לפעמים קו דק מאוד אבל דרמטי מפריד בין צעקה אותנטית ממעמקי הלב על המצב ובין פסימיות מרעילה, בין דרישה לשינוי ותיקון ובין זריעת בהלה וייאוש. במשיכת קולמוס קטנה בכוחם של עיתונאים ושל עורכים להפוך את עצמם לכלי שרת בידי סינוואר ונסראללה, לזרוע פחד ותחושת כישלון בלב העם ולהזריק כוח ומוטיבציה לשרירי האויב. חובתם הלאומית של כל מתווכי המציאות, וכיום מדובר לא רק בכתבים ובעורכים אלא גם במחזיקי חשבונות טוויטר וטלגרם למיניהם, לחשוב עשר פעמים לפני כל ציוץ מחליש ולהיזהר שבעתיים בניסוחים כדי שלא לעבור את הגבול המסוכן בין פצעי אוהב לסיוע לאויב.
ראינו את זה בשבוע שעבר עם גל השרפות בצפון לאחר המתקפה של חיזבאללה, וזה פשוט כל כך: כשאתם כותבים ביטויים כמו "קריית שמונה בלהבות" או "הצפון גמור", זה לא מקדם את המצב. להפך, יש בצד השני מי שרואה את זה, מתעודד מתחזק ומבין ששווה לנסות עוד ועוד לשבור לנו את המפרקת. אגב, זה גם לא נכון, קריית שמונה לא נשרפה, והצפון לא גמור.
בהתחלה אמרו שצה"ל לא ייכנס לעולם לרצועה, והוא נכנס בעוצמה. אמרו שלא ניכנס לח'אן יונס, וצה"ל נכנס גם נכנס והשאיר שם עיי חורבות, הרס וחורבן חסר תקדים. הכניסה לרפיח התעכבה, ורואי השחורות אמרו שאין סיכוי שזה יקרה בסוף. מפה לשם צה"ל כבר נושק לים, וציר פילדלפי בידינו
במקום לשדר אווירת נכאים שדרו, ומומלץ כמה שיותר חזק, קריאה ודרישה לפעולה. חזקו את הממשלה ואת צה"ל להחליט החלטות קשות, כמו להחליט לצאת למלחמת הצפון, בידיעה שהעם תומך ונותן גב. ובכלל, במקום לקונן על הצפון הנטוש אפשר לבוא לצפון כבר עכשיו ולטעת בו חיים. מרבית אזורי הצפון באצבע הגליל, בגולן ובגליל בטוחים למדי לנסיעה ולטיול. מסלולי הטיול ברובם פתוחים, ובעלי הצימרים ישמחו לארח אתכם.
זה אורך זמן רב יותר ממה שרצינו, אבל גם זה יקרה, ובגדול. בהתחלה אמרו שצה"ל לא ייכנס לעולם לרצועה, והוא נכנס בעוצמה. אמרו שלא ניכנס לח'אן יונס, וצה"ל נכנס גם נכנס והשאיר שם עיי חורבות, הרס וחורבן חסר תקדים. הכניסה לרפיח התעכבה, ורואי השחורות אמרו שאין סיכוי שזה יקרה בסוף, כי ארצות הברית, כי מצרים, כי התחמושת נגמרת ועוד ועוד. מפה לשם צה"ל כבר נושק לים, וציר פילדלפי בידינו.
צה"ל הצליח פעם אחר פעם להביא לידי שחרור חטופים בכוח צבאי, ונכון לשער שעוד יהיו מבצעים כאלה בעתיד. בשבועות האחרונים הגיע תורם של מחנות המרכז לחטוף את ידם הכבדה של צה"ל ושל מדינת ישראל, וגם תור הצפון בוא יבוא. אכן, קשה לראות כך את הצפון רגע לפני החופש הגדול, מראות השדות והעצים השרופים אינם פשוטים, חודשי המלחמה מתרבים והימים ארוכים, ובאמת קשה לראות כיצד אפשר לפתור את התסבוך הבלתי אפשרי הזה בגבולנו הצפוני.
כל כך הרבה דברים יקרו כאן לאחר המלחמה. עם ישראל יזנק קדימה כמו קפיץ לחוץ שהשתחרר ממקומו, ויבואו לכאן שנים של שפע רוחני וגשמי חסר תקדים. הטכנולוגיות הצבאיות והניסיון הצבאי הישראלי יימכרו לכל העולם בסכומי כסף בלתי נתפסים בגזרה הכלכלית. ההיי-טק הישראלי יזנק, תשתיות בדרום ובצפון ישוקמו, ערים ויישובים חדשים ייבנו
לפעמים מורכבות היא הערובה לפתרון. יתרונה הגדול של המלחמה הקשה הזו הוא שהיא פשוט לא השאירה לנו שום ברירה: אחרי כל כך הרבה שנים של התקפלות, פינוי, דשדוש ומבצעי דמה ברצועת עזה, בריחה מלבנון והסתמכות על משענות קנה רצוץ כדוגמת החלטות האו"ם והסכמי קו המים, עם ישראל התפכח והתבגר, והוא אינו מתכון לוותר, אינו מוכן לקבל חצי עבודה, יודע שהפעם זה עד הסוף וגם מוכן לשלם מחירים. צה"ל יכריע את דרום הלבנון וישמיד משם את האויב. חמושים בניסיון קרבי מרצועת עזה יפרצו לוחמינו פנימה אל דרום הלבנון וינקו אותו, ישפילו ויכניעו את האויב האכזר שמבקש לחרף מערכות א-לוהים חיים.
קצת סבלנות, קצת מבט אופטימי, קצת אורך רוח. הדברים בסוף קורים ויקרו. ובכלל, האויב בצפון ובדרום היה מעדיף לשכוח את השבועיים האחרונים: ציר פילדלפי נכבש, ומנהרות ההברחה נהרסות בו אחר זו. ארבעה חטופים חולצו בתוספת בונוס מרנין של עשרות או מאות מחבלים הרוגים. עשרות פעילי חיזבאללה חוסלו בסדרת תקיפות פנטסטיות, והיד עוד נטויה.
ואם באופטימיות עסקינן, אל תקשיבו לחוזי השחורות, לכל מי שמספרים לכם על הקריסה הכלכלית הצפויה ועל כמה הולך להיות רע וקשה כאן. הנה מה שכתב השבוע כתב בכיר: "המדינה כולה בלהבות… כבר שמונה חודשים ולא רואים את הסוף. הדרום רחוק מלחזור לעצמו, גם הניצחון די רחוק. הצפון מופגז ובוער, עשרות אלפי מפונים, יישובים חרבים… זה לא רק הביטחון. הכלכלה קורסת, פרמיית הסיכון לאג"ח של ישראל ממריאה… בהאג עומדים להוציא צווי מעצר נגד בכירים ישראליים, אירופה מקיאה אותנו… הלגיטימציה שלנו קרסה. מדינות מערביות מטילות לעינו סנקציות כלכליות וגם אמברגו נשק, ההרתעה שלנו התפוגגה. כל זב ומצורע חורץ מולנו לשון או משגר עלינו את הארסנל שלו".
הכול אמת לכאורה, ולמעשה שקר מוחלט. אין שום ספק שבעולם לכל מי שמסתכל בעיניים ריאליות בתוספת קורטוב של סבלנות והכרות עִם עַם ישראל שצפויות כאן שנים טובות מאוד לאחר תום המלחמה האדירה הזו, שנים של פריחה יוצאת דופן שכמותה לא ראינו. אלו אינן אמירות של חיזוק ותקווה בעלמא אלא הסתכלות שכולה ראייה מפוכחת וריאלית.
כל כך הרבה דברים יקרו כאן לאחר המלחמה. עם ישראל יזנק קדימה כמו קפיץ לחוץ שהשתחרר ממקומו, ויבואו לכאן שנים של שפע רוחני וגשמי חסר תקדים. הטכנולוגיות הצבאיות – הטילים, רכבי השטח, הרחפנים, אמצעי התצפית והמודיעין והחימושים החדשים – והניסיון הצבאי הישראלי יימכרו לכל העולם בסכומי כסף בלתי נתפסים בגזרה הכלכלית. ההיי-טק הישראלי יזנק, תשתיות בדרום ובצפון ישוקמו, ערים ויישובים חדשים ייבנו בנגב, בגליל, ביהודה ובשומרון, ובעזרת ה', אם נזכה, גם בחבל עזה ובדרום הלבנון. תהיה כאן התעוררות חברתית, לאומית ורוחנית בכל כך הרבה תחומים ובחינות, הרבה מעבר לכל דמיון, ומדינות מכל העולם ינהרו לכאן.
למדינת ישראל מחכה ממש מעבר לפינה עתיד מזהיר, וכל מה שנותר לכם הוא לרכוש עכשיו מניות של חברות ישראליות ואג"ח ישראלי ולהמתין כמה שנים. זוכרים את רוממות הרוח שחשנו כשגילינו על מבצע החילוץ הבלתי ייאמן של ארבעת החטופים שהוחזקו בלב נוסיראת? עוד יבואו לנו הרבה מאוד רגעים כאלה של רוממות רוח לאומית, גאווה גדולה להיות חלק מהעם הזה בעת ובתקופה הגדולה הזו. עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה.
