במלחמת תש"ח כמעט לא היה לנו נשק, ובכל זאת ניצחנו, אף שבמחיר גבוה. במלחמת ששת הימים היו איכות הנשק וכמותו אפסיות לעומת איכות הנשק וכמותו בכל המדינות שלחמו בנו, וגם מספר הלוחמים בשתי המערכות לא היה כלל בר השוואה. אף על פי כן ניצחנו בשישה ימים.
לעומת זאת איכות הנשק שהיה לנו בשמחת תורה וכמותו היו פי כמה וכמה מהאיכות ומהכמות שהיו ללוחמי הנוח'בה. מה שהפיל אותנו הוא הזחיחות, הפלגנות ואיומי הסרבנות, שלוש סיבות שמשקפות ערכים רוחניים.
המסקנה ברורה, ועליה אי אפשר לחלוק: צבא אינו יכול לנצח באמצעות נשק ואימונים בלבד. אי אפשר לנצח בלי הרוח. רוח לא יוצרים באקדמיה, כי אם האקדמיה עוסקת ברוח, בדרך כלל היא מחריבה אותו. בית היוצר לרוח האומה היה ונשאר בית המדרש. לכן החיוניות של לימוד התורה לקיום המדינה היא אין-סופית.
מי שלא היה בבית המדרש לא יבין מה הלימוד עושה לערכי החיים. אפשר להציע למי שאינו מכיר להסתכל על הנוכחות הגדולה של בוגרי ישיבות ההסדר בכוחות החוד של צה"ל כדי להבין את העוצמה של הרוח שנרכשת בבתי המדרש.
עם זאת חשוב לומר כי בלימוד בבית המדרש לבדו לא די. הסיפור של חנוכה מלמד כי היותם של החשמונאים משבט לוי ו"עוסקי תורתך" לא פטרה אותם מהמלחמה ביוונים. חכמינו מספרים כי היו באותם ימים אנשים דתיים ואפילו למדנים שרצו לשמור שבת, למול את הילדים, לא לאכול חזיר, לא להקריב חזיר וכדומה, ולשם כך הם ברחו למערות.
המקום שבו היו סייעתא דשמיא גדולה וניסי ניצחון הוא שדה הקרב של מתתיהו ובניו. שם ה' היה נוכח, שם ה' סייע להם לנצח ועשה להם ניסים ונפלאות
מרדכי היהודי מלמד אותנו שאדם מישראל אינו יכול לשבת מהצד ולא להיות שותף בהצלת כלל ישראל
המשנה במסכת שבת מספרת את הסיפור של המערות: "אָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁלְפִי הַגְּזֵרָה הָיוּ, וְהָיוּ נֶחְבָּאִים בִּמְעָרוֹת, וְאָמְרוּ, הַנִּכְנָס יִכָּנֵס, וְהַיוֹצֵא אַל יֵצֵא (ניתן להיכנס למערה, אך לא לצאת ממנה, שמא יראו האויבים אדם היוצא ממערה זו ויבואו להרוג את המתחבאים בה). נֶהְפַךְ סַנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, כִּסְבוּרִים הֵם אֶחָד מֵהֶם יָצָא, וְרָאוּהוּ אוֹיְבִים, וְעַכְשָׁיו בָּאִין עֲלֵיהֶם. דַּחֲקוּ זֶה בָזֶה וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָרְגוּ בָהֶם הָאוֹיְבִים".
כלומר, אחד המתחבאים נעל את הסנדל שלו הפוך, וכשהמתחבאים במערה ראו את טביעת הסנדל על גבי החול, היה נדמה להם שמישהו יצא מהמערה החוצה, ומרוב פחד וחרדה מחצו זה את זה, ומתו יותר משהרגו בהם האויבים.
דעה אחרת אומרת כי הם לא נעלו סנדל מסומר אלא שמעו קול סנדל מסומר מבחוץ. "רַבִּי אִלְעַאי בַר אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בִּמְעָרָה הָיוּ יוֹשְׁבִין, וְשָׁמְעוּ קוֹל מֵעַל גַּבֵּי הַמְּעָרָה. כִּסְבוּרִין הָיוּ שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם אוֹיְבִים, דָּחֲקוּ זֶה בָזֶה וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָרְגוּ בָהֶן הָאוֹיְבִים".
הדעה השלישית אומרת כי הפחד לא היה במערה אלא בבית המדרש, ושם היה האסון הגדול. "רָמִי בַר יְחֶזְקֵאל אָמַר, בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ יוֹשְׁבִין, וְשָׁמְעוּ קוֹל מַאֲחוֹרֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ. כִּסְבוּרִים הָיוּ שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם אוֹיְבִים, דָּחֲקוּ זֶה בָזֶה וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָרְגוּ בָהֶם אוֹיְבִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ, אַל יֵצֵא אָדָם בְּסַנְדָּל הַמְּסוּמר".
והשפת אמת (שבת ס ע"א) אמר "אפשר שכל אלו היו והכל אמת". והים של שלמה (המהרש"ל, ביצה פרק א) כתב: "נהרגו עליו כמה רבבות מישראל בעונותינו הרבים". כן הוא גם בפרישה (או"ח סימן שא).
הנה כי כן, מסתבר שלא הייתה אז סייעתא דשמיא לבורחים למערות או לבית המדרש. המקום שבו היו סייעתא דשמיא גדולה וניסי ניצחון הוא שדה הקרב של מתתיהו ובניו. שם ה' היה נוכח, שם ה' סייע להם לנצח ועשה להם ניסים ונפלאות. רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים.
הגמרא מספרת כי בימי מרדכי ואסתר היה ערעור על מרדכי היהודי והתנהגותו מול המן. החתם סופר כותב כי העובדה שה' סייע בידו ובזכותו נעשו ניסים והצלה של עם ישראל היא עצמה ההוכחה שהדרך שלו היא הדרך הצודקת. גם הנס שבא בימי החנוכה אחר המלחמות באמצעות המנורה הוא על פי רבותינו סוג של הארת פנים מלמעלה, שאומרת כי מעשיהם במלחמה היו רצויים.
מרדכי היה חכם מאנשי הסנהדרין שראה את הסכנה הצפויה לעם ישראל והבין כי הוא חייב להיכנס למערכה ולסכן את עצמו. מרדכי היהודי מלמד אותנו שאדם מישראל אינו יכול לשבת מהצד ולא להיות שותף בהצלת כלל ישראל.
בשירת דבורה, שנאמרה ברוח הקודש, דבורה מתלוננת על השבטים שלא באו לעזרת השבטים האחרים במלחמה, ויש בשירתה גם ברכות לשבטים שבאו להילחם עם אויבי ישראל "מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר". הרד"ק פירש שהמחוקקים והמושכים בשבט סופר המוזכרים בפסוק הם סופרים וחכמים. גם רש"י פירש על המילים באותה שירה "וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשֹּכָר עִם דְּבֹרָה" שהם "סנהדראות עוסקין בתורה". ולמה זה חשוב כל כך? כי מי שעוזר את ישראל, כעוזר את השכינה.
