לשבעה בבית משפחת יודקין בכפר חב"ד הגעתי ביום האחרון, רגע לפני שהמשפחה עלתה להר הרצל. בנם, סרן ישראל יודקין הי"ד, קצין בנצח יהודה, נפל בקרב בג'באליה. לישראל הי"ד, שהיה אחד משמונה ילדים, יש עוד שלושה אחים, חסידי חב"ד, המשרתים בצבא: חיים שאול (שאולי), נהג D9, דובי, רס"ן במילואים, קצין ולוחם, ומוטי, שסיים לאחרונה את שירותו הצבאי ביחידה 8200.

"בשמחת תורה בצהריים הגיעו אלינו הביתה ולקחו את ישראל לצבא", מספרת ציפי, אם המשפחה. "מאז אני לא ישנה בלילות. לא נראה לי שזה ישתנה, כי עכשיו אני מתעוררת מגעגועים", היא משתפת ומוחה דמעה.

משפחה חרדית שיש בה ארבעה משרתים, לוחמים וקצינים, זה בהחלט לא טריוויאלי.

ציפי מספרת שבהלוויה של ישראל הי"ד ישבו עשרות חיילים מסביב לקבר ובכו: "ישראל היה האבא שלנו", אמרו לה רבים מחייליו. "ישראל היה בסך הכול בן 23, אבל לחייליו הוא היה דמות אב. לא ידעתי עד כמה הוא היה טוב לב וכמה דאג לחייליו. כשהוא היה נכנס הביתה תמיד היה לו אור על הפנים. אנשים התפעלו מיופיו החיצוני, ואני תמיד אמרתי להם שהוא הרבה יותר יפה מבפנים. לישראל היה אור פנימי מאוד מיוחד".

ציפי יודקין: "שמעתי בקול של ישראל דרך ארץ נדירה, והבנתי שמדובר באדם מיוחד. נפגשנו, ומאז ישראל הוא חבר. מאותה פגישה אמרתי לעצמי שאני לא שופט יותר אף אחד לפי המראה"

אביה של ציפי, מוותיקי כפר חב"ד, מרותק לכיסא גלגלים. "בשבתות יש פעמים שצריך לקחת אותו לבית הכנסת ולהחזיר אותו, ואחד מהבנים שלי תמיד עושה את זה. כשישראל היה חוזר לשבת, הוא תמיד היה מאוד עייף, ולא חשבנו לבקש ממנו לעשות את זה, אבל הוא תמיד היה מתקשר לאבא שלי ואומר לו: סבא, מתי אתה רוצה שאני אקח אותך לבית הכנסת? אבא שלי היה אומר לו: ישראל, אתה עובד כל כך קשה! מוטי או מני יכולים לקחת אותי. אבל ישראל לא הסכים: סבא, אני מחכה כל השבוע לקחת אותך לבית הכנסת! אני עושה כל כך הרבה בצבא, אז שאני לא אעשה משהו בשביל סבא שלי?"

במהלך השבעה גילו בני המשפחה מעשי חסד רבים שעשה ישראל למען חייליו: "היה לו חייל חרדי שמשפחתו לא הסכימה שיתגייס, והיו לו המון קשיים כלכליים ומשפחתיים. ישראל הוא שתמך בו". אותו חייל סיפר למשפחה שלאחר שהתחתן היה ישראל משחרר אותו כל הזמן לשבתות כדי שיהיה עם אשתו: "ישראל היה מאפשר לו לצאת לשבת גם כאשר חבריו נשארו, והיה אומר לו: אני אפלח אותך החוצה. אם יתפסו אותך, אני אעמוד למשפט ולא אתה. אני מוכן לשבת על זה בכלא.

"חייל אחר, שאשתו נכנסה להיריון, סיפר לישראל שהם החליטו להפיל את התינוק כי הם צעירים מאוד ואין להם פרנסה. ישראל אמר לו: אני אתן לך כסף, תשמרו את התינוק. חייל אחר סיפר לישראל שלאשתו יש יום הולדת ואין לו כסף לקנות לה מתנה, אז ישראל קנה לה טלפון נייד ב-3,000 שקלים.

"אני לא מבינה איך הוא ידע כל כך הרבה על זוגיות ושלום בית. מאיפה הייתה לו כזו חוכמת חיים?" תוהה ציפי.

עוד אורח שהפתיע את המשפחה כשבא לנחם היה הרבש"ץ של קיבוץ מפלסים: "אמרו לו שחיילי נצח יהודה מגיעים לשמור על מרחב מפלסים, והוא נבהל: אתם נורמליים? אתם מביאים לכאן חרדים?! הוא סיפר כי מעולם לא פגש בחרדים לפני כן וחשב שהם סוג של כת. בבוקר הוא קיבל טלפון: בוקר טוב, אני ישראל יודקין הסמ"פ, מתי אפשר לשבת על כוס קפה ולתאם עמדות?"

הרבש"ץ סיים את השיחה מבולבל מאוד, וסיפר למשפחה: "שמעתי בקול של ישראל דרך ארץ נדירה, והבנתי שמדובר באדם מיוחד. נפגשנו, ומאז ישראל הוא חבר. מאותה פגישה אמרתי לעצמי שאני לא שופט יותר אף אחד לפי המראה". עוד הוסיף שמעולם לא היה לו קשר כזה עם שום קצין: "לשום שבעה לא באתי עד עכשיו, אבל לכאן הרגשתי שאני חייב לבוא. איבדתי חבר".

מה ישראל סיפר על המלחמה?

"הוא כעס שלא נותנים ללוחמים לנצח. הוא אמר שאם היו נותנים לנצח יהודה להילחם כמו שצריך, בתוך חודש המלחמה הייתה מסתיימת בניצחון. כאב לו שהצבא לא נותן פקודות שיאפשרו ניצחון".

ישראל נהרג עם אליהו חיים אמסלם הי"ד מירי של צלף. "ישראל סיפר לנו שהפחד הכי גדול של הלוחמים בעזה הוא מירי של צלפים. אמרתי לכל חברי הכנסת שהיו פה: אתה משקרים לעם, אין מלחמה אמיתית בעזה. הלב שלי מחולק לשמונה, חלק אחד נגמר לי, ואתם חסים עליהם?!"

ישראל היה מתוסכל מאוד מהדשדוש של הצבא. "רצו שהוא ימשיך בקבע, והוא מאוד התלבט אם להשתחרר או לחתום עוד. הפריע לו שלקצינים דתיים בצבא יש תקרת זכוכית, והוא לא ראה עתיד בצה"ל". בשביעי של פסח הודיע ישראל להוריו שהחליט להשתחרר: "הוא אמר שהוא משתחרר באוקטובר, ושיעשה מאמצים לצאת הרבה קודם. כששאלתי למה הוא אמר: הם לא הולכים לניצחון, ואני לא מוכן להיות שם".

ציפי יודקין: "רצו שהוא ימשיך בקבע, והוא מאוד התלבט אם להשתחרר או לחתום עוד. הפריע לו שלקצינים דתיים בצבא יש תקרת זכוכית, והוא לא ראה עתיד בצה"ל"

"אין עוני בעזה"

"אני לא שירתי בצבא לפני 7 באוקטובר", אומר לי אחיו של ישראל, שאולי, נשוי ואב לשלושה. "אחרי 7 באוקטובר החלטתי שאני רוצה לתרום למדינה". הוא התגייס בגיוס חרדים, וחבר שידע שיש לו רישיון לציוד מכני הנדסי אמר לו שבצה"ל מחפשים מפעילי D9. "שלחתי את הרישיון, ובתוך יומיים כבר הייתי בח'אן יונס", הוא מספר. הוא שירת בעזה חודשיים. "אין באמת מלחמה בעזה", חוזר שאולי על דברי אימו. "יש שם חיילים בעיקר בשביל להפגין נוכחות. כשהייתי בעזה מצאתי את עצמי מתווכח עם המפקד שלי, כי רציתי להרוס הרבה יותר ממה שהצבא אישר. לפעמים הרגשתי שאני עוסק בקוסמטיקה בלבד".

מדוע לדעתך זה המצב?

"למדינת ישראל יש כנראה אינטרס שלא למגר את חמאס", הוא אומר. "יכול להיות שזה קשור לכך שרצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מהכלכלה הישראלית". כששהה בתוך הרצועה הופתע שאולי לגלות שרבים מהמוצרים שם ישראליים: "החלונות של קליל, המזגנים של אלקטרה ושל תדיראן, יש להם תמי ארבע במטבח, התרופות של חברת טבע. הכול בא מישראל. נוסף על כך אין עוני בעזה. בתוך הבתים שלהם ראינו פאר והדר. אני מאמין שמעורבים בזה הרבה אינטרסים כלכליים".

זה שונה ממה שמספרים לציבור.

"כל מי שנמצא שם יודע את המצב: אנחנו לא באמת תוקפים, הכול מתנהל בעצלתיים. ככה לא נראית מלחמה. גם ישראל אמר את זה. אם רק היו נותנים לנו להילחם כמו שצריך, בתוך חודש כבר היינו מסיימים את הלחימה ומרסקים את חמאס".

שאולי יודקין: "המזגנים של אלקטרה ושל תדיראן, יש להם תמי ארבע במטבח, התרופות של חברת טבע. הכול בא מישראל. נוסף על כך אין עוני בעזה. בתוך הבתים שלהם ראינו פאר והדר"

משקרים לעם

את הנאום של רס"ן (במיל') דובי יודקין על קברו של אחיו שמעו רבים בתקשורת. הוא דיבר על הכישלון של הפוליטיקאים ושל אנשי הצבא בהגנה על עם ישראל, על ההשתלחות בחרדים ועל סוגיות שהן פצע פתוח בלב החברה הישראלית.

"לצערי ולשמחתי אני משרת כבר כמעט 12 שנה ביחידות הלוחמות בצה"ל", אומר לי דובי, שהתחיל את דרכו הצבאית בנצח יהודה, המשיך ביחידת אגוז, וכעת עושה מילואים בחטיבת השומר. "אנשים חושבים שהצבא כשל ב-7 באוקטובר, אבל זה לא נכון: הצבא הוא ארגון כושל, ו-7 באוקטובר הוא התוצאה של המציאות הזו". דובי מדבר על צמרת הצבא שכשלה בכל תפיסת העולם שלה וכעת ממשיכה לנהל את הצבא. "הם לא מבינים את ערך הניצחון, לא יודעים ליצור אסטרטגיה צבאית. אנחנו לא ננצח עד שלא יוחלף הדרג הבכיר של הצבא", הוא מסביר. גם הוא אומר שמשקרים לעם ישראל על מה שקורה בדרום: "אין מלחמה בדרום! ככה לא נלחמים. זה גם מה שישראל אמר כל הזמן, וכולנו במשפחה יודעים את זה. משקרים לעם. וזה כואב מאוד".

דובי יודקין: "הם לא מבינים את ערך הניצחון, לא יודעים ליצור אסטרטגיה צבאית. אנחנו לא ננצח עד שלא יוחלף הדרג הבכיר של הצבא"

למה לדעתך זה המצב?

"אין לי תשובה הגיונית. אולי זה פחד, אולי אינטרסים אישיים, מה שבטוח הוא שקשה מאוד ליישר עץ שגדל עקום". דובי שירת באיו"ש אחרי 7 באוקטובר: "באיו"ש הקונספציה לא השתנתה בכלל. אנחנו כפסע מ-7 באוקטובר בכל גוש דן. ארגון פת"ח הוא ארגון טרור. הם מגדלים מחבלים ומחנכים לטרור. איו"ש מפוצצת בחמושים שרק מחכים ליום פקודה. 10,000 שוטרים פלשתינים מחזיקים בקלצ'ניקובים, כלי הנשק הטוב בעולם, ואנחנו פשוט לא עושים עם זה כלום. יש פה תהליכים מאוד קשים בדרגים הבכירים, כולם חייבים לעוף הביתה".

אתה מדבר גם על הממשלה?

"כן. הצבא הוא דרג מבצע. מי שממנה את כל הבכירים בצבא זה הדרג הפוליטי. תפסיקו עם התירוצים, אנחנו כבר 15 שנה עם ממשלות כביכול ימניות ולא מצליחים להביא שום הישג, שום שינוי, הכול נשאר אותו דבר ואפילו נהיה יותר גרוע. המדינה הזאת חייבת להתעורר. יש אנשים למעלה שפשוט לא מבינים את האחריות שיש להם".

ובכל זאת אתה ממשיך לשרת בצבא.

"ב-7 באוקטובר באתי בשביל עם ישראל. אני עושה מילואים בגאווה למרות הקשיים הרבים. מאוד קשה לעשות פעולות צבאיות כשאתה מבין שיש בהן הרבה סכנות בגלל החלטות שגויות מלמעלה, אבל מה עדיף, לשבת בבית ולתת לעם ישראל להישחט? עושים את מה שצריך לעשות. אם הייתה פלטפורמה אחרת שהייתה מביאה יותר תוצאות, הייתי מצטרף אליה, אבל כרגע צה"ל הוא הגוף היחיד שמגן על מדינת ישראל.

"אח שלי נהרג בקדושה ובטהרה", אומר דובי בכאב. "הוא היה בדרגות מאוד גבוהות בעיני כל מי שפגש והכיר אותו. אני לא רוצה עכשיו להגיד אם זה היה מוות מוצדק או לא. הגדוד והחטיבה קיבלו משימה וביצעו אותה בצורה יוצאת דופן ומופלאה". עם זאת הוא מבקר בחריפות את התנהלות הצבא: "הצבא כבר היה בצפון הרצועה וכבש אותה. בערב פסח יצאנו משם בלי שום סיבה ובלי שום מטרה, והמחבלים פשוט חזרו לשם. ישראל נהרג בגלל החלטות של מפקדים שלא ראויים לעם ישראל", הוא מצהיר. "הם צריכים לפנות את מקומם לאנשים שמוכנים ומסוגלים לנצח".

דובי יודקין: "ההורים שלי כבר 25 שנים עובדים קשה מאוד כדי לפרנס עשר נפשות. שיסתכלו בעיניים לאימא שלי, שאיבדה את הבן שלה, ויגידו לה שהחרדים משתמטים. חיילים בגדוד החרדי באים מהמקומות הכי נמוכים והכי קשים מבחינה כלכלית, ולפעמים המשפחה מתכחשת אליהם"

"סוס דוהר מדי"

"באיו"ש יש קיני צרעות", אומר דובי. "כל הכפרים באיו"ש עוינים ומלאי טרור, וביום שתהיה להם הזדמנות הם ישחטו אותנו. כל הזמן אומרים לנו שחמאס זה האויב ולא פת"ח, אבל מי שמפריד את האויבים שלנו הוא גם מי שדואג לפלג את העם שלנו. כמו שאין יותר חילונים, חרדים, שמאלנים וימנים אלא כולנו עם אחד, גם הערבים הם אויב אחד, ולכולם יש מטרה אחת: להשמיד אותנו". הוא מעיד כי ביהודה ושומרון השנאה כלפי ישראל עצומה: "יש יישובים שתושביהם חיים בחרדות מאז 7 באוקטובר, כי הם מבינים שמעבר לגדר מחכים מאות מחבלים ליום פקודה".

לדבריו, "בכירי הצבא גידלו דור של מפקדים בכירים שחיים בהכחשה. כל אחד מהם רק רוצה לחזור הביתה בשלום, והם נמנעים מפעולה ורוצים שקט".

אתה פעלת אחרת?

"כן, לפי פקודות הצבא. כמפקד מחלקה בכל ערב לקחתי את המחלקה ונכנסנו בכל פעם לכפר אחר, עשינו שם פטרולים. ההוראה הייתה שמי שזורק אבן או בקת"ב, דמו בראשו". המפקדים של דובי לא אהבו את דרך פעולתו. "כל הזמן אמרו לי: אל תעשה שם פטרול, זה מגרה אותם, זה מתסיס אותם, תישארו לשמור ביישוב, אל תצאו החוצה. זו לא הגנה אמיתית! צריך לצאת מחוץ למרחב ההגנה. זו גם התפיסה הצבאית: יש לנו הוראות מקצועיות כצבא איך מיישמים את העקרונות ההגנה".

דובי ניסה להתווכח ולהסביר את עמדתו, טען שלא ייתכן שמחבלים יגיעו לגדר של היישובים ורק אז ייתקלו בצבא, אבל זה לא עזר. "לא נתנו לנו להציב עמדות הגנה מחוץ ליישובים. הם יוצרים שם גטאות. זה פשוט פסיכי. בכירי הצבא לא מבינים מה זה אויב. הם היו אומרים לי שהמשימה שלי היא לשמור על תושבים ישראלים ועל תושבים פלשתינים. סליחה, אבל אני לא התגייסתי כדי לשמור על פלשתינים! הם לא פלשתינים, הם אויב ערבי! כרגע הצבא לא עומד במשימה שלו. אין שום קשר בין מה שהצבא אמור לעשות למה שקורה בפועל, וזו השורה התחתונה".

לאחר כמה ניסיונות של פיגועי דריסה בגזרתו שבהם הורה דובי לחייליו לירות, הגיעו אליו המג"ד והמ"פ, אמרו לו: "אתה סוס דוהר מדי", ושלחו אותו הביתה. הוא לא הסכים לשבת בבית, והצטרף ליחידה מטכ"לית חדשה, חטיבת השומר. "מבחינתי אני ממשיך לעשות את מה שצריך בשביל עם ישראל".

מציפים ברעל ובפילוג

"יש גורמים מסוימים שמציפים אותנו ברעל של שיסוי ופילוג. אנחנו צריכים להבין שכוחנו באחדותנו. מי שידבר עכשיו על פילוג בין חרדים לחילונים יש לו עסק איתי! שיסתכל להורים שלי בפנים ויגידו להם שהם גוזלים את קופת המדינה! ההורים שלי כבר 25 שנים עובדים קשה מאוד כדי לפרנס עשר נפשות. שיסתכלו בעיניים לאימא שלי, שאיבדה את הבן שלה, ויגידו לה שהחרדים משתמטים. עוד לפני 7 באוקטובר הדם שלנו כמשפחה הותר. גם לישראל זה כאב מאוד".

מה הוא סיפר על זה?

"הוא אמר לי שהחיילים בנצח יהודה הם החיילים הכי טובים בצה"ל, כי חייל בנצח לא חוזר הביתה לשבת ומישהו מכבס לו את הבגדים. הם באים ממקומות קשים, ולפעמים כשהם מתגייסים המשפחה קורסת, כי הם המפרנסים שמביאים כסף הביתה. החיילים של נצח מקריבים הרבה יותר מכל חיילי צבא ההגנה לישראל, שרובם באים מבתים די יציבים.

"חיילים בגדוד החרדי באים מהמקומות הכי נמוכים והכי קשים מבחינה כלכלית, ולפעמים המשפחה מתכחשת אליהם. כשהם על מדים אומרים להם שהם נאצים אלימים, וכשהם על אזרחי קוראים להם חרדים משתמטים. זה חייב להיפסק". דובי טוען שהצבא אינו ערוך כלל לגייס את החרדים: "גם אם החרדים יתגייסו עכשיו, אין איפה לשים אותם. יש הרבה חברים של ישראל מכפר חב"ד שהתגייסו עכשיו במלחמה, והם יושבים בבית כי לצבא אין מה לעשות איתם. שהצבא לא יבלבל במוח שהוא צריך אנשים! הצבא לא בנוי לקלוט חרדים כרגע, וכל הזמן עובדים על הציבור ודואגים לפלג אותנו. חייבים להפסיק לצרוך את הרעל הזה. מי שנותן לזה מקום בלב שלו פוגע קודם כול בעצמו".

תוכל לספר קצת על ישראל?

"ישראל היה נשמה גבוהה שחייתה בינינו וזכינו ליהנות ממנה. אנחנו רק עכשיו מבינים את זה. ביקשתי ממנו סליחה על הקבר שלו, כי לא ידעתי מי הוא באמת: הוא לקח את החיילים הכי קשים ובעייתיים והפך אותם לגברים. הוא פשוט אהב אותם. עשרות חיילים אמרו לנו: אין לנו מה לעשות בצבא בלעדיו.

"אחרי הלוויה החיילים שלו לא רצו לעזוב את הקבר. בשמונה וחצי בערב, שלוש שעות אחרי שהסתיימה הלוויה, אמרנו לאנשים שילכו הביתה, ממש הרמנו אותם מהקבר כדי שגם אנחנו נוכל ללכת. איבדנו מפקד גדול. איבדתי אח מאוד מיוחד".