סיפור מלחמת המכבים ביוונים שזור בהרבה סיפורי גבורה מעוררי השראה. בני משפחת חשמונאי וכל תומכיהם הסתערו על צבא אימתני שכלל חיות טורפות ומספרים אדירים של חיילים אף שהיו חמושים בלא יותר מאומץ ואמונה גדולה. מי היה מאמין שסיפורי הגבורה הללו, שהסתיימו בנס מדהים וזכור לדורות, ישובו אלפי שנים לאחר מכן ביום שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023.
אותו יום ארור, שטבע כוויות רבות בבשרו של עם ישראל, הוכיח כי הגבורה שנשבה בליבם של מתתיהו הכוהן ובניו התגלגלה היישר לדור הנוכחי. למראה מתקפת הפתע של מחבלי חמאס היו מי שבחרו להסתער על האויב ולהגן על מי שלצידם גם אם הם אינם מכירים אותם כלל. אחד מהסיפורים האלה הוא סיפורה של כיתת הכוננות מהיישוב שלומית, שחבריה הוכיחו כי אהבת ישראל היא ערך שמוסרים עליו את הנפש.
שלומית היא יישוב קהילתי דתי וצעיר שהוקם לפני 12 שנים בחולות חלוצה, ורכז הביטחון של היישוב בני משולם מספר על היישוב ועל הקרבות. "בשלומית גרות שמונים משפחות. היישוב די צעיר, אבל מאוד משפחתי, חם, מחובר ומלוכד. גם כיתת הכוננות שלנו, שיש בה 16 חברים, מאוד מלוכדת ומחוברת. כיתת כוננות שאנשיה שמחים להיות זה עם זה ומרוצים מכך שהם שותפים בה".
בבוקר שמחת תורה התעוררו חברי כיתת הכוננות והבינו שזמנם לפעול הגיע. בעוד הם מתארגנים לצאת למשימה גילו כי היישוב הסמוך אליהם, פרי גן, נתון בסכנה אדירה, ואין מי שיגן עליו. בתוך כמה רגעים החליטו להושיט יד לאחיהם שבצרה.
כוננות-על
"בליל שמחת תורה חגגנו עד שעה מאוחרת, רקדנו ושמחנו מאוד עם ספרי התורה", מספר בני. "למחרת בבוקר הייתה אמורה להיות חגיגה ענקית, כולל חמין, קיגל והפתעות לילדים. בשש וחצי בבוקר התעוררנו כולנו לקול פיצוצים. נכנסנו לממ"ד וחיכינו שהמצב יירגע, אבל זה לא קרה. לאחר זמן קצר יצאתי מהממ"ד, ומתוקף תפקידי כרכז ביטחון של היישוב ניסיתי להבין מה קורה בחוץ. עוד קצת התמהמהתי, כיוון שהיו נפילות ולא רציתי להיפגע או שכיתת הכוננות תיפגע.
"בעשרה לשבע כבר יצאתי החוצה. הגיע אליי מידע שבית ביישוב נפגע אבל המשפחה בסדר. לצד זה קיבלתי הודעה הקוראת לכל הכוחות ביישובים להיכנס לכוננות בעקבות חדירת מחבלים. בשלב הזה הבנתי שהמחבלים נמצאים בכמה נקודות בסופה, בחולית ובכרם שלום. ידעתי שזה אירוע שהתארגנו והתכוננו אליו, עדכנתי את כיתת הכוננות ועליתי לרכב.
"עוז ששון, השכן שלי, ובועז בירן, הסגן שלי, הביאו את הציוד, ויחד נסענו לבית שנפגע מקסאם, השייך לעקיבא שבת, אחד מחברי כיתת הכוננות וכונן במד"א. בדקנו מה מצב המשפחה. אלישבע, רעייתו של עקיבא, עדכנה שהכול בסדר, אבל לא ראיתי את עקיבא. היום אני יודע ששתי דקות לפני כן הוא יצא לטפל בפצוע שהיה ביישוב נווה שלידנו".
ערבות
"יצאנו לעוד סיבוב ביישוב ושמענו בקשר של המועצה שיש מחבלים בפרי גן, יישוב שנמצא כעשרה קילומטר מאיתנו. שמענו שהרבש"ץ שם נפגע והוא מנתק מגע, ובעצם אין מי שיתמודד שם עם המחבלים. התלבטתי אם ללכת לפרי גן או לא, כי שלומית זה המקום הראשון שאני צריך להגן עליו, ויש חשש שהמחבלים יעברו ממקום למקום. בסוף החלטתי שכן. אנחנו כיתת כוננות חזקה, והתושבים שלנו חזקים ויוכלו להסתדר. התפצלנו; חלק נשארו בשלומית, ואני הודעתי שאני נוסע לפרי גן. עוז ובועז הצטרפו אליי בלי לחשוב פעמיים. הודעתי לראובן שישפורטיש שהוא המפקד עכשיו בשלומית, ויצאנו לפרי גן".
לאחר שהתפצלו מצאו את עצמם אנשי שלומית בקרב קשה נגד המחבלים ברחובות פרי גן. "הגענו לפרי גן מוכנים ללחימה", ממשיך בני בסיפורו. "פרקנו מהרכב ופגשנו חבר של כיתת הכוננות המקומית. בתוך כמה רגעים הבנו שהמחבלים נמצאים בסוף הרחוב, בקצה המושב. איגפנו את המחבלים דרך המשקים והצלחנו להפתיע אותם. בועז ועוז נפצעו קשה, וחלטתי לחלץ אותם.
"עוז טיפל בעצמו וגם שלח בוואטסאפ הודעה לחברי הכיתה שבה ביקש סיוע מכל מי שיכול. בזמן שניסיתי לחלץ אותם הגיעו עוד ארבעה חברים מכיתת הכוננות של שלומית: ראובן שישפורטיש, מיכאל גוטסמן, משה אבוקסיס ויהודה רבינוביץ'. הם נכנסו לקרב במהירות, וגם הם נפצעו. מיכאל נפצע קשה מאוד, ומשה טיפל בו וגם המשיך בקרב.
"לא הצלחתי להוציא את עוז ובועז למקום מבטחים, ובשלב הזה פגשתי את ראובן וחברתי אליו כדי לפנות את מיכאל כמה שיותר מהר. נכנסתי לרכב ועשיתי סיבוב כדי להגיע מהצד השני, ובזמן הזה אביעד כהן ועוז גליק, עקיבא שבת ואשי באו משלומית לפרי גן והצטרפו ללחימה. אביעד חבר לראובן, ועוז הצטרף למשה. ראובן ואביעד ניסו לשפר את המיקום שלהם כדי שיוכלו להילחם טוב יותר, אך נתקלו באש עזה ונהרגו".
להתגבר על הפחד
"ברגע הזה הבנתי שרק משה נשאר איתי, ואני לא יכול להתקרב אליו, כי הוא נמצא בשטח מסוכן, ומיכאל הפצוע איתו. ביקשתי מהצבא לבוא לעזור לנו כמה שיותר מהר, ובקשר הבטיחו לי שהסיוע בדרך. יצאתי לשער של היישוב וגיליתי שהסיוע עדיין לא בא. חזרתי לנקודה הכי קרובה למיכאל ומשה שיכולתי להגיע אליה.
"עקיבא ואשי, שהביאו את האמבולנס, פגשו שתי חוליות מהצבא, ואיתן הצליחו להגיע אליהם. גם אני נכנסתי פנימה, והצלחנו לחלץ את מיכאל, בועז, עוז ויהודה. לאחר מכן עשינו סריקה ובדקנו אם נשארו מחבלים. גילינו שהיו באזור תשעה מחבלים, וכולם ברחו מפרי גן, כולל כמה שנפצעו.
"בדיעבד אנחנו יודעים שבמקום שהתנהלה בו הלחימה היו ארבע משפחות, יותר מעשרים איש, שהסתתרו בממ"דים. המחבלים ניסו כל הזמן הזה להוציא אותם מהבתים, ולא הצליחו. בזכות זה שבאנו ונלחמנו בהם הם ברחו ולא פגעו במשפחות שבפרי גן.
"מאותו אירוע יש לנו שלושה הרוגים: אביעד, ראובן ועוד חבר ששמו בכור סויד, שברגע ששמע על הקרב יצא מבית הוריו בשובה כדי לעזור לנו, ונהרג מירי המחבלים בדרכו אלינו. בזמן הקרב תושב היישוב, קצין בצנחנים ששמו אוריאל ביבי, שגם הוא שמע על הקרבות, ניסה להגיע לבסיס שלו כדי להצטרף, ובדרך המחבלים רצחו אותו. יש לנו גם ארבעה פצועים שמרגישים טוב יותר ויצאו מכלל סכנה, וברוך ה' לא היו נפגעים בפרי גן".
איך מצליחים לצאת מיישוב שעדיין אין בו לחימה ולנסוע היישר לתוך תופת?
"היינו מוכרחים להתגבר על הפחד. החבר'ה שקפצו לפרי גן ונפלו בקרב הבינו שהם נכנסים לקרב קשה מאוד, אבל ידעו שהם לא יכולים להישאר במקום אלא צריכים לצאת ולהילחם למען החברים שלהם. אהבת ישראל זה לא רק דיבורים, זה מעשים, וזה השיעור שאפשר ללמוד מהנופלים שלנו".
אתם חשים עכשיו פחד לגור סמוך לרצועת עזה?
"כרגע היישוב שלנו מפונה ונמצא במלון כרמים סמוך לירושלים, אבל כן, הוא חווה אירוע קשה מאוד, הרוגים, פצועים והמוני מחבלים רצים ברחבי המועצה. מן הסתם יש אנשים שחוששים לחזור, אבל אני חושב שעם הזמן נתמודד באמצעות הלכידות של הקהילה והביטחון בקב"ה, ואנחנו מקווים שהצבא יעשה את מלחמתו כמו שצריך וירחיק את האויבים מאיתנו".
Leads:
"שמענו בקשר של המועצה שיש מחבלים בפרי גן, יישוב שנמצא כעשרה קילומטר מאיתנו. שמענו שהרבש"ץ שם נפגע והוא מנתק מגע, ובעצם אין מי שיתמודד שם עם המחבלים. התלבטתי אם ללכת לפרי גן או לא, כי שלומית זה המקום הראשון שאני צריך להגן עליו, ויש חשש שהמחבלים יעברו ממקום למקום"
"ברגע הזה הבנתי שרק משה נשאר איתי, ואני לא יכול להתקרב אליו, כי הוא נמצא בשטח מסוכן, ומיכאל הפצוע איתו. ביקשתי מהצבא לבוא לעזור לנו כמה שיותר מהר, ובקשר הבטיחו לי שהסיוע בדרך. יצאתי לשער של היישוב וגיליתי שהסיוע עדיין לא בא"
