כותרות חמות :

מסורת של דם
מסורת של דם

מסורת של דם

כיבוש מכה, מלחמת יום הכיפורים ופרעות שומר החומות: לחודש רמדאן, שהחל השבוע, יש מסורת ארוכה של שפיכות דמים ורצח יהודים. "המוסלמים רואים מעלה להיהרג ב'מלחמת מצווה' ברמדאן"

 

חודש רמדאן כבר כאן. במסורת המוסלמית מדובר על חודש של משפחתיות, צדקה וחסד. בפועל, כפי שכבר הורגלנו, החודש הזה מנוצל להסתה ולרצח יהודים. רק בשנת 2023 חווינו פה גל טרור חסר תקדים, ובמיוחד בימי רמדאן. לא פחות מחמישים אירועי טרור אירעו כאן לפני כמעט שנה, ואלו מקצתם: פיגועי ירי רבים, והמזעזע שבהם רצח האחיות רינה ומאיה די ואם המשפחה לוסי, שלושה פיגועי דריסה, כמה פיגועי דקירה, מטחי רקטות, עשרות בקבוקי תבערה ואין-ספור אירועי זריקת אבנים. בהר הבית התבצרו מאות מוסלמים במסגד אל-אקצא ויידו אבנים וזיקוקים על השוטרים, והאירוע נגמר בפציעה של שני שוטרים ומאות ערבים עצורים.

את גל הפיגועים הזה הניעה מכונת הסתה משומנת שנמצאת בכל מקום – במסגדים, בבתי הספר, ברשויות המקומיות, ובייחוד ברשתות החברתיות ובסרטונים ויראליים. לא מדובר בסגנון חדש: במהלך ההיסטוריה פרצו לא מעט קרבות חשובים לאסלאם דווקא בימי רמדאן: קרב בדר (במרץ 624); כיבוש מכה (בשנת 630); כיבוש ספרד (בשנת 711); קרב קרני חיטין (ביולי 1187); קרב עין ג'אלות (בספטמבר 1260); מלחמת יום הכיפורים (באוקטובר 1973); והקרב האחרון, הקרוב אלינו ביותר – הפרעות במבצע שומר החומות (מאי 2021), שפרץ לאחר שחמאס הציב אולטימטום לממשלת ישראל לפנות את הר הבית ושכונת שיח' ג'ראח.

פרופ' נסים דנה: "בעיני המוסלמי, אם הוא ייהרג במהלך 'מלחמת מצווה' ברמדאן, זו המעלה הגדולה מכולן. זה מפתה אותו לעסוק בטרור ביתר שאת בחודש רמדאן"

ממשלת ישראל סירבה אז להיכנע לתכתיב של חמאס, ובתגובה שיגר חמאס מאות רקטות על ירושלים בזמן צעדת הדגלים וביממה שאחריה. בשנה זו קיבלה ההסתה המוסלמית ברשתות את הכינוי 'טרור הטיקטוק'. השנה, כאמור, רמדאן רק החל, אולם כבר עכשיו הרשת גדושה בהסתה ובקריאות לרצח יהודים.

הערבים, כידוע, אינם צריכים סיבה כדי לרצוח יהודים, אבל נראה שיש להם מוטיבציה יתרה לרצוח דווקא ברמדאן. "חודש רמדאן הוא מצווה אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם", פותח פרופ' נסים דנה, ראש המכון לחקר ולימוד דתות עמי המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל. "המאמינים צריכים לצום מעלות השחר עד שקיעת החמה. רוב המוסלמים, בניגוד למצוות אחרות, מקפידים על זה. רבים מהם מבלים את שעות היום במסגד ועוסקים בתפילות, בשמיעת הדרשה או בשיעורי דת.

"שני הדברים האלה, הדרשה בתפילות ושיעורי הדת, מנוצלים לעיתים קרובות למטרות פוליטיות, להסתה נגד גורם זה או אחר, ובימינו בראש ובראשונה נגד יהודים. זו נקודה ראשונה שראוי לשים לב אליה.

‫"הנקודה השנייה", ממשיך פרופ' דנה לנתח, "היא נקודה פסיכולוגית. מי שצם שלושים יום מכניס את עצמו למתח נפשי, וקל מאוד להשתמש בו ולהסית אותו לכל מיני כיוונים. אדם מאוזן פועל על פי רוב בהיגיון. ברמדאן לעומת זאת העובדה שצמים ברצף, יום אחר יום, צום אחר צום, גם אם אוכלים בכל ערב, מכניסה את האדם לאקסטזה דתית. קל מאוד להשתמש באנרגייה הזאת כדי להסית".

לפרופ' דנה אין בעיה עם רמדאן מצד עצמו, אפילו להפך. "המצווה עצמה מבחינה דתית היא מצווה חיובית שעניינה להתקרב לא-לוהים, לשפר את ההתנהגות, לעזור לעניים, דברים שמבחינה מוסרית מקרבים את האדם לא-ל, לאללה", הוא מסביר. "אלא שהמצווה האמונית הזו מנוצלת למטרות שליליות.

"אנחנו נמצאים בשבוע הראשון של הצום", הוא מציין, "ולא יודעים איך זה יתפתח. זה תלוי בנסיבות, בדרשות, בשיעורי הדת, אבל צריך לעמוד על המשמר, כי די בדקות אחדות של דרשה במסגד, בהבזק אחד, להחליט לעשות מעשה.

"העניין של הג'יהאד אינו קשור בהכרח עם הצום. הג'יהאד הוא מצווה אחרת. כמובן, אם אתה מצרף את הג'יהאד, מלחמת הקודש, ואת רמדאן, הציפייה של המוסלמי והאמונה שלו היא שהשכר שלו בעולם הבא יהיה גדול יותר. בעיניו, אם הוא ייהרג במהלך 'מלחמת מצווה' ברמדאן, זו המעלה הגדולה מכולן. זה מפתה אותו לעסוק בטרור ביתר שאת בחודש רמדאן.

"קשה לנו להבין זאת, אבל לפי אמונת האסלאם מי שייהרג על קידוש אללה מחכות לו בגן עדן יפהפיות לבושות משי ירוק, כדי להגביר את המתח המיני של השהיד. משם לקוח הצבע הירוק בסמל של חמאס. בקוראן עצמו יש תיאורים פנטסטיים, מלאי דמיון עשיר, של היפהפיות ושל התענוג המצפה ל'צדיקים', והדבר הזה מפתה את הצעירים ומלהיב את הדמיון שלהם. זה אצלם במדרגה של אמונה מוחלטת, כי היא מתבססת על הדבר הקדוש ביותר בעיניהם – הקוראן".

השנה נחלקו פוסקי האסלאם בשאלה מתי מתחיל חודש רמדאן, ביום שני או ביום שלישי. באסלאם החודש נקבע לפי ראיית מולד הלבנה, ובירדן ובעומאן טענו שבתצפיות שלהם לא נראתה לבנה. העניין כולו נשמע לי מופרך, לא מציאותי, עצימת עיניים מכוונת.

"אספר לך משהו נחמד ומעניין בזיקה לשאלה שלך", אומר לי פרופ' דנה. "הכרתי את המופתי הקודם, והיה לנו שיג ושיח. הוא נהג להתייעץ איתי – שלא בפרהסיה – מתי בדיוק מתחיל חודש רמדאן. לפעמים הוא היה מחליט על התחלת הצום, אך גורמים אחרים, בארצות אחרות, היו אומרים: רגע, רגע, העננים הסתירו את הירח. התחרות הזו הייתה קשורה בין היתר במאבק על הנהגת העולם האסלאמי. בקיצור, בהחלט יש משחק פוליטי גם בשאלה הזו".

ד"ר מיכאל בן ארי: "המוסלמים רוצחים כי הרצח הוא חלק אימננטי מהתפיסה המוסלמית שחותרת להשליט את האסלאם על כל העולם. העניין הוא שברמדאן יש יותר התכנסויות, וזו הזדמנות להלהיט את הרוחות ולחמם את הלבבות, ולכן קל יותר להסית. האמירה שהערבים רוצחים ברמדאן היא יותר המצאה מערבית שנועדה לחפש סיבות ואמתלות למה המוסלמים רוצחים את מי שאינם מוסלמים"

"באסלם הכלל הוא שאין כללים"

חבר הכנסת לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי עסק במחקריו לא מעט באידאולוגיית האסלאם. בימים אלו עומד לראות אור ספרו החדש 'חיזיון ופגיון – האסלאם ומלחמתו בכופרים'. כשאני שואל אותו מדוע הערבים אוהבים לרצוח ברמדאן הוא משיב בשאלה רטורית: "למה הם רוצחים כל השנה?" ועונה מייד: "המוסלמים רוצחים כי הרצח הוא חלק אימננטי מהתפיסה המוסלמית שחותרת להשליט את האסלאם על כל העולם. העניין הוא שברמדאן יש יותר התכנסויות, וזו הזדמנות להלהיט את הרוחות ולחמם את הלבבות, ולכן קל יותר להסית.

"אומנם היו גם קרבות גדולים שאירעו ברמדאן", הוא מסכים, "לדוגמה מלחמת יום הכיפורים פרצה ברמדאן, ואנחנו יודעים שהחיילים המצרים קיבלו היתר מיוחד לאכול ברמדאן בעת המלחמה, אבל יש גם מלחמות אחרות שלא אירעו ברמדאן ולא קשורים לרמדאן. ב-7 באוקטובר השנה, למשל, לא היה רמדאן.

"אם כך, האמירה שהערבים רוצחים ברמדאן היא יותר המצאה מערבית שנועדה לחפש סיבות ואמתלות למה המוסלמים רוצחים את מי שאינם מוסלמים. זה נועל את המחשבה, זה לא רציני, זה ניסיון לספק תירוצים, שלטעמי מביאים אותנו לאסונות, ובעיקר זה חוסר הבנה של האסלאם.

"יש חודשים באסלאם", אומר לי ד"ר בן ארי, "שאסור ליזום בהם מלחמות, ואלו הם: החודש הראשון, השני, השביעי והשמיני. אגב, הסיבות כלכליות: אלו חודשים של מסחר ורווחים גדולים, ולכן מוטב לדחות את המלחמות לימים אחרים. אף על פי כן מוחמד עשה מלחמה בחודש רג'ב, החודש השביעי, ופשט על השיירות של בני מכה. וכשנשאל למה הוא עושה זאת, הסביר כי אומנם המלחמה אסורה בחודש זה, אולם הימנעות מלהגיע למסגד הקדוש היא חטא חמור יותר, ולצורך זה מותר להטעות את האויב ולהילחם בו גם בחודש האסור במלחמות".

התקדים שיצר מוחמד היה לאחת מאבני היסוד באסלאם: הח'אדע, עקרון ההונאה, המתיר לחתום על הסכם שאינך מתכוון לקיימו כדי לקדם את מטרות האסלאם. "אגב, זה לא הדבר היחיד שמוחמד אסר לעשות אך נהג בו אחרת", אומר ד"ר בן ארי. "הוא גם אמר למשל שאסור לשאת יותר מארבע נשים, אבל בפועל היו לו עשרים נשים. הווה אומר, באסלאם הכלל הוא שאין כללים. המטרה היא להנחיל את האסלאם על העולם בחרב, וכל הדרכים למטרה כשרות".

ד"ר מוטי קידר: "רמדאן הוא חודש של רגישות דתית ורגישות פוליטית, ולכן קרבות שהיו ברמדאן היו בדרך כלל מוצלחים יותר מכיוון שהרוח הדתית המפעמת בלב הלוחמים הייתה גם חזקה יותר"

קרבות רמדאן

כאמור, כבר משחר ההיסטוריה המוסלמית נערכו ברמדאן כמה מהקרבות הגדולים של האסלאם. מה הסיבה לכך? "ברמדאן האדם מתנתק מהבלי העולם הזה ומתעסק עם העולם הבא שלו", מגדיר המזרחן ד"ר מוטי קידר את ההלך הנפשי שמצוי בו המוסלמי ברמדאן. "יש התגברות של הרגשות הדתיים.

"האדרנלין הדתי זורם ביתר עוז בעורקי הנפש, ולכן רמדאן הוא חודש של רגישות דתית ורגישות פוליטית. אם השלטון גוזל, אם השלטון מפלה לרעה, אם השלטון מתאכזר אל האזרחים, אנשים עלולים לצאת לרחובות ולעשות מהומות. רגישות דתית משמעה גם נכונות גדולה יותר להיפרע מן הכופרים, ולכן קרבות שהיו ברמדאן היו בדרך כלל מוצלחים יותר מכיוון שהרוח הדתית המפעמת בלב הלוחמים הייתה גם חזקה יותר.

"יש להם אמונה", מפרט ד"ר קידר סיבה נוספת לבחירה לערוך מלחמה ברמדאן, "שאם הם יצומו ברמדאן, אללה יעזור להם ויעניק להם ניצחון. אגב, ללוחם הג'יהאד מותר לאכול ברמדאן כדי שיילחם טוב יותר. זה היה יכול להיות אחד הסימנים המיידיים לפתיחת מלחמת יום הכיפורים, המכונה גם מלחמת רמדאן. חיילי הצבא המצרי שברו את צום רמדאן והתחילו לאכול גם ביום, אלא שאנשי המודיעין לא השכילו להבין כי זהו אות מבשר מלחמה".

תוכל להרחיב מעט על קרבות שהיו ברמדאן?

"היה קרב קרני חיטין", אומר ד"ר קידר. "קרב זה נערך בארץ ישראל, באזור שכיום יושב בו כפר חיטים, מול היישוב פורייה. קרני חיטים הן בעצם שתי גבעות סלעיות הבולטות מהקרקע ממזרח לכביש שבין עפולה לטבריה. יש עמק יפה, מישור, בין הכביש לשתי הגבעות הללו, ושם התנהל הקרב שבו נפגשו הצבא של צלאח א-דין עם הצבא הצלבני.

"מבצע שומר החומות", מזכיר ד"ר קידר, "היה גם הוא ברמדאן בעקבות מהומות בהר הבית. המנהג לבוא לאל-אקצא הוא מנהג חדש, שאינו חלק ממצוות רמדאן, אבל כל מיני אנשים הכניסו אותו למסורת מתוך ניצול הרגשות הדתיים. כל הסיפור של אל-אקצא הפך בשנים האחרונות לדגל של הפעילות נגד ישראל והדה-לגיטימציה שלה; סמל של המאבק של האסלאם נגד היהדות, שחזרה לחיים בצורת מדינת ישראל".

יש לפי האסלאם אפשרות להיות ביחסים נורמליים עם אנשים לא מוסלמים?

"בוודאי", עונה ד"ר קידר. "יש הרבה מוסלמים שאין להם שום בעיה עם שאינם מוסלמים, למשל מדינות המפרץ. אין להן אג'נדה של ג'יהאד. באיחוד האמירויות אין שום בעיה שתקים בית כנסת או כנסייה. יותר מזה, לאחרונה שמעתי שהקימו שם על אדמות המדינה בית תפילה הינדי. הדת ההינדית נחשבת באסלאם לכפירה, לדת עובדת אלילים.

"אם ישראל תהיה חזקה, מלוכדת, מרתיעה ומסוכנת, היא תקבל שלום זמני. ואם היא תהיה חזקה, מלוכדת, מרתיעה ומסוכנת תמיד, היא תקבל שלום זמני לתמיד".

המוסלמים מספרים שרמדאן הוא חודש של סליחה וכפרה המוקדש למעשי צדקה וחסד ולתיקון המידות

 

רמדאן אינו חג מוסלמי; הוא צום המכונה על שם החודש התשיעי בשנה המוסלמית, חודש רמדאן. בחודש זה חובה על כל מוסלמי לצום מעלות השחר ועד שקיעת החמה ולהימנע גם מעישון, מקיום יחסי מין ומעריכת חתונות. אפילו סתם לרכל ולקלל אסור, ומי שעושה זאת אומרים לו: לך תשתה מים.

בלילות נערכות סעודות כיד המלך באווירה חגיגית. המוסלמים מספרים שזהו חודש של סליחה וכפרה המוקדש למעשי צדקה וחסד, לתיקון המידות ולהתקרבות לאללה. כידוע, מוסלמי נשאר מוסלמי, וכמה מן הקרבות הגדולים בתולדות האסלאם אירעו דווקא בחודש זה. על פי החדית', המסורת המוסלמית, באחד מעשרת הלילות האחרונים של רמדאן קיבל מוחמד את פסוקי הקוראן מפי המלאך גבריאל, והוא מכונה בלוח השנה המוסלמי לילת אל-קדר, ליל הגורל.

את חודש רמדאן חותם חג עיד אל-פטר, החל בשלושת הימים הראשונים של החודש העשירי ומציין את שבירת הצום. מצלצל לכם מוכר? כמובן, נשמע אחת לאחת כמו חודש אלול ועשרת ימי תשובה ובסופם יום הכיפורים, שבו ירד משה רבנו מהר סיני ובידיו הלוחות השניים. אם תרצו לראות בכך הוכחה ניצחת שאנחנו המקור והם החיקוי, לא טעיתם.

השנה יש גם מחלוקת מעניינת על מועד רמדאן: סעודיה, קטר, איחוד האמירויות ולמעשה רוב העולם המוסלמי התחילו את רמדאן ביום שני, ואילו בירדן ובעומאן התחיל הצום ביום שלישי. סיבת המחלוקת טכנית לכאורה, אבל מלמדת על מאבקי כוח תת-קרקעיים: באסלאם החודשים נקבעים על פי תצפית מולד הלבנה, ובירדן ובעומאן טוענים שהיא לא נראתה השנה, אפילו לא באמצעי התצפית המשוכללים ביותר. אלא שקשה להאמין שבירדן, מרחק פסיעה מישראל, השמיים אחרים. נראה יותר שלא על עדות החודש מדובר אלא על מאבק רווי יצרים מי ישלוט בכיפה האסלאמית.

לסיום, אם יש לכם מכרים מוסלמים ואתם עוד מסוגלים לומר מילת נימוס גם אחרי 7 באוקטובר, תוכלו לאחל להם "רמדאן כרים" או "רמדאן מובראכ", רק אל תבלבלו בטעות ותאמרו "חג רמדאן שמח".

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן