רשות הדיבור מצורע שבת הגדול

 

 

 

מה עוד צריך לקרות?

אמ"א

פעמים שאותה לא מרגישים,

במיוחד כשאתה לא מהמוגדרים 'מפונים'

אביב, בחוץ הכול ירוק,

ציוצי הציפורים נשמעים למרחוק.

 

הקימה בבוקר כבר נראית טבעית,

צפירה לרכב שייסע חזרה להיות פעולה מיידית.

בטלוויזיה עוד רואים ושומעים את קול הזוועות,

ורק חיילים שבשטח מחרפים נפשם בין כוונות.

 

מול שקיעה מהממת ושמיים אדמדמים,

בין עננים שאת גונם מחליפים.

נשמע קול ברור שאין בו להתבלבל,

קול המסוק של צבא ההגנה לישראל.

 

זה קול שלא אשמח להתרגל אליו,

לא הייתי רוצה שיפר את ה'שלווה' עכשיו.

הם טסים הלוך חזור,

כנראה שבתוכם עוד חייל פצוע,

עוד אדם גיבור.

 

חצי שנה, מה זה, כאילו היה אתמול,

כן? אז למה שוב מחלוקות בין ימין לשמאל?

מה עוד צריך לקרות כדי שנתעורר?

מדוע את הספינה מבפנים קל יותר לחורר?

 

הפגנות, מדורות ותקיפות,

אין גדר שאותה אסור לחצות.

שלטים עם חיוכים ועיניים יפות,

מה זה קשור ל"עכשיו בחירות"?

 

אני מתגעגע לשמיני,

שם לא היה שמאלני ימני.

בתשיעי "כל מה שתבקש עיוני",

בעשירי למות למען השני.

 

המשפחות מתחננות,

כבר חצי שנה העיניים דומעות.

מה יעזור להם הפילוג והתעמולה,

הם צריכים חום, חיבוק, עזרה ותפילה.

 

האויב רואה ושמח,

שוב בין אחים יש ויכוח.

להם יש סבלנות,

למה אנחנו לא מקבלים אחריות?

 

מי לא רוצה כבר לשמוע אותם חוזרים,

מי לא מתגעגע לבניו המלאכים?

שואלים

מתי כל הסיוט הזה יגמר?

התשובה פשוטה,

כשנדע גם כשלא מסכימים להקשיב לאחר.

בתפילה לימים מלאי אושר שמחה ושלווה.

 

 

על חן הנעורים

לזכר צוות פרץ, דניאל פרץ, איתי חן ותומר ליבוביץ', ובתפילה לשובו של החטוף מתן בן ענת

יאיר

 

ולא יידום ולא יידום

ויידום הארון

מסע אחרון

בקרובי אקדש

אש אש אש

 

קולם לא נדם

דם דם דם

איתנו נשמתם

אך גופם

שם שם שם

 

מה פרצת עליך פרץ

על חן הנעורים אל תכסי ארץ

תומר איתן שם עמד

נגדע באכזריות

אך לא לעד

 

אל נורא

ממקדשך פנה

לעם עני

ישועתך גלה

 

ומצל כנפיך

אל עם נאלח

מבור השבי

מתן שלח

 

המדריך אינו מלא

תגובה על כתבתו של ארנון סגל מהשבוע שעבר

ישראל מידד, אגודת "אל הר ה'"

 

סקירתו של ארנון סגל בגיליון האחרון, "בדרך לבית שלישי", לוקה בחסר. אם רוצים "מדריך מלא", חייבים לכלול את הצבור החרדי. גם אם ברובם המכריע הם אינם עולים להר הבית, הרי הם עוסקים באותו חלום של חזרת העבודה לבית המקדש, כפי שצוין בהגדרת הסקירה של סגל.

ספרים רבים יצאו לאור בנושא בית המקדש, עבודת הקורבנות ועוד נושאים נלווים בשנים האחרונות שיוצרים ובונים את התשתית התודעתית לכמיהה לבית לקורבנות. ונציין גוף אחד שמארגן שיעורים וכנסים רבי השתתפות, יוצר חוברות וגיליונות לימוד, מוציא ספרים ואלבומי תמונות ואיורים, הכול למען חיזוק המקדש, והוא מכון תורת הקורבנות. הוא עוסק "בבירור ההלכה בדיני המקדש והקורבנות ומעודד את לימוד סדר קדשים". הוא גם מפרסם את עשייתו בבמות של התקשורת החרדית כגון אתר הידברות ואתרי חדשות אחרים.

 

 

לאור הנר
עמיחי ולד

אמש עת שקעה החמה
הדלקתי נר מאש הנשמה.
תר אני בכל סדק ופינה
בתוך הלב פנימה.
בודק ובוחן לאור הנר
ששום חמץ לא יישאר.

עם שחר העליתי באוּר
את שהפריע לליבי לשוב.
באפי עלה אז ריח העשן,
את החמץ וההחמצה השארתי שם.

כהרף עין השאור שבעיסה
בער והתבטל כעפרא דארעא.
יצרי הרע את מקומו פינה,
ובקרוב יבואו אהבה ואמונה.

הלילה לאור תקוות הלבנה
זוכה לטעום מלחם האמונה.
זוכר שלחם העוני הוא צידה
למסע שלנו אל הגאולה.

וכעת, בליל התקדש החג,
יוצא לחירות ממצרי נפשי.
אהיה עם אבי לעד,
ואזכה להיות תמיד חופשי.

 

לא מבינה מה נחת עליי

מרים סרור

בוֹצֵר שָׁר "שֶׁהַטּוֹב שֶׁבִּי יְנַצֵּחַ. יְנַצֵּחַ הַכֹּל. גַּם אֶת הַשְּׁבָרִים". אֲבָל אֵיזֶה טוֹב? אֵיזֶה חַיִּים? אֵיזוֹ תְּחִיָּה? אֲנִי רֵיקָה. מְרֻקֶּנֶת. הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁרָצוֹת לִי בָּרֹאשׁ הֵן הַהוֹכָחָה שֶׁלִּי לְכַמָּה עֲבוֹדָה יֵשׁ לִי. כַּמָּה חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי עוֹבֶדֶת, מְתַקֶּנֶת, אֲבָל לֹא זָזָה בִּכְלָל. מְבֻלְבֶּלֶת כָּל כָּךְ. לֹא מְבִינָה מָה נָחַת עָלַי. הַבִּלְבּוּל הוּא כְּמוֹ מִסְדְּרוֹן שֶׁבּוֹ יֵשׁ הַרְבֵּה חֲדָרִים. יֶשְׁנָם רֵיקִים, יֶשְׁנָם חֲדָרִים הָעֲמוּסִים בַּחֲפָצִים מְיֻתָּרִים, יֶשְׁנָם חֲדָרִים שֶׁהַדֶּלֶת שֶׁבָּהֶם בִּכְלָל אֵינָהּ נִפְתַּחַת, וְיֶשְׁנָם חֲדָרִים שֶׁמַּדִּירִים שֵׁנָה מֵעֵינַי כִּי כָּל מָה שֶׁבָּא לִי הוּא לְהַכְחִיד אוֹתָם מֵחַיַּי. אֲבָל הַמְּשֻׁתָּף לְכֻלָּם, שֶׁהֵם חֲדָרִים. הַמְּשֻׁתָּף לְהַכֹּל, שֶׁהַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹכִי. זֶה אֲנִי. עָלַי לַעֲבֹר חֶדֶר חֶדֶר, בְּלִי לְפַחֵד מִמָּה שֶׁיִּקְפֹּץ עָלַי אוֹ מֵהַחֲפָצִים שֶׁאֶפְגֹּשׁ, וְלַעֲשׂוֹת שָׁם נִקָּיוֹן רְצִינִי. חֶדֶר, חֶדֶר. בְּסַבְלָנוּת אֵין-סוֹפִית, בַּהֲבָנָה וַהֲכָלָה וְאַהֲבָה כְּלַפֵּי כָּל מָה שֶׁאֶפְגֹּשׁ שָׁם. וּבְעִקָּר כְּלַפֵּי עַצְמִי. יִהְיוּ חֲפָצִים מַכְאִיבִים, יִהְיוּ חֲפָצִים נְעִימִים, יִהְיוּ חֲדָרִים כְּלָל לְלֹא חֲפָצִים אוֹ דְּבָרִים בְּתוֹכָם, רַק רֵיקָנוּת שְׁחֹרָה וְכוֹאֶבֶת. אֲבָל לְאַט לְאַט, טִפִּין טִפִּין, גַּם אֶת הָרֵיקָנוּת הַשְּׁחֹרָה אֲנַקֶּה. אֶעֱבֹר עִם מַטְלִית מְחַבֶּקֶת וּרְטוּבָה מִדְּמָעוֹת וַאֲקַרְצֵף אֶת הַקִּירוֹת. אֲנִי מוּכָנָה ה'. אֲנִי נִכְנֶסֶת לַמִּסְדְּרוֹן הַזֶּה. אֲנִי כָּאן.

 

בא אביב

שלומית כץ

מתחילה לחזור לעצמי.

שאריות של פחד

נזרקות רחוק.

מתחילה להרגיש

ימים של צחוק

קרבים אלינו

בתוך הבלגן,

כמו דף לבן

שנפתח

מצפה לבאות.

מתחילה לנשום

פריחת אביב,

דמעות הופכות

לשמחה גדולה.

מתחילה להאמין

בשמש העולה

אחרי חושך מצרים.

הים נקרע לשניים,

כמה חיכינו לצאת.

מתחילה לתת ללב

לפעום באמת,

לדבר.

לא דוחקת לפינה

כל מה שהצטבר.

מתחילה

לראות בדמיון גאולה.

זה מגיע,

מתחלפת עונה,

אמונה.

 

להודות לה'

כרמל

מלחמת חרבות ברזל כבר חצי שנה

אני מפחדת מזה כל כך

לא כיף לפחד

אני חושבת מה יהיה על מה

שאני מפחדת ממנו.

ולפתע אני נזכרת

כי עוד מעט פסח

עם ישראל יצא משעבוד לגאולה

מעבדות לחירות

עמים רבים רצו להשמידו

ועם ישראל ניצח

אז איך זה הגיוני?

מי הוא שעזר לעם ישראל?

בורא עולם, השם!

אז אם ה' עזר לעם ישראל

כל הזמן בכל הדברים

צריך לבטוח בהשם וגם להתפלל.

אז אנא ה' בבקשה תעשה שהמלחמה תיגמר.

ואו, איזה נס ה' עשה לנו עם איראן השבוע.

זה באמת נס, ה' עזר לעם ישראל.

ה' באמת שומע לתפילות שלנו

וגם, צריך גם להודות להשם

על הנס הזה.

 

על מה ולמה

נועם אודרברג

 

בְּבֹקֶר אֶחָד בִּתְחִלַּת הַמִּלְחָמָה

פָּנְתָה אֵלַי בַּכִּתָּה בִּשְׁאֵלָה.

יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁאָחִי בַּצָּבָא נִלְחַם בַּמִּלְחָמָה?

לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מִתְּחוּשַׁת הַגַּאֲוָה שֶׁל זֹאת הָעַלְמָה.

אָחִי הוּא לוֹחֵם וְהוּא גַּם רָץ לְכָל מְשִׂימָה

הִיא אוֹמֶרֶת זֹאת לְלֹא נְשִׁימָה.

אָחִי גָבוֹהַּ, לוֹבֵשׁ מַדִּים וְכֻמְתָּה אֲדֻמָּה

הִיא מְחַיֶּכֶת וְחוֹשֶׂפֶת בַּלֶּחִי גֻּמָּה קְטַנָּה.

הוּא תָּמִיד מַבְטִיחַ לִי שֶׁיַּחֲזֹר בִּשְׁבִיל לְחַבֵּק

גַּם אִם זֶה בַּסּוֹף כָּל כָּךְ חָזָק כְּמוֹ דֶּבֶק.

וְחִיּוּכוֹ שֶׁאוֹתִי תָּמִיד כּוֹבֵשׁ

שֶׁעַל פָּנָיו בְּכָל מָקוֹם לוֹבֵשׁ.

וְהַסִּפּוּרִים הַמְּרַתְּקִים שֶׁהוּא מְסַפֵּר וּמְשַׁתֵּף

עַל הַכֶּלֶב הַבּוֹדֵד שֶׁשָּׁם מָצָא וְאוֹתוֹ הִרְגִּיעַ וְלִטֵּף.

אֲבָל כְּזֶה הוּא אָחִי, רָגִישׁ עִם לֵב חַם וְאוֹהֵב

יָעִידוּ כָּל הַמִּכְתָּבִים שֶׁאוֹתָם הוּא כּוֹתֵב.

וּבְבֵית הַסֵּפֶר תּוֹבִיל אוֹתִי לַקִּיר שָׁם תְּלוּיָה תְּמוּנַת הַשִּׁכְבָה

כְּאִלּוּ לֹא עָשְׂתָה זֹאת מַמָּשׁ לָאַחֲרוֹנָה.

וּלְכִוּוּנוֹ תַּצְבִּיעַ "הִנֵּה אָחִי לְיַד כָּל חֲבֵרָיו לַכִּתָּה"

"אֲנַחְנוּ שׁוֹנִים", תֹּאמַר לִי, "אֲבָל הוּא מֵסֵב לִי הַרְבֵּה גַּאֲוָה".

וְעַכְשָׁו כְּשֶׁתַּבִּיט וְתַעֲבֹר שׁוּב לְיַד תְּמוּנַת הַמַּחְזוֹר.

תְּסָרֵב לְהַאֲמִין שֶׁאֵלֶיהָ כְּבָר לֹא יַחֲזֹר.

וּבַזְּמַן שֶׁבַּחֲלוֹמוֹת הָרָעִים בַּלַּיְלָה תֵּאָבֵק

מְקַוָּה שֶׁיָּעִיר אוֹתָהּ אָחִיהָ הָאָהוּב וְאוֹתָהּ שׁוּב יְחַבֵּק.

וְתָמִיד הִיא תֵּדַע וְתִזְכֹּר

שֶׁאָחִיהָ לְעוֹלָם יִשָּׁאֵר בִּשְׁבִילָהּ אַח גִּבּוֹר.

 

הרואים אתם את הנס?

רֵעוּתָ נוימן, מחברת הספר 'מסע בשבילך' על נשות התנ"ך

הִיא עָמְדָה שָׁם

בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם

וְאִתָּהּ כָּל הָעָם

זֶה אוֹתוֹ יַם סוּף

בּוֹ יָכְלוּ לִמְצֹא אֶת מוֹתָם.

 

שָׁאֲלָה אָז אֶת יְלָדֶיהָ:

הָרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַנֵּס?

 

הִיא עָמְדָה שָׁם

מַבִּיטָה בַּעֲשֶׂרֶת הַבָּנִים

עַל הָעֵץ תְּלוּיִים

עוֹד לֹא נִרְגְּעָה

מִגְּזֵרַת הַהַשְׁמָדָה שֶׁהִתְהַפְּכָה.

 

שָׁאֲלָה אָז אֶת יְלָדֶיהָ:

הָרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַנֵּס?

 

הִיא עָמְדָה שָׁם בִּיהוּדָה

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַיְּדִיעוֹת

שֶׁנִמְצָא כַּד הַשֶּׁמֶן

שֶׁמְּעַטִּים נִצְּחוּ רַבִּים

שֶׁהוּבְסוּ הַיְּוָנִים.

 

שָׁאֲלָה אָז אֶת יְלָדֶיהָ:

הָרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַנֵּס?

 

 

הִיא עָמְדָה שָׁם בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

עוֹד נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ מְרוּטִים

מֵהַגָּלוּת, מֵהַשּׁוֹאָה,

שׁוֹמַעַת בְּרַדְיוֹ אֶת בֶּן-גּוּרְיוֹן

מַכְרִיז עַל קוּם הַמְּדִינָה.

 

שָׁאֲלָה אָז אֶת יְלָדֶיהָ:

הָרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַנֵּס?

 

הִיא הָיְתָה כָּל הַלַּיְלָה עֵרָה

תְּפִלּוֹת, נִקְיוֹנוֹת וּתְפִלּוֹת

כִּמְעַט לֹא עָצְמָה עֵינַיִם,

הֵצִיצָה לְעִתִּים בַּמָּסָךְ

גֶּשֶׁם שֶׁל אֵשׁ מְיֹרָט,

וְרָאֲתָה שְׁמִירָה מִשָּׁמַיִם.

 

שָׁאֲלָה אָז אֶת יְלָדֶיהָ:

הָרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַנֵּס?

 

בְּכָל דוֹר וָדוֹר

עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ.

 

הָרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַנֵּס?