סא"ל (במיל') וח"כ לשעבר יוני שטבון
היינו שם, ענדנו סרטים כתומים, עמדנו בשרשרת האנושית, צעדנו בהפגנות ובתהלוכות. זעקנו, בכינו וצעקנו: אל תעשו את זה! אל תתנתקו מרצועת עזה, אל תברחו מהרי צפון השומרון. ידענו, פשוט ידענו שיירצחו אנשים, נשים וילדים בעבור טרלול הגירוש מגוש קטיף והתכחשות לקשר העמוק לארץ.
ציבור ענקי, מסורתי, אמוני וכמובן הציונות הדתית, אמור לכאורה לחיות על סף תסכול או על גבול דיכאון עמוק לנוכח זוועות שמחת תורה והמחירים שמשפחות הלוחמים משלמים בימי 'הותר לפרסום'. הרי "אמרנו לכם", הרי צדקנו. בפועל, באורח שהוא על גבול הפלאי, המציאות הפוכה בדיוק. כוחות החיים, האנרגיות המדהימות ותודעת 'עד הניצחון' בציבור הגדול הזה הן אבן דרך היסטורית בחיי מדינת ישראל ועם ישראל. בואו נדבר על זה.
שלומי, מתקין מצלמות אבטחה, הגיע לא מזמן לחברה שאני מנהל כדי לטפל בבעיה טכנית. על הפנים שלו קלטתי מייד שהוא היה שם, בעזה. איך ידעתי? מי שהיה בלחימה יודע לזהות את זה בעיניים של אחרים. בשמחת תורה הוא נישק את הבנות וטס מיוזמתו עם שני חבר'ה לאזור רעים לחלץ פצועים והרוגים. בהמשך נכנס עם חטיבת המילואים שלו לארבעה חודשים בצפון הרצועה, ונפצע. לפני פסח קראו לו שוב, ואת כל החגים עד אחרי שבועות הוא 'חגג' במדים בצירי השומרון. בעוד שבועיים הוא חוזר למרכז הרצועה לעוד סבב מילואים עד אחרי חגי תשרי.
זו מלחמה ארוכה שיש לה מחירים, ובסופה ננצח. אנשי אמונה ורוח נדרשים בעת הזאת להוביל את השיח: לא מתי תיגמר המלחמה אלא איך ננצח
שאלתי את שלומי: עם כל מה שעברת, מה עוד צריך לקרות? והוא ענה: אחי, תגיד למקבלי ההחלטות שכל אזרח בישראל יהיה חייב להיכנס לעזה ולחוש את העוצמות שאנחנו מרגישים. שם עם כולם אני הכי קרוב לא-לוהים. זה מה שאני מבקש, תאמין לי, כל הבעיות ייפתרו.
אנו, העם והמדינה, נדרשים להיות חזקים ונחושים. אין שום מקום לחולשה. זו מלחמה ארוכה שיש לה מחירים, ובסופה ננצח. אנשי אמונה ורוח נדרשים בעת הזאת להוביל את השיח: לא מתי תיגמר המלחמה אלא איך ננצח.
נכחתי לא פעם בשיח מקצועי עם עמיתים בצבא ארצות הברית ובכוחות נאט"ו. לנוכח ניסיונם בלחימה בשטחים צפופים הם טענו כי לאחר הכניסה הקרקעית לעזה יהיו לנו מאות הרוגים מדי חודש. הם טעו! אומנם עד שהעזנו חיכינו יותר מדי זמן, אבל אומץ הלב הציבורי להיכנס לרפיח על אף האיומים מארצות הברית שינה את הקצב לקראת פירוק שלטון חמאס. שלב הטיהור והשמדת העיר התת-קרקעית יארכו זמן. כן, חודשים רבים. צריך להסתכל לעם בעיניים ולומר לו: זה הולך להיות ארוך.
נא לא להיבהל מהטרלול הפרוגסבי של אליטות הכוח במדינה. אנחנו חיים גם בתקופה של חילופי אליטות. מיעוט אגרסיבי, אשר היה בטוח כי הוא המדינה, בועט ושורט ברגעיו האחרונים
המערכה הנדרשת בגבול הצפון, נגד לבנון וחיזבאללה, להחזרת התושבים וחבל הגליל שעליו ויתרנו, היא האתגר הגדול הבא. יש מתאם ברור בין המהלך הקרקעי להשמדת תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון ובין מלחמת העולם שסביבנו (כן, כן, זו מלחמת עולם) לצד ההשלכות הנגזרות מכך.
המתכון היחיד לניצחון במלחמות הוא רוח ואמונה, אומץ ונחישות לאורך זמן. הקב"ה זימן לדור שלנו בתקופה קצרה מאוד רצף אירועים בקנה מידה תנ"כי והיסטורי: מגפה עולמית שהשביתה עולם ומעצמות שלמות, מייד לאחר מכן בירור רוחני-זהותי נוקב ברחובות קפלן וירושלים שלא היה כמותו בישראל, וכמובן זוועות הטבח והחטיפות בשמחת תורה לצד התרוממות הרוח הגדולה במלחמה שאנו בעיצומה.
ברור שאנו עומדים לקראת שלב חדש בתחיית עם ישראל. וכמאמר אשת מנוח לבעלה המבוהל: "לו חפץ ה' להמיתנו… לא הראנו את כל אלה". לא ייתכן שלא נחיה בהבנה שאנו חיים בתקופה היסטורית, זו אחריות אדירה. בהזדמנות הזו, נא לא להיבהל מהטרלול הפרוגסבי של אליטות הכוח במדינה. אנחנו חיים גם בתקופה של חילופי אליטות. מיעוט אגרסיבי, אשר היה בטוח כי הוא המדינה, בועט ושורט ברגעיו האחרונים לנוכח העם שמתברר כי הוא מאמין יותר, יהודי יותר ולאומי יותר. כן, גם זה כואב ופוגע בלא מעט מקרים במאמץ המלחמתי, אך אנו בעיצומו של שלב, ועלינו להחזיק את החבל בשני הקצוות: לחזק את החזקים ולהחליש את המחלישים.
לאחרונה דיברנו בשולחן השבת המשפחתי על התקופה. אמרתי: תארו לכם מה יקרה כשהילדים והנכדים שלנו יפנו אלינו ויבקשו שנספר להם מה עשינו בתקופה ההיסטורית הזו, שהם ילמדו עליה בספרים בבית הספר. תחשבו על הבושה, חלילה, אם נאמר להם שבמלחמה הגדולה הזו חיינו חיי שגרה והיא עברה פשוט לידנו.
זו תקופה מופלאה. בכל מרחבי החיים – הכלכליים, הצבאיים, המשפחתיים וכמובן הרוחניים – אנו נדרשים להיערך לחזק ולהפיח רוח בעם ישראל עד הניצחון המוחלט בעזרת ה'.
