מערכת
מנהיגים גדולים נמדדים ברגעים גורליים. אלו מין רגעים כאלה שמתבררים למפרע כנקודת ציר, צומת של מפנה היסטורי בחייה של אומה. אלו הזמנים שאנשים גדולים מתגלים בהם, שליחי ציבור שמבינים את גודל השעה, מבינים שהגורל המצפה לעמם חשוב וגדול בהרבה מגורלם האישי שלהם עצמם. הבנת גודל השעה מחייבת פעמים רבות את האדם הגדול ללכת נגד הזרם, לצעוק בקול ניחר גם כשלא רבים מהגמדים שסביבו מסכימים איתו או מצליחים בכלל לשמוע.
זהו למעשה סיפורם של מרדכי ואסתר. ההיגיון הפשוט בשושן היה ללא ספק להשתחוות כרגע להמן, וגם ללכת כמובן למשתה אחשוורוש הכשר ולא לעורר פרובוקציות. כולם זרמו עם זה וכופפו את ראשם, ורק מרדכי, איש יהודי, הבין שאלו אינם ימים רגילים ומשהו גדול מתרחש פה. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. הוא גם שילם על כך: רצוי לרוב אחיו, ולא לכולם. גם אחרי סיפור פורים כנראה רבים מיהודי שושן היו בטוחים שמרדכי סתם לקח אותם להרפתקה מסוכנת במיוחד שהסתיימה בנס ובמזל בטוב. אילו רק היה מרדכי מתנהג כמו כולם, כל הסאגה הזו הייתה נמנעת מראש.
רק בראי הנצח מרדכי הוא הגיבור הלאומי, ושאר גמדי הדור נשכחו. יש כל מיני מרדכיים כאלה לאורך ההיסטוריה, כל מיני צ'רצ'ילים כאלה, דוגמה אחת מני רבות לאדם שידע את כל אשר נעשה, צעק מול המלך הערום ומול העם שסבר אחרת, הבין ברגע האמת שעם כל הכבוד לשלום, יש גם עת מלחמה.
יש כל מיני מרדכיים כאלה לאורך ההיסטוריה, כל מיני צ'רצ'ילים כאלה, דוגמה אחת מני רבות לאדם שידע את כל אשר נעשה, צעק מול המלך הערום ומול העם שסבר אחרת, הבין ברגע האמת שעם כל הכבוד לשלום, יש גם עת מלחמה
סדק ועוד סדק
המלחמה הזו חשובה לא פחות ממלחמת יום הכיפורים, ובמובנים לא מעטים היא אף חשובה ממנה הרבה יותר. לא לחינם היא דומה לה מבחינת נקודת הפתיחה, לא לחינם עברו חמישים שנים בדיוק בין שתי המלחמות הללו. גם אז היו מי שהבינו את הסיפור הגדול והיו מי שהעדיפו לעצום עיניים. מי שהבינו אמרו "אחריי" והובילו את תנופת ההתיישבות ביו"ש בעקשנות, פעמים רבות נגד רצון הממשלה. שמונה פעמים בסבסטיה בקעו את הסכר ושינו את ההיסטוריה. מעטים התחילו, רבים אחרים באו אחריהם. ממשלות התחלפו, ההתיישבות עדיין כאן, והיא עולה ופורחת.
המלחמה הזו, רגע היסטורי מיוחד בחייה של האומה, מחייבת את מי שמתיימרים להיות מנהיגי הציבור הלאומי-ימני בישראל, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וחבריהם הלאומיים בליכוד, וגם את הרבנים, שזו שעתם לעמוד בראש המחנה ולהביע דברי אמת ויושר להיות גיבורים, להיות מבני מרדכי שיודעים שהסיפור גדול בהרבה. אסור לפחד ממה יאמרו ומה יגידו, אסור לפחד גם אם יש חשש ממחיר פוליטי בבחירות הקרובות. ברגעים גדולים חייבים אנשים גדולים שיצעקו את האמת הברורה, יצעקו פעם אחר פעם עד שסדק ועוד סדק יבקע את הקיר, והחומה תיפול.
מנהיגי הציבור שהוזכרו לעיל יודעים בדיוק את האמת בנוגע למלחמת המצווה הזו: המטרה של המלחמה אינה החזרת החטופים. זו מטרה מקודשת ועליונה ביותר, ואל תדין אדם עד שתגיע למקומו, אבל זו אינה מטרת המלחמה באשר היא, אלא רק אחת מתוצאות המלחמה בעזרת ה'. זו אמת כואבת שחייבים לומר, ובכל פעם שמפחדים לבטא את האמת הפשוטה הזו בבירור יש לזה מחיר בשדה הקרב ולחיצה נוספת במכונת ההנשמה של חמאס. את האמת הזו, יש לומר ביושר, שר האוצר סמוטריץ' כבר ביטא, וכצפוי חטף כהוגן.
החלומות האמיתיים
ובכן, מה כן? ברגעים גורליים לאומה הכלל הלעוס של המצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע אינו חל. זה בדיוק הזמן לעורר את האומה, לדחוף אותה למקום הנכון לה גם אם רבים ממנה עדיין אינם חפצים בו מקוצר רוח ומעבודה קשה.
ברור לכל בר דעת, לכל איש ימין אוהב ארץ ישראל, שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שנשוב לכל יישוב – בגוש קטיף, בצפון השומרון – וגם למקומות נוספים שנכללים בגבולות הארץ המובטחת שטרם הגענו אליהם. ברור לכל מי שנאמן לאמת שהפתרון הנכון ביותר בעזה הוא עידוד הגירה ערבית, סילוק מוחלט של אויבינו מארצנו, בדיוק כמו שציותה אותנו התורה פעם אחר פעם והבטיחה והזהירה שמי שיישארו כאן יהיו לשיכים בעינינו ולצנינים בצידינו.
יש אנשי ימין שאינם רוצים את זה רק כי הם מפחדים מעצם המחשבה, יש מי שרוצים אבל מפחדים, בעיקר מעצמם, לומר את זה ברבים, אולי כי זה דורש מלחמה ארוכה בהרבה וגם כמה עימותים עם החבר'ה בארצות הברית. אבל האמת היא שאנחנו חייבים לחזור לגוש קטיף, וכיוון שהתורה הבטיחה שארץ ישראל כולה תהיה לאברהם ולבניו, כך יהיה. במוקדם או במאוחר זה יקרה.
אפשר להניח שבתקשורת הכללית יקראו לכם אנשים מסוכנים ושורפי אסמים. אפשר לשער שבארצות הברית יחרימו אתכם, וברדיו יאשימו אתכם בהרס היחסים עם ביידן וחבורתו. ייתכן שבקלפי תשלמו מחיר. אבל כמנהיגים ברגע הזה בדיוק אתם נבחנים. האם אתם אמיצים דייכם לומר ולחזור ולומר מעל כל במה שמבחינתכם מטרת המלחמה היא כיבוש ויישוב מחדש של עזה היהודית? שגם אם זה לא יקרה מייד, כאן ועכשיו, לזה אתם שואפים ולזה אתם מצפים?
האם אתם מעיזים לדבר על החלומות הגדולים והאמיתיים של עם ישראל שבעזרת ה' יצמחו מן המלחמה הזו וממה שיצמח בעקבותיה, או שמא אתם מסתפקים במועט, ממשיכים בשפת הקונספציה שרואה הכול במשקפיים ביטחוניים צרים, מחמיצים את גודל השעה ומחרישים בעת הזאת, מטיפים לכל היותר למטרה הצנועה למדי של חיסול ארגון חמאס והסרת האיום מעל יישובי העוטף?
לתגובות: itamarsegal8@gmail.com
