"הייתי חברת בוועדת החוץ והביטחון, והקדשתי שעות רבות לקריאת דו"חות ומידע על מה שקורה ברצועה. הבנתי שאנחנו מזניחים את הטיפול בנושא ואף התרעתי על כך בפני גורמים בממשלה. אחרי שמוניתי לשרה גיליתי שכחברת כנסת בוועדת החוץ והביטחון יש לי גישה נוחה הרבה יותר לחומרים ביטחוניים", מספרת לי השרה אורית סטרוק בריאיון שנערך שעות אחדות לפני כניסת השבת, בין הבישולים לשטיפת הכלים.
מי שהתריעה פעמים רבות מפני הסכנה שטומנת בחובה רצועת עזה בעוד כל הצמרת הביטחונית טענה שחמאס מורתע, אבחנה את המצב לאשורו כשגילתה למשל שבזמן הממשלה הקודמת שוחרר לחלוטין הרסן והוכנסו לרצועה חומרים דו-שימושיים בכמויות אדירות, כולל חלקי חילוף לאופנועים ומנועים לסירות שבהם השתמש חמאס ב-7 באוקטובר, וסיפקה להם ישראל.
"כחברת כנסת בוועדת החוץ והביטחון וגם כשרה בממשלה טענתי כל הזמן שעלינו לשנות את המדיניות כלפי עזה, ולא קיבלתי מענה. שיתפתי את בצלאל סמוטריץ', שהוא שר בקבינט. כשבועיים לפני הטבח ארגנו לחברי הציונות הדתית יום עיון על הנושא ותכננו להביא את הדברים לדיון בממשלה. היינו מודאגים מאוד מהאיום שנשקף מהרצועה, ולצערי הרב צדקנו".
"כחברת כנסת בוועדת החוץ והביטחון וגם כשרה בממשלה טענתי כל הזמן שעלינו לשנות את המדיניות כלפי עזה, ולא קיבלתי מענה. שיתפתי את בצלאל סמוטריץ', שהוא שר בקבינט. כשבועיים לפני הטבח ארגנו לחברי הציונות הדתית יום עיון על הנושא ותכננו להביא את הדברים לדיון בממשלה. היינו מודאגים מאוד מהאיום שנשקף מהרצועה, ולצערי הרב צדקנו"
לא עוד סבב
"לפני שפותחים במטרות המלחמה יש להבין מהי המלחמה הזו", מסבירה סטרוק. "המלחמה הזאת היא מלחמת אין ברירה. אם לא ננצח בה, אנחנו מסכנים באופן קריטי את ביטחון מדינת ישראל. אם חלילה אחרי הטבח לא נצליח לנצח את חמאס לחלוטין ולהפוך את עזה למקום שלא נשקף ממנו שום איום על ישראל, ונעשה רק עוד סבב שאחריו חמאס יכול להשתקם, התוצאה הזו תפגע לא רק בתושבי העוטף והדרום אלא תקרין על כל הגזרות שישראל מתמודדת בהן מבחינה ביטחונית, וזה יהיה אירוע הרה אסון לביטחון ישראל בכלל ואפילו לביטחון כל יהודי העולם.
"מסיבה זו ניצחון מוחלט על חמאס הוא לא יעד בר ויתור אלא יעד חיוני, קיומי. מדינה שנעשה ביישוביה טבח כמו שארע ב-7 באוקטובר, והיא לא משמידה לחלוטין את מי שפגע בה, מודיעה ברבים שהיא אינה מדינה בטוחה ובעצם היא אינה מדינה ריבונית בכלל. אם לא נדע להבהיר לכל העולם שזה אירוע שמי שעשה אותו חוסל, היינו ארגון חמאס, האירוע יחזור ויקרה שם ובגזרות אחרות, וחטיפות יהפכו חלילה לחזון נפרץ, כי האויבים שלנו יבינו שזה משתלם".
סטרוק מתארת את תנאי הלחימה הקשים: "אומנם שטח רצועת עזה קטן, אבל הוא צפוף ויש בו הרבה מאוד תת-קרקע. רצועת עזה היא אימפריה של טרור, והמידע שלנו על מה שקורה שם היה רחוק מאוד מהמציאות. נכנסנו למלחמה הזאת בחסר עצום כמעט בכל פרמטר הנדרש ללחימה, כולל חסר עצום במודיעין ובתוכניות מלחמה".
"יש עוד הרבה מאוד עבודה של ניקוי השטח. אם לא נעשה את זה, הכול יצוץ מחדש, והמשמעות תהיה שנלחמנו ושפכנו לשווא את דם חיילינו ושהשלמנו עם הפקרת יישובי עוטף עזה לטרור. הגדרנו לכתחילה את מטרות המלחמה, לעומת סבבים קודמים, שלא הייתה בהם מטרה מוגדרת מלבד החזרת השקט או הרתעה, ועל צה"ל להיצמד למטרות האלה"
היא מסבירה כי צה"ל מעולם לא הכין תוכניות לכיבוש רצועת עזה, ולכן היה חוסר באימונים של הצבא לקראת מערכה כזו, וכן חוסר בחימושים. "נוסף על כך בגלל גודל האוכלוסייה ברצועת עזה והכללים שצה"ל מטיל על עצמו מבחינת פגיעה באוכלוסייה שנחשבת לבלתי מעורבת, כללים שהם מחויבי המציאות לנוכח המצב הבין-לאומי, ניהול המלחמה נעשה מורכב מאוד".
לאחר שרטוט מאפייני הלחימה סטרוק מבקשת למנות את מטרות המלחמה כפי שהגדירה אותן ממשלת ישראל: "יש למלחמה שלוש מטרות פורמליות שאותן הגדירה וכתבה הממשלה: (א) השמדת היכולות הצבאיות, השלטוניות והארגוניות של חמאס בעזה; (ב) יצירת תנאים להשבת החטופים, כלומר מה שגלנט הבטיח בראשית המלחמה, ניהול משא ומתן להשבת החטופים אך ורק תחת אש; (ג) יצירת מצב שבו לאורך זמן רב רצועת עזה לא תאיים על ישראל".
"העם שלנו מורכב ומקוטב בדעותיו ובערכיו, ועד לא מזמן היינו בעימותים קשים מאוד. כרגע אנחנו בשלב של ריכוז המאמצים במלחמה, והכלי הכי חזק שיש למדינת ישראל בניהול המערכה הוא האחדות, ואותה יש לשמר, לחזק ולטפח. לא נראה לי שאני צריכה להוכיח למישהו את האהבה שלי לארץ או את המחויבות שלי להתיישבות, אבל כרגע לא נכון לעסוק בזה. עכשיו נלחמים"
סטרוק מסבירה שמכיוון שאלה המטרות המוצהרות של המלחמה, התוצאה שלהן היא מלחמה ארוכה מאוד "שכוללת מושג שראש הממשלה דיבר עליו כמה וכמה פעמים: פירוז. אנחנו צריכים לקחת שטח שהוא אימפריה של טרור ולפרז אותו מנשק, ממנהרות טרור, מבתי חרושת לנשק, וגם לוודא שלא יוכלו להיכנס עוד נשק ואמצעי לחימה לתוך הרצועה, כלומר לשלוט בציר פילדלפי על הקרקע ומתחתיה.
"השלב העצים של המלחמה הוא רק החלק הראשון שלה, ואחריו יש עוד הרבה מאוד עבודה של ניקוי השטח. אם לא נעשה את זה, הכול יצוץ מחדש, והמשמעות תהיה שנלחמנו ושפכנו לשווא את דם חיילינו ושהשלמנו עם הפקרת יישובי עוטף עזה לטרור. הגדרנו לכתחילה את מטרות המלחמה, לעומת סבבים קודמים, שלא הייתה בהם מטרה מוגדרת מלבד החזרת השקט או הרתעה, ועל צה"ל להיצמד למטרות האלה".
את אומנם מציגה את המטרות שמנית כתורה למשה מסיני, אבל אנחנו יודעים שהן לא בהכרח כאלה.
"המטרות הן סוג של חוזה בין הממשלה ובין החיילים והמשפחות שלהם", היא מסבירה. "הגעתי לעשרות רבות של ניחומי אבלים, ביקורי פצועים ולוויות. בכל מקום שמעתי את הבקשה שזה לא יהיה עוד סבב. שנוודא שלא נלחמנו לשווא. אנחנו מחויבים לזה".
הרמטכ"ל אמר השבוע: "כל עוד לא יהיה מהלך מדיני שיצמיח גורם משילותי שאינו חמאס ברצועה, נצטרך לפעול שוב ושוב כדי לפרק את תשתית חמאס".
"הממשלה הגדירה אחד מיעדי המלחמה את הסרת האיום הביטחוני מעזה כלפי ישראל לאורך זמן רב. קציני צה"ל הבהירו שוב ושוב שהיעד הזה יושג רק באמצעות פשיטות חוזרות ונשנות של צה"ל לאורך זמן רב כדי לחסל את אימפריית הטרור שנבנתה ברצועה. הטענה של הרמטכ"ל בהקשר הזה היא טעות חמורה בהבנת יעדי המלחמה, ואסור להיגרר אליה"
עכשיו נלחמים, אחר כך מתווכחים
מדוע התיישבות ברצועת עזה וחזרה לגוש קטיף אינה נכללת במטרות המלחמה?
"כששלחנו 300,000 חיילים מכל חלקי העם למערכה קשה ומסוכנת מאוד, שדורשת הרבה מאוד מסירות נפש, אמרנו להם על מה הולכים להילחם. נכנסנו לעזה מסיבה ביטחונית הכרחית, וסביב ההכרח הביטחוני הזה היה ועדיין יש קונצנזוס רחב מאוד בעם. חיילים מוסרים נפש למען מטרה שהם צריכים להיות שלמים איתה ולא כזו המנוגדת לתפיסת עולמם". השרה סטרוק מסבירה כי כעת היא נמנעת מלדבר על התיישבות ברצועה כדי שלא לפגוע באחדות סביב מטרות המלחמה הביטחוניות, שעדיין לא הושגו.
"כעת נלחמים ומנצחים, ואחר כך, אחרי שננצח, אפשר גם להתווכח. דבר בעיתו מה טוב". היא מוסיפה: "ראיתי שבמלחמת השחרור גם דוד בן-גוריון וגם מנחם בגין, שהיה מפקד האצ"ל, כתבו לאנשיהם: עכשיו נלחמים כי חייבים לנצח את האויב. את הוויכוחים נשמור לאחר כך".
"קודם צריך לדבר על החטופים, ואז לדבר על העסקה. המצב של החטופים ושל המשפחות שלהם קשה מאוד. בצד העקרונות שלנו בנוגע לעסקאות חטופים אנחנו צריכים כל הזמן לזכור את המצב של החטופים ושל המשפחות שלהם. אני החלטתי בכל זאת להיפגש עם המשפחות ולעשות כל מיני פעולות בשבילן כדי שלא יהיה ליבי גס בכאבן. החלטה מושכלת מושפעת גם מהאכפתיות ומהאנושיות היהודית"
מדוע תמיד הימין הוא שמוכן להוריד ראש ולהתפשר על תפיסת עולמו בשביל אחדות, ואילו השמאל מעולם לא עשה זאת?
"אני לא חושבת שמדובר בהורדת ראש אלא בהבנה עמוקה שיש כאן עם שנלחם", היא עונה. "העם שלנו מורכב ומקוטב בדעותיו ובערכיו, ועד לא מזמן היינו בעימותים קשים מאוד. כרגע אנחנו בשלב של ריכוז המאמצים במלחמה, והכלי הכי חזק שיש למדינת ישראל בניהול המערכה הוא האחדות, ואותה יש לשמר, לחזק ולטפח. לא נראה לי שאני צריכה להוכיח למישהו את האהבה שלי לארץ או את המחויבות שלי להתיישבות, אבל כרגע לא נכון לעסוק בזה. עכשיו נלחמים".
ובכל זאת, אתם נמנעים מלדבר על חזרת ההתיישבות בעוד בשמאל כל הזמן מדברים על פתרון מדיני ברצועה ומבקשים להחזיר לשם את הרשות הפלשתינית.
"הכול צריך להיבחן מול מטרות המלחמה. האמירה שהרשות הפלשתינית צריכה לשלוט בעזה עומדת בסתירה חד-משמעית למטרות המלחמה ולהסרת האיום על מדינת ישראל. הרשות הפלשתינית לעולם לא תסיר איום מעל מדינת ישראל, וכל מה שהיא עושה לאורך כל שנות קיומה זה לעודד טרור ולחנך אליו ולתגמל עליו. אנחנו מזכירים את זה שוב ושוב לכל מי שמצדד בשליטת הרשות ברצועה".
הרמטכ"ל אמר השבוע: "כל עוד לא יהיה מהלך מדיני שיצמיח גורם משילותי שאינו חמאס ברצועה, נצטרך לפעול שוב ושוב כדי לפרק את תשתית חמאס".
"זה בדיוק מה שחששתי ממנו כששמעתי את הרמטכ"ל, כבר לפני כמה חודשים, מדבר על שני יעדים למלחמה במקום שלושה", היא נאנחת. "הממשלה הגדירה אחד מיעדי המלחמה את הסרת האיום הביטחוני מעזה כלפי ישראל לאורך זמן רב. קציני צה"ל הבהירו שוב ושוב שהיעד הזה יושג רק באמצעות פשיטות חוזרות ונשנות של צה"ל לאורך זמן רב כדי לחסל את אימפריית הטרור שנבנתה ברצועה. הטענה של הרמטכ"ל בהקשר הזה היא טעות חמורה בהבנת יעדי המלחמה, ואסור להיגרר אליה".
"קבינט המלחמה מנהל דה-פקטו את המשא ומתן ונכנס לתחום שאליו אסור לו להיכנס. זה מאוד מדאיג אותי. זה מעורר בי חוסר אמון".
"אם מדובר בהסכם שמותיר מאחוריו חלק מהחטופים במצב שאין לנו שום מנוף להוציא אותם, זה הסכם שאני לא יכולה לחיות איתו. מובן שהסכם שיכלול את סיום המלחמה יאלץ אותי לפרוש מהממשלה"
עצירת המלחמה: קו אדום
לעסקת החטופים הקודמת נטיתם להתנגד, אך בסופו של דבר תמכתם בה. באילו תנאים תסכימו לעסקה עתידית?
"קודם צריך לדבר על החטופים, ואז לדבר על העסקה", היא עונה. "המצב של החטופים ושל המשפחות שלהם קשה מאוד. בצד העקרונות שלנו בנוגע לעסקאות חטופים אנחנו צריכים כל הזמן לזכור את המצב של החטופים ושל המשפחות שלהם. דו"ח ועדת שמגר, שקבעה כללים לניהול משא ומתן ופיגועי מיקוח, המליץ שהדרג המדיני לא ייפגש עם משפחות של בני הערובה כדי שזה לא ישפיע לרעה על שיקול הדעת שלו. אני החלטתי בכל זאת להיפגש עם המשפחות ולעשות כל מיני פעולות בשבילן כדי שלא יהיה ליבי גס בכאבן. אומנם קשה יותר אחרי זה לקבל החלטות בצורה מושכלת, אבל אני חושבת שהחלטה מושכלת מושפעת גם מהאכפתיות ומהאנושיות היהודית".
בנוגע לתנאי העסקה היא אומרת כי היא מודאגת מאוד מהאופן שבו מתנהל המשא ומתן. "מי שמנהל אותו הוא קבינט המלחמה, שהוא גוף שאין לו סמכות לעשות את זה. לקבינט המלחמה נקבעו בהחלטת הקבינט סמכויות מוגדרות ומוגבלות. אין לו שום סמכות לקבוע מדיניות אלא רק לממש מדיניות שקבע הקבינט הרגיל ולהמליץ המלצות. מה שקורה כעת הוא שקבינט המלחמה מנהל דה-פקטו את המשא ומתן ונכנס לתחום שאליו אסור לו להיכנס. זה מאוד מדאיג אותי. פניתי בנושא הזה לראש הממשלה והסברתי שזה מעורר בי חוסר אמון".
"רוב הזמן מתקדמים יפה. יש צעדים שאני לא שלמה איתם, אבל אני לא אפרק את הממשלה בגללם. אני מקדישה לא מעט מזמני למעקב אחרי מה שקורה במלחמה, לאיסוף ידיעות ולקבלת תמונת מצב מהשטח. אני לא חברה בקבינט אבל משתדלת מאוד להיות מעורבת ולהציף בעיות וחותרת למגע עם מקבלי ההחלטות כדי להשפיע. אמרנו כל השנים שאם נזניח את עזה, היא תתפוצץ לנו בפנים, וכל מה שאמרנו קורה, אבל אנחנו מאוד משתדלים להתאפק ולא לומר 'אמרנו לכם' כדי לשמור על האחדות"
ובנוגע להסכם יש לך קווים אדומים?
"אני אשקול כל הסכם קודם כול לנוכח מטרות המלחמה. אם נראה הסכם שעלול לפגוע ביכולת שלנו להשמיד את הכוח הצבאי והשלטוני של חמאס ולוודא שאין שום איום מעזה כלפי ישראל, זהו מבחינתי הסכם שאינו בר ביצוע. כמו כן אם מדובר בהסכם שמותיר מאחוריו חלק מהחטופים במצב שאין לנו שום מנוף להוציא אותם, זה הסכם שאני לא יכולה לחיות איתו. מובן שהסכם שיכלול את סיום המלחמה יאלץ אותי לפרוש מהממשלה. איני יודעת לחיות עם מצב שבו שלחתי מאות אלפי אנשים לקרב למטרות מסוימות, ובסוף אני אומרת להם: המטרות לא רלוונטיות, גרסנו אותן".
דיברת על מצב לא תקין של ניהול המשא ומתן וקביעת מדיניות בקבינט המלחמה. מה הציונות הדתית עושה בעניין?
"אנחנו עומדים על המשמר כל הזמן. כבר הערתי על זה כמה פעמים בישיבות ממשלה וזה שונה ותוקן, אבל בכל פעם זה צף מחדש. זו התנהגות לא-לגיטימית. עד עכשיו הצלחנו בכל פעם להעיר ולתקן, ונמשיך לעשות את זה. גוף לא מוסמך מנהל את המלחמה, והעמדות שלהם רחוקות מעמדותינו. לא נוכל להשלים עם זה".
היא אינה מתחרטת על הסכמת הציונות הדתית להקים את קבינט המלחמה למען אחדות העם וגם סבורה כי המלחמה מנוהלת טוב ונכון. "רוב הזמן מתקדמים יפה. יש צעדים שאני לא שלמה איתם, אבל אני לא אפרק את הממשלה בגללם. אני מקדישה לא מעט מזמני למעקב אחרי מה שקורה במלחמה, לאיסוף ידיעות ולקבלת תמונת מצב מהשטח. אני לא חברה בקבינט אבל משתדלת מאוד להיות מעורבת ולהציף בעיות וחותרת למגע עם מקבלי ההחלטות כדי להשפיע. אמרנו כל השנים שאם נזניח את עזה, היא תתפוצץ לנו בפנים, וכל מה שאמרנו קורה, אבל אנחנו מאוד משתדלים להתאפק ולא לומר 'אמרנו לכם' כדי לשמור על האחדות.
"עם זאת", מחדדת סטרוק, "מראשית המלחמה נעשה ניסיון שיטתי ומאורגן של השמאל לעצב תודעה, גם בנוגע למהות הקונספציה שקרסה וגם בקשר ליעדים שאליהם צריך לחתור כדי לתקן את הקריסה הזו". היא מסבירה כי השמאל עובד בשיטתיות כדי לעצב תודעה ולטעון שהקונספציה שקרסה היא זו של חיזוק חמאס על פני הרשות הפלשתינית. "האמת היא שהקונספציה שקרסה היא שאפשר להחליף טריטוריה בטכנולוגיה: למסור שטח לאויב ולהסתפק בכל מיני אמצעים טכנולוגיים כדי להגן על עצמנו מחוץ לאותו שטח".
"מראשית המלחמה נעשה ניסיון שיטתי ומאורגן של השמאל לעצב תודעה, גם בנוגע למהות הקונספציה שקרסה וגם בקשר ליעדים שאליהם צריך לחתור כדי לתקן את הקריסה הזו"
איך את יודעת שמדובר בקמפיין ולא בהלך רוח ציבורי?
"הגיעו לידינו מסמכי יסוד של הקמפיין הזה, שהוא בין היתר גם קמפיין לחיזוק הרשות הפלשתינית וגם קמפיין השחרה למתנחלים ולציונות הדתית", היא מסבירה. "את הקמפיין מנהלים גופים כמו קרן ברל כצנלסון ומכון מתווים. מי שחשף את המסמכים האלה היה הקול היהודי. כתוב בהם שיש לעשות קמפיין השחרה אגרסיבי לציונות הדתית. הציבור צריך לדעת שזה חלק מקמפיין ולא קורה מאליו". סטרוק מסבירה כי המטרה של הקמפיינים הללו היא להרחיק את הציבור מהדעות האמיתיות שהציונות הדתית מייצגת: "כשמשחירים אותנו משחירים גם את האידאולוגיה שלנו".
הקמפיין שעליו מדברת סטרוק כנראה עובד, כי זה עתה אישרה עצרת האו"ם כי פלשתין עומדת בקריטריונים להכרה כמדינה. "ההחלטה הזו היא חלק מחתירה בלתי פוסקת של הרשות הפלשתינית נגדנו במוסדות בין-לאומיים", היא אומרת. "מטרת החתרנות הזו היא להקים מדינה פלשתינית באופן חד-צדדי. זו הוכחה לטענה שלנו כי הנזק בעצם קיומה של הרשות גדול לאין ערוך מהתועלת שמייחסים לה. ההחלטה הזו אמורה להיות אקורד סיום של מה שנשאר מהסכמי אוסלו ושריקת הפתיחה לפירוק הרשות הפלשתינית".
"הגיעו לידינו מסמכי יסוד של הקמפיין הזה, שהוא בין היתר גם קמפיין לחיזוק הרשות הפלשתינית וגם קמפיין השחרה למתנחלים ולציונות הדתית. את הקמפיין מנהלים גופים כמו קרן ברל כצנלסון ומכון מתווים. הציבור צריך לדעת שזה חלק מקמפיין ולא קורה מאליו"
תהליך רב שנים ששינה את רוח צה"ל
את מרוצה מניהול המלחמה הנוכחי?
"נצטרך לעקוב בשבע עיניים", היא עונה. "הגענו לצומת שבו עלול להיקבע אם המלחמה תיפסק ותתברבר או תמשיך לחתור אל יעדיה, ועלולות להיות פה גם הטעיות, מה שנקרא סיבובי אווירה ולא באמת מלחמה אפקטיבית. אנחנו צריכים לוודא שזה לא מה שקורה, וזה חלק מרכזי בהיותנו חלק מהממשלה".
מה דעתך בנוגע למינויים האחרונים של הרמטכ"ל ולהדחתו של תא"ל עופר וינטר? מדוע קולכם בציונות הדתית לא נשמע?
"אני חושבת שהמינויים של מי שיובילו את צה"ל בעתיד הקרוב צריכים להיעשות לכל הפחות מתוך התייעצות ותיאום עם מי שלא היו שותפים לקונספציה שהצבא שבוי בה. מצד אחד אני מלאה הערכה לקציני צה"ל על המסירות העצומה שלהם. מצד שני חייבת להיכנס לדרגים הבכירים בצה"ל חשיבה אחרת. הצבא זקוק לעופר וינטר ודומיו יותר ממה שהם זקוקים לצה"ל, כי צה"ל זקוק לאנשים שרואים את הדברים אחרת ויודעים להוביל מהלכים היוצאים מהקופסה האוסלואידית שצה"ל שבוי בה בעקבות תהליך רב שנים ששינה את רוח צה"ל.
"אסור להכליל. חשוב לציין שיש קצינים מצוינים בצה"ל, כמו אלה שמובילים את המערכה בתוך עזה, עושים עבודה פנטסטית, והם מאוד ראויים להערכה, לקידום ולהובלה. ועם זאת צריך שינוי, והוא צריך להיעשות יחד, בתיאום ובשיתוף, לא בהתנגחות".
תשובותיה של סטרוק מנוסחות היטב, אך קשה לי להתחמק מההרגשה שנושאים המטרידים מאוד את ציבור בוחריה הועמדו בקרן זווית, אם כדי למנוע מחלוקות בממשלה ובעם ואם כדי שלא להצטייר כפגיעה בממלכתיות. התשובה של "עכשיו מנצחים ואחר כך מתווכחים" חוזרת כמעט בכל תשובותיה, אך איני בטוחה שהיא עונה על כל השאלות. עם זאת ברור כי היא מאמינה במדיניות זו.
הבנים והחתנים שלך לוחמים בעזה. איך את שותפה לניהול מלחמה שאת יודעת שמסכנת את ילדייך?
"זה לא פשוט", היא מודה. "דווקא משום שאני מכירה את החוויה אני מלאת תודה גדולה למשפחות של החיילים שנפלו בקרב. מדינת ישראל חייבת למשפחות האלה את הניצחון. אלה משפחות שידעו לחזק ולתת את ההרגשה שהמלחמה מוצדקת ונכונה. הן רשמו פרק אדיר בביטחון ישראל ובחינוך לציונות".
"אני מלאה הערכה לקציני צה"ל על המסירות העצומה שלהם. מצד שני חייבת להיכנס לדרגים הבכירים בצה"ל חשיבה אחרת. הצבא זקוק לעופר וינטר ודומיו יותר ממה שהם זקוקים לצה"ל, כי צה"ל זקוק לאנשים שרואים את הדברים אחרת ויודעים להוביל מהלכים היוצאים מהקופסה האוסלואידית שצה"ל שבוי בה בעקבות תהליך רב שנים ששינה את רוח צה"ל. צריך שינוי, והוא צריך להיעשות יחד, בתיאום ובשיתוף, לא בהתנגחות"
עיקר וטפל
סטרוק, אשת התיישבות מובהקת, ידועה כמי שמוכנה להיאבק למען ההתיישבות מאבקים שאינם בהכרח בגדר התקינות הפוליטית.
שר הביטחון יואב גלנט חותם על מעצרים מנהליים נגד פעילי התיישבות באופן דרקוני ואכזרי, מאחזים נהרסים כל הזמן, וגידולים נעקרים על ידי כוחותינו. מה אתם עושים בנוגע לזה?
"נעשה לאנשים הללו עוול איום ונורא", היא מסכימה. "אילו היינו בימים כתיקונם, הייתי נאבקת נגד זה בכל הכוח, אבל אנחנו לא בימים כתיקונם. אנחנו בקרב על ביטחון מדינת ישראל, וזה מספיק קשה ומורכב, ולכן אני מוותרת במידה רבה על הוויכוחים בזירות אחרות, עם כל הכאב שבדבר.
"עשיתי מאמץ לשכנע גורמי ממשלה לשנות את ההתנהלות בנושא הזה, ולא הצלחתי, דעתי לא נשמעה. היכולת שלי להשפיע לא קיימת כרגע", היא עונה. "וכשיש חילוקי דעות בקואליציה צריך להחליט מה עיקר ומה טפל, על מה שוברים את הכלים ועל מה לא. אכפת לי מאוד מהפגיעה באנשים הללו, אבל עכשיו אני לא מרכזת מאמצים במאבק על זה משום שאני מתרכזת במאמץ העיקרי, שהוא הניצחון המלחמה".
היא מונה את הפעולות שהממשלה והציונות הדתית עושה למען ההתיישבות: "לא הייתה ממשלה שפעלה בצורה דרמטית כל כך להעצמת ההתיישבות ביהודה ושומרון ולהגדלתה כמו הממשלה הזאת, החל מהסדרת ההתיישבות הצעירה, שהיא אירוע דרמטי שמקודם יום-יום בעבודה שיטתית. עשרות יישובים מקודמים, ויש המשך בנייה מסיבית כפי שלא הייתה מעולם.
"חלק גדול מהדברים שאנחנו מקדמים נעשה בשקט, וטוב שכך. לא הייתה תקופה טובה כזו להתיישבות בעיקר בהיבטים של תפיסת המרחב בכל התחום של המערכה על השטח מול הרשות הפלשתינית".
