רשות הדיבור- בא

 

 

תודה לגימנסיה

הרב יהושע אודרברג
תּוֹדָה לִמְנַהֵל הַגִּימְנַסְיָה
עַל שִׁעוּר בַּעֲנָוָה
עֵת נִדְרַס בְּאַסְקֻפַּת הַשַּׁעַר
בְּמָקוֹם בּוֹ נֶחֱשַׁב לְאַגָּדָה.

תּוֹדָה עַל חִבּוּר שֶׁיָּצַר
בְּעַל כָּרְחוֹ
בֵּין רֹאשׁ לְיַד,
בֵּין אָח לְאָח,
לְהַשְׁמִיעַ כָּל אֶחָד קוֹלוֹ.

תּוֹדָה עַל הַבְדָּלָה בֵּין תְּפִלִּין לְטָפֵל,
בֵּין זָקֵן מְקֻבָּע לְנַעַר מִתְבַּגֵּר,
עַל אוֹר שֶׁמֶשׁ מוּל הַמַּחֲשִׁיךְ,
עַל הַחְלָטָה אִישִׁית
מוּל הַשּׁוֹלֵט בְּתִיק אִישִׁי.

שַׁל 'מְנַהֲלֶיךָ' מֵעַל הֶרְגֵּלֶיךָ,
כִּי תַּלְמִידֶיךָ אָדְמִי קֹדֶשׁ הֵם!

 

שמתם לב?

אייל דוד

שמתם לב שכבר אין (כמעט) אזעקות וטילים מעבר לאזור העוטף? שהדרום והמרכז רובם ככולם הם אזורים "ירוקים", והפעילות באזורים אלה מתנהלת כרגיל? שחוסלו מחבלים בסדר גודל של עשרות אלפים, כמחצית ממספר המחבלים בעזה? שחיילינו מסתובבים כבעלי בית בכל מקומות המסתור של חמאס, אוספים מחשבים ומידע, נשק ואמצעי לחימה ומזוודות של כסף (בתגובה הולמת על שהם הסתובבו "כבעלי בית" בשטחנו)? שהגענו לכל המקומות המאיימים שהם בחיים לא חשבו לראות שם חייל ישראלי, ושזה קורה בכל שטח הרצועה (ולא באזור ספציפי ולזמן קצר כמו שעשו הרשעים)?
שעשרות רבות של מנהרות מושקעות ואסטרטגיות שאיימו עלינו הן "היסטוריה", כולל המנהרה של בכירי חמאס? שהשלטון שלהם בעזה כבר לא קיים דה-פקטו? שבניין הפרלמנט פוצץ כבר לפני חודש לצד סמלי שלטון נוספים? שצה"ל הצליח בס"ד גם לשחרר חטופים ללא עסקת חליפין נוראית, לראשונה זה עשרות שנים?

שמתם לב שזה לא עוד "סבב" לחימה? שלאחר הפסקת האש הזמנית הלחימה לא התמסמסה, וצה"ל חזר לפעול בכל הכוח? שנעשה פה "טיפול שורש" לניקוי הרע מעל פני האדמה? ושזה בקנה מידה היסטורי, גם מבחינת עצם ההחלטה על כך ומבחינת ההתמדה העיקשת בביצוע המשימה?
שמתם לב שחזרנו ובגדול לחבל עזה? שחיילי צה"ל נמצאים בכל רחבי גוש קטיף? שמתם לב שצה"ל נלחם היטב בתנאי שטח שמעולם לא הייתה בהם לחימה וצובר ניסיון יחידאי בעולם בלחימה במנהרות? ושזה קורה אף שחלק מקציני האוגדה האחראית על האזור נהרגו או נחטפו ואיבדנו מידע מודיעיני רב של תוכניות הלחימה? ש"על הדרך" נעשה שימוש מבצעי בטכנולוגיות לחימה והגנה חדשות, כולל חץ 3, ושהוא בוצע בהצלחה?

שמתם לב שבתוך זמן קצר קמה כאן ממשלת אחדות בין צדדים שלא הסכימו אפילו להסתכל זה על זה? שההפגנות ש"שרפו את המדינה" נעלמו בבת אחת? שהסרבנים התגייסו ומוסרים את נפשם כתף אל כתף עם "תומכי הרפורמה"? שבמקום שלטי חוצות של לשון הרע ושנאה השלטים מדברים על יחד, ניצחון ואמונה?
(אני יודע שיש גם קולות אחרים… שמתם לב שאנחנו כרגע מתמקדים בטוב ובאמת, נכון..?)

שמתם לב שישראל מחזיקה ראש בכמה חזיתות והודפת את האיום המשולב והמסוכן? שקו המוצבים של חיזבאללה שתושבי הצפון ראו מבתיהם כבר לא קיים? שיש כאן (גם אם זה לקח זמן) תגובה הרתעתית מהדהדת על הטבח שהאויב והעולם מבינים?

שמתם לב שאנחנו יודעים להגיד לא אפילו לאמריקאים, ובוודאי למדינות פחות ידידותיות? שכשאנחנו בטוחים בצדקת דרכנו, אז השאלה "מה העולם יגיד" לא עוצרת אותנו, אפילו מ"לכבוש את עזה"? שהעולם מתכנן לטפל בטרוריסטים שהשתלטו על תימן ולהסיר את האיום הזה?
שהעולם מפנים בהדרגה שצריך לטפל באיום האיראני ובשלוחותיו בכל העולם, ושזו כבר לא רק בעיה של ישראל?

שמתם לב לרוח הלחימה המטורפת של החיילים שכבר שלושה חודשים בשטח, כולל מילואימניקים, והדבר היחיד שמעניין אותם זה להשלים את המלאכה, "ייקח כמה שייקח"? למסירות הנפש הבלתי נתפסת של המשפחות של החיילים ושל הפצועים, ולצערנו העצום גם של ההרוגים, שמתוכם מתגלים כוחות עצומים שנותנים חיזוק לכולנו וגם לממשלה? שגם בשטיבלכים ובישיבות החרדיות מתפללים יום-יום בקביעות לשלום החיילים והחטופים ולהצלחת המערכה? לסיוע ההדדי כמו שרק עם ישראל יודע, ברמה המקומית וברמה הלאומית, ולמטות המתנדבים שעובדים כאן יום ולילה כבר כמה חודשים?

שמתם לב לזעקת האמונה שפורצת כאן מכל מקום? החיילים שמבקשים ציצית ותפילין, הקיבוצניקים שאומרים שצריך לשאול רב מה קורה כאן, שלטי החוצות הקוראים "ישראל בטח בה'", והחיילים שמבטאים את זה בקריאות "שמע ישראל" בתוככי מחנות הפליטים של האויב?

שמתם לב לרשימה האין-סופית של ניסים שהולכת ומצטברת מזירות הלחימה, ואפילו מיום הטבח הנורא עצמו? (אגב, שמתם לב כמה מתוך הניסים האלה נעשו למי ששמר שבת או אפילו רק קיבל עליו, הוא או מי ממשפחתו, לשמור שבת?)

שמתם לב שאנו הולכים ומכריעים את הקמים עלינו לכלותנו באופן שיטתי ויסודי? שמתם לב שמכל זה מבצבץ ועולה באופן ברור גאון ישראל, התעוררות של תחייה, וזקיפות קומה לאומית? שמתם לב למי שמשגיח מן החלונות ומוביל אותנו כאן (ולמרות כל מה שעברנו) בהרבה רחמים? שמתם לב לצלילי הרקע המתגברים, של פעמי הגאולה?

"נשמת כל חי תברך את שמך ה' א-לוהינו… שכן חובת כל… להודות להלל ולשבח".

מובן שצריך להתפלל ולפעול שגם ההמשך יהיה באותו כיוון נכון בעזרת ה' – לא לעצור באמצע התהליך!

 

אם לא למעננו עשה למענך

הדסה אביעד 

 

קְרָבוֹת עַזִּים

דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן הַפְּגָזִים

מְסִירוּת נֶפֶשׁ

נִקְיוֹן הָרֶפֶשׁ

מִקִּנְאַת הָאוֹהֵב

לְשִׂנְאַת הָאוֹיֵב

הַצִּילֵנוּ מֵעוֹרוֹ שֶׁל הַזְּאֵב

קָרֵב לָנוּ גְּאֻלָּה וּמְנוּחָה

אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ

 

וּתְשׁוּבָה

אֲמִתִּית. פְּנִימִית

מֵאַהֲבָה

וּתְפִלָּה

בְּרֹב הַדְרַת מֶלֶךְ

קְבַל עַם וְעֵדָה

וּצְדָקָה

כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם

מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה

בִּקְדֻשָּׁה וְטַהֲרָה

לְלֹא יָגוֹן וַאֲנָחָה

אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ

 

קָשׁוּחַ שְׂדֵה הַקְּרָב

בַּקֹּר וּבָשָׁרַב

מֵאוֹת קָרְבָּנוֹת

עוֹלוֹת טְהוֹרוֹת

עַיִן בְּמַר בּוֹכָה

אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ

 

מֶרְחָץ שֶׁל דָּמִים

מֵעִיר תָּאִים רְדוּמִים

מֵאִיר נִיצוֹצוֹת אַהֲבַת ה' בְּרַחֲמִים

נִשְׁמַת הָאֻמָּה מְרוֹמֶמֶת רוּחָהּ

אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ

 

עַרְבוּת הֲדָדִית וְאַחְדוּת

לִגְאֻלָּה, לְנִצָּחוֹן וְלִפְדּוּת

כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל

מִימִינִי מִיכָאֵל וּמִשְּׂמֹאלִי גַּבְרִיאֵל

לִשְׁמִירָה וּרְוָחָה

אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ

 

גַּם הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ הַבִּלְתִּי נִרְאוֹת

הֲכִי תּוֹעוֹת. הֲכִי תֹּהוֹת

לֹא טוֹעוֹת. יוֹדְעוֹת

סִבַּת הַמִּלְחָמוֹת

כִּי אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת

וְיִתְהַפֵּךְ לָנוּ מֵאֵבֶל לְשִׂמְחָה

אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ

 

איך אשיר?

יהודה הראל

מנסה לכתוב שיר.

אבל לא יוצא, מרגיש כמו אסיר.

אנשים חטופים, שכולים ונלחמים, ואני אשיר?

איך אשיר בזמן שבשבי יש אסיר?

מנסה להמשיך לפחות להיות כשיר.

את הכאב, השכול, מנסה בצד להשאיר.

ומתוך הכאב מנסה להוציא שיר.

על עבר על עתיד או פשוט ישיר?

מסתכל סביבי, עם של גיבורי-על!

כולם מגויסים למען הכלל.

זורקים את כל החשבונות, עכשיו זה משהו מעל.

נותנים לכולם, מעצמם לא אכפת להם כלל.

לא משנה מי למטה ומי מעל.

רוצים רק בטובת הכלל.

ועכשיו רוצים קומה אחת מעל.

הדרך ללבבות, הכול כבר נסלל.

רוצים ירושלים של מטה ושל מעל.

פחות מזה לא רוצים בכלל.

 

 

אל הטבע ומעבר לו 

סנדרה רובין

 

בימים אלה

הטבע בשיאו

גומע מים

מזין את שורשיו

ומתכונן להתחדש.

 

בימים אלה

גם האדם בשיאו

לוגם מים וצובר כוח

מתחבר למעמקי ארצו

ונחוש לחדש אחיזתו בה.

 

בימים אלה

העם שלנו

אדם ועוד אחד

ענפים ופירות לאותו גזע

הם עצי השדה

נושאים עיניהן למרום, ומבקשים שייפתחו שערי רקיע ויורידו שפע.

עומדים איתן ושואבים עוצמה ממקור בריאתם, האדמה,

ונלחמים ללא לאות כדי לקבע את אחיזתנו הנצחית על הארץ אשר הנחיל לאבותינו.

 

יושב בסתר

בנימין הלוי

 

הֻתַּר לְפִרְסוּם, אָמְרוּ גַּם הַיּוֹם,

לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ.

שְׁמוֹת וּפָנִים, הַכְּאֵב הוּא אָיֹם

וְעֵינַי רְגִילוֹת כְּבָר לִדְמֹעַ.

 

וּכְשִׁיר הָעֶצֶב הַזֶּה רַבִּים נִכְתְּבוּ

עַל חַיָּלִים שֶׁקִּפְּחוּ חַיֵּיהֶם,

וְנִדְמֶה לְעִתִּים שֶׁכֻּלָּם הִתְרַגְּלוּ,

אַךְ הַלֵּב לֹא מַפְסִיק לְדַמֵּם.

 

וּבֵין מִזְמוֹר לְתוֹדָה לְיוֹשֵׁב בְּסֵתֶר

עֵינֵי הַכֹּל מַבִּיטוֹת לַמָּרוֹם

הֵיכָן אֱ-לֹהֵינוּ שׁוּב מִסְתַּתֵּר

מְחַפְּשִׂים אֶת יוֹנַת הַשָּׁלוֹם.

 

בְּמַחְשָׁךְ הַצְּלָלִים, בַּמִּשְׁעוֹל הָעִקֵּשׁ,

מִטַּשְׁטְשׁוֹת עוֹד דְּמוּיוֹת אֲרָיוֹת,

וְאֶל הַקְּרָב הַהֵרוֹאִי אֲנִי יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ

אֶת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעֲלֵי אֲדָמוֹת.

 

בְּסוֹד נַעֲרָץ, בִּנְשִׁיקָה שֶׁל שְׂרָפִים,

הֵם הִתְעַלּוּ אֶל רוֹמְמוֹת אֵ-ל,

וּבְרֶגַע אֶחָד הֵם נִהְיוּ מַלְאָכִים

כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ וּכְמוֹ מִיכָאֵל.