רשות הדיבור נשא

לב האומה

רעותא

 

אוּלַי זוֹ הָרוּחָנִיּוֹת

אוֹ פָּשׁוּט הָרוּחַ הַקְּרִירָה.

 

אוּלַי זֶה מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ וְהַשְּׁכִינָה

אוֹ פָּשׁוּט הַחִבּוּר אֶל הַתְּפִילָה.

 

אוּלַי זֶה הֶעָבָר וְהֶעָתִיד

אוֹ פָּשׁוּט הַנֶּצַח.

 

אוּלַי זֶה הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנוֹת

שֶׁיּוֹשְׁבִים בָּרְחוֹבוֹת

אוֹ פָּשׁוּט הַיְּלָדִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים.

 

אוּלַי זֶה הַנּוֹפְלִים בְּמִלְחַמְתֵּךְ

אוֹ פָּשׁוּט הָעַתִּיקוֹת מֶעָבָרֵךְ.

 

אוּלַי זוֹ הַנְּבוּאָה

אוֹ פָּשׁוּט הַגְּאוּלָּה.

 

וְאוּלַי זֶה הַכֹּל

אוֹ פָּשׁוּט אַתְּ –

יְרוּשָׁלַיִם.

 

שֶׁגּוֹרֶמֶת לְלֵב הָאֻמָּה לִפְעֹם.

 

השיר מאת רעות נוימן

מחברת הספר 'מסע בשבילך', לימוד לאם ובת על נשות התנ״ך

 

ירושלים של?

נ"א

שָׁלוֹם לְךָ וּמָה שְׁלוֹמְךָ?

סְלִיחָה עַל שֶׁאֲנִי מַפְרִיעַ לְךָ!

אֲבָל אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה

עַל הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה.

כֵּיצַד קָרָה שֶׁיֵּחָשֵׁב יוֹם זֶה לְיוֹם שֶׁל הַכִּפָּה הַסְּרוּגָה?

אֲשֶׁר יִרְקְדוּ עִם דִּגְלֵיהֶם לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹתֶיהָ?

הֲרֵי מַמָּשׁ לִפְנֵי 57 שָׁנָה

קָרָה פֹּה דָּבָר עָצוּם דָּבָר נוֹרָא.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עִם יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה הִתְאַחֲדָה

וּבָאוּ אֵלֶיהָ כָּל בְּנֵי עמָּהּ

לְהִתְרַפֵּק עַל אַבְנֵי קְדֻשָּׁתָהּ.

זֶה הֲכִי קָרוֹב לַדָּבָר הָאֲמִתִּי

לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלַעֲבוֹדַת הַלֵּוִי.

בְּלִי יְרוּשָׁלַיִם אֵין לָנוּ בְּאַרְצֵנוּ בֶּאֱמֶת מַשְׁמָעוּת

וּמַמָּשׁ אַגְזִים אִם גַּם אוֹמֵר שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה הַמְּצִיאוּת.

כִּי יְרוּשָׁלַיִם הִיא לָנוּ מְקוֹר הַחִיּוּת

הִיא הַמּוּסָר בְּעוֹלָם, הִיא הַשְּׁפִיּוּת.

שָׁם בִּירוּשָׁלַיִם הִתְחִיל וְיִסְתַּיֵּם תִּקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם.

עוֹלָם טוֹב לְלֹא רַע, עוֹלָם מֻשְׁלָם.

 

קול מהלך

סיון דנציג

״לאן שתלכי אלך״

הקול נשמע למרחקים

כזעקת תינוק בין ההרים

הקול נעלם

נבלע בין קולות החיים

בשעת חשכה

מאיר לי דרכים

״לאן שתלכי אלך״

לא ארפה ממך

לא אעזוב אותך

גם א-לוהיי א-לוהייך

אני שלך לעד

לא כיליתי לדבר

והיא כבר צועדת איתי יד ביד.

 

מה בוער

שלומית כץ

חדשות על הבוקר,
השדרן אומר:
אזעקות בקריית שמונה
הצפון בוער.
נארח באולפן
פרשן שיסביר
איך חיזבאללה מתכנן
מטח ישיר.
וזה נשמע אותו דבר
בדיוק כמו אתמול,
כולם מסביבי
ממשיכים לשאול
לאן כל זה הולך
ומי מנהל את המצב,
ואם יש מישהו אחד
שאפשר לסמוך עליו.
והלב בוער גם הוא
העולם, הם לא ראו
כי העיניים לרפיח,
הם כאילו לא שמעו
על מה שהולך פה באמת
מכמה כיוונים.
על משפחות חטופים
אימהות ובנים.
דיון על עסקה,
בתים הרוסים.
אלפי תושבים
מחכים לניסים.
השעון מתקתק,
הימים עוברים.
ראש מעל המים,
לא נשברים.
חדשות על הבוקר,
מתי השדרן יאמר:
בוקר טוב ישראל,
הטירוף נגמר.
אפשר לחזור לשגרה,
לחייך ולצחוק.
לרוץ בשדות,
לחבק ילד מתוק.
מתי נבכה משמחה,
מהתרגשות ומאושר.
תכף יידלק האור,
תכף נצא
מן החושך.

 

התינשאי לי?

מונולוג על אהבה וכאב

יהודה

הולך מחפש. את עצמי. אותך.

כבר זמן רב שאני בבדידות, חי כחצי בן אדם.

מבקש מא-לוהים שיאיר ליבי אל עבר שמיים כחולים, שלמים.

רואה את עצמי הולך בשדה בשעת שקיעה, בפשטות, בתמימות.

רואה אותך מחוללת בין שורות הכרמים, לבושה בלבן, טהורה, זכה.

מבטי מצטלב במבטך, וחיוך מלא ודאות עולה על שפתינו.

אני רוצה להקים בית כשר איתך.

אני אדם שמח, עובד ה', לומד תורה.

אני רגיש ועדין, מאמין בחיים פשוטים, כנים ופתוחים.

מלאים אהבה, קבלה, חמלה אל השונה, אל האחר.

בונה את ביתנו על גבעה, ובחוץ דיר עיזים.

מדמיין אותנו יוצאים אל המרעה, אל המרחבים, סביבנו ילדים צוחקים ומאושרים. בי. בך.

אני מביט בך מאוהב, מביט בך כשיכור ולא מיין.

אוהב אותך ככה, פשוטה, תמימה.

 

אני עובר הרבה כדי להגיע אל המקום הזה.

עובר מסע באישיותי כדי לחיות את חיי בצורה שלמה, כפי שאני. כדי שיהיה לנו טוב.

רציתי לומר לך בגלוי שיש דבר אחד שעוד עומד חוסם בתוכי, וכנראה גם ימשיך לחסום.

לא רוצה לשקר לך, לא רוצה להסתיר ממך.

לא רוצה שתגלי זאת אחרי שנתחתן וייפגע לך האמון שנתת בי.

אז הנה, אני אוזר אומץ. לוקח את הסיכון.

רק כי אני אוהב ומאמין, בי. בך.

קשה לי לומר את המילים, זה מפחיד מדי.

כבר הרבה שנים שזה קיים, זה משהו מבפנים, זה חלק ממני.

ניסיתי להוריד את זה, להשתיק, להכחיש, להתעלם. אבל די, כמה אפשר להילחם בעצמי?

עברתי תקופות של דיכאון, אשמה עצמית, בושה במי שאני וכעס על א-לוהים.

זה לא קידם אותי לשום יעד, זה לא השאיר אותי עומד במקום, זה ריסק אותי עד עפר.

אז זה פה, זה קיים, ועם זה אני חי, ועם זה אני בא.

מקווה שלא תיבהלי, שתקבלי את זה, שתדעי להתייחס לכך בחמלה.

שתראי אותי על כל צדדי אישיותי, שיש בי עוד המון מעבר לזה.

רציתי לומר לך אהובתי שעם כל אהבתי הגדולה אלייך,

אני נמשך גם לגברים.

לא יודע על מה את חושבת, מה את כבר יודעת ומה לא.

שאלות מתרוצצות בך עכשיו.

אני מפחד שתלכי, שתראי בי משהו שאני לא.

מבקש שתראי אותי, תני לי יד, אני אחד שמוכן להשתנות.

רוצה שתשאירי לי את ימיי באור יפה, גנוז, כמעט מיליון דורות.

מבחוץ זה נראה חסר סיכוי, חסר אחריות. כן, כבר שמעתי המון מזה.

ואני הבוחר. בעצמי, בחיי. לחיות את חיי איתך.

בקדושה ובטהרה כדת משה וישראל.

אני מאמין שזה אפשרי, מאמין בא-לוהים שציווה, מאמין בכוחותיי לעבוד על מה שאפשר.

כדי להקים איתך בית. משפחה.

כבר כמה שנים שאני מחזיק את עצמי בגבורה שלא ליפול, להישאר נקי בשבילך.

עברתי מסע אל עצמי כדי לגלות מי אני ומה בתוכי.

במסע שלי גיליתי המון.

לא קיבלתי שום דבר כמובן מאליו, ולאורך המסע שלי הצבתי סימני שאלה.

להבין מהי הנטייה. מה מזין אותה. מה מרגיע אותה. מה אני מחפש כשאני מנסה לממש אותה. אם יש דרך אחרת לבקש את הצרכים שלי. אם זה שווה. יש דרכים טובות יותר.

עשרות פעמים עמדתי מול עצמי בכנות ועניתי לעצמי באומץ.

שמתי את הדברים על השולחן כפי שהם כדי להיות יותר שלם.

היום אני מבין יותר, שלם יותר. יודע איך להתמודד עם המשיכה שבתוכי.

אני רוצה לחיות את חיי איתך, בהפריה הדדית, בנאמנות אלייך.

מאמין בא-לוהים שמעליי ששמח בי ובך. מאמין שזה אפשרי.

מאמין שאת ראויה לי, שאתן את האמון שלי בך אף שכבר נפגע אין-ספור פעמים.

מאמין שאני ראוי לך. לחיות איתך. כפי שאני, כפי שאת.

לאהוב אותך ולהתאהב בך כל פעם מחדש.

קחי את הזמן, אני לא ממהר, נשאר לעמוד.

ואנגן כאן על מפתן הדלת עד שתצאי אחר כבוד.

את תהיי לי מלכה לעולם.

מודה אני לך על דרך שנשבעת לי.

אוהב אותך!

 

דמעה משולשת

דביר אהרון

דִּמְעוֹת הַזְּעָקָה וְהַכְּאֵב

נִגָּרוֹת וְלֹא שׁוֹכְחוֹת

זוֹרְמוֹת עַד בְּלִי די

כְּמַעֲיָן הַמִּתְגַּבֵּר

כִּמְבַקְּשׁוֹת לַחֲרֹט עַל הַלֵּב

אֶת דַּרְכָּן שֶׁל לֵאָה, מָאיָה וְרִנָּה

דֶּרֶךְ הַטּוֹב, הַיּוֹפִי, הָאַהֲבָה,

הַחִבּוּר, הַנְּתִינָה, הַדְּאָגָה וְהַמְּסִירוּת

לִכְתֹּב עַל לוּחַ הַלֵּב

בְּדָמָן

אֶת דַּרְכָּן שֶׁהוּשְׁמָה

וְעָלֵינוּ הַחוֹבָה

לִצְעֹד בָּהּ, לְהַמְשִׁיךְ לְפַלְּסָהּ

בִּגְבוּרָה, כַּחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ

עַד תָּבוֹא

הַגְּאֻלָּה.