כשהמציא יוהאן גוטנברג את מכבש הדפוס בשנת 1436, הוא לא שיער איזו השלכה מרחיקת לכת תהיה להמצאה שלו על העם היהודי. בזכות אותה המצאה מהפכנית התרבו הספרים בעולם היהודי ונוצר מאגר עצום, כמעט בלתי נתפס בהיקפו, של ספרות התורה שבעל פה.
לקראת החג שבו קיבלנו את התורה שבכתב והתורה שבעל פה פגשנו את אחד האנשים שמנסה לעשות סדר בעולם רחב ההיקף של הדפוסים העבריים הראשונים, הביבליוגרף הירושלמי חזקי סופר (39), שחוקר את הדפוסים הראשונים של ספרי היסוד של התורה שבעל פה בניסיון לבנות את הקטלוג המקיף ביותר בהיסטוריה של הביבליוגרפיה העברית.
"מגיל צעיר אני עוסק בעריכה ובהוצאה לאור של ספרי דפוס", מסביר סופר איך הכול התחיל, "בעיקר של רבנים מהדורות האחרונים. משם הסתעפתי לההדרה של כל פרשני מסכת אבות דרבי נתן, ואז הבנתי שכדי לההדיר ולהוציא לאור כראוי את ספרי האחרונים, אני חייב להכיר היטב את עולם הדפוסים הראשונים. בסוף החלטתי ליצור לעצמי אוסף דיגיטלי של כל המהדורות הקיימות, דף אחר דף".
סופר אינו הראשון שהחליט לעשות זאת, ועד היום כבר עשו רבות בתחום הביבליוגרפיה העברית חוקרים כמו רפאל נתן נטע רבינוביץ' ואחרים. אלא שמאז עברו יותר מ-150 שנה, ומה שהיה טוב דיו לעידן האנלוגי הישן, כבר אינו מספק בעידן הדיגיטלי החדש.
"החלטתי למפות, למיין, לקטלג ולתאר בצורה מסודרת את הדפוסים הראשונים של ספרות היסוד של התורה שבעל פה. האקדמיה מתמקדת בעיקר בכתבי היד של אותם ספרים, מכיוון שלכתבי היד, שהועתקו ידנית אחד-אחד, יש חשיבות רבה כעדי נוסח, ולעומתם רוב ספרי הדפוס נשענים על דפוסים מוקדמים יותר, במעין שרשרת של הדפסות עד לדפוס הראשון, שנעשה על פי כתבי יד.
"לכן לכאורה הערך הטקסטואלי של ספרי הדפוס אינו רב, אבל האמת היא שיש להם חשיבות רבה, כי יש בהם שינויים רבים. חלק מהשינויים הם טעויות סופר, אבל חלק הם הגהות של מדפיסים ומחיקות של צנזורים. באמצעות חקר ספרי הדפוס אפשר לגלות מתי נעשו אותם שינויים, היכן ועל ידי מי, דברים שכרגע ללומדי התורה אין כל דרך לדעת".
"החלטתי למפות, למיין, לקטלג ולתאר בצורה מסודרת את הדפוסים הראשונים של ספרות היסוד של התורה שבעל פה"
תן דוגמה.
"לומד מעיין בספר שחיבר רב מסוים לפני מאתיים שנים, למשל, ורואה שאותו רב מצטט בחיבור שלו מאמר מהגמרא, אבל כשהלומד מעיין קצת בדפוסים המצויים של הגמרא, הוא מגלה שהנוסח שאותו רב מצטט אינו זהה לנוסח הדפוסים המצויים וגם לא לזה של הדפוסים המוקדמים ביותר, כדפוסי ונציה ודפוסי האינקונבולה (ספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו מאמצע המאה ה-15 ועד סופה, א"ג), שנדפסו באיטליה ובספרד.
"ואז הלומד שואל את עצמו: האם לפני אותו רב הייתה גרסה אחרת של הגמרא או שאולי הוא העתיק בצורה לא-מדויקת מאחד מהדפוסים המוכרים לנו? כדי לענות על השאלה הזו ועל רבות אחרות צריך לבדוק את כל הדפוסים הרלוונטיים לאותו מקום ולאותה תקופה, והשאלה המקדימה היא מה הם בעצם אותם דפוסים".
למעשה סופר עסוק ביצירת קטלוג היסטורי של כל הדפוסים הראשונים של ספרי היסוד של היהדות, כי רק כך יהיה אפשר לדעת מה מקורם של שינויים בספרים המוכרים לכולנו ואם מדובר בטעות העתקה, בשינוי מכוון או בגרסה לא מוכרת של הגמרא.
אתה עושה את כל זה בעצמך. זה מיזם שאדם אחד יכול לעמוד בו?
"כעם הספר היה ראוי שנקבל את זה עלינו כפרויקט לאומי. בפועל זה לא קרה, ואף על פי שלא עליי המלאכה לגמור, אני גם לא בן חורין להיבטל ממנה. אני מתעסק רק בדפוסים הראשונים של המשנה, התלמוד הבבלי, הזוהר, עין יעקב, מדרש רבה, שולחן ערוך, טור, רי"ף, רמב"ם, חוק לישראל ועוד כמה ספרים.
"אגב, בתלמוד הירושלמי כמעט אין הפתעות ביבליוגרפיות, מכיוון שהוא לא הודפס פעמים רבות, ובכל זאת זכיתי לגלות שני דפים של מהדורה לא ידועה של הירושלמי עם פירוש חדש, 'שלום ירושלים', שלהערכתי הודפסו לניסיון בגליציה לפני 220 שנה. עיקר ההפתעות מתגלות בספרי הדפוס של התלמוד הבבלי, שהוא ספר שנלמד בלי סוף ולכן גם הודפס אין-ספור פעמים".
סופר הוא מעין בלש של ספרים, אדם שמתחקה אחרי עקבות עלומות בין סימני הדפוס המיושנים וסיבי הנייר העתיקים, עוקב אחרי גלגוליהם של נוסחים בנבכי הזמן והמקום, וגם מנסה להבין באילו מהדורות דפוס השתמשו חכמי ישראל בנקודות זמן שונות בחייהם
מרומי לארץ
למה בעצם לעשות את זה? איזו משמעות מחקרית והלכתית יש לכל אותם דפוסים ראשונים?
"אתן לך דוגמה. במהדורה די מוקדמת של התלמוד ראיתי השלמה בכתב יד של דברי התוספות. פתחתי גמרות מדפוסים נדירים של שונצינו, פזרו, ונציה וקאנסקי ואלי, שהוא פלך של לובלין, וגיליתי שבכולם הדיבור המתחיל הזה לא קיים. בדפוס באזל לעומת זאת הוא כבר קיים. האם המדפיסים בבאזל הם שהוסיפו לראשונה את התוספות הזה בשנת של"ט, או שאולי הם רק הזיזו אותו למקומו הנכון?
"דוגמה נוספת: בדפוסים די מאוחרים של הש"ס, מלפני 400 שנה, מאה שנה אחרי שהתחילו להדפיס את התלמוד בשלמותו, הוסיפו דיבורים ברש"י שעד היום הם חלק מהדפוסים השימושיים בימינו. המשמעות היא שאותם דפוסים ראשונים הם כעין עדי נוסח להתהוות של ספרות היסוד של התורה שבעל פה. כשספר הדפוס הוא רק העתק של ספר דפוס קודם, החשיבות שלו פחותה, אבל דווקא כשיש בו שינויים הם מאירים באור חדש את הטקסט, ואז השאלה היא אם מדובר בשינויים שהם פרי הגהה עצמאית, ואולי אלו תיקונים מתוך כתב יד או שגיאות דפוס? ואולי שינוי מעשה ידי הצנזורה? בלי מידע מלא על כל הדפוסים הראשונים אי אפשר לענות על השאלות החשובות האלו.
"את המאמרים השלמים שהשמיטו הצנזורים קל לזהות ולהחזיר", הוא אומר בנוגע לניסיונות להשלים את מה שהשמיטו ידיים זדוניות, "האתגר הוא אותן מילים בודדות שצונזרו או סורסו. דוגמה לכך יש באבות דרבי נתן. בכתב היד ובדפוס הראשון מסופר שרבי עקיבא 'הלך לרומי', אבל בדפוס באזל המדפיסים כתבו 'ארם' במקום 'רומי' מפחד הנוצרים. בדפוס אמסטרדם זה עדיין 'ארם', אבל בדפוס פרנקפורט-דאודר זה כבר השתנה 'לאר", בגרש. בהמשך, כשפתחו מחדש את המילה, כבר הדפיסו 'לארץ', והמפרשים האחרונים עושים פלפולים על גבי פלפולים כדי לנסות להבין לאיזו ארץ הלך רבי עקיבא. הגרסה הנכונה כפי שהיא משתקפת בדפוס הראשון היא בכלל 'רומי'".
"רק מי שדפדף במיליוני דפים יכול בסוף להגיד לפי סוג הנייר והכריכה מה מקור הספר המודפס. זה ידע שאי אפשר להעביר לאדם אחר"
עקבות נסתרות בין סימני הדפוס
סופר הוא מעין בלש של ספרים, אדם שמתחקה אחרי עקבות עלומות בין סימני הדפוס המיושנים וסיבי הנייר העתיקים, עוקב אחרי גלגוליהם של נוסחים בנבכי הזמן והמקום, וגם מנסה להבין באילו מהדורות דפוס השתמשו חכמי ישראל בנקודות זמן שונות בחייהם.
"אני מתעסק רבות בתורתם של רבני איזמיר", מספר סופר, "וכדי לההדיר אותה כראוי אני חייב לדעת באילו דפוסים הם השתמשו. אפשר להשתמש במהדורות המקובלות של ספרי היסוד, אבל כדי להגיע לחקר האמת צריך לדעת אילו מהדורות של ספרים היו לפני המחבר עצמו. את זה אני עושה".
סופר בונה מאגר מידע דיגיטלי עצמאי רחב היקף שכולל תצלומים של מהדורות רבות ככל האפשר של ספרי היסוד. במאגר יש לדוגמה עשרות מיליוני תמונות שצולמו מתוך עשרות אלפי העותקים של מסכתות התלמוד שהודפסו במאות השנים מאז הומצא הדפוס. "צילמתי ידנית מתוך יותר ממאה אלף כרכים של ספרי היסוד הנחקרים אצלי", הוא מודה. "אני טורח בזה בכל רחבי העולם, וגם שולח אנשים שיצלמו ספרים ונעזר בסריקות של ספרים שכבר קיימות ברשת". הוא משתדל להשיג כמה שיותר מהדורות של ספרי היסוד, לעיתים אפילו עשרות עותקים שונים של מהדורה זהה, כדי שיוכל להשוות בין העותקים ולאתר שינויים.
לצורך המחקר הביבליוגרפי רחב ההיקף שלו כבר היה סופר בארצות רבות באירופה ובארצות הברית, ביקר בספריות אוניברסיטאיות, בספריות ציבוריות ובספריות פרטיות רבות מספור, וגם בספריית הבודליאנה, ספריית המחקר המרכזית של אוניברסיטת אוקספורד ואחת מהספריות העתיקות ביותר באירופה ובבריטניה, ובילה בה יותר משנה וחצי במצטבר. דווקא בספריית הווטיקן ברומא הוא לא מצא אוצרות גדולים: "כפי הידוע לי, אין שם דברים מעניינים מבחינת ספרי הדפוס הנחקרים אצלי, לפחות ממה שגלוי וידוע לציבור, אלא בעיקר מהדורות של גמרות איטלקיות, והן נפוצות ומוכרות גם ממקומות אחרים".
ברוב המקרים בעלי הספרים משתפים פעולה איתו, וכשהם לא, ההשגחה העליונה מתערבת. "היה יהודי אחד שהוציא את נשמתי", הוא מספר בחיוך. "שנים חיפשתי דפוס ורשה של מסכת גיטין בפורמט קטן. הייתה לי מסכת ברכות כזאת מסביבות שנת 1858, שבסופה היו כרוכים כמה דפים של מסכת גיטין באותו פורמט, אבל לא הכרתי עותק שלם של מסכת גיטין כזאת.
"באחד מהשיטוטים שלי בעולם פגשתי בניו יורק יהודי אחד, ואחרי שהראיתי לו את אותם דפים יחידים הוא אמר לי שיש לו עותק של מסכת גיטין בשלמותה, אבל לא הסכים שאצלם אותה וגם לא הסכים לומר את שם המדפיס ושנת ההדפסה. הבטחתי לו שעוד אמצא עותק במקום אחר, ובאמת אחרי שנתיים מצאתי עותק שלם ויפהפה, והוא הודה שהעותק שלי הרבה יותר יפה משלו.
"ברגע שאתה רואה עשרות אלפי ספרים מתפתחת טביעת עין שמאפשרת לך לזהות את הדפוס, השנה ומקום ההדפסה, שבאים לידי ביטוי בסוג הנייר, בצורת האותיות, בקישוטים, במסגרות, במבנה הדף ובעוד פרמטרים רבים. ב"ה ברוב מוחלט של המקרים אוכל להגיד לך איפה הודפסה מסכת מסוימת ועל ידי מי, לכל הפחות במה שהודפס החל משנת ר"ל, 1870 לערך, ועד שנת תר"ם.
"יש דברים שנרכשים רק על ידי מישוש וראייה", הוא מסביר כשאני שואל אם הוא יכול להעביר לאחרים את הידע שצבר, "ורק מי שדפדף במיליוני דפים יכול בסוף להגיד לפי סוג הנייר והכריכה מה מקור הספר המודפס. זה ידע שאי אפשר להעביר לאדם אחר. אפשר לנסות ולהסביר, אבל זה לעולם לא יהיה כמו מגע בלתי אמצעי ומתמשך עם הספרים המודפסים עצמם".
איך נראה יום סטנדרטי בחייו של צייד דפוסים ראשונים?
"תלוי איפה אני נמצא. אם אני באיזו פינה בעולם, אלך לספריות שיש בה ואשתדל לעבור מראש על הקטלוגים כדי לדעת איזה חומר כדאי לי לראות. במאמר מוסגר, אין כמעט ספרייה בעולם שאין בה משהו חדש".
הביקור בספריות מזמן לבלש הספרים גם אנקדוטות משמחות לב. "הייתי פעם באיזו ספרייה, וראיתי שבקטלוג שלהם כתוב שיש להם מסכת פסחים דפוס פראג שנת 1737", הוא מספר על רגע בעולמו של ביביליוגרף, המלמד איך עקשנות ודקדקנות לצד סייעתא דשמיא נותנים פירות מתוקים. "כשראיתי את זה קפצתי במקומי בהתלהבות, כי המהדורה הזו נדירה מאוד. באותן שנים היה אסור להכניס לפראג גמרות שהודפסו מחוץ לעיר, כי הן לא היו מצונזרות מספיק בעיני הרשויות, ויהודי העיר נאלצו להדפיס לעצמם מהדורת מצונזרות מאוד, שאפילו בשערים שלהן לא הייתה כתובה המילה 'מסכת' אלא רק המילה 'הלכות'. לא נותרו רבות מהן, כי ברגע שהגזרות התבטלו, גנזו את המסכתות הללו.
"חשבתי שמסכת פסחים לא הודפסה, כי אף אחד מהביבליוגרפים המוקדמים לא הזכיר אותה, וכאשר ראיתי שבאותה ספרייה יש עותק של מסכת פסחים דפוס פראג ממש שמחתי. הזמנתי אותה מהספרנים, ואחרי כמה דקות הביאו לי ספר אחר, לא גמרא, שבכלל הודפס בלמברג בשנים מאוחרות ממש. פניי נפלו. לא ידעתי מה לעשות, ופשוט התפללתי על זה, ואז עלתה בראשי הברקה: חקרתי לעומק את השיטה שבה בנוי הקטלוג, וגיליתי שבמספור של הגמרא הייתה ספרה אחת לא נכונה. הזמנתי מחדש את הספר לפי המספור החדש, והפעם באמת הביאו לי מסכת פסחים דפוס פראג. זה אולי לא היה העותק הכי יפה שראיתי בחיים, אבל רקדתי שם משמחה.
"בתחילת המאה ה-18 פעל בווילמרסדורף מדפיס יהודי", הוא ממשיך מסיפור לסיפור, "ובקטלוג של דפוסי וילמרסדורף שהוציא לאור איזה גוי שהיה מיודד עם המדפיס, כתוב שבווילמרסדורף הודפסה מסכת ביצה בשנת תפ"ב. חיפשתי את המסכת הזאת בחריצות, ולא מצאתי שום עותק שלה בשום מקום, אפילו לא בספרייה הבודליאנית. כמעט התייאשתי, אבל אחרי דין וחשבון הגעתי למסקנה שהיא בכל זאת קיימת איפשהו בעולם.
"לפני כמה שנים יצא שהגעתי לספרייה כלשהי, ואמרו לי שיש לי מזל, כי מי שאחראית למה שחיפשתי במקרה נמצאת שם. ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי שתברר אם יש אצלם בספרייה של המכללה עותקים מודפסים של התלמוד, ובאמת אחרי שבוע היא אמרה שיש להם, אבל רק שתי גמרות, לא יותר. אחת מהן הייתה גמרא נדירה שאין כמותה בארץ, אבל כבר הכרתי אותה מהספרייה הבריטית, ולגבי השנייה לא היה מספיק מידע; לא הייתה תמונה של שער הגמרא וגם מקום הדפוס לא היה ברור. התעקשתי וביקשתי שיצלמו לי את השער, והתברר שזו המסכת שחיפשתי שנים, לא פחות ולא יותר. מה ההיתכנות של דבר כזה? שאגיע לשם, ובמקרה האחראית תהיה בדיוק כשאגיע, ובמקרה במכללה הקטנה שלה יחזיקו גמרות, ובמקרה אחת מהן תהיה עותק של אותה מסכת נדירה שאני מחפש?! רואים פה את יד ההשגחה, ב"ה! הזמנתי סריקה של מסכת ביצה וילמרסדורף שנת תפ"ב, והיא נמצאת אצלי במאגר".
האמונה, ההתלהבות והדבקות במשימה של סופר מעוררות השראה, אבל המשימה שלפניו גדולה מאוד. אם אתם רוצים לעזור לו במסע בעקבות הדפוסים הראשונים של ספרי היסוד של התורה שבעל פה, תוכלו לשתף אותו בתצלומי ספרי יסוד ישנים שיש בידיכם, תלמוד בבלי, טור, שולחן ערוך וכדומה, שהודפסו עד שנת תר"ל, בדוא"ל: Ypalagi@gmail.com.
