הוא נהג להתכתב בנושאים תורניים עם גדולי הרבנים במזרח אירופה ושלח להם בעילום שם קונטרסים מחידושי תורתו. הוא הוסמך לרבנות על ידי רבי יוסף שלופר, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק והרידב"ז, למד מתמטיקה, שפות קלסיות ושפות שמיות באוניברסיטאות לידס, לונדון וסורבון, ערך מחקר על התכלת בישראל וקיבל תואר דוקטור לספרות מאוניברסיטת לונדון.

הרב הרצוג שימש רב באירלנד בשנים 1915–1936. במהלך כהונתו קשר קשרי ידידות קרובים עם הקרדינל האירי ג'וזף מקרורי, ולעיתים קרובות הם היו נפגשים ומשוחחים בנושאים שברומו של עולם. במהלך השואה ניסה הרב הרצוג להיעזר במקרורי כדי להשפיע על האפיפיור פיוס ה-12 לסייע בהצלת יהודי הונגריה, אבל התוכנית לא צלחה.

הרב קוק שידל אותו לעלות לארץ ישראל, ואחרי פטירתו של הרב קוק נבחר הרב הרצוג לרבה הראשי של ארץ ישראל בתמיכתו של החזון איש. בשנת 1939 היה הרב במשתתפים בוועידת השולחן העגול בלונדון. לאחר שנכשלה ויצא הספר הלבן השלישי, שהגביל את ההגירה היהודית לארץ ישראל ואת רכישת הקרקעות בידי יהודים, הזהיר הרב הרצוג: "הספר הלבן עלול לדרבן את הערבים ולהפוך לספר אדום ואף לספר שחור", וקרע אותו בהפגנה פומבית. מעשה זה העניק השראה לבנו חיים הרצוג, שבנאומו ב-1975, כשהיה שגריר ישראל באו"ם, קרע את החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם, שהכריזה שהציונות היא גזענות.

בי"ג באלול תש"ח נערך טקס הפתיחה החגיגי של בית המשפט העליון, אבל הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרבנים הראשיים לישראל, לא השתתפו בו

משפט עברי למדינה יהודית

הרב הרצוג היה הרב הראשי בעת הקמת המדינה. סוגיית המשפט העברי העסיקה אותו מאוד, והוא היה הראשון שמחה נגד בית המשפט העליון, שאך זה קם, בשל זניחת מסורת המשפט העברי. בי"ג באלול תש"ח נערך טקס הפתיחה החגיגי של בית המשפט העליון, אבל הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרבנים הראשיים לישראל, לא השתתפו בו. "אנו הרבנים הראשיים, לא השתתפנו… בפתיחת בית הדין הגבוה, לא מפאת סיבה כלשהיא אלא מפני טעמים פרנציפיוניים", אמר הרב הרצוג בדברים שנשא לפני משפטנים. זו הייתה הבעת מחאה וכאב על שמדינת ישראל לא אימצה את תורת ישראל לבסיס מערכת המשפט שלה.

בהקדמה לספר שיצא במכון הרי פישל, שעוסק במשפט העברי זה שנים ארוכות ביסודיות ובהעמקה, 'המשפט העברי בחקיקת הכנסת', אפשר למצוא דברים מרתקים שאמר הנשיא חיים הרצוג ז"ל על אביו: "אבי מורי, זכר צדיק לברכה, שהנושא היה כאש בוערת בעצמותיו, שקד על הכנת יסודות לחוקה שלמה למדינה יהודית על פי ההלכה, עוד שנים לפני קום המדינה". ועוד: "למרות מאמציו של אבא, לא זכינו עם קום מדינת ישראל שהמשפט העברי יהא מונח בבסיסה של חוקת המדינה. עם זאת משפטה של מדינת ישראל והמשפט העברי אינם זרים זה לזה… הכנסת, בבואה לחוקק חוקים חדשים, נתנה דעתה לעיתים תכופות, לעמדתו של המשפט העברי בנושא הנדון, ופעמים רבות אף אימצה את עקרונותיו ואת מושגיו, הלכה למעשה".

בהקשר הזה חשוב לציין את פעילותו שבה היה הרב הרצוג שותף לייסוד מערכת בתי הדין הרבניים כמערכת שיפוט ממלכתית, ובראשותו התקינה מועצת הרבנות הראשית כל מיני תקנות. בשנת תש"ד הותקנו תקנות בענייני כתובה והורחבה חובת המזונות לילדים על לגיל 15. בשנת תש"י נקבעו תקנות נוספות שהשעה מחייבת אותן מפני דרכי שלום ושלום בית בישראל. תקנות אלו אסרו לקדש אישה שלא בשעת חופה ושלא בנוכחותם של עשרה אנשים, והיא הייתה מלווה בסנקציה של חרם חמור. תקנות אלו אף אסרו נישואי בוסר וקבעו גיל מינימום של 16 שנה לקידושי אישה, וכן אסרו התקנות ביגמיה וקבעו שיש לחלוץ כיום ולא לייבם.

הרב פרופ' נחום רקובר (91) הוא מומחה למשפט עברי, חתן פרס ישראל לספרות תורנית ולשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. נפגשתי איתו בביתו בירושלים כדי לשמוע מזיכרונותיו על הרב הרצוג ויחסו למערכת המשפט. הרב רקובר המשיך בעבודתו את עבודתו של הרב הרצוג, וכרכים רבים שנמצאים על המדפים בחדר העבודה שלו יעידו על המפעל האדיר בכמות ובאיכות. מטרת ספריו, לדבריו, היא להציע חלופה לחוקים הקיימים כיום באמצעות הלכות המשפט העברי. "צוות של רבנים וחוקרים עמל על כך כבר שנים רבות", הוא מספר, "כל זאת בהמשך למשנתו של הרב הרצוג". הרב רקובר הכיר את הרב הרצוג היכרות אישית: הוא נהג להגיע להתפלל עימו בבית הכנסת שבביתו.

הנשיא חיים הרצוג: "למרות מאמציו של אבא, לא זכינו עם קום מדינת ישראל שהמשפט העברי יהא מונח בבסיסה של חוקת המדינה. עם זאת משפטה של מדינת ישראל והמשפט העברי אינם זרים זה לזה"

הרב רקובר מספר: "הרב הרצוג הקים בית מדרש במכון הרי פישל, שנועד לעסוק בעניינים האלה מתוך הבנה של חשיבות העניין למדינת ישראל. כמו כן ממש בסמוך לקום המדינה הוא ייסד ברבנות הראשית ועדה שמורכבת מגדולי הרבנים מכל העדות והחוגים, ליטאים, אדמו"רים, סרוגים ועוד". ואכן, בפרוטוקול של הוועדה אפשר למצוא את ראש ישיבת פוניבז' הרב כהנמן לצד הרב ישראלי ועוד.

מתברר שכדי לקדם את השאיפה שלו לקידום המשפט העברי, חודשים אחדים לפני הקמת המדינה הקים הרב הרצוג ליד הרבנות הראשית לארץ ישראל ועדת משנה לחוקה ותחוקה. אני מחזיק פרוטוקול מצהיב שנכתב לפני 75 שנים במכונת כתיבה, עדות מדהימה לניסיונותיו של הרב למצוא חלופה של חוקים וחוקה שמושתתת על דיני התורה. הרב רקובר: "היום לצערי לא רק שהדין העברי, שאמור להיות משפט תורה, לא קיים בספר החוקים או בפסקי בית המשפט, אלא שגם הערכים הכי בסיסיים של ארץ ישראל והלאום היהודי אינם מובאים בחשבון בפסיקה של בית המשפט. אפשר לראות את זה למשל בבג"ץ חריש, ששם בכל מאות העמודים השופטים אפילו לא טרחו להביא את הטיעון של חשיבות הלאום היהודי וארץ ישראל. כלומר, אין אפילו התנגדות אליו אלא התעלמות מוחלטת. זאת אידאולוגיה מסוכנת.

"אני זוכר איך בוועדות אז גם חברי כנסת חילונים הבינו את החשיבות של המשפט העברי ותמכו במה שהצענו. למשל, חנן פורת, שהיה חבר כנסת, דחף לקדם את חוק 'לא תעמוד על דם רעך' ולהכניסו לספר החוקים. זה ממש לא מובן מאליו. במדינות אחרות המצב הוא שמי שהולך ומציל נפש אינו זכאי לפיצויים, והחוק תיקן את זה. זה רק בזכות המשפט העברי".

הרב רקובר אומר בכאב: "קידמנו כמה חוקים, אבל בית המשפט פשוט מחליט על פי ראות עיניו. הוא לא מתייחס לכך אלא לערכים שהוא בוחר. אפילו שולמית אלוני תמכה בכמה חוקים שיזמנו. למשל חוק הגנת השכר, רצינו שייקרא 'חוק הלנת השכר', כפי שהוא מכונה בהגות היהודית והמקרא.

"הרב הרצוג ניסה בכל כוחו לשנות את העניין הזה, שהיה חיוני בעיניו. הוא גייס את הרבנות הראשית לכך, וגם היא החרימה רשמית את טקס הפתיחה של פתיחת בית המשפט העליון". רקובר מספר שגם בנו של הרב, הנשיא חיים הרצוג, תמך במאמצים אלו.

הרב פרופ' נחום רקובר: "היום לצערי לא רק שהדין העברי, שאמור להיות משפט תורה, לא קיים בספר החוקים או בפסקי בית המשפט, אלא שגם הערכים הכי בסיסיים של ארץ ישראל והלאום היהודי אינם מובאים בחשבון בפסיקה של בית המשפט"

חלומו של הרב הרצוג

ואכן, ניכר שהנשיא חיים הרצוג ינק בביתו זיקה אמיצה למשפט העברי. לפני שנים, עם קריסתה של ברית המועצות, פנה אל הרב פרופ' רקובר, לפי הצעתו של הנשיא הרצוג, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים של חבר העמים, שהיו בה כ-230,000 מדענים, וביקש שיעזור להם בהכנת החוקה למדינה החדשה על פי יסודות המשפט העברי. בנסיעתו הממלכתית כאורחו של נשיא פולין העניק הנשיא הרצוג את הספר 'המשפט העברי' במתנה לספרייה הלאומית בוורשה. הוא גם ביקש להקים במעונו של אביו המנוח ברחוב אבן עזרא בירושלים מרכז עולמי למשפט העברי.

כאמור, במכון הרי פישל לדרישת התלמוד, שהקים הרב קוק זצ"ל, הוקם בשנת תש"ח 'מכון למשפט התורה' בנשיאותו של הרב הרצוג. בהרצאתו על מטרותיו של המכון זעק הרב הרצוג: "הנה הושיבו בית משפט עליון ותורת ישראל לא נדרשה, לא נזכרה ולא נפקדה… כלום לא הייתה מחובתה הראשונה של הממשלה להכריז ולהודיע שכוונתה ומטרתה היא שישוב משפט התורה לחדש ימיו כקדם, ושממשלת ישראל עתידה לבקש עצה, הדרכה והוראה מפי חכמי התורה בנוגע לתקנות והשלמות הדרושות בשטחים ידועים במשפט התורה, כשיינתן לו תוקף מלכותי?"

הרב הרצוג עצמו תרם תרומה עצומה לחקר המשפט העברי בספריו על המוסדות העיקריים של המשפט העברי ובמחקרים רבים בשאלות יסוד של מדינה מודרנית דמוקרטית לאור המשפט העברי. בין היתר עוסקים מאמריו בשאלת מעמדה של האישה, בשאלת היחס לנוכרי ובשאלת פעולת המשטרה בשבת.

"הנה הושיבו בית משפט עליון ותורת ישראל לא נדרשה, לא נזכרה ולא נפקדה… כלום לא הייתה מחובתה הראשונה של הממשלה להכריז ולהודיע שכוונתה ומטרתה היא שישוב משפט התורה לחדש ימיו כקדם"

את חלומו למציאות אחרת תיאר הרב הרצוג בהרצאה שנשא בוועידת המזרחי: "בחלומנו… ממשלת ישראל הזמנית נפגשת עם הרבנות הראשית לארץ ישראל… ואומרת לה: רבותינו תקנונו בעצה טובה על פי התורה". והוא מסיים: "אבל מה היה? איך התפתחו הדברים?… התורה נשכחה… ירשה שפחה גבירתה".

במאמרו המכונן 'קריאה למשפט התורה בישראל' כתב הרב הרצוג: "הסיבה המרכזית לביסוס מערכת המשפט של מדינת ישראל על תרבות זרה נבעה מחוסר קבלת הנהגת התנועה הציונית את תרבות התורה ואף מדחייתה אותה".

לדבריו, "כמעט שלא היה יכול לעלות על הדעת של שום יהודי דתי שהמדינה היהודית תעזוב מקור מים חיים, את תורתנו הקדושה, לחצוב לה בורות בורות נשברים. לסגל לה חוקים ומשפטים של עם אחר. הלא זו היתה מהפכה איומה מבפנים, וחילול ה' נורא מבחוץ! זה היה בבחינת נתינת גט כריתות, ח"ו, לתורת ישראל".

והוא המשיך וכתב בחריפות: "כל בר בי רב יודע כמה הרעישו אבות העולם החל מהתנאים ועד לאחרוני הפוסקים על ההתדיינות בערכאות של גויים. ומה גדול החילול כשמדינת ישראל מסגלת לה ספר חוק ומשפט משל הגוים!

"ומעתה אני אומר שעם ישראל בתור שכך ובארץ קדשו, לאחר שזכה שוב למלכות, כשהוא עוזב את תורנו הקדושה ודן על פי חוק זר, אף על פי שאותו חוק איננו מתיימר לנבוע ממקור 'על אנושי' ואין לו אופי דתי, הרי הוא בועט בתורת אלוהים חיים כפי שמסרוה ופירשוה הנביאים, ורז"ל, ורבותינו הפוסקים, ממשה רבנו עד היום, ותוצאותיה של בעיטה מחפירה ומכאיבה כזו מי ישורן!"

הרב הרצוג ראה חשיבות בשלטון ובסמליו, ובמיוחד במייצגיו, ולכן חש צורך לחבר תפילה מיוחדת, בדומה לתפילה לשלום המלכות שהייתה נהוגה מדורי דורות בעם היהודי

ראשיה, שריה ויועציה

ובכל זאת, עם כל הביקורת והאכזבה העצומה על מהלכיה של מערכת השלטון שהזניחה את שיטתו ואת רצונו בנוגע לחידוש המשפט העברי, ובפרט מערכת בתי המשפט, ראה הרב הרצוג חשיבות בשלטון ובסמליו, ובמיוחד במייצגיו, ולכן חש צורך לחבר תפילה מיוחדת, בדומה לתפילה לשלום המלכות שהייתה נהוגה מדורי דורות בעם היהודי. ואולי הבקשה על "ראשיה, שריה ויועציה" נכתבה דווקא מתוך ההבנה של החוסר ושל הדרך שעוד יש לעשות כדי שהמדינה אכן תפעל לפי חוקי התורה.

ואכן, הוא חיבר את נוסח התפילה לשלום המדינה, ונעזר ברב הראשי הספרדי בימיו, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. לפני פרסום התפילה ביקש מש"י עגנון הערות עריכה. התפילה פורסמה לראשונה בעיתון הצופה בט"ז אלול תש"ח, ובעיתון הארץ יום אחר כך.

אגב, שנים רבות רווחה ההנחה שהסופר ש"י עגנון הוא שכתב את התפילה, אך החוקר יואל רפל הפריך טענה זו והוכיח שעגנון התבקש לסייע בכתיבתה בלבד. הדבר זכה לאישורו של חמדת עגנון, בנו של ש"י עגנון.

הרב הרצוג נפטר בי"ט בתמוז תשי"ט ונקבר בבית הקברות סנהדרייה בירושלים.