נקמת השושנה

חלק 2

מתנאל אזריאל

בנג'מין עלה בזריזות על סולם החבלים שהושלך לעברו מסיפון האונייה. "רק כדאי שתיזהר מהקפטן!" צעק מתחתיו הפיראט השזוף והבלונדיני. הסירה הקטנה שישב בה התנודדה כהוגן מאדוות המים שהספינה הענקית הותירה מאחוריה. "שמעתי שהוא נושך!" הוא צחק צחוק צרוד וקולני והחל לחתור לאחור לעבר החוף. בנג'מין הגיע לקצה הסולם וזינק אל הסיפון העליון של הספינה.

בינתיים, בסירה הקטנה שהלכה והתרחקה, ישב הפיראט ועצר את חתירתו; הוא הביט על תנועותיו הקלילות של הנער בעוד זה מטפס על הסיפון העליון. משהו בתנועותיו הזריזות, בדרך שבה ידיו אחזו את החבלים הרטובים, עורר תמיהה בליבו של המלח הוותיק. מוזר, הוא חשב לעצמו, חשבתי שהילד אמור להיות עכבר יבשה.

שקט השתרר על סיפון האונייה, ועיניהם של כל המלחים הביטו בחשש בדלת. לרגע אחד כלום לא קרה, ואז נפתחה הדלת בחבטה עוצמתית, ומתוך התא יצא…

*

בנג'מין פסע לאט על קרשי העץ החורקים של הסיפון העליון. השמש החלה לרדת מערבה, והרוח המלוחה הכתה בפניו במשב לח. הוא עצם את עיניו ושאף שאיפה עמוקה. חיוך קטן וערמומי הצטייר על פניו.

"היי, ילד!" צעק גבר מגודל בעל בטן עגולה וגדולה וזקן ג'ינג'י עבה וארוך שהקיף את פניו האדומות, "מה מעשיך כאן?!" הוא נבח בקול צרוד ונעץ בבנג'מין מבט זועף. על הסיפון הייתה המולה שגרתית של ספינה; מלחים שריריים וחשופי חזה משכו חבלים מצד לצד לאורך הסיפון הארוך, וכמה אנשי צוות שימנו את קורות העץ הרחבות של הסיפון בסחבות משומנות. על הסיפון המוגבה עמד ההגאי והנחה את הגה הספינה העצום. הרחק מעליהם שמע בנג'מין את המשקיף צועק הוראות לאחד המלחים שירד במהירות בסולם של התורן הראשי.

בנג'מין הישיר מבט אל עיני החיפושית של השודד, וחיוכו התרחב. "אני רוצה לפגוש את הקפטן. יש לי מסר חשוב למסור". הגבר המזוקן פרץ בקול מתגלגל ונבחני. שאר המלחים עצרו את עיסוקיהם ופנו להסתכל בהם. "חה! אתה רוצה לפגוש את הקפטן, הוי, נערי… חה חה! השמש כנראה טיגנה לך את המוח, אה, נערי?!" חלק מאנשי הצוות התקרבו לראות מה פשר המהומה.

"ברצוני לדבר עם הקפטן שלכם, יש לי מסר חשוב להעביר", חזר בנג'מין על דבריו בקול יציב. הפיראט העגלגל בעל הזקן הג'ינג'י ירק על רצפת העץ. הוא התקרב אל בנג'מין וניצוץ מאיים הבזיק בעיניו. "אתה… חתכת כלב ים מיובש… תגיד את זה עוד פעם חת, ואני הולך לתת לך לדבר עם הדגים, נער!" הוא שלח יד עבה ומצולקת ואחז באיום בכתפו של הנער. "בעצם… הילד רוצה לדבר עם הקפטן…" אמר בשקט, וטון ארסי התגנב למילותיו, "אז הבה נניח לו לעשות כן… שייפגש עם הקפטן, אם זה רצונו… והדגים יאכלו את השאריות שלו!" סיים בגיחוך מזוויע.

חבורת השודדים הריעה וצחקה בגסות, ומלח אחד הניף את בנג'מין באוויר כאילו היה שק של תפוחי אדמה והחל להתקדם לכיוון הסיפון העליון. חבורת השודדים הצוהלת התאספה מול דלת עץ מגולפת ביד אומן וצבועה בלכה אדומה.

השודד שהרים את בנג'מין הניח אותו בתקיפות מול הדלת ונעמד מאחוריו, מונע ממנו את האפשרות לסגת לאחור. מקג'י נדחף לפני הנער וחייך אליו חיוך זדוני: "בהצלחה, ילד", אמר בגיחוך אכזרי, ואז דפק בעדינות שלוש דפיקות על דלת העץ.

שקט השתרר על סיפון האונייה, ועיניהם של כל המלחים הביטו בחשש בדלת. לרגע אחד כלום לא קרה, ואז נפתחה הדלת בחבטה עוצמתית, ומתוך התא יצא… "קפטן", אמר החובל הראשי בקול שקט. אנשי הצוות שמרו על דממה ביראת כבוד, "יש פה ילד שרוצה לדבר איתך".

"מה אתה אומר, מקג'י", אמרה האישה בעלת השיער השחור הארוך החבושה בכובע קפטן גדול. היא לבשה שמלת בד אדומה מקטיפה מהודרת, וחגורה עבה הייתה כרוכה למותניה. שלושה אקדחים בעלי קת מוזהבת וחרב ארוכה וחדה היו נעוצים בחגורה. עיניה השחורות כפחם היו נעוצות בנער שעמד לפניה, וחיוך גדול הפציע על פניה. גלימת הקפטן שלה התנופפה ברוח.

"שלום, אימא", אמר בנג'מין. האישה הנהנה אל עבר הנער, וניצוץ הבהיק בעיניה. "בנימין משה חוויאר דה-לאון!" אמרה בחיבה, ואנשי הצוות ההמומים נאלמו דום, "ברוך הבא לסיפון, בן!"

כשגדל והיה לנער, רוח ההרפתקאות שירש מאביו והאומץ שקיבל מאימו לא הותירו לה ברירה, והיא הכניסה אותו לסוד המקצוע המפוקפק ובעל המוניטין הידוע לשמצה שבו עסקה: פיראטיות

*

השושנה השחורה, או לאנשים המעטים שהכירו אותה בשמה האמיתי אסתריקה רחל פוסדה דה-לאון, רכנה מעל שולחן המפות וחישבה חישובים במד הקואורדינטות מעל מפה ענקית ומפורטת של איי האוקיינוס השקט.

"אז אתה אומר שהצלחת במשימתך?!" שאלה את בנה, שעמד על ידה וחיוך זחוח על פניו. לפני כשנה היא שלחה את בנה היחיד, בנימין משה, למשימה סודית ורגישה ביותר. מובן שהוא נענה לבקשתה מייד ובעודף מרץ.

כשהיה קטן היא שמרה בסוד את קיומו אפילו מאנשי הצוות שלה עצמה, כדי לשמור עליו בטוח מהסיכונים. היא דאגה שמשרתים יגדלו אותו בקהילה יהודית קטנה שהייתה באחת מערי החוף הצפוניים של ג'מייקה. היא באה לבקר אותו ככל שיכלה, ואהבה אותו בכל ליבה. היא השתדלה לשמור את העיסוק שלה בסוד מפניו, אבל כשגדל והיה לנער, רוח ההרפתקאות שירש מאביו והאומץ שקיבל מאימו לא הותירו לה ברירה, והיא הכניסה אותו לסוד המקצוע המפוקפק ובעל המוניטין הידוע לשמצה שבו עסקה: פיראטיות. או ליתר דיוק במקרה שלה, ציד חסר רחמים של ספינות צי ספרדיות.

"שבעים וחמש קו אורך ושלושים ושתיים קו רוחב, כחמישה מילים וחצי מהחוף הדרומי של סן חואן", אמר בנימין בחיוך ערמומי. השושנה השחורה הביטה בו במבט גאה, וניצוץ מסוכן ניצת בעיניה השחורות. "אלו הקואורדינטות שהצלחתי לחלץ מאחד מאנשי הצוות בספינתו של הקרדינל. הוא היה שיכור כהוגן, ואני כמובן דאגתי שיחזור בדיוק בזמן לספינה אחרת. ככל הנראה הוא כבר היה באמצע הדרך אל העולם החדש כשקלט שהוא על הספינה הלא נכונה".

"מצוין, בן שלי", אמרה השושנה השחורה בחיוך אימהי. "זה אמור להיות בערך… כאן!" הורתה באצבעה על נקודה באוקיינוס שבמפה, צפונית בהרבה לג'מייקה ודרומית מעט לסן חואן. בנימין הנהן.

"יופי, תגיד לצוות שייפתחו מפרשים באורך מלא! לכוון את ההגה שלושים מעלות לכיוון צפון-מזרח! אנחנו הולכים להדביק אותם דרומית לסן חואן ולהכין לקרדינל הפתעה ימית בחסות השושנה השחורה".

הוא הביט בספינה המתקרבת, אך תחושה רעה גרמה לבטנו להתהפך בפעם האלף במסע הארור הזה. משהו לא בסדר עם הספינה הזאת, מחשבה טורדנית חלפה בראשו השיכור מעט של הקרדינל

*

הקרדינל פרננדו קואלו גרסיאן לגם ברנדי משובח מבקבוק המסעות הקטן והמהודר שהקפיד לשאת בגלימת המסעות הלבנה שלו. המשקה עזר במעט כנגד כאבי הראש, אבל לא השפיע כהוא זה על הבחילה הנוראה שחש זה היום השני. הוא הביט בים התכול והאין-סופי שנמתח עד האופק. השמש הכתה בקרניה בחוסר רחמים בסיפון אוניית המלחמה הדו-תורנית העצומה שבה בחר הקרדינל לעשות את המסע הזה.

"בעוד כמה זמן להערכתך נגיע למרכז האיים?" שאל בחלישות את קפטן הספינה שעמד על ידו, גבר צעיר ורציני בעל פאות לחיים צרות ומדים מגוהצים. הקפטן לא נראה מוטרד כהוא זה ממצבו המעורער של הקרדינל. "בעוד כיום וחצי, אם התנאים יישארו זהים ואם הרוח תמשיך לנשוב ביציבות לעבר צפון-מזרח, הוד קדושתו", ענה בהחלטיות. הקרדינל הידק את אחיזתו במעקה הסיפון והתאמץ שלא להקיא את נשמתו. יהיה עליו לסבול את העינוי הזה לפחות עוד יום שלם עד שיגיעו לקרקע מוצקה. רק המחשבה על כך גרמה לראשו להסתחרר, והוא נאנח בשקט.

הוא היה במסע בשליחותה של הוד מלכותה לדרוש לפני המון העם במרכז המושבות הספרדיות בפורט רויאל לכבוד יום יוחננוס הקדוש. הוד מעלתה התעקשה שזה צעד חיוני שייתמוך בספרדים הטובים והמאמינים שחיים שם ויעודד אותם להישאר נאמנים לערכי הנצרות הטהורה. מיותר לציין שהקרדינל עצמו לא התלהב מהרעיון להפליג ימים רבים כל כך בים בשביל לפגוש חבורת חוואים, ובייחוד עכשיו, עם כל הפיראטים הפראיים האלה שמסתובבים חופשי.

"ספינה מלפנים! מתקרבת לעברנו במהירות של כעשרים קשר, נושאת דגל… הצלב והאריה האדום של הצי!" צעק לפתע הצופה מהתורן הראשי.

הקפטן נשם לרווחה, "זה בסדר, הוד קדושתך, זו עוד ספינה מהצי הספרדי". הקרדינל הביט לעבר החרטום וראה ספינה גדולה שמפרשיה פרוסים לרווחה הולכת ומתקרבת אליהם במהירות. כשהייתה הספינה במרחק של רבע מיל מהם בערך ראה הקרדינל שאכן, על התורן הראשי שלה התנוסס דגל לבן ובו סמל הצלב והאריה של הממלכה הספרדית. הוא הביט בספינה המתקרבת, אך תחושה רעה גרמה לבטנו להתהפך בפעם האלף במסע הארור הזה.

משהו לא בסדר עם הספינה הזאת, מחשבה טורדנית חלפה בראשו השיכור מעט של הקרדינל. ואכן, כשהספינה הייתה קרובה אליהם והקרדינל ראה את הצוות שבספינה השנייה עומד בהיכון על הסיפון בנשקים שלופים, סכינים חדות שנצצו בשמש ואקדחי מתכת שחורים כפחם, שאותם נופפו בהתלהבות פראית, באותו רגע ממש נקרע מהתורן במשיכה אחת מהירה דגל הצי הספרדי, ובמקומו עלה דגל אחר: דגל שחור משחור שעליו סמל של גולגולת שאחזה ורד גדול בין שיניה.

"לה-רוזה ניגרה!" צרח מלח אחד בכל כוחו. "השושנה השחורה!" לחש הקפטן באימה. הקרדינל הרגיש צמרמורת עוברת בכל גופו, וברכיו החלו לרעוד ולהיכשל תחתיו. פתאום באמצע הקיץ ותחת קרני השמש החמה היה לו קר. "שאלוהים ירחם על כולנו", אמר הקפטן ושלף אקדח מחגורתו.

הכול קרה מהר כל כך. הצעקות, היריות, פגזי התותח שפגעו בספינה בעוצמה וגרמו לה לרעוד ולשבבי עץ לעוף לכל עבר. המלחים הספרדים שקפצו לים מפחד הפיראטים, והפיראטים עצמם, שנלחמו בפראות ובתאוות דם והפילו חללים רבים מהחיילים הספרדים המפוחדים

הכול קרה מהר כל כך. הצעקות, היריות, פגזי התותח שפגעו בספינה בעוצמה וגרמו לה לרעוד ולשבבי עץ לעוף לכל עבר. המלחים הספרדים שקפצו לים מפחד הפיראטים, והפיראטים עצמם, שנלחמו בפראות ובתאוות דם והפילו חללים רבים מהחיילים הספרדים המפוחדים.

רבים נורו או הובסו בקרב פנים אל פנים, רבים נכנעו, אבל הדגל השחור והזעם שבעיני השודדים סימן שהם אינם לוקחים שבויים. לבסוף הם הגיעו גם לקרדינל עצמו. שודד ים מגודל בעל זקן אדום ומבט אכזרי אחז בו בגסות והוביל אותו באיומי סכין אל סיפון אוניית הפיראטים. פרננדו רעד באימה כשעמד שם, מוקף בחבורת השודדים. ואז הופיעה מולו הקפטן שלהם, אישה גבוהה וגאה בעלת שיער שחור ועיניים שחורות שמסמרו אותו למקומו במבט המסוכן שבער בהן. הקרדינל הפיל את עצמו לרגליה והחל להתחנן על חייו. "אנא ממך, אישה רחמנייה, בבקשה רחמי על תרח זקן כמותי. את יודעת, אני איש קדוש, ואני יכול לוודא שכל חטאייך יכופרו".

האישה שלפה אקדח בעל קת מוזהבת וכיוונה אותו אל הראש הקירח של פרננדו. "במקומך הייתי מתחילה לחשוב על חטאיך שלך עצמך, אדון אינקוויזיטור ראשי", אמרה בשקט.

קרביו של הקרדינל קפאו באימה כשנזכר. "ד…דה…דה-לאון!" אמר ברעד, ודמעות החלו לעלות בעיניו. הקפטן הנהנה בראשה לאות אישור, וחיוך קטן וקטלני הצטייר על שפתיה. "ב…בבקשה, א…אני מתחנן…" היא טענה את האקדח. "אה, אל דאגה, זה… זה לא אישי, זהו רק רצון האל".