הרב ראובן פיירמן

רבנו הרב צבי יהודה קוק היה אומר שלימוד היסטוריה היא מצווה מדאורייתא. לא רק לזכור את ימות העולם אנו מצווים כי אם גם להבינם: "בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר". חכמי ישראל ידעו שלהיסטוריה שלנו יש מסר. היא שיקוף למה שמתרחש מאחורי המציאות הגלויה. על כן הרב קוק זצ"ל היה כותב "הסתוריה" בבחינת הסתר-י-ה. ננסה להבין מה הם התהליכים שמתרחשים לפנינו היום ומה עומד מאחורי האירועים שעוברים על עמנו בתקופה הזאת.

התקופה שלנו אופיינית לתולדות ישראל בקוטביות הבולטת שבין חלקי העם: יש בבני עמנו היום שמדברים על סיום המלחמה לפני הכרעת האויב ומוכנים לשחרר אלפי מחבלים, ומולם עומדים אנשים חדורי מוטיבציה להילחם עד הניצחון הגמור. מהו המקור להתפלגות זאת? נראה שהיא נעוצה במשימה הפרדוקסלית שהטיל הקב"ה על אברהם אבינו כשנגלה אליו בפעם הראשונה: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ… וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

בעם ישראל מתפתחות שתי מגמות בו בזמן: מגמה לאומית, המבקשת לבסס את המיוחדות של עם ישראל, לייסד ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ומגמה אוניברסלית, השואפת לתקן את העולם כולו ולהביא ברכה לכל משפחות האדמה

מאז קבלת הציווי הזה מתפתחות בעם ישראל שתי מגמות בו בזמן: מגמה לאומית, המבקשת לבסס את המיוחדות של עם ישראל, לייסד ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ומגמה אוניברסלית, השואפת לתקן את העולם כולו ולהביא ברכה לכל משפחות האדמה. מובן ששתי מגמות אלו סותרות זו את זו, כיוון שביסוס האומה דורש מהאדם לרכז את כל כוחותיו בפיתוח ובשגשוג של הלאום שלו, ואילו המגמה האוניברסלית מבקשת להשפיע על כולם שווה בשווה, ולפיה אין להעדיף את בני עמך על פני מי שאינו שייך ללאום שלך.

שני כוחות אלו נאבקים זה בזה במחנה ישראל. הביטוי החריף ביותר למאבק נראה לראשונה במחלוקת בין יוסף לאחיו. חלומו של יוסף היה להשפיע על העולם כולו באמצעות מצרים. אם נצליח לגייר את פרעה וכל הנהגת מצרים, המצרים כולם יתגיירו בעקבותיהם. מכיוון שמצרים הייתה מעצמת העל של אותם הזמנים והשפיעה על האנושות כולה, בגיור של המצרים היה מתקיים הציווי הא-לוהי "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". יהודה ושאר האחים הבינו שתוכנית זו של יוסף עלולה להוביל להתבוללות של עם ישראל במצרים, ולכן מצווה היא לעצור את חלומותיו, ולו במחיר חייו. בעיניהם היה לו דין רודף.

הטעות שלהם התבררה במהלך מבריק של יוסף, שלימד אותם שיעור חשוב: לא מוותרים על אחים! אנחנו ערבים זה לזה, ויהי מה. במיוחד שהתבררה נכונותה של המגמה של יוסף: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים". הנציגים העיקריים של שתי המגמות האלו הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף.

גם הרצל, השייך לפי הרב קוק זצ"ל לכוח משיח בן יוסף, ידע לארגן את כל תפוצות ישראל סביב רעיונותיו ועשה צעדים מעשיים שתרמו רבות להקמת מדינת ישראל

***

בולט מאוד למתבונן שלאנשים ששייכים לכוח משיח בן יוסף יש כישרונות מעשיים מובהקים, וכשם שידע יוסף הצדיק לארגן את בית פוטיפר, את בית הכלא ואת מצרים כולה, גם הרצל, השייך לפי הרב קוק זצ"ל לכוח משיח בן יוסף, ידע לארגן את כל תפוצות ישראל סביב רעיונותיו ועשה צעדים מעשיים שתרמו רבות להקמת מדינת ישראל.

בן-גוריון ואנשי מפא"י, שנראה שגם היו שייכים לאותו הכוח, הצליחו להקים את המדינה, לקבץ נידחים מן העולם כולו, ללחום במלחמות, לשחרר את ירושלים ועוד חלקים גדולים של ארץ ישראל ולבנות חברה מדהימה.

מהו השלב הבא? לאנשים ששייכים לכוח משיח בן יוסף הדבר ברור: להפוך את המדינה שבנו לבית בין-לאומי לכל מי שירצה להצטרף לרעיון האוניברסלי של ישראל: יהודים, דרוזים, צ'רקסים, אוקראינים, סודאנים, תאילנדים, בדווים, כולם. כל מי שמוכן לחיות את חלום השוויון והדמוקרטיה, ממש כמו בקנדה. כידוע, אין עם קנדי, יש מדינת קנדה. כך יהיה גם כאן, במדינת כל אזרחיה בלא הבדל דת, מין או גזע. וכך בעזרת בג"ץ, המבקש לבטל את חוק השבות, יתקיים הציווי "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

ברור שאחינו השמאלנים אינם מתכוונים לקיים פסוקים וציוויים, אך הכוח האוניברסלי הזה דוחף אותם בלא ידיעתם ומצליח את דרכם. הבעיה היא שחז"ל מלמדים שמשיח בן יוסף ייהרג באחרית הימים (בבלי, סוכה נב ע"א). כלומר, לא יהיה עוד צורך בכוח הזה, וההנהגה של ישראל תעבור לכוח של משיח בן דוד. נראה שאנו חיים בתקופה של החלפת המשמרות, תקופת מעבר.

משיח בן יוסף אינו מסכים בקלות לוותר על תפקידו, ולכן הוא נלחם נגד משיח בן דוד ומנסה להרוג אותו, כמו שאול שרודף את דוד. אך אי אפשר לעצור את ההיסטוריה: דוד כבר נמשח.

קפלניסטים לאן?

הכול מעיד שהכוח האוניברסלי ייעלם מההיסטוריה היהודית מעצמו, בטבעיות: ילודה נמוכה, ירידה מהארץ המאפיינת דווקא אותם והתבוללות מהירה של היורדים (כ-80% מהם מתחתנים עם גויים), וגם ללהט"בים אין המשך. אך ראה זה פלא: המלחמה פורצת, וקפלניסטים רבים וגם אנשים שירדו מהארץ מתגייסים ונלחמים לצד גבעוניסטים וביביסטים, כתף אל כתף. אם כן, אולי טעות היא בידינו? אולי אנחנו שוב מוותרים מהר מדי על כוחו של יוסף, כלומר על אחינו השמאלנים? ומהו תפקידם בקודש? ואולי זאת כוונת האריז"ל, שקבע תפילה מיוחדת המבקשת שמשיח בן יוסף לא ייהרג? אולי גם הפעם יש משהו אמיתי בדבריהם, ותפקידם לא נגמר, ועלינו להבין מהו?

לא בכדי אמרו חז"ל: "אין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף" (בבלי, בבא בתרא קכג ע"ב). הלא היום עיקר מלחמתנו היא עם בני עשו, אבי אבותיהם של העמלקים העומדים מאחורי האסלאם הקיצוני. בינתיים נראה שאחינו השמאלנים אינם קולטים מה קורה לנו, הם עדיין חיים ביום שלפני הטבח, אך אולי תפקידנו לא להתייאש מהם ולהמשיך להילחם עליהם. עלינו להציל אותם מעצמם המאבדים את עצמם לדעת. כשם שדוד המלך לא היה מוכן לפגוע בשאול, משיח ה', כשם שיהודה לא ויתר על בנימין.

התהליכים הרוחניים, החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים, המדיניים, הצבאיים, המנטליים ותהליכים אחרים שהיו צריכים להתרחש כדי שממצב של עם מפוזר בכל העולם, נרדף ומושמד, תקום בתוך כמה עשרות שנים אחת המדינות המפותחות בעולם, מורכבים הרבה יותר ממה שצריך להתחולל במציאות כדי שיבשילו התנאים לבנות את בית המקדש

מהו תפקידנו היום?

בהתבוננות על ימינו במבט היסטוריוסופי אפשר להבין שאנחנו חיים בתקופה של טרום המקדש. נשאל את עצמנו: מהיכן המרחק גדול יותר, משנת תרצ"ח, תחילת השואה, ועד ימינו, או מהתקופה שלנו עד לבניית בית המקדש? התהליכים הרוחניים, החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים, המדיניים, הצבאיים, המנטליים ותהליכים אחרים שהיו צריכים להתרחש כדי שממצב של עם מפוזר בכל העולם, נרדף ומושמד, תקום בתוך כמה עשרות שנים אחת המדינות המפותחות בעולם, מורכבים הרבה יותר ממה שצריך להתחולל במציאות כדי שיבשילו התנאים לבנות את בית המקדש.

התנאי הראשון הוא שרוב העם יחזור בתשובה. כבר עכשיו קרוב ל-70% מהיהודים בארץ מגדירים את עצמם דתיים או מסורתיים (לפי מכון גוטמן). התנאי השני הוא שמדינות העולם ואנו עצמנו נבין שעם ישראל נלחם נגד הרוע העולמי ומציל את האנושות מהשתלטות של העמלק האסלאמיסטי (כלומר, אנו היום התקווה האחרונה של הציוויליזציה המערבית). התנאי השלישי הוא שניצור אחדות בתוכנו ונאהב זה את זה באמת (כפי שהיה בימים הראשונים לפרוץ המלחמה).

נכון, שלושת התנאים האלו נראים קשים להשגה, אך הם קרובים וריאליים הרבה יותר מהמרחק שעברנו מאושוויץ ועד ימינו. הפנמה זאת, שהמרחק לבית המקדש קצר הרבה יותר מהמרחק שכבר עברנו עד כה, שנלך פחות משהלכנו, היא צעד חשוב ביותר בדרך לבניית בית המקדש. "רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה" (בבלי, סנהדרין כ ע"ב). חשוב להבין מה עובר עלינו היום, מה מתרחש לנגד עינינו. וכיוון שאין בעל הנס מכיר בניסו, התפקיד של כוח בן דוד הוא ללמד זאת לאחינו השייכים לכוח משיח בן יוסף. זאת היא המשמעות של ה"הסתוריה" שלנו.

תקופת ההתפקחות

לא במקרה הקב"ה מקבץ את כל שונאי ישראל מכל העולם כולו להגיע לגבולנו ללחום בנו. לא במקרה אירופה ואומות העולם מראות את פרצופן האמיתי בקמפוסים של האוניברסיטאות וברחובות הערים בעולם, "וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". לא במקרה המסכות מוסרות והעמלקים מכל הסוגים נחשפים לעין כול. עם ישראל משתחרר מהאשליה ומהחלום להיות כמו כולם, להצטרף למשפחת העמים.

איננו ערים לכך, אבל חשוב להפנים: עוברים עלינו כעת תהליכים מטפיזיים. גם אחינו השמאלנים מתחילים ברובם להשתחרר מהאשליות לתקן עולם על ידי התערבותם במשפחות האדמה. תקופת משיח בן יוסף הסתיימה. נראים בעם ניצני הבנה ראשונים שעלינו לחיות על פי אמונת ישראל.

אם כן, מה יעשו אחינו האוניברסליים כדי שכוחם לא ייעלם? יחזרו בתשובה ויצטרפו למשיח בן דוד. לעתיד לבוא לא תהיה חלוקה לשמאל ולימין, אלא כל ישראל יהיו בעד הייחודיות הישראלית, ממלכת כוהנים וגוי קדוש שמשפיעה על העולם כולו מתוך החיים בארץ ישראל, וזהו תפקידם בקודש.

הצל של ההר

אנחנו חיים בתקופה שעליה אמרו חלק מגדולי ישראל "ייתי ולא אחמיניה" (בבלי, סנהדרין צח ע"ב), יבוא המשיח, אך אני לא אראה אותו. לא כל אחד מסוגל להתמודד עם הזעזועים שעם ישראל עובר במאה השנים האחרונות, בתקופת טרום בניית בית המקדש. אך היו גם גדולי ישראל שאיחלו לעצמם שיבוא המשיח ויזכו הם לשבת בצל הגללים של חמורו: "רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" (שם). צריך הרבה גללים כדי שאדם יוכל לשבת בצילם. ואם יש הר של צל (בגימטרייה הרצל), סימן גם שיש הרבה אור. זוהי התקופה שבה זכינו לחיות.

הרב קוק זצ"ל היה אומר שאותן נשמות שמסופר עליהן בתנ"ך חוזרות ומופיעות בימינו: "אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדלת-קדש… כשאנו מתבוננים אליהם… כחנו הרוחני מתאמץ וכח-גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם" (אורות המלחמה ב).

אך כיוון שעל פי כל הסימנים אנו חיים בתקופת 'ערב שבת' של הגאולה, השלבים שמקרבים אותנו לבניית המקדש הולכים ומתעצמים. נשמות גדולות ומדהימות מופיעות עכשיו, כאלה שלא היו בתולדות עמנו מאז מעמד הר סיני. כתב הרב צבי יהודה זצ"ל: "נשמות אדירות הולכות ומתגלות. נשמות גדולות ונפלאות, שרשי נשמות שהיו בהר סיני וגילוין התעכב עד זמנינו. באורות יש כמה פרקים על גילוי נשמות אלה, שאף הן שייכות למעשה ה' הנורא והאדיר שמתגלה בדורות אלה" (שיחות הרב צבי יהודה ליום עצמאות תשל"ה).

דווקא עכשיו, בימי בין המצרים, עלינו לזכור את שיעורי ההִסתוריה שלנו, לזכור ימות עולם ולהבין וללמד לאחינו כל בית ישראל מהו גודל הדור וגודל השעה ומה גודל המשימות שעומדות לפנינו.