זה שנים מספר שבחדרי הערכות המצב הצבאיים אומרים שמלחמה בצפון היא ממש לא עניין של אם אלא שאלה של מתי. ארסנל הטילים של חיזבאללה אינו מותיר ספק: מתישהו זה יקרה. בשנים האחרונות תקף צה"ל פעם אחר פעם בעומק סוריה, משמיד ציוד מתקדם שיועד לחיזבאללה, אך בפועל אפשר בלית ברירה ללוחמי האויב להתבסס ממש על הגבול. אנשי חיזבאללה מסיירים צמוד לגדר ללא מורא, מקימים אוהלים בשטחה הריבוני של ישראל, מתצפתים על חיילי צה"ל ומתגרים בהם. המלחמה שהחל חמאס מגבירה את סכנת ההתפרצות בצפון, אבל זו גם הזדמנות לתגובה על ההתגרות הגוברת של חיזבאללה והבהרה כי מה שהיה בדרום יכול להתרחש גם ביישובי הצפון. את האיום הזה חייבים להסיר אחת ולתמיד.
ראשי הרשויות בצפון מצהירים כי לא יקראו לתושבים לשוב כל עוד לא ישתנה המצב בשטח. ראש מועצת מטולה דוד אזולאי כתב השבוע בפוסט: "מאז 7 באוקטובר בכל בוקר אני מקדיש כמה דקות למחשבה מה היה קורה לנו אילו אותו הבוקר היה נפתח כאן על קו הגדר הצפונית, ולא מצליח לעכל או לחשוב אפילו איפה היינו נמצאים היום אם בכלל היינו בין החיים.
דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה: "מאז 7 באוקטובר בכל בוקר אני מקדיש כמה דקות למחשבה מה היה קורה לנו אילו אותו הבוקר היה נפתח כאן על קו הגדר הצפונית, ולא מצליח לעכל או לחשוב אפילו איפה היינו נמצאים היום אם בכלל היינו בין החיים. כל מנהיגי היישובים בגבול הלבנון – ללא יוצא מן הכלל – תומכים שאין חזרה ליישובינו ללא הסרת האיום בצפון והכרעת חיזבאללה, אם במהלך מדיני או צבאי"
"בוקר השבת הארורה הזו הוא אבן בוחן משמעותית למדיניות מדינת ישראל והממשלה בשמירה על ביטחונם של תושבי הצפון והדרום… לצערי הרב אנו הופכים לקורבנות עתידיים של ׳מדיניות ההכלה׳, אמירה שאני באופן אישי שמעתי מהמדינאים שלנו ובטח שמכל מפקדי צה"ל בגזרה. בשלושים ושש הימים האחרונים אנו, מנהיגי הרשויות והתושבים, עומדים בגבורה ונמצאים בהמתנה דרוכה ומאפשרים לצה"ל לפעול בדרום ובצפון. ככל שהימים חולפים אני חש כי מדינת ישראל והנהגתה פחות ופחות מתייחסת לצפון והתחושה היא כאילו נשכחנו מאחור, המלחמה בדרום תסתיים ואנו נחזור לבתינו למצב של טרום 7.10".
לדברי אזולאי, "כל מנהיגי היישובים בגבול הלבנון – ללא יוצא מן הכלל – תומכים שאין חזרה ליישובינו ללא הסרת האיום בצפון והכרעת חיזבאללה, אם במהלך מדיני או צבאי".
ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן נולד בעיר ומכהן בה בחמש השנים האחרונות. גם הוא מסכים עם דבריו של אזולאי: "חד-משמעית, אנחנו תמימי דעים ומגובשים בנוגע להחלטה הזו. אנחנו ערים למציאות החדשה אחרי 7 באוקטובר, הבנו מה עלול לקרות אם יסתערו על הגדר. ראינו מה עשו 1,500 מחבלי חמאס, אבל עם כל הכבוד לחמאס, כוח רדואן מיומן יותר באיכות ובכמות, ותרחיש כזה בצפון יכול להתרחש ולהסתיים הרבה יותר גרוע כל עוד הם יושבים על הגדר".
אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה: "שיימשך כמה זמן שרק דרוש. ניתן את כל הכוח לרשויות הביטחון, אנחנו רוצים לחזור כדי לפתח את הצפון ואת קריית שמונה, יש לנו תוכניות גדולות כאן, ואנחנו שואפים להגדיל את הגליל בעוד עשרות אלפים. אבל כדי לאייש את הגליל צריך קודם כול לספק ביטחון, ואם רוצים שנהיה כאן, אנשים צריכים לקבל יותר ביטחון"
מה הפתרון לדעתך?
"לחסל את כל מי שמאיים עלינו, אולי בהתקפה מראש או בדרך אחרת. אני לא קובע מדיניות, אני סומך על גורמי הביטחון. הם צריכים להביא את הפתרונות איך להרחיק אותם מהגדר".
לכאורה מציאות כזו מחייבת התקפה של ממש בלבנון ואולי כניסה קרקעית עמוקה כדי לכבוש את השטח ולהרחיק את האויב. זה עלול להימשך הרבה מאד זמן.
"שיימשך כמה זמן שרק דרוש", אומר שטרן. "ניתן את כל הכוח לרשויות הביטחון, אנחנו רוצים לחזור כדי לפתח את הצפון ואת קריית שמונה, יש לנו תוכניות גדולות כאן, ואנחנו שואפים להגדיל את הגליל בעוד עשרות אלפים. אבל כדי לאייש את הגליל צריך קודם כול לספק ביטחון, ואם רוצים שנהיה כאן, אנשים צריכים לקבל יותר ביטחון, אחרת הם יהיו במרכז".
אתה שומע את זה גם מתושבים?
"התושבים שלי, 21,000 איש, מפוזרים ב-187 מלונות. קשה להגיע לכולם, כמובן. אני משתדל להסתובב, חילקנו את הארץ למחוזות, ויש מנהל אזור בכל מקום, יש צוותי חינוך, רווחה וקהילה שפועלים, ואנחנו משתדלים לתת את כל השירותים בנסיבות האלה. אני פוגש את האנשים שבמלונות, אני בא לחזק ויוצא מחוזק. הם איתנים.
"ידענו ימים קשים בעבר, ואנחנו יודעים כעת לתת את הרוח הגבית לכוחות הביטחון, אבל אנחנו חייבים לדעת שאנחנו חוזרים למקום שכוח רדואן לא יושב בו על הגדר, כי אף אחד לא יחזור כל עוד הם על הגדר".
בן-גוריון: "נהר הליטני, או כמו שהערביים קוראים לו נהר קסימיה, הוא הקו המבדיל בים שני חלקי הארץ. מדרום הנהר – הטבע של הארץ וצפיפות ישובה יותר קרובות לאלה של הגליל, מצפון הנהר – לאלה של הלבנון. עכו וצור הן ערי-החוף הטבעיות של 'פנים הארץ', זהו הגליל התחתון והעליון… צידון, להיפך, קשורה יותר בחבל הלבנון, והרי היא נמצאת כבר מחוץ לגבולי ארצנו. גבול צפון של ארץ ישראל צריך איפוא להיות הנהר קסימיה"
מבצע ליטני
לבנון כמובן שונה מעזה. בשונה מהרצועה לבנון אינה כלואה בתוך מדינת ישראל, ויכולת עצירת האמל"ח שזורם לארגוני הטרור מוגבלת ביותר. שתי מלחמות כבר ידעה ישראל בלבנון, וביניהן תקופה ארוכה של שהייה ברצועת הביטחון, הפתרון לאיום על ערי הגבול בצפון שמצאה ממשלת ישראל לאחר מלחמת לבנון הראשונה. 500 חיילים הרוגים ב-15 שנים לערך הסתיימו בהתקפלות בהובלת אהוד ברק בשנת 2000 בלחץ התקשורת וארגון ארבע אימהות. היום, לאחר שמנינו 1,200 הרוגים ביום, ובהם כ-300 חיילים, המספר הזה מקבל פרופורציה אחרת.
נהר הליטני הוא הנהר הגדול בלבנון. לא הרחק מצפון לקו קריית שמונה אפיק הנחל, הזורם מצפון, שובר מערבה עד לים התיכון. באופן טבעי ראו בו רבים מימי קדם ועד ימינו את גבולה הטבעי הצפוני של ארץ ישראל, וארץ הלבנון מוזכרת כשטחה של ארץ ישראל כבר במקרא בספר דברים ובספר יהושע: "מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החיתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם". במשנה מתואר הנהר הצפוני כגבול עולי מצרים לעניין המצוות התלויות בארץ.
בעת החדשה נעשה העניין רלוונטי ומעשי כאשר דנו המעצמות בחלוקת האזור ביניהן בימי מלחמת העולם הראשונה. לבסוף נקבע לאחר המלחמה הגבול המלאכותי הקיים היום, שהאזור שמצפון לו נותר בידי המנדט הצרפתי. גבול זה אינו משקף את תוואי השטח אלא בעיקר את מצב סיום הלחימה, מותיר בידי המנדט הבריטי אצבע צרה וגבול ארוך באזור הררי קשה להגנה. אגב, לפי התוכנית המקורית לא הייתה צריכה אצבע הגליל, הכוללת היום את קריית שמונה ועמק החולה, להיכלל בשטח המנדט הבריטי. מטולה ושאר המושבות הזעירות שהוקמו בשטח הן שחרצו את גורל האצבע ואת שייכותה לאחר שנים למדינת ישראל, עוד הוכחה לנכונות תאוריית המחרשה שקובעת גבולות טוב יותר מעמדה צבאית.
כבר בשנת תר"ף כתב בן-גוריון כך בנוגע לגבולות הארץ הצפוניים: "הגבול המיועד או האידיאלי הוא רחב יותר מדי, וההיסטורי הוא צר יותר מדי, ואינו הולם את תנאי המציאות בימינו. קנה-המדה היחיד, שאנו יכולים לשים לנו לקו – הוא טבע הארץ וישובה… נהר הליטני, או כמו שהערביים קוראים לו נהר קסימיה, הוא הקו המבדיל בים שני חלקי הארץ. מדרום הנהר – הטבע של הארץ וצפיפות ישובה יותר קרובות לאלה של הגליל, מצפון הנהר – לאלה של הלבנון. עכו וצור הן ערי-החוף הטבעיות של 'פנים הארץ', זהו הגליל התחתון והעליון… צידון, להיפך, קשורה יותר בחבל הלבנון, והרי היא נמצאת כבר מחוץ לגבולי ארצנו. גבול צפון של ארץ ישראל צריך איפוא להיות הנהר קסימיה".
בממשלה ובצבא מבטיחים פתרונות אך לא מפרטים. היחיד שהתבטא עד כה מפורשות בנוגע להרחקת חיזבאללה לפחות עד לליטני הוא יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן, שכתב השבוע כך: "אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו מעיפים את כל מחבלי חיזבאללה מעבר לליטני, בלי זה אין ביטחון ובלי זה אסור לסיים את המלחמה".
פעם אחת זה כבר קרה. בשנת 1978, במבצע שרבים נוטים שלא לזכור, המכונה מבצע ליטני, התבססו כוחות צה"ל בקו הנהר לאחר סדרת פיגועים שמספר ההרוגים שבהם מחוויר לעומת מה שחווינו באירועי השבת השחורה. שלושה חודשים החזיקו כוחות צה"ל בקו החדש עד שנסוגו לקו הגבול הבין-לאומי.
במלחמת לבנון השנייה תוכננה התקדמות עד הליטני, אך לבסוף נעצרו כוחות צה"ל הרחק דרומה. מאז המלחמה ההיא שיקם חיזבאללה את כוחו והעצים את ארסנל הטילים שלו עשרת מונים. לאחר שהתברר כי רצועת ביטחון שאינה מגיעה עד הליטני היא אתגר מורכב ופלישה קצרת טווח דוגמת לבנון השנייה גם היא פתרון לא-מוצלח, אולי בשלה העת והגיעה ההזדמנות, אם כבר נכפית עלינו מלחמה בצפון שאין ספק תגבה מחירים, לחשוב על האפשרות להתייצב אחת ולתמיד על גבולה הטבעי של ארץ ישראל בנהר הליטני ולקיים את הכתוב בספר דברים "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם".
