רשות הדיבור פקודי

 

הצעת נישואים

הרב יהושע אודרברג

לְהַצִּיעַ נִשּׂוּאִים פֵּרוּשׁ הַדָּבָר
שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֹפֶק יַחַד,
לָנוּעַ אֶל עֵבֶר הַזְּרִיחָה,
לְהַכִּיר בָּעֻבְדָּה
שֶׁעָלֵינוּ הִכְרִיזוּ
"אַתֶּם מֵאוֹתָהּ הַנְּסִירָה".

לְהַצִּיעַ נִשּׂוּאִים פֵּרוּשׁ הַדָּבָר
שֶׁיַּחַד אָנוּ מוֹבִילִים עָתִיד מֵעָבָר,
לְהָבִין שֶׁתַּפְקִידֵנוּ מַתְחִיל
וּלְעוֹלָם לֹא נִגְמַר.

לְהַצִּיעַ נִשּׂוּאִים פֵּרוּשׁ הַדָּבָר
שֶׁאָנוּ קַשּׁוּבִים לְבַת הַקּוֹל,
שֶׁחוֹצֶבֶת נָהָר וְהַר
וּמַכְרִיזָה
"אַתֶּם שְׁנֵיכֶם הוֹפְכִים לְהַכֹּל".

לְהַצִּיעַ נִשּׂוּאִים פֵּרוּשׁ הַדָּבָר
שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת עֵזֶר,
לְהַכִּיר בָּעֵרֶךְ שֶׁל הַנֶּגֶד,
שֶׁשְּׁנֵינוּ אוֹתוֹ גּוּף,
הַמְּבַקֵּשׁ כָּעֵת לְהִתְאַחֵד.

 

 

גשם אחרון

רות 

משאירה חלון פתוח לבריזה

לשמוע רינה של סופה אחרונה

מפניך הצלול המרעיש אניסה

אבקני האביב עוד רגע קמעה

 

כמסך דק של כסף הגחת אלינו

מבין הקדחת ועת הזמיר

ברוך הלמותך נחם נא ליבנו

החרב וצמא מיום קיץ בהיר

 

אם יש נפשך, דפוק שוב על דלת

לא צריך פעמיים במצילה לצלצל

כי ברכה ובשורה אתה ליושבי זה הפלך

כי קשה פרדתך מאדמת ישראל

 

ואשא צווארי מעבר חלון

לשמוע קולה של סופה אחרונה

ואשאף את ריח אדמתי הנישאת שם.

 

 

שיר לנופלים – חרבות ברזל

אור חיים יוסופוב

 

כַּדּוּרִים שׁוֹרְקִים

נֶפֶשׁ נְחוּשָׁה

בְּעֵינֵיהֶם בְּרָקִים

בַּלֵּב אִוְשָׁה

 

יָצְאוּ מֵהַבַּיִת

עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲזֹר

נָטְשׁוּ אֶת הַקַּיִט

כְּדֵי בַּקְרָב לַעֲזֹר

 

לְהָשִׁיב מַכָּה נִצַּחַת

לָאַכְזָר שֶׁבָּאוֹיְבִים

לְהַכְנִיעַ סַכִּין רוֹצַחַת

לַנָּאצִים הָאוֹרְבִים

 

הָלְכוּ בְּרֹאשׁ הַכּוֹחַ

אֶל מִנְהָרוֹת וּפִירִים

דְּרוּכִים בְּאֵשׁ לִפְתֹּחַ

אֶל מַחֲסוֹת מֻסְתָּרִים

 

נִנְעַץ הַכַּדּוּר בְּלִבָּם

חֲדַל מִלִּפְעֹם

זָעֲקוּ 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' בְּקִרְבָּם

אוֹתוֹ יִחֲלוּ לִנְאֹם

 

מִלּוֹחֵם אָנוֹנִימִי

מֵעוֹבֵד זוּטָר

לְגִבּוֹר לְאֻמִּי

לְקָצִין מְעֻטָּר

 

אַדִּירֵי הָרוּחַ

שֶׁבְּעֶזְרָתָם הַתְּקוּמָה

חֲרוּטִים עַל לוּחַ

גִּבּוֹרֵי הָאֻמָּה

 

נוּחוּ בְּרֹגַע גִּבּוֹרִים

שׁוּבוּ לְמַעְלָה טְהוֹרִים

חוּסוּ עַל אֲבֵלִים שְׁבוּרִים

עוּרוּ בִּתְחִיַּת הַנִּפְטָרִים.

 

 

מהיכן משיח יבוא

משה פילץ

שמעתי בקצה העיר שואלים

מהיכן משיח יבוא, ליטאי, חסיד, אחר

בהתבססם על כך שכל ויכוח הוא על נושא כלשהו

או לפחות מדמים שהוא על נושא כלשהו

המשיח ייתר את הנושא המווכח

וכך כולם ייעשו אגודה אחת

שמם, לשונם ומלבושם

יהיו כלכתנו במדבר

 

לאן השקר מתכנס?

לאמת של שיקורו

וכך האמת תתגלה

חלוטה ללא ספקות

 

עוד לבנה, עוד דמע

בבניית הבית

התפכחות מאשליות של בנייני שווא

ולבנות רוח ונפש

לרומם את המבט

ולראות זוויות אחרות של הקיום

זוהי הדרך שבה ניפגש עם מושא ציפייתנו – משיח

לא לעולם אריב…

כי ימים באים, לא רעב ללחם… כי אם לשמוע את דבר ה'

ומלאה הארץ דעה את ה'

שנזכה במהרה.

 

 

אמונה וביטחון

יעקב סימן טוב

יש לך הרבה סיבות לשמוח עד הגג,

אך אין אף סיבה אמיתית להיות מודאג,

כי בכל רגע על ידי הבורא אתה מונהג.

לכל צרכיך הוא ידאג

גם אם תימצא מאחורי בריח וסורג.

על ידי אמונה וביטחון כל צער וכאב פג,

זה יחמם את ליבך גם בלילה מושלג.

אפילו תהיה כיונה הנביא במעי הדג,

אם אליו בתפילה תשאג,

בידו להפוך לך כל צרה ליום חג.

חלילה לחשוב שיש במעשי הבורא טעות ובאג,

כי ביחס להנהגתו השתיקה לחוכמה סייג.

כמה הוא אוהב אותך, אין לך מושג,

כי כל יהודי נחשב אצלו למותג,

מתינוק בן יומו ועד זקן מופלג.

 

 

לומר תודה

שלומית כץ

עכשיו כשקצת קשה כאן

אני מנסה לשמוח

על הדברים הקטנים ביותר:

קפה של בוקר, דקה של נחת,

ימים שבהם הכול מסתדר.

עכשיו כשקצת עצוב כאן

ובכל יום החדשות

גורמות ללב שלי לזוז מצד לצד,

אני תופס את עצמי,

מוצא על מה לומר תודה

אפילו לרגע אחד.

כי יש מספיק סיבות

לבכות על המצב

אם מסתכלים על מה שעברנו.

אבל יש גם מקום

להמשיך לקוות. תראה:

למרות הכול לא נשברנו.

תבין, זה המעט שאפשר

כשהכול מסביב כזה אפור.

אז אני מתחיל בקטן, לשמוח עכשיו,

ולאט-לאט נגביר פה את האור.

 

 

הרים ראשים

יהודה אראל

באו פראי אדם, חמסו, אנסו וערפו ראשים.

מצאו אותנו נמוכים, דלים ורשים.

דמנו נשפך, כבודנו בקרשים.

מייד התעוררנו בכוחות מחודשים.

האם עכשיו הזמן לעריפת ראשים?

כולנו צודקים וטועים בגדר אנשים.

מתי יבינו להביט לשורשים?!

פירוד הלבבות במשך חודשים.

אדמה טובה הפכה לאדמת טרשים.

כל אחד עומד על שלו באופן די מרשים.

מהאחדות כבר היו מיואשים.

עתה צמחה לה אחדות מתוך העונשים.

על גבי עברו חרשו חורשים.

ירד הגשם צמחו הראשים.

מוכנים למסור את הנפש, את עצמם לא חשים.

את כל העבר והריב בצד נשים.

נחזק את האהבה והאחדות ולא נחפש את מי להאשים.

לא ניפול ברוחנו, ונרים כולנו את הראשים.

ובקרוב ניראה בבית מקדשנו בראשי ההרים.

 

גאלנו ברחמים

שרה ג'רג'י

תָּם הַחַג, וְנִפְרַדְנוּ מֵהַסֻּכָּה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ.

"שִׁבְעָה יָמִים", אָמַר "הִתְעַסַּקְתֶּם בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁל הָאֻמּוֹת.

וְכָעֵת רַק אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׂמַח יַחְדָּיו יוֹם שָׁלֵם.

הִנְנִי מְגָרֵשׁ אֶת הָאֻמּוֹת מִלְּפָנַי

כְּדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם בָּנַי אֲהוּבַי –

לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם בָּנַי אֲהוּבַי.

 

כֵּן, אַף אַתֶּם, בְּנֵי הַבְּאֵרוֹת וְהַנְּחָלִים,

בְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים – כֻּלְּכֶם רֵעִים אֲהוּבִים!

לְכָל אֶחָד שַׁיֶּכֶת הַתּוֹרָה אוֹתָהּ מְסַיְּמִים וְשׁוּב מַתְחִילִים

שָׁנָה שָׁנָה בְּשִׂמְחָה פְּנִימִית וּפְשׁוּטָה.

אַךְ אוֹי לָנוּ, אַב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים!

עוֹלֶה הַשַּׁחַר, וְתַחַת אוֹרָה נוֹפֶלֶת עָלֵינוּ חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה;

תַּחַת הַקָּפוֹת – הַתְקָפוֹת שֶׁל בְּנֵי עַוְלָה;

תַּחַת שָׂשׂוֹן – קָלוֹן וְחֶרְפָּה.

וּמִתּוֹךְ הַמֶּרְחָבִים הלֹא מוּגַנִּים

מֻשְׁתֶּקֶת זַעֲקַת הָעוֹלָלִים וְהַהוֹרִים

אֶת מִיתָתָם מִתּוֹךְ מִיתוֹת בֵּית דִּין – בּוֹחֲרִים.

 

נִכְחָדוֹת מִשְׁפָּחוֹת, נֶעֱלָמוֹת קְהִלּוֹת,

נֶחֱטָפִים בְּנֵי שֵׂיבָה, עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת –

וַאֲנִי מַבִּיטִים בְּתַדְהֵמָה וּבְאֵימָה, וְאֵין לְאֵל יָדֵינוּ,

עַד שֶׁקָּמִים צִבְאוֹת ה' הַגִּבּוֹרִים, בָּנֵינוּ וְאַחֵינוּ,

לְהָסִיר אֶת הָאִיּוּם מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בָּנֶיךָ אֲהוּבֶיךָ, הָאֵ-ל!

 

הִנֵּה שָׁבִים אַט-אַט הַפְּלִיטִים,

הִנֵּה שׁוּב פּוֹרְחוֹת הַכַּלָּנִיּוֹת וְדַם הַמַּכַּבִּים,

הִנֵּה נוֹלָדִים לְאַלְמָנוֹת – בָּנִים.

אֱ-לוֹהֵי צְבָאוֹת! רְאֵה אֶת מְסִירוּת נַפְשָׁם שֶׁל בָּנֶיךָ אֲהוּבֶיךָ, וּפְקֹד לְטוֹבָה גֶּפֶן זֹאת,

וְהַמָּה יַגִּיעוּ מַעְלָה-מַעְלָה וְיִגְּעוּ בַּכֵּס הָאֱ-לוֹהִים

לְהִתְחַנֵן וְלוֹמַר: אָנָּא, ה'! גְּאָלֶנּוּ – בְּרַחֲמִים.

 

 

בת מלךענת קופרמן

אֱ-לֹהִים
הַנַּח עָלַי מִגְּלִימָתְךָ
שֶׁאַרְגִּישׁ כְּבוּדָה
שֶׁל בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה
וְגַע בִּי בְּשַׁרְבִיטְךָ
שֶׁאָחוּשׁ אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה
וְאֶהְיֶה מְכֻתֶּרֶת בִּקְדֻשָּׁתְךָ
וְלֹא עוֹד אֶצְטָרֵךְ לְהִתְחַפֵּשׂ
וּלְחַפֵּשׂ
אֶת מְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדְךָ
אֶת נַחְלָתְךָ
וְתַרְאֶה לִי אֶת קִרְבָתְךָ
אֶת אַהֲבָתְךָ לִבְנֵי עַמְּךָ.

 

 

משה רבנו

רֵעוּתָא, מחברת 'מסע בשבילך', לימוד על נשות התנ״ך מגיל בת מצווה

 

לִהְיוֹת מַנְהִיג אֱמֶת

לִרְעוֹת כְּשֶׁאַתָּה

עָנָיו מִכָּל אָדָם.

רַחְמָן עַל כָּל חַי.

רוֹדֵף צֶדֶק.

מַכִּיר טוֹבָה.

מָלֵא תְּפִלָּה.

עַל אָחוֹת,

עַל רָחוֹק.

וְרוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ.

 

מֹשֶׁה אֱמֶת

וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.

 

לִהְיוֹת מַנְהִיג אֱמֶת,

לָדַעַת שֶׁלֹּא יָדָיו

הֵן שֶׁעוֹשׂוֹת הַמִּלְחָמָה.

לִגְרֹם לַצִּבּוּר

לְהַבִּיט לְמַעְלָה.

לְהַנְחִיל אֱמוּנָה.

בִּכְתָב, בְּעַל פֶּה.

תּוֹרָה.

 

מֹשֶׁה אֱמֶת

וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.

 

לִהְיוֹת מַנְהִיג אֱמֶת,

כָּזֶה

שֶׁגַּם אִם לֹא תִּכָּנֵס

לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,

מֻבְטָח לְךָ

נֶצַח.

 

וְהָעִקָּר,

תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ

בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ.