המקורות היהודיים של תרבות יוון העתיקה

יחזקאל לנג

היסטוריונים מערביים מלמדים שמקור הדמוקרטיה, מקור הפילוסופיה ואפילו מקור המדע המודרני נטועים כולם בתרבותם של היוונים הקדמונים, אבל מעטים שואלים מהיכן באו היוונים עצמם. אומנם ידוע כי היוונים הם צאצאים של העמים המיקניים, המוקדמים ליוון, אך מעטים הרכיבים בתרבויות העתיקות הללו המרמזים על פריחת המחשבה המדהימה שנמצאה בצאצאיהם היוונים.

אף שיוון וישראל הן מדינות שכנות, רוב החוקרים טוענים שלא היה קשר בין שתי התרבויות הגדולות בימי קדם, אבל עדויות עדכניות ועתיקות מעידות אחרת. בעידן המודרני נטען כי היוונים היו צפון אירופיים שנעו דרומה לחצי האי היווני. הבעיה היא שהיוונים עצמם אינם מאמינים בזה. לפי האגדה היוונית, העם היווני מקורו במצרים!

לפי המיתוס היווני, דנאוס, בנו של בלוס, מלך מצרים, גורש מהארץ על ידי אחיו התאום אגיפטוס וברח לארגוס, ושם היה למלך. ארגוס נחשבת לעתיקה שבכל הערים היווניות. לפיכך המיתוסים על הקמת ארגוס מייצגים את המיתולוגיה היוונית העתיקה מכול. ואכן, המשורר היווני האגדי הומרוס השתמש לעיתים קרובות במונח "דאנוי" ו"דנאנס" ליוונים בשירו המפורסם 'האיליאדה'. רבים ציינו את הדמיון של דנאוס לדן, כמו בשבט דן. למעשה 'אוס' היא פשוט קידומת לטינית שנוהגים להוסיף לסוף של מילים יווניות. אם כן, המילה המקורית הייתה דן. הזמן שבו האמינו שדנאוס חי במצרים עולה בקנה אחד עם הזמן שבו בני ישראל כנראה שועבדו שם.

היסטוריון יווני קדום, מהמאה הרביעית לפני הספירה, הקטאיוס איש אבדרה, קשר במפורש בין בני ישראל ליוונים הקדמונים, ועשה זאת דווקא דרך דנאוס. דיודורוס מסיציליה, היסטוריון מהמאה הראשונה לפני הספירה, חיבר גם הוא את דנאוס, בני ישראל והיוונים.

הארכאולוג הישראלי המפורסם יגאל ידין האמין שיש קשר בין הדנוי היווני לשבט דן הישראלי. לדברי הארכאולוג והבלשן המפורסם פרופ' סיירוס גורדון, "גל של שמיים צפון-מערביים מוכשרים ביותר כבשו את מרכז ומזרח כרתים, והביאו איתם מהדלתא של הנילוס ידע באומנות, באדריכלות ובכתיבה". אפילו התנ"ך מחבר בין שני העמים. בספר יחזקאל אנו מוצאים "וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ, בַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְ הָיָה" (יחזקאל כז, יט).

הארכאולוג הישראלי המפורסם יגאל ידין האמין שיש קשר בין הדנוי היווני לשבט דן הישראלי. לדברי הארכאולוג והבלשן המפורסם פרופ' סיירוס גורדון, "גל של שמיים צפון-מערביים מוכשרים ביותר כבשו את מרכז ומזרח כרתים, והביאו איתם מהדלתא של הנילוס ידע באומנות, באדריכלות ובכתיבה"

שבט דן

שבט דן היה תמיד סוג של חידה. דן היה הראשון בארבעת השבטים שנולד משפחה (ולא מהאימהות לאה ורחל). כמו ילד עם הפרעת קשב וריכוז, דן היה חסר מנוחה. מלכתחילה לא היה השבט מרוצה מהחלקה שהוקצתה לו באזור תל אביב של היום (גוש דן), וחלק מהשבט בחר בחלקה נוספת בצפון-מערב הגולן. "וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ… וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם" (יהושע יט, מז). הם היו גם שבט מרדני שנמשך לעבודת אלילים. "וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ… וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ…. וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל" (שופטים יח, כז–ל).

התורה מציגה את הדנים גם כפורשים. בשיר על ניצחון ישראל קוננה השופטת דבורה ששבט דן לא השתתף בקרב. "וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (שופטים ה, יז). כמו היוונים, שלא כשאר השבטים הישראלים, בני דן היו יורדי ים, ונעדרו באופן בולט מתמיכה בעמו כשהמצביא הישראלי ברק נלחם בכוחות הפלישה של סיסרא.

הנחש והנשר

הסמל של שבט דן היה הנחש. סמל זה נגזר מנבואת יעקב: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח" (בראשית מט, יז). ואולם לשבט דן היה עוד סמל. בארבעים שנות מסעם במדבר סיני קובצו 12 שבטי ישראל בארבע יחידות של שלושה שבטים כל אחת שהוצבו סביב המשכן. את אחת מהקבוצות הללו הוביל שבט דן, וסמל הקבוצה היה נשר. על כן אמר הרשב"ם שלדגל דן היה סמל של נשר או של נחש.

יש הטוענים ששני הסמלים הללו אוחדו בסופו של דבר לסמל אחד של נשר שתופס נחש בציפורניו. היו שהלכו רחוק אף יותר ושילבו את שתי החיות לאחת: נחש בעל כנפיים. למשל, האברבנאל על ספר במדבר פרק ב כתב שדגל דן היה בצורת נשר, ויעקב השווה אותו לנחש בעל כנפיים, כי משורש נחש יצא צפע מעופף. גם הסמל של חיל הצנחנים של צה"ל, המבוסס על זה של שבט דן, הוא נחש מעופף.

במהלך קרב גדול באיליאדה ראו הטרויאנים נשר אוחז נחש בציפורניו עף מעליהם. הם ראו בזה סימן רע להם וסימן חיובי ליוונים. מחקר על משקופי בתי כנסת עתיקים מצא ייצוגים תלת-ממדיים של נשרים אוחזי נחשים במקורם. רוב המשקופים הללו נמצאו בגליל המזרחי וברמת הגולן, באזור המחוז הצפוני של שבט דן.

ישראל וספרטה

את הקשר הישראלי ליוון ביטאו גם בעידן הקלסי היוונים עצמם. בתקופה זו התכתבו הספרטנים עם הכוהן גדול היהודי והכריזו שהם קרובי משפחה של היהודים. אראוס מלך ספרטה שלח ליונתן החשמונאי דברי ברכה באיגרתו ובישר: "מצוי בכתב על הספרטאים והיהודים שהם אחים מזרע אברהם", ומקרבה זו נגזרת ערבות הדדית בין העמים. החותם על מכתב זה, שמובא בספר מקבים א, הוא נשר אוחז נחש בציפורניו. הכוהן הגדול יונתן נענה בחיוב לבקשת קשר זו.