- מה הייתם עונים על שאלה על תינוקות מתים בעזה?
הייתי במפגש מרתק עם עיתונאים במילווקי, ויסקונסין. רוב חברי הקבוצה לא היו יהודים. הם היו סקרנים מאוד, באמת רצו להבין את המצב. אבל כשהם שאלו בעדינות על תינוקות מתים בעזה, חשבתי מה להגיד, ואז שאלתי אותם בחזרה: תגידו, בכנות, למי יש אינטרס שיהיו בעזה כמה שיותר תינוקות מתים?
הם חשבו שנייה, ואז אחד ענה: לסינוואר. וגם השנייה אמרה: סינוואר. בתוך שניות היה ברור לכל החדר שלישראל אין שום אינטרס לפגוע בתינוקות עזתיים, בעוד לחמאס יש אינטרס שכמה שיותר "בלתי מעורבים" מכל הסוגים ייפגעו. אין לו רגישות לחיי אדם, וזה רק נותן לארגון הטרור הזה עוד לגיטימציה וכוח והשפעה.
דיברנו גם על מה שקרה במתקפת הטרור בשמיני עצרת, על האו"ם, על החטופים, על הבחירות בארצות הברית, על עיתונות רצינית בעידן הרשתות החברתיות, ובסוף מישהי אמרה לי משפט שנגע בי: "אני מבינה שהאנטישמיות בקמפוסים היא לא בעיה של יהודי אמריקה, היא בעיה של אמריקה".
תודה רבה ללוי שטיין על ארגון המפגש. תודה לקבוצה אמריקאית קשובה, שנתנה לי הרבה תקווה.
"אני לא רואה את הארץ רק דרך הפוליטיקה והחדשות. בעומק הדברים הארץ טובה. השנה הארץ הזו ספוגה גם בדם של אחותי ושל עוד כל כך הרבה מבנינו, אבל זה רק מחזק את הצורך לשמור עליה, לאהוב אותה. להאמין שהבלגן שרואים עכשיו עוד יתבהר"
- הנה שני משפטים פשוטים מאוד, אבל קשים מאוד ליישום:
בפרשת השבוע, פרשת קרח, מתוארת המחלוקת הקשה של קרח נגד משה רבנו ואהרן הכוהן. קרח מקנא בתפקידים החשובים שלהם, ורוצה גם. העונש שקיבלו קרח ואנשיו הוא סמלי: האדמה פוערת את פיה ובולעת אותם, כי הקנאה אינה מקדמת את האדם לשום מקום אלא קוברת אותו בעודו בחיים, היא גורמת לו לשקוע ולהימחק.
חז"ל סיכמו זאת במשפט נוקב: "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". כלומר, קנאה היא לא סתם תכונה רעה, היא לא עוד בעיה. היא פשוט מוציאה את האדם מהעולם. מסוכן לחיות חיים של קנאה, תאווה וכבוד.
אם כן, מה הפתרון? חז"ל קובעים: “אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ". העשיר האמיתי מודה על מה שיש לו. לראות את הטוב שיש לנו בחיים ולא לחמוד את מה שיש לאחרים זו משימת חיים, בפרט בעידן הרשתות החברתיות והשופוני. אם הקנאה מוציאה אותנו מהעולם, גישה של שמחה והודיה מוסיפה לנו חיים בעולם הזה. הלוואי שניישם.
- סיפור לפני שבת: הכותרות על מה שקרה השבוע בלוס אנג'לס נשמעות נורא. התקפה אנטישמית אלימה על בית כנסת. תומכי חמאס הביאו אלות ואיימו על יהודים. אחד מהם גם נעצר על ידי המשטרה. ראש העיר והמושל וגם הנשיא ביידן פרסמו גינויים נחרצים.
אבל רגע, צריך לדעת לקרוא חדשות. גדעון כץ מחברת IMP סיפק לי גרסה אחרת לגמרי לאירועים, גרסה שהיא אפילו אופטימית למדי. כץ מארגן עם עמנואל וואתרי ירידי נדל"ן בחו"ל למי שמתעניין בעלייה. מאז שמחת תורה הביקוש בשיא. הוא היה מעורב בהפקת אירועים למתעניינים בישראל בניו ג'רזי, במונטריאול, בניו יורק ועכשיו גם בלוס אנג'לס.
"בכל פעם מחדש המפגינים הפרו-פלשתיניים מגיעים", הוא מספר, "אבל המשטרה דואגת להרחיק אותם. הפעם למרות הבקשות שלנו השוטרים הרשו להפגנה להתקרב ממש אל בית הכנסת 'עדת תורה' שבו נערך האירוע, ברחוב פיקו בלוס אנג'לס. לכן זה הידרדר לאלימות".
בלי להמעיט מחומרת האירועים, הסיפור בעיניו הוא גם האירוע עצמו. חשוב לשים לב נגד מה הם הפגינו: "הם אומנם צעקו בחוץ, אבל בפנים התכנסו יותר מ-350 יהודים. צעירים, מבוגרים, משפחות, המוני יהודים שהצביעו ברגליים ובאו לחפש דירות בארץ. הם מבקשים לקנות כעת בתים בכל רחבי ארץ ישראל, ובעצם אומרים בפה מלא, כמו בפרשת השבוע: 'טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד'. הם מתקנים את חטא המרגלים, ואלפי שנים אחר כך עוזבים את מצרים, את ארצות הברית, לטובת ישראל. חלקם פילסו לעצמם דרך ממש בתוך ההפגנה המכוערת וספגו קללות ומכות, וחלקם נכנסו מהכניסה האחורית.
"החמאסניקים המפגינים היו מאוד ברורים: 'פרום דה ריבר טו דה סי', כלומר, אין זכות ליהודי לגור בשום מקום בארץ ישראל. ומה שקרה שם בחוץ הוא בדיוק הסיבה שבגללה בפנים כל כך הרבה אנשים הביעו רצון לעלות לארץ. ראיתי השבוע בעיניים איך גל האנטישמיות הזה יוצר תוצאה הפוכה: הם רק מחזקים את ישראל".
- מי מקור המידע שלנו על המצב? אחרי חמישה מפגשים והרצאות בארצות הברית, שהיו בהם שאלות קשות מאוד שנשאלתי על ישראל, הבנתי כמה חשוב לבדוק מי מספק לך את המידע עליה. וזו בדיוק – אבל בדיוק – השאלה שעולה מפרשת השבוע שקראנו בשבת: למי אתה מקשיב? עשרה מרגלים חוזרים מארץ ישראל ומציגים תחזית שלילית, ורוב העם פשוט מאמין להם. רוב העולם גם מאמין לרוב התקשורת העולמית היום.
רק שניים – יהושע וכלב – השמיעו תחזית נכונה ומלאה באמונה. התורה מספרת שלשני המרגלים הצודקים הייתה "רוּחַ אַחֶרֶת". הם העזו להיות אלטרנטיביים, במיעוט, בעמדה רוחנית לא פופולרית אבל בסוף הם כמובן צדקו.
- תהיתי מה יכתבו על המצבה של הרב משה קוטלרסקי, האיש שניהל את מפעל השליחים העצום של חב"ד ונפטר לאחרונה. היה ברור שיוזכר הקשר המיוחד שלו לרבי מלובביץ'. אבל איזו הגדרה מדויקת מצאתי על המצבה שלו כשהגעתי לכאן השבוע: אדם ששאף כל חייו "לבשר טוב, ובהוספה". כל הזמן עוד. כל הזמן יותר. עד לנשימה האחרונה.
מיליוני יהודים בעולם אינם יודעים כמה טוב הוסיף הרב קוטלסרקי לחייהם בעשרות השנים האחרונות דרך מאות בתי חב"ד ברחבי העולם. הוא השפיע רבות גם במבצעי הצלה הומניטריים במלחמת רוסיה–אוקראינה, בפעילות עולמית נרחבת במשבר הקורונה, וכמובן בכל העשייה במלחמה הנוכחית בישראל ובהתמודדות עם גל האנטישמיות בעולם.
כמה טוב מול כל הרוע הזה. בלי ליפול לייאוש ולדכדוך, רק להוסיף אמונה ועשייה. שנזכה מול כל האתגרים לבשר טוב, ובהוספה.
- נוי זעפרני נרצחה בשמחת תורה בכניסה לקיבוץ ניר עוז. היא הייתה מאורסת ליובל רביע, ונהרגה איתו ועם נועם אחיו. ואם לא שמעתם על שלושת הצעירים האלה, זוהי רק עוד תזכורת לעוצמת הרוע שמולנו. אחותה של נוי, מאור שקד, מספרת ומבקשת כך:
"נוי הייתה מחוברת מאוד לארץ ישראל. היא גדלה ביישוב נוקדים, אהבה לטייל בארץ וידעה בעל פה את כל שירי ארץ ישראל. בבת המצווה של נוי סבתא העתיקה לה את כל שירי אהוד מנור בכתב יד לקלסר מיוחד, ונוי אהבה לשיר ממנו. בכל שבת היינו שרים בקולי קולות שירי אהבה לארץ המופלאה שלנו.
"בפרשת השבוע, פרשת שלח, המרגלים יצאו לתור את הארץ, ורובם חזרו פסימיים. מאז מלווה אותנו חטא המרגלים, ועמו השאלה: איך אתה מסתכל על המציאות, באופטימיות ובאמונה או בייאוש?
"בשנה שעברה הייתי בערב מיוחד. בשבוע הזה של פרשת המרגלים משפחת בוזגלו מדימונה הזמינה אנשים לערב של דיבורים ושירים שבו רואים את הטוב בישראל. כל כך נהניתי שהבטחתי לעצמי שאעשה את זה בשנה הבאה אצלי בבית. ממש התחשק לי שהמנהג המתוק הזה יתפוס בעוד מקומות, כערב של תיקון. אבל אז קרה האסון.
"והנה הגיע השבוע, והחלטתי לעמוד בהחלטה שלי מלפני שנה. אני לא רוצה ליפול ולטעות כמו עשרת המרגלים. הם אמרו שזו 'אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ', משם מגיע הביטוי הנורא הזה, ואנחנו רוצים להעביר מסר אחר. אז אני אומרת לכל מי שמתחבר: תביאו כלי נגינה, תדפיסו שירי ארץ ישראל, תאמרו דברי תורה.
"אני לא רואה את הארץ רק דרך הפוליטיקה והחדשות. בעומק הדברים הארץ טובה. השנה הארץ הזו ספוגה גם בדם של אחותי ושל עוד כל כך הרבה מבנינו, אבל זה רק מחזק את הצורך לשמור עליה, לאהוב אותה. להאמין שהבלגן שרואים עכשיו עוד יתבהר. שבת שלום".
