חז"ל מלמדים שיש מחלוקות שנראות מלחמת קודש, אבל בפנים יש להן שורשים קדומים מאוד. "וישמע משה וייפול על פניו", מתוארת בפרשה תגובתו של משה לעדת קרח שמתלהמת סביבו, והסביר ה'בני יששכר': "מהו על פניו? האותיות שלפניו, שלפני אותיות השם מ'ש'ה': נ', ת', ו', בגימטריה: תמוז-אב".
כשמשה נופל, לדברי ה'בני יששכר', הוא נופל בגלל שני חודשי המחלוקת הגדולים בהיסטוריה של עם ישראל, תמוז ואב. הוא נופל על הפנים כי הוא מבין שהמחלוקת היא עמוק בפנים, מתחת לאדמה, היכן שנבלע קרח.
קל לזהות שהמחלוקת שלנו עתיקת שנים, מרובת שכבות. קרח בלוע גם בנו, אבל "בני קרח לא מתו". לפי חז"ל, בכולנו מצויה תכונתם האמיצה של בני קרח, הרצון העז להיפלט ממחלוקת ולעלות שוב מתחתית האדמה
וכאן יש לשאול את השאלה הגדולה: האם נגזר עלינו לריב? האם תכונת המחלוקת מושרשת בנו? האם אלה שורשינו התת-קרקעיים?!
הרבי מלובביץ', שמציינים את הסתלקותו בג' בתמוז, הבהיר בחוכמתו שתלוי מי החופרים: "פרויד חפר בנפש האדם ומצא זבל, אדלר חפר בנפש האדם ומצא אבנים גדולות וכבדות, רבי חופר בנפש האדם ומגלה זהב ויהלומים" (הרב עדין שטיינזלץ, 'הרבי שלי') .
קל לזהות שהמחלוקת שלנו עתיקת שנים, מרובת שכבות. קרח בלוע גם בנו, אבל "בני קרח לא מתו". לפי חז"ל, בכולנו מצויה תכונתם האמיצה של בני קרח, הרצון העז להיפלט ממחלוקת ולעלות שוב מתחתית האדמה.
לא חייבים להתחפר במחלוקות עתיקות. אפשר גם לחפור ולמצוא בנו יהלומים. תמוז ואב מבקשים מאיתנו להיות ארכאולוגים שמעלים ממצאים מבית עתיק שחרב, והבית הזה קורא לנו לשוב ולבנות אותו.
