בתחילה ננעלו הסניפים על סוגר ובריח, והאבל הלאומי חלחל גם לליבה של תנועת בני עקיבא. החברים והבוגרים ניצלו את זמנם הפנוי להקמת מוקדי סיוע למפונים ולחיילים, ובהנהגת התנועה התעוררו הלבטים אם לקיים כסדרו את חודש הארגון. רק דבר אחד היה ברור. אם אכן יתקיימו פעילויות החודש, ובראשן שבת הארגון, שנקבעה לפרשת ויצא, הן יוקדשו כולן לעשייה משמעותית למען עם ישראל.
"ההתלבטות אם לקיים את החודש הייתה קשה", מספרת תחיה ברוך, ראש אגף הגשמה בתנועה. "גם ברמה הטכנית, האם אנחנו בכלל יכולים לתפעל חודש כזה? וגם מורלית לא ידענו איך זה יתקבל. מה שהכריע אותנו היה האווירה החינוכית. הבנו שחודש ארגון הוא הפלטפורמה, לא המטרה. זו מסגרת חינוכית שהחניכים מגשימים בה את ערכי התנועה, שמאפשרת להם לתת הרבה למען העם. בשנים אחרות היינו צריכים לחשוב על נושאים לעסוק בהם ודרכים לתרום לקהילה, כאן קיבלנו אותם במתנה. צריך רק לצאת ולהגיד 'הננו'".
תחיה ברוך: "שינינו את המסורות הקיימות בהתאם למצב. את הלילה הלבן הפכנו לכחול-לבן, וכל סניף עסק בו בתרומה לקהילה. חלק בחרו להקדיש אותו לאריזת מוצרים לשבת למשפחות המגויסים, ויש שבחרו לתלות בו שלטי חיזוק ברחבי השכונה, ויש גם מי שהקדישו את הלילה ללימוד תורה. במקום צביעת קירות רגילה קם בכל סניף 'קיר הנצח', ובו תפילה לשלום המדינה, שמוקדש לגבורת הלוחמים"
וכך היה. במהלך החודש, שעמד בסימן 'הננו – למען עם הנצח', התמקדה הפעילות בעשייה למען החברה, ובייחוד לנפגעי המלחמה. הסניפים שהפעילות מתקיימת בהם כסדרה סייעו להקים 17 סניפים חדשים במלונות לחניכים ולמדריכים שפונו מבתיהם, וגם לארח את הסניפים שפוזרו ברחבי הארץ. בינתיים החליפו המשימות הלאומיות את הפעולות המיוחדות ואת החזרות לקראת ההופעות, וכבכל שנה נשאר שיא הפעילות לשבת זו.
"מלבד כל העשייה בחודש חשבנו איך תיראה שבת ארגון", ממשיכה תחיה. "שינינו את המסורות הקיימות בהתאם למצב. את הלילה הלבן הפכנו לכחול-לבן, וכל סניף עסק בו בתרומה לקהילה. חלק בחרו להקדיש אותו לאריזת מוצרים לשבת למשפחות המגויסים, ויש שבחרו לתלות בו שלטי חיזוק ברחבי השכונה, ויש גם מי שהקדישו את הלילה ללימוד תורה.
"במקום צביעת קירות רגילה קם בכל סניף 'קיר הנצח', ובו תפילה לשלום המדינה, שמוקדש לגבורת הלוחמים. מפקדי העלאת השבטים יתחילו באותו זמן בנוסח של תפילה מיוחדת להצלחת החיילים, לשלום המדינה ולהחזרת החטופים, ויוקרן סרטון על משמעות עם הנצח. יש פה ושם תוספות שכל סניף בחר לעשות, אבל התוכנית ברורה ומותאמת לימי הלחימה".
תחיה ברוך: "זה היה חודש אחר לגמרי. היינו צריכים לעשות הרבה התאמות, לראות אילו סניפים יכולים לקיים פעילות ומה עושים עם מי שצריכים להיות בקפסולות או לפעול במקלט. יש גם מי שהיו באזור העוטף בשמחת תורה, והחוויה הרגשית שלהם אחרת, וצריך לטפל גם בהם. אבל גם הם ושאר הסניפים המפונים הראו רצון חזק לנקוט דרך של 'הננו למען העם הנצח', וברוח הזו הלכנו"
איך הייתה החוויה של החודש מבחינתך?
"זה היה חודש אחר לגמרי. היינו צריכים לעשות הרבה התאמות, לראות אילו סניפים יכולים לקיים פעילות ומה עושים עם מי שצריכים להיות בקפסולות או לפעול במקלט. יש גם מי שהיו באזור העוטף בשמחת תורה, והחוויה הרגשית שלהם אחרת, וצריך לטפל גם בהם. אבל גם הם ושאר הסניפים המפונים הראו רצון חזק לנקוט דרך של 'הננו למען העם הנצח', וברוח הזו הלכנו".
לסניף רמת אביב, שמובילה ביד רמה הקומונרית מורשה בן זכאי, נדרשו כמה ימים להתנער מהבהלה שאחזה בו בימים הראשונים למלחמה ולצאת לפעילות. לקראת השבת עזרו חבריו לסניף מפונה לקום על רגליו ולקיים את חודש ארגון בין קירות המלון בתל אביב.
"אימצנו סניף מפונה משדרות. הבנו מהם שהם די מיואשים מהמצב, ולרוב ברחו לדברים אחרים. הם לא היו בראש של חודש ארגון בכלל. אז פתחנו איתם קבוצות, יצרנו איתם קשר והזמנו אותם לחוות שוב את החוויה של בני עקיבא.
"לאחרונה שבט מעלות ערך אצלם הפנינג, אבל הסניף המפונה היה שותף מלא בארגון שלו. היה לנו חשוב שהם יהיו שותפים לעשייה, שזה יחזיר אותם לאווירת החודש ושיראו שלא שכחנו אותם. המטרה שלנו היא רק ללוות אותם בהקמת הסניף הזמני שלהם במלון, ושבסופו של דבר יהיו להם כוחות לתפעל הכול בעצמם. בעזרת ה' את השבת הם כבר יערכו בכוחות עצמם".
מורשה בן זכאי: "אימצנו סניף מפונה משדרות. הבנו מהם שהם די מיואשים מהמצב, ולרוב ברחו לדברים אחרים. הם לא היו בראש של חודש ארגון בכלל. אז פתחנו איתם קבוצות, יצרנו איתם קשר והזמנו אותם לחוות שוב את החוויה של בני עקיבא"
איך את חווית את החודש?
"ברגשות די מעורבים", היא מספרת, "הרבה חששות, אבל הם היו מתגברים אם לא הייתי בעשייה. בהתחלה די נבהלנו מההחלטה לקיים את החודש. לקח לנו זמן להבין איך אנחנו מתכנסים לפעילות כשיש משפחות של הרוגים וחטופים, והבהרתי מהר מאוד לחניכים שזה יהיה חודש ארגון שונה מאוד ממה שהם מכירים.
"עם הימים שעברו גילינו איך אנחנו פועלים ברגישות ובהתאמה למלחמה, אבל לא הופכים את החודש ליום זיכרון אחד ארוך. כל שבט קיבל עליו משימה אחרת של 'הננו למען העם', והבנו שהנתינה לאחרים עוזרת מאוד להרים את הרוח. עכשיו אני יודעת שאילו לא היה החודש הזה, לא היינו עושים את כל הפעילות שעשינו, והיינו מחוברים לעם הרבה פחות".
מה את מרגישה לקראת השבת הקרובה?
"אני עצמי מאוד מתרגשת", משיבה מורשה, "לוח הזמנים של השבת הקרובה די דומה ללו"ז של שבת ארגון רגילה. צביעת קירות, לילה לבן, שליחים, ארוחות ודגלנות. אבל המהות השתנתה לגמרי. הכול מוקדש למציאות של המלחמה. השירים בדגלנות יהיו על המצב, והדגלנים יכתבו מילים כמו 'נצח' ו'עם ישראל חי'. ישולב גם שיר שכתב עמיחי ונינו, חייל מגלן שנהרג, ומשפחתו הלחינה. מצד שני יש המון חוסר ודאות, ואני מקווה ששום דבר לא יתפקשש".
גם להבה שטרן, קומונרית סניף בית שאן, מספרת על ההחלטה לקיים את חודש הארגון: "בהסתכלות ראשונית זה נראה לא הכי קשור. בסוף הבנתי שכמו שחברים שלנו נלחמים בצבא, אנחנו נלחמים בעורף. גם אם זה לא הכי נוח, זה צורך השעה. זה דרש מאיתנו לשנות את התפיסה ולהיכנס למקום של עשייה וחיבור למה שקורה בארץ. אנחנו לא בנתק, זה בתוכנו.
"השבת אנחנו מארחים את סניף קריית שמונה. הם פוזרו בכל הארץ, אז לא הייתה להם אפשרות לקיים את חודש הארגון או להקים סניף זמני. רצינו לארח אותם ולתת להם הזדמנות לטעום קצת מחוויית חודש ארגון".
איך את מדמיינת את השבת הקרובה?
"אני רוצה להאמין שהשבת תרים את הרוח גם לנו וגם להם", היא מקווה, "ושתהיה מאוד משמעותית".
