לעילוי נשמת ארנון זמורה הי"ד
הסתכלתי על תמונתו של גיבור ישראל ארנון זמורה הי"ד וחשבתי על כל התרבות ששרטה לנו את המוח שאם לא צילמתי ותיעדתי ויחצנתי, לא עשיתי כלום.
לפני שבועיים עשיתי פעילות לכיתה שלי, והדבר הראשון שהייתי לחוץ עליו היה רק בוא נגמור עם התמונה הכיתתית וכבר נצלם אותה, אחרת שום דבר לא ימריא.
חשבתם פעם כל כמות התמונות הפסיכית שהורים מקבלים מבית הספר של הילדים שלהם רק בשביל לדגמן עשייה? על הפוליטיקאים שמשקיעים את מיטב משאביהם כדי שהתמונה תנציח להם את הרגע ותיכנס להם לכפית שבה הם מאכילים את הבייס שלהם?
אחת השאלות הפילוסופיות המפורסמות היא זו: אם עץ נופל ביער ואיש אינו שומע, האם הוא השמיע צליל? ובהשאלה, מה בנוגע למעשה טוב שאנחנו עושים? אם אנחנו עושים מעשה טוב ואיש לא צילם אותנו, האם זה עדיין נחשב שעשינו מעשה טוב?
יודעים לאן המציאות המעוותת הזו לקחה אותנו? אתמול ישבתי עם תלמיד בהפסקה שלי. במקום לשתות את הקפה האהוב עליי עם קצף של חלב משוקשק שאני עושה בברק בעיניים כאילו הרגע הוצאתי אותו ממכונה איטלקית יוקרתית, דיברתי עם התלמיד הזה, ופתאום קלטתי קול פנימי שאומר לי: יאללה, אם רק היה כאן איזה מישהו להנציח את הרגע. שכולם יראו איזה תותח אתה. רק מסיבת עיתונאים קצרה והודעה לעיתונות. זה הקול שהציף אותי.
וחשבתי שוב על ארנון זמורה הי"ד, שנלחם בבארי והציל חיים של כל כך הרבה אנשים, ולכו תדעו כמה מבצעים אחרים התותח הזה עשה, מבצעים שאיש לא ידע מהם וכנראה איש גם לא יֵדע, ובכל זאת הוא חירף את נפשו ולא חשב פעמיים לפני שהלך למבצעים בידיעה שהוא עלול שלא לחזור מהם ולהשאיר את אשתו בלי בעל ואת ילדיו בלי אב.
ובעצם כך פועל כל אחד ואחד מלוחמי הימ"מ ומחיילי היחידות המיוחדות שלנו והשב"כ והמוסד ואנשים אחרים שפועלים בצללים ואנחנו בכלל לא ערים לקיומם. הם מקריבים את החיים שלהם בשקט, בחושך, בלי דוברים, בלי הודעות לעיתונות, בלי קמפיינים, בלי ספינים, בלי כלום.
חשבתי עליהם, ובמציאות החיים המורכבת שנקלענו לתוכה הרגשתי שהחמצן זורם לתוכי ואני מתמלא תקווה. כי זה שאנחנו שומעים כל הזמן וחופרים לנו על האנשים בחליפות לא אומר שהאנשים מהסוג של ארנון לא קיימים. הם רק לא עושים לעצמם יח"ץ, כי הם יותר גדולים מזה.
והלוואי שגם אנחנו נהיה.
Lead:
אתמול ישבתי עם תלמיד בהפסקה שלי. במקום לשתות את הקפה האהוב עליי דיברתי עם התלמיד הזה, ופתאום קלטתי קול פנימי שאומר לי: יאללה, אם רק היה כאן איזה מישהו להנציח את הרגע. שכולם יראו איזה תותח אתה. רק מסיבת עיתונאים קצרה והודעה לעיתונות
