חיים אקשטיין
שולחן הסדר התפרס על פני כל אולם הנצח, מן הקצה אל הקצה. היה קשה לראות את כולו, ולפעמים נדמָה שלשולחן הזה אין באמת קצה. יציאת מצרים התיישבה בקצה האחד, בכיסא הסמוך לראש השולחן, ובדקה אם הכול מוכן. על השולחן הגדוש היו מצות ממצרים ומרור מגלות בבל לצד בן הבקר של אברהם, הדבש של יהונתן בן שאול, יין ממשתה אסתר, מן, שליו ולוף ממלחמת ששת הימים. השולחן נהיה כבד משנה לשנה, אמרה לעצמה יציאת מצרים, אבל אם השולחן הזה מחזיק כבר יותר משלושת אלפים שנה, כנראה אפשר לסמוך עליו שימשיך להחזיק מעמד.
גניזת קהיר חילקה לכולם הגדות ישנות ממגוון תקופות. על אף המספר העצום של המשתתפים היא לא חששה שתהיה חסרה הגדה למישהו. לאירוע השנתי הזה כבר יש היסטוריה ארוכה, ידעה. פעם בשנה נפגשים הכול לליל הסדר, פוגשים זה את זה, אוכלים יחד, מריצים שמועות על מה שהולך בעולם הזה שם למטה, מחכים שתצטרף אליהם כבר החברה החסרה, הגאולה השלמה. כך זה תמיד, הזכירה גניזת קהיר לעצמה, הרבה משתתפים, אבל כולם מסתדרים. אף אחד אינו מגיע בהפתעה: את רוב המאורעות כאן הם צפו כמה שנים לפני שהתרחשו, ידעו מראש להיערך לרגע שבו יצטרפו לשולחן.
יציאת מצרים הניחה שעוד מעט יחל הסדר והחלה להשקיט את כולם; אך השקט השתרר לפתע מאליו. בקצה השני של השולחן הופיעה פתאום דמות בלתי צפויה. צעירה מאוד, עטופה בדגל, פצועה, מתקדמת ברגל אחת בריאה, סוחבת בקושי את הרגל השנייה. "סליחה", אמרה בקול חלוש, "כאן זה שולחן הסדר של ההיסטוריה?"
"גבירתי הצעירה, אני לא יודעת מאין באת, אבל בשולחן שלנו יש סדר. לא כל מאורע יכול לקפוץ לכאן ולטעון שהוא חלק מההיסטוריה"
חורבן בית שני הביט בה במבט חמור סבר. "מי את?" שאל. "לא ראיתי אותך כאן מעולם!"
"אני שיא המצטערת", אמרה הצעירה, "לא ממש ידעתי איך מצטרפים. בדקתי בגוגל, אישרתי גם הגעה בוואטסאפ"…
"באיזו שפה היא מדברת?" תהתה החייאת הלשון העברית. "אולי היא אמורית? אולי גרגשית?"
"לא, לא!" התערבה לבנון השנייה. "היא חדשה כאן לגמרי, שומעים עליה".
"כן, אני… מהשנה", אמרה בשקט הצעירה.
"את לוקחת לי את התואר של הכי צעירה כאן? אני לא אשיר עוד מה נשתנה? זה אסון אקספוננציאלי! אני הולכת להסתגר בחדרי בידוד", זעקה גברת קורונה.
יציאת מצרים הניפה את המטה שלה. "סדר שיהיה כאן!" קראה. "גבירתי הצעירה, אני לא יודעת מאין באת, אבל בשולחן שלנו יש סדר. לא כל מאורע יכול לקפוץ לכאן ולטעון שהוא חלק מההיסטוריה. לכן קודם כול תגידי מה שמך".
הצעירה הרכינה את ראשה.
"אין לך שם?" הזדעק חורבן בית שני. "מה את מצפה, שנכניס לשולחן ההיסטוריה מאורעות שאיש אינו יודע עליהם?"
גירוש אנגלייה ופורים קסטיליה הביטו זה בזה במבוכה.
"אני עוד לא סגורה על השם שלי", ניסתה הצעירה להסביר. "כמה קוראים לי מלחמת שמחת תורה, והשם הרשמי שלי כרגע הוא חרבות ברזל, אבל זה לא סופי".
כל האירועים ההיסטוריים השתתקו ברגע אחד. "זאת את?" קראו מבצע קדש וששת הימים יחד בהתפעלות. "אמרו לי שאת נלחמת כבר חצי שנה בלי הפסקה!"
"שמענו שהצלחת להשתקם אחרי טבח קשה ולהשיב מלחמה", אמרו פרעות ת"ח ות"ט. "הלוואי עלינו…"
"ואני שמעתי איך אנשים מכל הארץ התגייסו למען אזור אחד שנמצא בצרה", אמרה מלחמת יבש גלעד. "אולי פשוט תספרי לנו הכול?"
"הכול? זה יהיה ארוך כמו הגלות", ענתה המלחמה הצעירה במבוכה.
"היי, אל תיסחפי. אנחנו הגלות!" קראו מסעי הצלב, גירוש ספרד והאינקוויזיציה, שהתפרסו על פני חלק רחב מהשולחן ונראו עייפים ועצובים במיוחד
כל האירועים ההיסטוריים הקשיבו לדבריה בהשתאות. ים סוף נקרע מבפנים. הקרב בגבעון עמד בדממה. מלחמת עמלק הרימה ידיים
חורבן בית שני דפק על השולחן וכמעט שבר כוס. "די, יש פה סדר!" קרא. "אם את עדיין באמצע, את לא יכולה לשבת איתנו. עוד לא ברור לאן תובילי ואיך תסתיימי. איך נדע אם את יושבת בצד של עומדים עלינו לכלותנו או בצד של הקב"ה מצילנו מידם, וכמה מקום לתת לך? חכי בסבלנות לסופך!"
שוב השתרר שקט. "איזה מעיק", לחשה הצהרת בלפור, "מה הוא רוצה? לגרש אותה מהסעודה רק כי לא הזמינו אותה רשמית?"
"הוא כבר עשה את זה פעם אחת", ענה בלחש המרד הגדול, "אחרת הוא לא היה כאן".
"אני מציעה שנמתין עד שיבוא אליהו", אמרה יציאת מצרים. "כעורך הסדר ובעל פרספקטיבה על-דורית הוא ידע להכריע. תכף הוא מסיים את הסיבוב שלו בין שולחנות הסדר ומגיע".
המלחמה החדשה נסוגה צעד אחד אחורה וכיסתה את פניה בדגל. "עזבו, אתם צודקים", אמרה. "אני עוד לא סגורה על עצמי. אני גם לא בסדר הגודל שלכם; אין לי איזה משה רבנו או דוד המלך, רק מאות אלפי אנשים טובים שמנסים לפעול יחד. אין לי גם נבואה, כך שאני מוסרת את עצמי בלי לדעת אם אצליח. ובעיקר אני מרגישה כל הזמן שאני לא עושה די. נראה לי שאחזור כדי להמשיך בעבודה".
כל האירועים ההיסטוריים הקשיבו לדבריה בהשתאות. ים סוף נקרע מבפנים. הקרב בגבעון עמד בדממה. מלחמת עמלק הרימה ידיים. "מדהים", אמר פיצול המלוכה, "לא ראיתי אחדות כזאת כמעט כל שנותיי".
"ואני לא זוכר גבורה כזאת כבר הרבה זמן", הוסיף מרד בר כוכבא, "כל זה בחצי שנה? ועוד לפני שהסתיימת?"
"בסדר, בסדר, את אירוע היסטורי כבר עכשיו", אמר חורבן הבית, "אבל אין לנו מקום השנה, הכיסאות ספורים. נשמור לך מקום של כבוד בפסח הבא".
"את יכולה לשבת לידי", אמרה מלחמת עמלק והצטופפה מעט, "שנינו קרבות נגד אויב אכזר".
"לא, שבי לידי", אמרה מגילת אסתר, "וספרי לי מה היה במתקפה של הפרסים. זה היה ממש עכשיו, נכון?"
חורבן בית שני ניסה לדפוק על השולחן בפעם האחרונה, אבל בדיוק אז נכנסה בסערה מרכבת אש ונעצרה ליד השולחן. "אליהו מגיע!" קרא הר הכרמל. "היי, חרבות ברזל, הגעת? מעולה. אני כבר דואג לך למקום".
רגע לפני שיבוא עורך הסדר הוסיף מעמד הר הכרמל שני כיסאות של אליהו גדולים ומעוטרים. הוא סימן למלחמה הצעירה והנרגשת לשבת והציע לה מצות, מרור ויין. היא לקחה את המצות והיין, "ובנוגע למרור", אמרה, "אין צורך, הבאתי מלמטה".
חורבן הבית הבין שהמאבק שלו חסר סיכוי, אבל בכל זאת שאל: "למה שני כיסאות?"
"אם היא כאן", ענה מעמד הר הכרמל, "תהיה בטוח שבקרוב נצטרך כיסא גם לגאולה השלמה".
