ד"ר חגי לונדין
חג הפסח הוא חג הגאולה. חג גאולת מצרים, החג שבו נולדנו כעם, וחג הגאולה העתידית, שבה נגיע לשלמותנו כעם. האמרה של חז"ל "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל" ליוותה את עם ישראל לאורך ההיסטוריה ויצרה ציפייה מוצדקת בכל חודש ניסן לגאולה שלמה, בעיקר בשעות משבר כדוגמת ימינו.
המילה גאולה מציפה בראש שינוי דרמטי של המציאות וממילא מתקשרת עם אירועים דרמטיים כדוגמת רעידת אדמה, מלחמת עולם שלישית, התקפה איראנית וכדומה, אולם לדברי חכמים הגאולה יכולה להופיע בשתי צורות: "אחישנה" (מהירה וניסית) ו"בעיתה" (איטית וטבעית).
ככל שהדורות עוברים מתברר שהדרך שבה ה' מנהיג את עולמו היא שילוב של שתיהן אגב מעבר בין גאולה ניסית לגאולה טבעית: בזמן יציאת מצרים הגאולה פסחה בדילוגים גדולים באמצעות ניסים על-טבעיים, אולם מאז חורבן בית המקדש הראשון ההנהגה הא-לוהית מקדמת את עולמנו בצורה טבעית (שמשולבת מדי פעם באירועים ניסיים שבהם הממד העל-טבעי מתנוסס באופן גלוי יותר, כדוגמת הקמת המדינה או מלחמת ששת הימים).
איננו מתיימרים לדעת בוודאות כיצד תימשך הגאולה, אולם השריר הנפשי שיש לטפח בנפש הוא גאולה בדרך הטבע, קמעה-קמעה
מי שמעוניין לראות את הגאולה השלמה ייאלץ לפתח סבלנות ומבט מופשט, בעל פרספקטיבה של דורות, כדי להבחין בהתקדמות שבהם קידם הקב"ה את עולמו, למשל השינוי המופלא בין מצבו של העם היהודי לפני תשעים שנה ובין מצבו כיום.
איננו מתיימרים לדעת בוודאות כיצד תימשך הגאולה, אולם השריר הנפשי שיש לטפח בנפש הוא גאולה בדרך הטבע, קמעה-קמעה. הנגזרות הן השתתפות של הציבור הדתי במערכות טבעיות כדוגמת שירות צבאי, כלכלה ודיפלומטיה, ובעיקר אורך רוח למראה קשיים מתמשכים.
לקראת פסח תשפ"ד כדאי להקטין את הממד הדרמטי בנפש ולתאם ציפיות: ככל הנראה לא ירד עמוד אש מן השמיים ויחריב את עזה ואת איראן, אלא צה"ל יכריע באופן סביר את המערכה בדרום. המערכה הצפונית תתלקח בעצימות נמוכה (אם בכלל), וייתכן מאוד שסבב זה יסתיים בפתרון דיפלומטי חלקי שיאפשר למדינת ישראל אורך נשימה להתעצם צבאית וכלכלית לקראת הבאות. מבחינה פנימית, הלאומיות והמסורתיות ימשיכו להתעצם דמוגרפית ותרבותית במדינת ישראל, ואנו נמצא עצמנו בניסן תשפ"ה במצב טוב לעומת ניסן תשפ"ד. כדאי להתרגל לצורת חשיבה זו ולמצוא עצמנו שמחים ומלאי כוחות גם בגאולות החלקיות שעומדות לפנינו.
בניסן התקדמו ובניסן עתידים להתקדם.
