אלעזר לוי

זה 12 שנים נערך בקיץ ביוזמת ישיבת רמת גן כנס 'בכל לבבך', העוסק בתורה ובחסידות. השנה ייערך הכנס לראשונה באשקלון, ויתמקד במסר של מסירות נפש וחיזוק הגבורה במלחמה. בין השאר ישתתפו בכנס הרב יהושע שפירא, הרב ראובן ששון, הרב דודי דודקביץ והרב מיכי יוספי, ועוד שורת רבנים ורבניות מכובדת. הכרטיסים, אם לא הזמנתם, כבר אזלו.

"הכנס שונה השנה שוני מהותי מבכל שנה אחרת", אומר ראש ישיבת רמת גן הרב יהושע שפירא. "המיקום עבר לאשקלון כדי להזדהות עם תושבי העוטף. כמו כן בשנה הזו עבודת ה' הציבורית עוסקת במלחמות ה', בעזרת ישראל מיד צר, בניצחון על הרשעים המתועבים שעומדים עלינו. השנה הזו מוכשרת לעסוק ברעיונות הללו בעבודת ה', וחלק גדול מהתורה שנלמד הוא על עבודת ה' בזמן מלחמה".

הרב יהושע שפירא: "הכאב לא צריך עבודה, הוא בא בטבעיות, כמו אכילה, שבאה בטבעיות לאדם. העבודה הקשה היא ההתמסרות לראות את הסיפור הגדול האמיתי, שהאור הא-לוהי נאבק בחושך ומנצח אותו"

בדרך כלל הכנס עוסק בחסידות, שיש בה התמקדות בפרט. והשנה?

"בכל שנה יש תמיד כותרת של נושא מסוים מתוך מבט רחב ומובאות מדברי רבותינו. החסידות תופסת בכל שנה מקום נכבד, אבל לא בלעדי. תורת הרב קוק בלא ספק תופסת מקום חשוב מאוד, ובשנה כזו תורת הרב תופסת מקום בולט עוד יותר, אבל גם היא אינה לבדה".

הרב מזכיר כעת את תלמידו שנפל בעזה: "רציתי לעסוק בסוגיה מסוימת, והתברר לי שתלמיד שלי, אלקנה ויזל הי"ד, קלע בתמצית למה שרציתי לומר במכתב שכתב לפני כניסתו לעזה. ולכן אעסוק הפעם באופן יוצא דופן גם במכתב שכתב אלקנה והתפרסם בעולם כולו".

אני שואל את הרב אם הוא חושב שיש להפריד בין מתן מקום לכאב על האובדן ובין חינוך לגבורה ולמסירות נפש. "מי שלא כואב לו על חייל שנפל בקרב הוא לא בן אדם. זה האל"ף של הדרך ארץ שקדמה לתורה. השאלה היא לאן מפנים את הכאב ואיך מפרשים אותו. ועל זה באה הכותרת של הכנס הזה: 'בכל נפשנו'.

"אנחנו נמצאים בשעות שהאומה מתרוממת להאיר אור א-לוהי בעולם ובניה נכונים למסור נפשם להצלת ישראל. אנחנו מכוונים בכל יכולתנו לדברי התורה: 'אל ירך לבבכם, אל תיראו… ואל תערצו מפניהם, כי ה' א-לוהיכם ההולך עימכם להושיע אתכם'. השכינה שורה בקרבנו, ואת זה אנחנו רואים בעינינו. ולכן העמדה הנכונה היא לב גיבור וראש מורם".

הרב יהושע שפירא: "יש צימאון עצום לתורה. כל המצב הזה עורר את הנשמה הישראלית בכל כך הרבה מישורים, גם במקומות הכי קשים"

אין מקום לכאב?

"הכאב לא צריך עבודה, הוא בא בטבעיות, כמו אכילה, שבאה בטבעיות לאדם. העבודה הקשה היא ההתמסרות לראות את הסיפור הגדול האמיתי, שהאור הא-לוהי נאבק בחושך ומנצח אותו, שהאומה הישראלית כולה נתונה בסיפור הזה". הרב חוזר ואומר: "כמו שלא צריך לומר לאנשים לנשום, זה פשיטא, כך כאב הוא פשיטא, מי שלא כואב, לא חי. אבל העבודה, מה שהתורה מאירה לנו, זה לראות את הסיפור הגדול, שישראל נלחמים מלחמות ה' והשכינה שורה במלחמות הללו.

"אנחנו מחזקים את המשפחות ומנחמים אותן, מצטערים בצערן וכואבים את כאבן. אבל חשוב לזכור שמלחמה אינה שכול אלא ניצחון על אויבינו".

הרב דודי דודקביץ': "איבדנו לוחם ואחים של תלמידים. יונתן נקבר בחלקה קברים אחדים מהקבר שבו נטמן כמה ימים לפני כן אחיו של תלמיד שלנו. הגענו לאותה חלקה פעמיים, וכמה ימים אחר כך הגענו לאותה חלקה להלוויה של הראל שרביט, שהיה בעצמו בהלוויה של יונתן"

הכרטיסים אזלו. ציפיתם לכך?

"חששנו מאוד בגלל המרחק, אבל בסוף נאלצנו להפסיק למכור כי נגמר המקום. יש צימאון עצום לתורה. כל המצב הזה עורר את הנשמה הישראלית בכל כך הרבה מישורים, גם במקומות הכי קשים. בצפון תל אביב, איפה שהיה משבר בשנה שעברה, היום ילדים באים בהמוניהם ללמוד לבר מצווה ומניחים תפילין, יש מניינים בתיכונים חילוניים, ציציות בצבא ותפילין, וגם צימאון להרבות שיעורי תורה".

מכון כושר ללב

הרב דוד דודקביץ' הוא רב היישוב יצהר וראש ישיבת רועה ישראל, דמות מיוחדת בעלת נופך חסידי יוצא דופן. בשיחה עימו לקראת הכנס הרב מזכיר גם הוא את אווירת הגבורה ומסירות הנפש, במיוחד אחרי נפילתו של אברך הישיבה יונתן לובר הי"ד, וכן הוא מזכיר אובדן של בני משפחה של תלמידים אחרים. אני שואל את הרב על האווירה בבית המדרש בשנה הזו ואם לימוד התורה בשנת מלחמה נראה אחרת מלימוד בשנה רגילה.

"הכול נראה אחרת", הוא אומר. "כמו שחנוכה נראה אחרת, פורים אמור להיות אחרת, הכול אמור להיות אחרת. כל מידה בנפש אמורה להיבחן השנה לנוכח הדברים שעם ישראל עובר. באופן טבעי, הישיבה בשנה כזו עוסקת בהגדלת אור האמונה. בחזית של בית המדרש עוסקים באור האמונה שמכוחה יוצאים למלחמה. גם מידת הביטחון מתפתחת וגדלה בבית המדרש.

"חז"ל כבר אמרו: בזכות מה עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים? בזכות שבשערי ירושלים עסקו בתורה. זו הזרמה שמזרימים אלו לאלו, כפי שחכמים אומרים שדוד עשה משפט וצדקה בזכות שיואב על הצבא ולהפך, יש הזרמה של אנרגיות רוחניות. גם ההתמדה משתנה. ההזדהות עם המצב יום-יומית, בכל פינה של חיי הישיבה".

הרב דודי דודקביץ': "התורה מצווה 'לעבדו בכל לבבכם'. כולם יודעים איך עובדים בידיים, אבל איך מפעילים את שריר הלב? זו שאלה קשה, אין מכון כושר לזה"

איך חיים בבית המדרש את האובדן שחוויתם?

"מרגישים את זה חזק מאוד. זו טלטלה גדולה, אז מנקזים את זה לעוד גבורה של תורה, ומנקזים את זה המון לניחומי אבלים ולמפגשים עם ההורים, שרוצים לשמוע סיפורים, וכמובן לקשר עם האלמנה. כל אלו יחד משמשים איזו נקודת עיבוד, התמודדות והעצמה מתוך המשבר שהחבורה המגובשת חווה יחד.

"הכאב הלאומי עצום", אומר הרב. "איבדנו לוחם ואחים של תלמידים. יונתן נקבר בחלקה קברים אחדים מהקבר שבו נטמן כמה ימים לפני כן אחיו של תלמיד שלנו. הגענו לאותה חלקה פעמיים, וכמה ימים אחר כך הגענו לאותה חלקה להלוויה של הראל שרביט, שהיה בעצמו בהלוויה של יונתן.

"בכל מקום כזה עשינו תהליך עיבוד עם עצמנו, מה אנחנו רוצים ללמוד מזה, מה מתפללים מתוך זה, איך מתחננים לבורא, איך מעבירים את זה למעלה, שה' יחוס על עמו וייתן כוח ללוחמים וישחרר את החטופים וינחם את האבלים. לקחת את נקודת הכאב לתפילה, לבקשה ולאמונה. זה תהליך שדורש המון התמודדות, אבל הוא נותן גם הרבה חיים אחרי זה".

תורת החסידות מתמקדת יותר באדם הפרטי. המציאות משפיעה על הלימוד הזה?

"אנחנו הורגלנו לתורת הרב קוק והרצי"ה, שהיא תורה כללית. עולם החסידות מחובר לזה, ויש שם סוגיות שוות לכל נפש ורלוונטיות, כמו אמונה וביטחון, מהי אמונה בה', איך מתייחסים לתקופות של קטנוּת ושל כאב, לסוגיות של הסתר פנים וגילוי פנים. החסידות עוסקת בשאלות הללו. למי שנמצא באמונה ובבירור המקום הנפשי שלו זה עוזר מאוד, נותן לו כוחות כדי שיעבור את הדברים נכון יותר. אנחנו תלמידים גם של החסידות וגם של התורה הגואלת, והכול עולה בקנה אחד".

הצבא ביקש מכם להגדיל את מספר המתגייסים. זה משפיע על בית המדרש?

"יש לנו הרבה מתגייסים, כי הצבא אכן פנה לישיבות הגבוהות. במקביל באים תלמידים חדשים, בית מדרש מתפתח באיכות ובכמות, ואתה מבין שזו תשובה גדולה על השאלה עם מי אנחנו ולמה אנחנו נלחמים. יש הרבה טעויות ותפיסות עולם של טעות על מה נלחמים, מי האויב ומה אכזריותו, ובית המדרש של עולם התורה הוא המקום שבו נמצאות התשובות על כל השאלות הללו, וכאן כוח החיים של עוז הגבורה של הלוחמים. זה חייב להתפתח במקביל. אנחנו מאזנים בין הצורך בגיוס ובין אש התורה, שלא תכבה".

מה אומר בשנה הזו 'בכל לבבך'?

"היוזמה היא של ישיבת רמת גן, ואני זוכה להצטרף אליה. התורה מצווה 'לעבדו בכל לבבכם'. כולם יודעים איך עובדים בידיים, אבל איך מפעילים את שריר הלב? זו שאלה קשה, אין מכון כושר לזה. לכן זה חשוב מאוד, והציבור מבין עד כמה זה חשוב. השנה זה מקבל עוד תעצומות, כי כתוב 'בכל לבבך ובכל נפשך', אפילו נוטל את נפשך. ראינו כל כך הרבה משפחות ואומה שלמה שמוסרת את כל לבבה וכל נפשה למען ייחוד שמו. המילים 'שמע ישראל' שגורות בפה של הלוחמים.

"עם ישראל יודע את זה בגלוי או בסתר ליבו, ולכן ככל שנשכיל בזה, זה ייתן לנו כוחות בעזרת ה' להחזיק באמונה בבורא א-לוהי ישראל, שנותן לנו תעצומות ועוז לזכור מי אנחנו, מי כעמך שהתגלה בתקופה הזו, בנים אתם לה' א-לוהיכם, לפתח את הקשר בין האומה ובין א-לוהיה.

"מסירות הנפש הלאומית שמתגלה, אנחנו מקווים שהגילוי הגדול שלה, של הלוחמים ומשפחותיהם, אנשי הדרום והצפון, שנזדקק לו אחת לתקופה ארוכה, אם בכלל. אבל המטרה היא למשוך את הכוח הזה לתוך החיים באופן תמידי, שזו תהיה משנת חיים ולא רק משנת מסירות נפש, וזה 'בכל לבבך'".