פצצת זמן דמוגרפית? תלוי את מי שואלים. "אין פצצת זמן דמוגרפית ערבית", יש תנופה דמוגרפית יהודית", קובע ד"ר יורם אטינגר, שגריר בדימוס, מומחה ליחסי ישראל–ארצות הברית, המזרח התיכון ודמוגרפיה יהודית–ערבית. בדו"ח מיוחד שפרסם, המבוסס בין השאר על נתוני השלכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי בניגוד לדעה המקובלת המציאות הדמוגרפית בישראל בפועל בשלושים השנים האחרונות נמצאת בעלייה: הילודה בישראל בעלייה תלולה, ולעומת זאת הילודה הערבית בירידה.
על פי הדו"ח, מספר הלידות היהודיות בישראל בשנת 2023 (135,639) היה גבוה ב-69% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), ואילו מספר הלידות הערביות (42,815) היה גבוה ב-17% בלבד מלידות 1995 (36,500).
"ישראל היא המדינה היחידה בעולם – ודאי בעולם המערבי – שיש בה התאמה בין רמת החינוך, רמת ההכנסה ורמת הפריון"
"אין ספק שזה גידול חריג בעולם", קובע אטינגר, "והוא נובע מכמה גורמים. מובן שהעלייה ממלאת תפקיד חשוב, אבל מעבר לכך משפיע על המגמה האופי של החברה היהודית יחסית לעולם: רמת אופטימיות גבוהה, פטריוטיות, קשר לשורשים, אחריות קהילתית, וכמובן המסורת היהודית של היחס לילדים ולגידול ילדים והירידה בהיקף ההפלות בעשרות השנים האחרונות. כל זה גורם שלמעשה ישראל היא המדינה היחידה בעולם – ודאי בעולם המערבי – שיש בה התאמה בין רמת החינוך, רמת ההכנסה ורמת הפריון. בכל מדינה אחרת ככל שרמת ההכנסה והחינוך עולה, רמת הפריון יורדת".
לעומת זאת אצל הערבים מזהה אטיגר תהליך התמערבות שגורם לצמצום הדמוגרפיה. "ביהודה ושומרון היו ב-1967 75% כפריים, והיום יש 75% עירוניים. מעבר לכך יש שיפור דרמטי במעמד האישה בחברה הערבית.
"עד לפני עשר או עשרים שנה היה נהוג שנערה ערבית בת 15 כבר מועמדת לנישואין, ותהליך הפריון התחיל בגיל 16 ונמשך עד גיל 55, אבל היום המצב שונה לחלוטין", הוא מזכיר. "כמעט כל נערה ערבייה מסיימת בית ספר תיכון, בין שבתחומי הקו הירוק ובין שביהודה ושומרון. יותר ויותר נערות ממשיכות הלאה למכללות ולאוניברסיטאות. מכאן שגם גיל הנישואין הולך ונעשה בוגר יותר.
"גיל הנישואין הממוצע של הערביות היום קרוב ל-22, והוא הולך ועולה ככל שמעמדן משתפר והן מחפשות קריירה. נוסף על כך השימוש בגלולות נעשה נפוץ מאוד בחברה הערבית. לפי כל מיני מחקרים, הרשות הפלשתינית היא מקום שני-שלישי בישויות הערביות שהנשים משתמשות בהן בגלולה".
"בשנות השישים היה פער של שש לידות לטובת האישה הערבייה על פני האישה היהודית – תשע לידות לעומת שלוש לידות – אבל הפער הזה נמחק לחלוטין ב-2015. מ-2015 שיעור הפריון היהודי, כלומר מספר הלידות לאישה, עולה על זה הערבי"
מדובר בנתונים מדהימים ומעודדים: "בשנות השישים היה פער של שש לידות לטובת האישה הערבייה על פני האישה היהודית – תשע לידות לעומת שלוש לידות – אבל הפער הזה נמחק לחלוטין ב-2015, 3.03 לידות לאישה היהודייה ו-2.75 לאישה הערבייה. מ-2015 שיעור הפריון היהודי, כלומר מספר הלידות לאישה, עולה על זה הערבי. אגב, לא רק בקו הירוק וביהודה ושומרון אלא בכל מדינות האסלאם חוץ מעיראק ומדינות התת-סהרה".
עוד נתון חשוב שאטינגר חושף בדו"ח הוא כי הממסד הישראלי אינו מבצע בדיקת נאותות של נתוני הלמ"ס הפלשתיני. לשיטתו, ביהודה ושומרון מתגוררת אוכלוסייה ערבית של 1.55 מיליון איש, ולא 3.25 מיליון, כפי שהם טוענים. "יש ניפוח מלאכותי של 1.7 מיליון", הוא מזדעק. "הממסד הישראלי, במיוחד המנהל האזרחי של משרד הביטחון, שאמון על הקשר עם הרשות הפלשתינית, מהדהד את הנתונים הפלשתיניים, עושה הערכות, אבל לא עושה בדיקת נאותות".
אטינגר טוען למשל כי הממסד הישראלי אינו מדווח על עובדה שהפלשתינים עצמם מעידים עליה, שהם כוללים במפקד האוכלוסין שלהם גם ערבים שכבר יותר משנה אינם נמצאים באזור. "כבר ב-1998 הודיע ראש הלמ"ס הפלשתיני במסיבת עיתונאים שהלמ"ס הפלשתיני כלל בשנת 1997 325,000 ערבים שכבר יותר משנה אינם באזור. העובדה שהמנהל האזרחי, שמפרסם את הנתונים שלמעשה הם הנתונים הפלשתיניים, ולא מוסיף כוכבית ומסתייג: הנתון הזה כולל ככה וככה ערבים שכבר לא נמצאים פה, אומר שהם כנראה לא בודקים, ולכן לא יודעים".
אטינגר מוסיף ומציין כי בבחירות האחרונות ברשות הפלשתינית, ב-2005, פרסמה ועדת הבחירות נתונים, ובין היתר ציינה שהשתתפו בבחירות 200,000 בוחרים שכבר יותר משנה אינם באזור. לפי חישוביו של אטינגר, כיום מדובר ב-500,000 איש שרשומים אבל בפועל אינם כאן.
"נתוני ההגירה משפיעים מאוד גם ביו"ש, ועוד יותר בעזה. יש הרבה ידיעות על הגירה מסיבית בכל השנים מאז השתלטות חמאס על הרצועה"
מה קורה ברצועת עזה מבחינת דמוגרפיה? גם שם המספרים רחוקים ממה שהם מספרים לנו?
"בוודאי. אבל ברצועת עזה, מכיוון שב-2005, עם ההתנתקות, ישראל למעשה זנחה את הפיקוח על המעברים בין הרצועה לסיני, למעשה מאז 2006 אין לנו נתונים של הגירה מעזה. נתוני ההגירה משפיעים מאוד גם ביו"ש, ועוד יותר בעזה. ולכן אפשר לדבר על הערכות שונות. יש הרבה ידיעות על הגירה מסיבית בכל השנים מאז השתלטות חמאס על הרצועה. כמה עזבו דרך סיני? כמה עזבו דרך הים? אין לי מושג.
"ביהודה ושומרון הניפוח המלאכותי הוא של 100%, ובעזה זה גם משהו כמו 100%, וכנראה הרבה יותר, כי המציאות בעזה היא מציאות שנוטה להגירה. זו לא מציאות שמתמרצת אנשים להגר לעזה אלא מציאות שמתמרצת אנשים להגר מעזה. האם המספר האמיתי הוא לא 2–2.5 מיליון כמו שחמאס טוען אלא מיליון או מיליון ורבע או אולי 800,000? הכול ספקולציות והערכות".
עוד נתון מעניין שעולה בדו"ח של אטינגר מגלה כי התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי מאזן הגירה חיובי, הכולל עלייה שנתית בשיעור העלייה וצמצום בהיקף הירידה. "בניגוד לתובנה שלפיה ברלין מלאה בישראלים, אתונה מלאה בישראלים, ארצות הברית מלאה בישראלים וכמעט לא נשארו ישראלים בישראל, מסתבר שב-1990 היו 14,200 שהתווספו לסך היורדים, ואילו בשנים האחרונות הממוצע השנתי ירד בערך לחצי, בסביבות 7,000.
"אף על פי שהאוכלוסייה הוכפלה מאז 1990, ממשהו כמו 4.5 מיליון ישראלים לעשרה מיליון ישראלים, שמהם שמונה מיליון יהודים, מספר היורדים השנתי קוצץ ב-50%. לכן אם נדבר על השורה התחתונה, יש רוב יהודי של 69% בשטח המשולב של יהודה ושומרון והקו הירוק. זה לא רק שיש רוב יהודי מובהק, אלא מדובר פה ברוח גבית של מאזן הגירה חיובי לעומת מאזן הגירה וילודה שלילי של ערביי יהודה ושומרון".
