רק לפני כשבועיים שוחרר אריאל דנינו (28), נשוי ואב לארבעה מיצהר, ממעצר מנהלי של שבעה חודשים. דנינו נעצר בסוף אוקטובר בצו מעצר מנהלי לארבעה חודשים. בצו לא פורטה סיבת מעצרו, וביום שהיה אמור להשתחרר קיבל לידיו צו נוסף שהאריך את מעצרו עוד בשלושה חודשים. הטענה להארכת המעצר: הסתה לטרור מתוך הכלא. במעצרו הראשון נחקר דנינו חקירה אחת ויחידה שארכה כרבע שעה. בחקירה נאמר לו כי הוא חשוד בזריקת אבנים ובהצתה, אבל כשביקש לדעת באילו תאריכים בוצעו העבירות ענתה לו החוקרת: "אני לא יכולה לומר". "ההרחקה שלי מיו"ש היא נטו נקמה", הוא טוען בתוקף בשיחה עימו.

המעצר שלי כנראה קשור לקמפיין 'אלימות המתנחלים', וגם לתפיסה המעוותת של ראשי מערכות הביטחון שהבעיה ביו"ש היא היהודים ולא הערבים"

ישבת בכלא בלי לדעת מדוע?

"בדיוק. האסירים ששהו איתי בבית הסוהר לא הבינו איך זה יכול להיות: אין עבירה, אין משפט, ובכל זאת אתה כאן". כאמור, דנינו שוחרר לאחרונה וקיבל צו הרחקה מיו"ש. כעת הוא עסוק במעבר לדירה ברמת השרון. אשתו וילדיו יצטרפו אליו בקרוב, וזה אומר שהילדים יצטרכו לעבור למוסדות חינוך אחרים. "לעציר מנהלי אין זכויות סוציאליות במדינת ישראל", אומר דנינו. "מזל שעם ישראל נרתם לסייע בכל המקומות שהמדינה נעדרת מהם".

למרבה האבסורד, המעצר של דנינו התרחש על רקע פתיחת חמ"ל ביצהר מייד לאחר טבח 7 באוקטובר. החמ"ל של דנינו החל לנטר את הרשתות החברתיות של ערביי יו"ש ולהתריע מבעוד מועד על התארגנויות אלימות והסתה לטרור. המידע הועבר לכוחות הביטחון, ובזכות ההתרעות הללו נהרסה למשל הפיצה בחווארה ונמנעו זריקות אבנים ובקת"בים, מסעות לוויה המוניות של חמושים ועוד. כפי הנראה מישהו בשב"כ לא אהב את הפעילות של החמ"ל ביצהר והחליט לעצור אותה.

"כבר בחקירה הראשונה אמרתי להם שאני לא מסתיר כלום", מעיד דנינו. "אני מתעד את כל מעשיי וכותב עליהם ברשתות החברתיות. אני לא אדם אלים, ואני נכה שישים אחוז מתאונת עבודה. המעצר שלי כנראה קשור לקמפיין 'אלימות המתנחלים', וגם לתפיסה המעוותת של ראשי מערכות הביטחון שהבעיה ביו"ש היא היהודים ולא הערבים".

אף אחד לא אמר לי מתי אשתחרר, מתי אצא. הם נתנו לי תחושה שאני לא שווה כלום ושאני לא מעניין אותם. שאני בידיים שלהם, והם יעשו הכול כדי לשבור אותי"

אילו עוד אירועים ניטרתם בחמ"ל?

"היו עוד המון מקרים של התארגנות ספונטנית של ערבים לזריקות אבנים ואירועים של הפרות סדר שהצלחנו לעלות עליהם בזמן אמת. פעם אחת גילינו בזמן אמת שערבים מכפר עזון מתכננים לזרוק אבנים ובקבוקי תבערה על רכב הרבש"ץ של קרני שומרון. כמובן, עדכנו את הגורמים בשטח. היה מקרה של ערבים בכפר ביתא שכתבו ברשת על יהודים מאיתמר שנכנסו להתפלל שחרית בתל עורמה: בואו נקיף את המתנחלים, תביאו צמיגים וחומר דליק נעשה עשן ונתקוף אותם.

"בשלב מסוים התעסקנו גם בגורמים מסיתים: זיהינו למשל בפייסבוק ערבי משכם שתמך באירועי 7 באוקטובר. העברנו את המידע לצבא, והאיש נעצר. היה גם פיגוע באדורה שבו מחבלים חתכו את הגדר בליל שבת, ובזמן אמת החמ"ל שלח מידע לכוחות צה"ל".

את התארגנות החמ"ל הם התחילו מייד אחרי 7 באוקטובר: "היינו כמה חבר'ה מיצהר במשרדים של הקול היהודי, והבנו שאם השב"כ לא יודע על 3,000 ערבים שפורצים ליישובי העוטף, הוא בוודאי לא ידע על התארגנויות קטנות בהרבה ביו"ש. החלטנו שחייבים לעשות את זה".

מה היה התפקיד שלך בחמ"ל?

"ריכזתי את כל איסופי המודיעין. הייתי אחראי לכעשרים מתנדבים, והדרכתי אותם איך להיכנס לרשתות החברתיות, איך לכתוב בערבית ולהבין איזו קבוצה רלוונטית ואיזו לא. את מה שהם מצאו הם העבירו אליי, ואני הייתי בקשר עם קמ"נים וחיילי מילואים, ואליהם העברתי את המידע הרלוונטי". המוקד המשיך לפעול גם אחרי שדנינו נעצר, אבל בעצימות נמוכה בהרבה: "היה קשה יותר להשתלט על המידע, כי הניהול היה אצלי. אני חושש שאנשים גם נבהלו מהמעצר שלי ונסוגו צעד אחורה".

המוקד פועל כרגע?

"למיטב ידיעתי לא, וזה מצער, כי זה באמת הכרחי, אבל צה"ל הודיע לאחרונה שיחידת חצב, שתפקידה היה לעקוב אחרי מידע גלוי ברשתות החברתיות, תיפתח מחדש. אני שמח מאוד ששבעה חודשים לאחר שנעצרתי הצבא מודה שמה שעשינו זה אכן מה שהיה צריך לעשות. אסור להתעלם ממה שהם כותבים ברשתות גם אם אלו 'רק' זריקת אבנים והסתה ברשת. אם נמנע את הדברים הללו ביד חזקה, נוכל למנוע דברים גרועים בהרבה".

"אם לא הייתי מספיק חזק ולא הייתי יודע שאנשים בחוץ נלחמים בשבילי, אולי הייתי מתחיל להרגיש ולהאמין שאני לא מספיק ראוי כדי שמישהו יתייחס אליו"

מתיר אסורים

מעצרו של דנינו גרר מחאה ציבורית גדולה. "היו חברי כנסת שאמרו בשיחות פרטיות שאם מאריכים לי את הצו, הם עוזבים את הכנסת או פורשים מהקואליציה", הוא טוען. "לולא המאבק הציבורי, אני מאמין שגלנט היה מאריך לי את הצו אפילו עוד יותר".

איך אתה מבין את מעשיו של שר הביטחון?

"גלנט הוא חלק מהקונספציה, בשר מבשרה של מערכת הביטחון. הוא היה חבר בפורום החווה של אריק שרון בגירוש גוש קטיף", מסביר דנינו, "והוא גם האדם היחיד בממשלה שיש לו תעודת ביטוח. כשניסו לפטר אותו המדינה הושבתה, ולכן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שנתניהו או מישהו אחר יכול להגיד לו מילה". דנינו מוסיף מידיעה אישית שגלנט אינו מתעניין בכלל בדעתם של חברי כנסת אחרים: "חברי כנסת רבים אמרו לנו שדיברו עם גלנט על מעצרי, והוא לא מתייחס אליהם ולא הגיב. לא אכפת לו. ביום של הפריימריז בליכוד פרסמתי עם פעילי רשת אחרים בקשה וקריאה לחברי הליכוד שלא להצביע לגלנט. לדעתי כיום הם עצמם מכים על חטא".

מה הקושי העיקרי בלהיות עצור מנהלי?

"ההרגשה המכוונת שהם נותנים לי שאני לגמרי בידיים שלהם", הוא אומר. לדוגמה הוא מספר על הדרך שבה האריכו את מעצרו המנהלי: "הם יכלו להזהיר, לעשות לי שיחת התרעה ולהגיד לי שמתכוונים להאריך את המעצר המנהלי, אבל הם הגיעו באותו יום שהייתי אמור להשתחרר, ואפילו לא פגשו אותי, רק מסרו דף שבו מודיעים לי שמעצרי מוארך בעוד שלושה חודשים. בבית כבר חיכו בכיליון עיניים ילדיי קטנים.

"כל אסיר אחר, גם אם הוא גנב או עבר עבירות מין, מקבל סדנאות טיפוליות בכלא ואפשרות לקיצור שליש על התנהגות טובה וזכאי לצאת לחופשות. אצלי לא היה כלום. אף אחד לא אמר לי מתי אשתחרר, מתי אצא. הם נתנו לי תחושה שאני לא שווה כלום ושאני לא מעניין אותם. שאני בידיים שלהם, והם יעשו הכול כדי לשבור אותי".

איך התמודדת עם זה כאדם מאמין?

"עצור מנהלי או כל אדם אחר שמתמודד עם הרוע הזה צריך להכניס לראש שהוא לא בידיים שלהם. הזכרתי לעצמי שאני אדם עצמאי, שיש לי אמונה בקב"ה, ורק הוא קובע. ידעתי שאני לא לבד, שאני חזק ושאשרוד. הם רצו לשבור אותי כדי שאצא ולא אעז לדבר על מה שעברתי, שאפחד מהכוח שלהם, אבל לעם ישראל יש יותר כוח משיש להם, ואני מאמין בכוח של עם ישראל".

אתה לא חושש מהשב"כ?

"אני לא מסתיר ולא אסתיר בעתיד את האמירות ואת המעשים שלי. אני חף מפשע ופועל כחוק. אני לא מוכן להיכנע למשטרת המחשבות של השב"כ שתחליט בשבילי איך לחשוב ובמה להאמין". דנינו סבור שדווקא חוסר הנוכחות שלו ברשתות בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה, שנבע מעיסוקו בפעילות החמ"ל, הקל על השב"כ לעצור אותו. "לא דבררנו מספיק את הפעילות של החמ"ל. קשה מאוד לפעול נגד דברים כשהם גלויים, ולכן היה להם קשה לפעול נגדי לפני כן. אני מביא לכל מקום טלפון חכם, יש לי חשבונות ברשתות החברתיות, ואני אדם מוכר שלא מסתיר את המעשים שלו. בתחילת המלחמה כמעט לא הייתי ברשת והתעסקתי יום ולילה בהצלת חיים של יהודים, ודווקא לכן היה להם קל לטעון: אתם לא יודעים מה דנינו עשה. אנחנו לא יכולים לספר לכם, אבל הוא עשה משהו חמור".

"לא רציתי שהילדים שלי יתעוררו ויראו שהבית מוקף אנשים רעולי פנים וחמושים, העדפתי לשלם את המחיר בעצמי. אני אעשה הכול כדי שהילדים שלי לא ייפגעו"

אתה לא חושש להתראיין על כך?

"ברור לי שמפריע להם שאני מדבר בתקשורת. היה לי ריאיון בתוכנית 'הפטריוטים', והם שלחו תגובה לינון מגל ובה אמרו שעצור מנהלי זה לא סתם, שיש חומר רב בענייני והשופט אישר את המעצר, אז ברור שאני מסוכן. שאלתי: איך ייתכן שבאותו יום גלנט שחרר שישים מחבלים ערבים ביטחוניים במחווה לרגל רמדאן? זה רק מראה שהמסוכנות אינה העניין ושמדובר במעצר פוליטי".

אני שואלת אותו על חוויית המאסר, והוא עונה: "שבע חודשים בכלא זה לא משהו שבן אדם יוצא ממנו כמו שנכנס אליו. זו חוויה שמשנה את האישיות", הוא מודה. "הטראומה קיימת, ואני מניח שנראה את התוצאות שלה בהמשך, אני מקווה שכמה שפחות. ב"ה שבזכות החיבוק, התמיכה והאהבה מעם ישראל הטראומה הזאת הרבה יותר קטנה משיכלה להיות. אנשים שאני לא מכיר עוצרים אותי ברחוב, מחבקים אותי, שמחים לראות אותי משוחרר".

היו לו רגעים של שבירה, ומה שהציל אותו היה החברים שישב עימם במאסר: "החברים חיזקו אותי ועודדו אותי. כשיש מישהו שמקשיב לך ותומך בך, זה מחזיר לך את ההרגשה שאתה בן אדם, ואתה מבין שהם הבעיה ולא אתה. אם לא הייתי מספיק חזק ולא הייתי יודע שאנשים בחוץ נלחמים בשבילי, אולי הייתי מתחיל להרגיש ולהאמין שאני לא מספיק ראוי כדי שמישהו יתייחס אליו, כפי שהם ניסו לגרום לי להרגיש ולחשוב.

"אני לא יודע להסביר את הדבר הזה", הוא אומר בכאב. "אולי עדיף שאין לי הסבר, כי זה מראה שהנפש שלי לא מוכנה לקבל את המקום הזה. בעיניי יש הבדל עצום בין יהודי לגוי, במיוחד בין יהודי לערבי, שהוא אויב שנלחם בנו, ואני לא מבין איך משתמשים באותם כלים כלפי ערבים וכלפי יהודים. אלה אפילו לא אותם כלים, כי יהודי שמקבל מעצר מנהלי לא חשוד באותם דברים שערבי שמקבל מעצר מנהלי חשוד בהם. ערבי שמקבל מעצר מנהלי חשוד בתכנון פיגועי תופת, ואילו יהודי או שיש נגדו טענות מעורפלות כמו אצלי או שהוא השתתף באירועי הפרות סדר באיזה כפר אחרי רצח זוועתי של יהודים. אם היו מענישים במעצר כל ערבי שזורק אבן, לא היו נשארים ערבים ביהודה ושומרון".

אחד החברים שאיתם ישב בכלא דקל הוא רז גירון, החשוד בזריקת אבנים על מכוניות של ערבים לאחר הרצח של הלל ויגל יניב. "רז הודה שזרק אבנים על רכבים של ערבים בחווארה", אומר דנינו. "הוא כבר שנה וחצי מחכה להישפט. ערבים שזורקים אבנים משתחררים אחרי כמה חודשים". הוא מזכיר כי את חבריו שנרצחו בתחנת הדלק בעלי, הראל מסעוד ונחמן מורדוף, רצח מחבל שישב בכלא ארבעה חודשים על זריקת אבנים, ואילו בעניין גירון הפרקליטות מבקשת שיגזרו עליו ארבע שנות מאסר. "האכזריות של יהודים כלפי יהודים לא מובנת לי", הוא חוזר ואומר. "כל מי שלא מצליח להבין את זה, שידע שהוא במקום טוב ושהמוח שלו לא מעוות".

בזכות בעל התניא

בתחילת מעצרו שהה דנינו כמה שבועות במגרש הרוסים בתא שאפילו חלון לא היה בו. בעקבות השתדלותה של ח"כ לימור סון-הר מלך, הועבר לאגף התורני בכלא דקל. "הגעתי לשם לפני חנוכה ופתחתי ספר של חב"ד. קראתי שם סיפור על בעל התניא שישב בכלא על הפצת תורת החסידות. הסיפור מתאר איך הגיעו לתא הכלא שלו הנשמות של הבעל שם טוב ושל המגיד ממזריץ'. הם אמרו לו שהוא יושב בכלא כי הפיץ את תורת החסידות: זו הייתה אמורה להיות תורה סודית, ופרסמת אותה ברבים. הסיטרא אחרא התנגד לך בגלל זה. בעל התניא שאל אותם אם זה אומר שהוא צריך להפסיק לפרסם את תורת החסידות, והם ענו לו: להפך, אתה צריך להגביר את ההפצה אפילו עוד".

בנקודה הזו הרגשתי סייעתא דשמיא מיוחדת", הוא מעיד. "לא שאני משווה את עצמי לבעל התניא, אבל ראיתי בזה מסר מהקב"ה לכך שעשיתי משהו טוב ומעשיי רצויים. הבנתי שאני צריך להגביר את הפעילות עוד יותר".

איך?

"צריך לדבר על הפעילות שלנו, לחשוף אותה. בחמ"ל עשינו בסך הכול את מה שצה"ל והשב"כ צריכים לעשות. הציבור צריך לדעת על הפעילות, כי כשהציבור הרחב יודע והדברים גלויים, השב"כ לא יכול לפעול בשיטות הפעולה שלו, ששייכות לדרכי פעולה של משטרים אפלים. השב"כ פועל במקום שבו הציבור מפחד לדבר".

דנינו נזהר מאוד שאיש לא יפרש את דבריו כעידוד או כקריאה לעבור על החוק או לפעול באלימות חלילה, "אבל אם אני מאמין שצריך להתיישב ברצועת עזה ולכבוש מחדש את גוש קטיף. אני אגיד את זה כי זו חובתי. אין לי רשות לפחד מהשב"כ ולא לומר את מה שאני חושב ומאמין שהוא הדבר הנכון והמוסרי לעשות".

איך אשתך והילדים עברו את התקופה הזו?

"הילדים שלי הם גיבורים ומתוקים מאוד, ואשתי עוד יותר. הייתה לה תמיכה גדולה מאוד מהקהילה ביצהר, ממוסדות החינוך של הילדים, והיא גם הלכה להנחיית הורים ולטיפול של בעלי מקצוע כדי שיעזרו לה לעבור את התקופה הזו בשלום. למענם העדפתי שלא לצעוק או לעשות בלגן כשבאו לעצור אותי בשתיים בלילה בצו לא חוקי. לא רציתי שהילדים שלי יתעוררו ויראו שהבית מוקף אנשים רעולי פנים וחמושים, העדפתי לשלם את המחיר בעצמי. אני אעשה הכול כדי שהילדים שלי לא ייפגעו, אבל בעיניי זה כולל גם לעשות מה שאני יכול כדי למנוע פיגועים שעלולים לפגוע גם בהם".