נר איש וגבורתו

באקדח אישי והרבה תעוזה

גבורתו של מיקי מנחל עוז

באקדח בלבד מול אר-פי-ג'י, רובי קלצ'ניקוב ורימונים. אחד מול עשרות מחבלי נוח'בה, יחיד מול רבים. כך הצליח מיקי להבריח את העזתים הארורים ולהציל את חייו וחיי משפחתו. המתכון לדבריו: "טווחים קצרים. דיוק. קור רוח וחתירה למגע". להסתתר ולא להגיב? אפשרות זו לא עמדה על הפרק, וגם "לא הייתי שורד אם כך הייתי עושה. זה מה ששינה את התמונה".

מיקי, לוחם מיומן ביחידת משטרה מיוחדת, יצא למלחמה, הפעם על הבית הפרטי שלו. באותו בוקר שבת בשעה שש וחצי הלם באוזני תושבי קיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה מטח פצמ"רים בלתי פוסק ולא רגיל. מיקי ואשתו מירי התעוררו לקולות האזעקה, ובו בזמן חדרו אלפי מחבלים ברשעות ובאכזריות ליישובי העוטף.

למיקי ולמירי שתי בנות, בת שש ובת עשר. עפרי, הגדולה, ישנה באוהל בחוץ עם חברות, ואחרי שמיקי ומירי וידאו שהיא בסדר ונמצאת בממ"ד של השכנים ובמקום בטוח, הם חזרו הביתה.

"ארבעים דקות אחר כך התחלנו לשמוע יריות מסביב לקיבוץ", מספר מיקי. "אני עוד חשבתי שזה הצבא וכל מה שקורה זה על הגדר, משהו שקורה לפעמים. אבל שמעתי את היריות הולכות ומתקרבות, והגיעו הודעות בוואטסאפ של אנשים שאומרים שיש מחבלים בתוך הקיבוץ. שומעים צרחות, קולות בערבית בכל מקום, כמויות של מחבלים צועקים במגפונים שהקיבוץ שלהם ושצה"ל לא כאן, מציינים יחידות של עז א-דין אל-קסאם וחמאס וכל מיני יחידות שלהם. הכנסתי את אשתי ואת הילדה לממ"ד ואמרתי להן שיהיו בשקט. באותו שלב לא הייתה בקיבוץ תקשורת ולא היה חשמל".

מיקי: "הם אמרו לי שישמידו את הבית, השכנה התחננה שאיכנע כדי שלא יהרגו פה את כולם, הבת שלה גם אמרה לי ככה, ואחרי כמה שניות התחרטה ואמרה: בבקשה, אני מצטערת, אל תצא. היא בסך הכול ילדה בת עשר. אמרתי לה שאני אוהב אותה, והן נחטפו"

על פי התנהלותו ידעה מירי שבעלה מרגיש שמשהו שונה מהרגיל מתרחש. היא עוד הייתה בטוחה שהיריות הנשמעות מכל עבר הן של חיילי צה"ל, אך מיקי לקח את אקדח הגלוק 19 האישי שלו והתחמש במחסניות רבות ככל האפשר. מחסנית אחת עליו, מחסנית אחת בהכנס, ועוד מחסניות ממאגר פרטי שלו ששמר לעת הצורך. הוא המתין בסלון ביתו כשהחל לשמוע את זגוגיות חלונות הבית מתנפצות.

המחבלים ניסו בתחילה לפרוץ מכיוון אחד. "רצתי לממ"ד, חדר השינה שלנו, תפסתי פינה וחיכיתי. כשהם ניסו להיכנס יריתי בשלושה מהם בראש מטווח אפס". המחבלים הבינו שיש בבית יורה מיומן שרק ממתין דרוך לירות בהם, ונלחצו מהתגובה הזריזה והבלתי צפויה.

אחרי כמה שניות נופץ חלון נוסף מצידו השני של הבית. מיקי רץ אל החלון, ושם התנהל קרב נוסף, דומה לקרב הראשון, ומיקי ירה במחבלים נוספים מטווח אפס והרג אותם, והתארגן לירי נוסף. המשוואה השתנתה כאשר שמע מיקי חוליית מחבלים גדולה מגיעה אל הבית בג'יפ. "שמעתי אותם יורדים מהג'יפ, מתארגנים, ואז הם ירו על דלת הבית טיל אר-פי-ג'י", הוא מספר. דלת הבית נשברה, ורסיסיה עפו לכל עבר. מיקי התעשת מהר ונכנס לפינה בין השירותים למסדרון וארב בה למחבלים. בכל כמה דקות ניסו המחבלים להסתער עליו, יורים בלי הבחנה, והוא המתין להם דרוך וחיסל את כל מי שירה עליו וניסה לעבור.

מיקי ידע שהמחבלים מחפשים אותו. הם ידעו בדיוק לאיזה בית להגיע כדי לקחת אותו בשבי. "הם רצו שאיכנע. המטרה שלהם הייתה לקחת אותי. אחרת הם היו משמידים את הבית". לצורך חטיפתו לא היססו המחבלים הארורים גם לנצל את חוסר האונים של שכניו, והביאו אותם כדי ללחוץ על מיקי רגשית להסגיר את עצמו.

"הם אמרו לי שישמידו את הבית, השכנה התחננה שאיכנע כדי שלא יהרגו פה את כולם, הבת שלה גם אמרה לי ככה, ואחרי כמה שניות התחרטה ואמרה: בבקשה, אני מצטערת, אל תצא. היא בסך הכול ילדה בת עשר. אמרתי לה שאני אוהב אותה, והן נחטפו. היה עוד נער שהקיש אצלנו בדלת ובלחץ המחבלים ביקש שאסגיר את עצמי. לא הייתה לי דילמה. ידעתי שאני לא צריך לצאת אליהם. בדיעבד הילד הזה נרצח".

כלבתו של מיקי לונה הייתה צמודה אליו לאורך שעות הקרב הקשות, אך ברגע האמת, כשהורה לה לתקוף, הביטה בו בעיניים מבוהלות ונרתעה. מיקי הבין שהמשימה במלואה מונחת על כתפיו.

לאחר שעות של לחימה החל שלב הלוחמה הפסיכולוגית, בעיקר מול מפקד כוח הנוח'בה שהוביל את מסע הרצח בנחל עוז. המשא ומתן בין שניהם החל כאשר הודיע לו המחבל שאם הוא לא מסגיר את עצמו למחבלים, הם יפוצצו את הבית. "לא יישאר פה אף אחד, לא אתה, לא אשתך ולא הילדה", הוא איים.

תחת עננת האיומים והמתח שאפשר לפלח ביריית אקדח החל מיקי לנהל שיח עם רב המרצחים, בחן את גבולותיו, בדק עד כמה הוא יהיה מוכן להתפשר, שאל אותו שאלות על האסלאם ועל הקוראן, והרוצח עונה לו באנגלית רהוטה ומשכנעת שהוא יטפל בו וייתן לו לשתות, כי בוודאי הוא צמא, ואמר שאם הוא יסגיר את עצמו, הוא לא יפגע באשתו ובבתו. "הוא הגיע מוכן למשא ומתן הזה וידע לנהל אותו".

סנ"צ שמעון פורטל: "הם עישנו סיגריה במין רוגע כזה ואמרו לי: תעל! ואיך שהם אומרים לי 'תעל' יוצאים ארבעה מחבלים עם רובי קלצ'ניקוב, דולקים אחריי ויורים עליי ירי אוטומטי"

תם זמן המשא ומתן

בשלב כלשהו הכריז המחבל כי תם זמן המשא ומתן. "אני עומד מול דלת הממ"ד", מספר מיקי, "והוא עומד מולי מחזיק מטול אר-פי-ג'י". המחבל ספר את השניות לאחור באכזריות, ומיקי עצר את ספירתו שניות אחדות לפני הסוף, הכריז שהוא נכנע ויצא. המחבל ביקש ממיקי שיצא בידיים למעלה, ומיקי הראה סימנים שהוא מתארגן לזנוח את אקדחו, אך רגע לפני שעשה זאת ביקש מהמחבל לקיים את הבטחתו ולהניח את מטול האר-פי-ג'י על הרצפה. כשהחל המחבל להוריד את המטול הסתער עליו מיקי והרג אותו, סיים את הקרב רב השעות ורב הגבורה, ובמו ידיו הציל את חיי משפחתו ואת חייו שלו. בסך הכול חיסל מיקי 14 מחבלים.

לא בלי בתו

גבורתו של שמעון פורטל

"הקרב של החיים שלי", מגדיר סנ"צ שמעון פורטל, קצין מודיעין של מחוז דרום במשטרת ישראל ולשעבר מפקד תחנת אשדוד, את אותן שעות בשבת שמחת תורה שבהן יצא להילחם על חייה של בתו.

למוד קרבות קיבל פורטל בבוקרה של השבת ידיעות על מה שמתחולל בשדרות. הוא החליט לצאת על דעת עצמו, בלא פקודה רשמית, להילחם בסביבות תחנת המשטרה בשדרות, שהמחבלים ניסו להתקרב אליה ולכבוש אותה.

פורטל תכנן להסתער על המחבלים למרות הירי הכבד, אך ברגע אחד הפר צלצול טלפון את תוכניותיו. על הקו הייתה בתו נטע, שמתגוררת בכפר עזה, והיא סיפרה לו שמחבלים עומדים על סף דלתה, שיש חילופי אש קשים וזעקות של בהלה ופחד. היא שלחה לו את המיקום שלה, ופורטל וידא שהיא במרחב מוגן. הוא הבין שהמלחמה עכשיו הופכת אישית, מלחמה על חייה של בתו, והתכונן לצאת אליה. אחרי שניות אחדות קיבל ממנה הודעה: "אבא, ירו בי, הצילו". פורטל, חמוש באקדח בלבד, הבין שרק הוא יכול להציל את הבת שלו. הוא ענה לה: "בא", ועלה לאוטו.

בלי דיחוי הוא שם את פעמיו במהירות אדירה לעבר כפר עזה הנצור, והמחבלים הפרוסים על כביש 232 ירו ברכבו ופגעו בו, אך הוא לא עצר: "נסעתי בטירוף לעבר הקיבוץ", הוא מספר. "ירו עליי צרורות, ירו לי ברכב, ואני ממשיך".

בתחנת הדלק שעל יד כפר עזה ראה פורטל את קצין המשטרה בוריס ברדין, שעובד תחתיו, ונשלח עוד קודם לכן לסייע בכפר, באמצע קרב עם מחבל. המחבל פגע בבוריס, ופורטל חילץ אותו ונסע אחורה במהירות.

פורטל המשיך בדהרה לעבר הדירה של בתו בכפר עזה. הוא דיבר בטלפון עם ליאור, אימה, וניסה להרגיע אותה. תוך כדי נסיעה על כביש הביטחון היישובי ראה פורטל שני מחבלים בלבוש אזרחי. "הם עישנו סיגריה במין רוגע כזה ואמרו לי: תעל! ואיך שהם אומרים לי 'תעל' יוצאים ארבעה מחבלים עם רובי קלצ'ניקוב, דולקים אחריי ויורים עליי ירי אוטומטי". אך פורטל הדרוך והמוכן ירה לעברם, העביר להילוך אחורי ונסע בטירוף לאחור כדי לחמוק מהם ולהימלט. הסיפור, שנשמע עד כה לקוח מסרט של המערב הפרוע, היה די פשוט עד עכשיו, ומעתה הכול עומד להסתבך אף יותר.

בזמן שפורטל נלחם במחבלים כדי להגיע אל בתו היא ובן זוגה סנטיאגו כבר שמעו את המחבלים בתוך הבית. "הם הבינו שאנחנו בממ"ד", מספרת נטע, "לכן בהתחלה הם ניסו לפתוח את הדלת". בן זוגה נלחם ולא אפשר להם לפתוח את הדלת. בשלב הזה הגיע פורטל לסביבות ביתה של נטע. הוא חלף על פני גופות מוטלות על הרצפה, בתים שרופים ותופת. הוא צעק: "נטע", ואז גילה שלושה ילדים מבועתים מביטים בו במבט מלא אימה. הוא קרא להם לעלות לרכבו וחילץ אותם וזוג נוסף שיוצא מאחד הבתים, פינה אותם למקום בטוח וחזר לדירתה של בתו.

תוך כדי מאבק זרקו המחבלים רימון לעבר נטע ובן זוגה. נטע פתחה את חלון הממ"ד וראתה 10–15 מחבלים נשענים על רכב, מעשנים סיגרים וצוחקים. סנטיאגו הבין שנזרק רימון ודחף אותה מהחלון כדי שתינצל. נטע נפלה ונחבלה. הם הספיקו עוד לעמוד אחרי הנפילה, אך כדורים נורו עליהם, וחמישה אף פגעו בהם, בעיקר ברגליים. הם ניסו להיכנס לאחד הבתים, אך מהלחץ לא הצליחו, כי הידית נשברה, והם מצאו פינה להסתתר בה.

כמעט שלוש שעות נמשך הקרב, ולבסוף מצא פורטל את בתו, הרים אותה בזרועותיו וחילץ אותה אל מקום מבטחים. "יש לי אבא גיבור שלא ויתר עליי", היא אומרת בהתרגשות, ופורטל יודע שהכול היה שווה את הרגע הזה.