מאיר אטינגר בשיתוף אתר הקול היהודי

ב-12 בספטמבר (ח' באלול תשס"ה), שלושה שבועות אחרי תחילת הגירוש, עם נסיגת צה"ל מגוש קטיף יצאו כוחות צה"ל מציר פילדלפי. בסוף אותה שנה לועזית, שלושה חודשים בלבד לאחר הנסיגה, כבר דיווח השב"כ שבשלושת החודשים שלאחר ההתנתקות הבריחו לרצועת עזה פי עשרה מטולים לירי נ"ט ופי שבעה טילי נ"ט מאשר הוברחו בתשעת החודשים שלפניה. בצה"ל הסבירו כי ההברחה הסיטונאית של טילי הנ"ט יצרה איום חדש ונטרלה את היתרון של כוחות השריון של צה"ל.

בתדרוך לכתבים צבאיים שנתן מפקד פיקוד הדרום אלוף יואב גלנט, שנכנס לתפקיד באותם ימים, הוא צוטט אומר: "יציאת ישראל מעזה לא שינתה באופן מהותי את מרכיבי הכוח בתוך רצועת עזה". גלנט גם העריך שחמאס לא תשתלט על הרצועה

על פי דו"ח של מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש מאיר עמית, באותם חודשים, מ-12 בספטמבר באותה שנה, הוחדרו ממצרים לשטח הרצועה יותר מחמש טונות של חומרי נפץ, כמאתיים מטולי נ"ט, כ-350 טילי נ"ט, כ-5,000 רובי סער, עשרות אקדחים, יותר ממיליון פרטי תחמושת נק"ל, ואפשר שאף מספר מצומצם של טילים נגד מטוסים. הנשק הזה שימש את התעצמות ארגוני הטרור ואפשר את השתלטות חמאס על הרצועה.

בדו"ח ציינו כי גם אנשי מנגנוני הביטחון הפלשתיניים מעורבים בהברחת אמל"ח, מעלימים עין מפעילות המבריחים בתמורה לקבלת שוחד כספי או עושים עימם הסדרים מקומיים שבהם מתאפשרת ההברחה בתמורה להעברת מקצת אמצעי לחימה לידי מנגנוני הביטחון. מעבר לכך אנשי המנגנונים מעניקים לעיתים סיוע לוגיסטי למבריחים, למשל באמצעות מסירת כלי רכב של המנגנונים, או אף יוזמים העברה של אמצעי לחימה מוברחים בשבילם.

גם המדיניות של המצרים לא השתנתה במאומה בעקבות ההסכם, אבל לישראל כבר לא הייתה שום השפעה עליה. הצפוי מכול התברר: להבטחות של שאול מופז לא היה שום כיסוי. יובל שטייניץ האשים שמצרים "מצליחה שלא להצליח" ושהיא נכשלת במכוון במניעת הברחת הנשק מתוך אינטרס מצרי. בחודשים הראשונים עוד לא התפכח צה"ל מהקונספציה. בתדרוך לכתבים צבאיים שנתן מפקד פיקוד הדרום אלוף יואב גלנט, שנכנס לתפקיד באותם ימים, הוא צוטט אומר: "יציאת ישראל מעזה לא שינתה באופן מהותי את מרכיבי הכוח בתוך רצועת עזה. היציאה מציר פילדלפי יצרה מצב של גבול פחות מרוסן מכפי שישראל העריכה". גלנט גם העריך שחמאס לא תשתלט על הרצועה.

כעבור כמה חודשים נחטף גלעד שליט באמצעות מנהרה שיצאה סמוך לכרם שלום, ובתגובה יצא צה"ל לסדרת מבצעים ברצועה. המבצע בציר פילדלפי כונה "פרי סחוט". צה"ל חשש מאיום טילי נ"ט מתקדמים שהיו בשימוש חיזבאללה והחלו להיכנס לרצועה, ובמבצע, שנמשך כשבוע, פעלו כוחות צה"ל באופן מוגבל בחלקו המזרחי של הציר ואיתרו בו 15 מנהרות.

ואולם יעילותו של המבצע, שמראש התבצע רק בשטח הסמוך לגבול הישראלי, לא הייתה רבה. בכתבה במעריב צוטט מג"ד צבר של גבעתי, סא"ל יוסי דרורי, אומר: "אם בתא שטח קטן כל כך מצאנו 13 מנהרות, ההערכה שלנו היא שלאורך כל ציר פילדלפי יש עשרות מנהרות, אם לא מאות. אם נידרש לאתרן ולהשמידן, יידרשו לנו חודשים של עבודה". סא"ל דרורי הדגיש כי אם צה"ל לא ימשיך בהגברת הלחץ, "ההתחמשות של ארגוני הטרור הפלשתיניים ברצועת עזה רק תלך ותגבר".

הקריאות לשוב ולכבוש את ציר פילדלפי הלכו והתגברו ככל שהתפרסמו העובדות על ממדי ההברחות ועל כמויות הנשק שזרם לחמאסטן שהקימו בעזה שרון ומופז. שרים רבים קראו לכבוש את ציר פילדלפי, ובהם אלי ישי, יצחק הרצוג ורפי איתן

קצת יותר משנה אחרי ההחלטה החפוזה לסגת מציר פילדלפי כבר היה ברור לכל מערכת הביטחון שמוכרחים לכבוש מחדש את ציר פילדלפי. כך הגדיר זאת החוקר יהונתן דחוח הלוי: "אותם אנשים ששנה קודם המליצו בחום על נסיגה מהציר, גיבשו כעת תוכניות לכיבושו מחדש. בישיבה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כשנה לאחר הנסיגה התריע ראש השב"כ יובל דיסקין שחמאס מתארגן כצבא לכל דבר, כולל הקמה ותפעול של מפקדות אזוריות, וכי דרך מנהרות ציר פילדלפי מוברחים טילי גראד תקניים".

הקריאות לשוב ולכבוש את ציר פילדלפי הלכו והתגברו ככל שהתפרסמו העובדות על ממדי ההברחות ועל כמויות הנשק שזרם לחמאסטן שהקימו בעזה שרון ומופז. שרים רבים קראו לכבוש את ציר פילדלפי, ובהם אלי ישי, יצחק הרצוג ורפי איתן. ראש השב"כ דיסקין קרא "להיערך לאופציה צבאית בעזה" והגדיר את המצב "רמזור אדום-אדום". דיסקין ציין כי מאז ההתנתקות הוברחו לרצועת עזה באמצעות מנהרות כשלושים טונות של חומר נפץ תקני, כמויות גדולות של אמצעי לחימה וכסף רב. גם שטייניץ קרא שוב למבצע חומת מגן בעזה ולכיבוש מחדש של ציר פילדלפי. בתקשורת שידר שר הביטחון עמיר פרץ מסרים לוחמניים: "לא נאפשר לרצועת עזה להפוך לדרום לבנון, ונעשה כל פעולה שתמנע את התעצמות ארגוני הטרור", אמר לכתבים בסיור באוגדת עזה, אבל "הפעולות שלנו לא יהיו פעולות ראווה כפועל יוצא של לחץ ציבורי או על מנת לרצות דעת קהל".

בדיונים הסגורים התנגד בתוקף למבצע הדרג המדיני בממשלת קדימה. בתחילת נובמבר 2006, שנה וחודשיים לאחר הנסיגה מגוש קטיף, התכנס הקבינט לדיון בשאלה אם לכבוש מחדש את ציר פילדלפי. אפילו הרמטכ"ל דן חלוץ, שתמך ביציאה מציר פילדלפי, צוטט בכתבה ב-ynet אומר: "יש לפעול בצורה רחבה ברצועה ואף לכבוש את ציר פילדלפי כדי לעצור את ההברחות", אבל שר הביטחון פרץ ושרת החוץ ציפי לבני הבהירו כי לא יאפשרו כיבוש מחדש של הציר. שר הביטחון צוטט זועם על ההתבטאויות של קציני צה"ל שיש צורך לפעולה בעזה: "דעת הצבא נשמעה, נשמעת ותשמע גם בעתיד, אבל הדרג המדיני הוא שמחליט בהתבסס גם על האינטרסים המדיניים ולא רק על הפן הצבאי".

ערב מבצע עופרת יצוקה כבר הוערך מספר המנהרות בציר פילדלפי ב-500, ומפעל המנהרות הניב לחמאס עשרות מיליוני דולר בכל חודש. ההחלטה של שר הביטחון מופז חתמה למעשה את גורל עזה לשמש מחסן נשק עצום של חמאס

מההסכם עם מצרים לא נשאר דבר מלבד הכרסום בפירוז סיני, כרסום שהלך וגדל. היה ברור לכול שאין שום דרך לעצור את ההברחות לעזה, שכבר הייתה תחת שלטון כמעט מוחלט של חמאס. ההתנתקות הייתה מסמר בלי ראש. חברי כנסת ושרים יכלו לדמיין כיבוש מחודש של ציר פילדלפי, אבל במבחן המציאות היה צריך לקרות אסון גדול כדי שהמהלך יתאפשר, ומעבר לגבול כבר עמד כוח צבאי מצרי שהוכנס באישור ישראלי. כוח זה איים לימים על חופש הפעולה של ישראל למנוע את ההברחות.

ונעבור שנתיים קדימה: ערב מבצע עופרת יצוקה כבר הוערך מספר המנהרות בציר פילדלפי ב-500, ומפעל המנהרות הניב לחמאס עשרות מיליוני דולר בכל חודש. ההחלטה של שר הביטחון מופז חתמה למעשה את גורל עזה לשמש מחסן נשק עצום של חמאס, ומחסן זה הלך והתעצם עד האסון בשמחת תורה תשפ"ד.