהם מרכיבי יסוד במשנתו. עוד דגשים בעייתיים בסרטן הם דגש שניתן על יאיר לפיד, שהיה ראש ממשלה לזמן קצר ומופיע שם בלא סיבה, ויש גם פריימים של התנועה הרפורמית ושל הפגנות מחאה של השמאל, ואילו הזרמים העיקריים לא נמצאים בו כמעט. בדיקה מעלה שמי שנמצא כיום במרכז הוא מאנשי מרצ, כי ככה זה עובד בהסתדרות.

בשנים 2019–2020 שימשה עליזה לביא יושבת ראש מרכז הרצל בהסתדרות הציונית העולמית, ושאלנו אותה על העניין. לדבריה, בזמנה נערך הסרטון לפי הערכים שהיא מאמינה בהם, אך מאז עברו כמה שנים. לטענתה, היא פנתה לגורמים חרדיים ולמובילי דעת קהל כי הבינה כמה חשוב להכיר לחרדים את המרכז ואת הפן היהודי של הרצל ולחשוף אליו עוד קהלים. "הוצאתי חוברת כיס מיוחדת למדריכים במרכז נגד הטענות השגויות על הרצל, למשל בהקשר היהודי. אנשים פשוט לא קוראים את מה שכתב. הוא הרי היה אומן המילה והלך למחזאות כי חשב ששם יוכל להשפיע. הוא אמר שאין ציונות בלי יהדות.

"מעניין שדווקא גדולי הרבנים הספרדים העריצו אותו. הרב שרקי אפילו טוען שהוא דומה למשה רבנו במובן מסוים, כי שניהם גדלו בבית מתבולל. אני ניסיתי להדגיש כל הזמן את העניין היהודי שבשמו הוא פעל, כמו למשל בקונגרס הראשון שהוא הדגיש שהציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים. רק שים לב עד כמה היה מחובר ליהדותו".