כשנודעו ממדי אסון הנמר"ה ברפיח נשבר גם שי גראוכר, האחראי לרגעי שמחה רבים כל כך בתקופה הזו. "לשמוע בשורה קשה כל כך… לא היה אפשר לתפקד ולזוז". והוא רגיל לזוז לא מעט. מאז שמחת תורה הוא חמוש בחיוך מעודד על הפנים, שם את עצמו בצד ועובר מדבר לדבר: מעודד לוחמים בשדה הקרב באמצעות מגוון פינוקים, הקים את האוהל 'מנוחת הלוחם' בדרום, מחלק מתנות יקרות לפצועי המלחמה בבתי החולים ומפציע לניחומי אבלים.

ברשת מתגלגלים המוני סרטונים ויראליים המציגים את תופעת שי גראוכר: איש חביב המחלק מכל הבא ליד לכל מי שזקוק לעידוד משנה חיים. גולת הכותרת: תרומת ספרי תורה ומכונית למשפחת חטופים. "אני רק מביא את יהודי התפוצות שאני מכיר, והם פותחים את הלב ותורמים", הוא מסביר במשפט אחד איך הסיפור עובד מאחורי הקלעים. לאחרונה קיבל החמ"ל שהקים גראוכר את אות המתנדב מנשיא המדינה.

"זה לא נושא לשיחה אצלי, אני מתמקד בלעשות טוב בסייעתא דשמיא. אני לא פוליטיקאי ולא רוצה להיכנס למחלוקות ולשאלות האלה. מה אתה רוצה שאני אגיד לך, שצריך לגייס את כל החרדים?"

היה שווה לאבד את הרגליים בשביל אחדות בעם

אני יושב עם גראוכר לשיחה בזמן שהוא עדיין מנסה לעכל את האסון האחרון, רגע לפני שהוא יוצא לסיבוב ניחום אבלים נוסף. "אני מסור לפעילויות יומם ולילה גם אם אני לא רוצה", הוא אומר לי בכנות בין פיהוק לפיהוק. "אין רגע אחד של שקט, ולצערי גם הפצועים לא מפסיקים לזרום, גם המשפחות השכולות. כל אחד סיפור כואב בפני עצמו.

"חז"ל אומרים שמי שרוצה להינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. הכוונה היא שצריך לעשות עסק גדול מלימוד תורה ומגמילות חסד. שזה יהיה לך דבר חשוב ביותר, כמו העסק שלך, שאתה חושב עליו כל הזמן ומנסה כל הזמן לקדם אותו ומאוד אכפת לך ממנו. אנחנו צריכים לעסוק הן בתורה והן בחסד. ביחד. הם צריכים להיות מאוחדים. לכן ברוך ה' אנחנו מחזקים גם את האברכים שלומדים תורה.

"בתקופת המלחמה התרומות לאברכים פחתו, אז שלחנו 500 שקל לכל אברך ישירות לחשבון בנק. עשינו את זה לצד פרויקט חלוקת חליפות ואוכל. תורה וחסד ביחד".

מה תורמים אוהבים לתרום?

"לכל תורם יש רצון ומחשבה אחרת", אומר גראוכר, "אין בזה כללים. פגשתי מאות אנשים מכל העולם שלכל אחד היה רצון לעשות משהו אחר. אין לזה סוף".

יהיו מי שיאמרו שהחסד של תורמים מהציבור החרדי הוא כביכול חלופה לגיוס. איך אתה מגיב על זה?

"אני מדבר עם הרבה אנשים, יושב בפאנלים, ולא קיבלתי שום ביקורת כזאת. כך או כך, זה לא נושא לשיחה אצלי, אני מתמקד בלעשות טוב בסייעתא דשמיא. אני לא פוליטיקאי ולא רוצה להיכנס למחלוקות ולשאלות האלה. מה אתה רוצה שאני אגיד לך, שצריך לגייס את כל החרדים? הפעילות הפוכה בדיוק: עושים פה מהלכים לאיחוד, לקירוב. לימוד תורה של אברכים הוא דבר חשוב מאוד, לכן גם במשפחות אברכים אנחנו משתדלים לתמוך.

"יש ערך להכול. כשיהיה שלום בינינו ובין שכנינו יהיה אפשר לפנות לחוקים ולמדיניות. אני עצמי עזבתי את כל העיסוקים שלי בגלל המצב. מי שלא מבין את גודל השעה ואת הצורך באחדות נמצא בבעיה. חייבים תמיד, וכל שכן עכשיו, להסתכל על הטוב שיש באחר, לדעת להקשיב, לפרגן, להבין שיש פה אירוע גדול, משפחות שאיבדו את היקר להן, חטופים.

"צריכים להבין: כולם צריכים להיות מאוחדים. אני חושב שהעם מבין את זה. אני מקבל תגובות כל הזמן, כולל מחיילים בלי רגליים שאומרים לי שהיה שווה לאבד את הרגליים בשביל אחדות ישראל. כן, לצערי זה מה שקרה".

המצב הכואב עזר לאחדות?

"עזר, ודאי, השאלה היא כמה זמן זה יחזיק מעמד. אבל אני אופטימי תמיד. מה שבטוח זה שצריך הרבה ישועות. אני מאוד מקווה ומתפלל שנחזור להיות מאוחדים כמו בתחילת המלחמה".

"הוא שלח לי הודעה שבה הוא סיפר לי על משפחה שעוברת עם הילד בעיות רפואיות, וכאב לו שהוא לא יכול לסייע להם, כי הוא לא יכול לשיר. הוא ביקש שאתן להם עזרה כספית ואשמח אותם"

צוואה בוואטסאפ

אתה אדם צעיר. מה נותן לך כוח לעשות את כל זה?

"הכוחות באים מהקב"ה. ערכי הנתינה, העשייה, השמחה של הזולת – זה מהבית. גדלתי על לשמח את הזולת. ההורים שלי דאגו לשמח אנשים כל הזמן וקיבלו את החיות שלהם מזה למרות הקשיים שלהם". גראוכר הוא בנו של זמר הנשמה החסידי דדי גראוכר ז"ל. "אבא היה יתום משני ההורים מגיל צעיר. כשהיה בן 18 כבר לא היו לו אבא ואימא. הם נפטרו בהפרש של שנה בערך, ובלב היה לו כאב כל הזמן. הוא שימח אנשים רבים, וחזר הביתה לבכות. זאת הייתה שליחות בשבילו. מאז הפטירה שלו אני מרגיש שהשליחות שלי היא לשמח כמה שיותר".

דדי הסתלק מן העולם בן 62 בכ"ו באלול תשפ"ג, שבועות אחדים לפני סאגת יום כיפור ומלחמת שמיני עצרת. הוא הותיר לבנו צוואה בלתי רשמית כואבת ומרגשת בדמותה של הודעת ואטסאפ. "בסוף אבא דיבר בקושי. הוא שלח לי הודעה שבה הוא סיפר לי על משפחה שעוברת עם הילד בעיות רפואיות, וכאב לו שהוא לא יכול לסייע להם, כי הוא לא יכול לשיר. הוא ביקש שאתן להם עזרה כספית ואשמח אותם.

"לא היה יום שהוא לא היה מתקשר לאלמנה או ליתום לשמח אותם. גם אנשי עסקים שעוברים תקופות לא קלות זכו לעידוד. הוא היה חושב מחוץ לקופסה איך הוא יכול לשמח. זמרים בתחילת דרכם קיבלו מתנה כזאת: הוא קנה את כל הכרטיסים. במקרים אחרים הוא היה משדרג טיסות של רבנים למסלולי VIP. הוא מאוד העריך את התורה ולומדיה".

"אחד התורמים מחו"ל הבטיח להשיג לחייל פצוע טבעת יהלום לכבוד אירוסיו, ובהמשך הייתה בשיקום של החייל בשיבא הצעת נישואין מרגשת שבה כיכבה הטבעת הזאת"

רגישות ויצירתיות

שי גראוכר (34), נשוי ואב לחמישה, למד בישיבת נהורא ואחר כך ב'דרך חכמה', וידוע בקשריו הענפים הרוחניים עם רבנים ידועים. "הייתי בן בית אצל ר' חיים (קניבסקי, נ"ג)", הוא מספר. "הייתי שם המון, וזכיתי לכתוב את הספרים של ר' חיים באנגלית. בהמשך פתחנו כולל שלומדים בו את כל מה שר' חיים למד. אפילו שר' חיים לא נמצא איתנו פיזית, אני מרגיש שמה שראיתי אצלו, העצות והברכות שלו, משפיע עליי עד היום. גם אבא נהג תמיד לשאול דעת תורה. הוא היה אומר: יש שאלות שלא נוח לשמוע את התשובות עליהן, אבל הוא רצה לקבל את הצורה האמיתית של התשובה ולהבין מה צריך לעשות בחיים דרך דעת תורה. הוא אף פעם לא חיפש לנסות לשכנע את הרב לענות תשובה מסוימת, לא ניסה לכוון את הרב אלא בהיקש לשמוע את האמת כמו שהיא".

השילוב של דעת תורה, שנות הבגרות בישיבות גבוהות, תחושת בית אצל גדול הדור ואבא עטוף בחסד, ברגש וברחמים הובילו את גראוכר הצעיר לעולם הנתינה ברמות אהבה שהציבור הישראלי טרם הכיר. לגראוכר הייתה חברת שירותי VIP לארגון אירוח מהודק לאנשי עסקים הבאים לארץ הקודש. עם הזמן נוצרו קשרים וחברויות בינו ובין אנשי עסקים רבים. התבקש לרתום אותם לפעילויות החסד שיזם.
"היו לי לקוחות עשירים בעלי יכולת כלכלית גבוהה מאוד, וכל השנים במקביל לעבודה הייתי מתעסק גם בחסד בכל מיני אופנים", הוא אומר. למשל, המיזם הנודע קמחא דפסחא הובל אחר כבוד, ברגישות רבה, אל מחוץ לקופסה. "הקפדנו לתת קמחא דפסחא למי שצריך בדרך כבוד, עד פתח הבית ובקרטונים בלי לוגו של ארגון חסד, כדי שזה ייראה כמו קנייה רגילה בסופר".

שמחת תורה תפסה את גראוכר בזמן ששהה יחד עם אחד הנגידים הידועים בעולם התורה, ג'יי שוטנשטיין ממיאמי, האיש ומיזם הגמרא הכחולה. גראוכר ושוטנשטיין שיתפו פעולה יחד לפני שנים מספר בעמותת ‘כלל ישראל’, שאיגדה כמה אנשי עסקים וחילקה מענק של 10,000 דולר לכל משפחה של נפגעי הטרור.

בשמחת תורה התארח שוטנשטיין במלון בירושלים. "היו האזעקות הראשונות, הבנו שיש אירוע חריג, ומייד בצאת החג התחילו לזרום בקשות לסיוע בתרומת ציוד טקטי ומציל חיים, חוסמי עורקים, מדים. ג'יי עשה את הקניות הראשונות, ובהמשך גייסנו עוד תורמים רבים מחו"ל לתרומות בסדר גודל של עשרות מיליונים. בעזרת מערך של עשרות מתנדבים הקמנו בבית הוריי בפתח תקווה חמ"ל שב"ה יצאה ממנו הרבה עזרה לעם ישראל.

"בהמשך פתחנו מרכז לוגיסטי במבוא חורון, ליד ישיבת נהורא, ומטבח שהוציא בכל יום 1,200 מנות, ולכבוד שבת 2,500 מנות. המטבח פעל 150 ימים. לצד הארוחות הוצאנו מהמרלו"ג משאיות של ציוד ופינוקים לחיילים ולנפגעים, מוצרי חשמל וכמובן גמרות שוטנשטיין למי שביקש. היו לא מעט חיילים שאמרו שזה החלום שלהם וזה מה שהם רוצים. גם הדפסנו גמרות שוטנשטיין מחולקות לכרכים קטנים כדי שהחיילים יוכלו ללמוד בשטח".

וזה לא הכול: "אחד התורמים מחו"ל הבטיח להשיג לחייל פצוע טבעת יהלום לכבוד אירוסיו, ובהמשך הייתה בשיקום של החייל בשיבא הצעת נישואין מרגשת שבה כיכבה הטבעת הזאת".

"בהרבה מקומות שהגענו אליהם לפני המלחמה אמרו שהם לא יכלו לראות אותנו ולדבר איתנו בגלל המראה החרדי. זה השתנה. היום רואים בנו קרן אור ומגלים אנשים טובים וציבור שרוצה לעשות רק טוב בעם ישראל"

צילומים של חסד

"הסרטונים גרמו לאזרחים רבים להפנים שהגרוע מכול קרה, אבל זה לא סוף העולם", מסביר גראוכר מה העניין בסרטונים המפורסמים. "היה לנו מקרה חמוד, פנתה אלינו ילדה בת 12 שראתה את כל הסרטונים ואמרה שהיא לא רוצה שיעשו לה מסיבת בת מצווה אלא שניקח את הכסף ונקנה בזה דברים לחיילים, והיא תבוא איתנו לחלוקה.

"החיילים שאלו אותה למה היא עושה את זה, והיא אמרה שהיא לא יכולה לעמוד מנגד. אחד מבני המשפחה שראה את הסרטונים האלה של ילדת בת המצווה החליט לתרום בעצמו מוצרים באלפי שקלים. צריך להבין, התודעה של הנתינה והחסד שעוברת דרך הסרטונים מוציאה אנשים מגדרם וגורמת להם לתרום, וזה חוץ מהרמת המורל שהסרטונים גורמים למשפחות. לא תראה סרטון שהוצאנו מלפני המלחמה, אבל עכשיו הרגשנו שצריך לצאת. אנשים שלא תרמו מעולם, ב"ה גרמנו להם לתרום.

"חוץ מזה החשיפה של מיליוני אנשים לציבור החרדי בפן של נתינה גורמת איחוד גדול. זה היה חשוב מאוד, והבנו את זה גם לפני המלחמה, אבל היה קשה ליישם את זה. היה פה פילוג. אנשים לא יכלו לדבר זה עם זה, וקיבלנו הזדמנות עצובה לאיחוד. המטרה שלנו כרגע היא לאחד את עם ישראל בלי סטיגמות ומה שהיה לפני המלחמה. בהרבה מקומות שהגענו אליהם לפני המלחמה אמרו שהם לא יכלו לראות אותנו ולדבר איתנו בגלל המראה החרדי. זה השתנה. היום רואים בנו קרן אור ומגלים אנשים טובים וציבור שרוצה לעשות רק טוב בעם ישראל".

גראוכר מציין שלא כל הפעילות מצולמת כל הזמן: "תשעים אחוז מהדברים שעשינו לא מצולמים. יש דברים שאנחנו משתפים פחות. כל הנושא של קרן הגיבורים הנופלים, שבמסגרתה חילקנו מענקים של 36,000 שקלים, הייתה מתחת למכ"ם. מצד שני יש חיילים שדווקא רוצים מאוד שנפרסם את הסיפור שלהם, כי הסיפור שלהם לא קיבל את המקום שלו, וחשוב להם שיזכרו אותו. לכן אנחנו מספרים את הסיפור של הנופל דרך הסרטון. רוב הסרטונים גרמו למשפחות הרמת מורל שהמשפחות לא ציפו לה".

מה המחיר של המתנה הכי יקרה שנתת?

"עשינו מיזמים של גיוס תרומות לספרי תורה ללא מעט משפחות. גם הגענו לפקיעין למשפחה של קצין דרוזי ששמו ג'מאל עבאס, שנפל בקרב בעזה, והם אמרו שאין אמבולנס בכפר. בתוך כמה דקות התרמנו 150,000 דולר לאמבולנס. בקרוב בע"ה הולך לצאת שיר אחדות עם הסלוגן של ג'מאל עבאס: 'זה לא ילך לבד, זה רק יעבוד ביחד'. זה משפט שהיה כתוב אצלו ונחרט בי".