הרב ראובן ששון
זמן מלחמה הוא זמן של מסירות נפש. מסירות הנפש על קדושת ה' היא דבר המוטבע בעם ישראל, ובעת הזאת אנו רואים גבורה עצומה של חיילים למסור עצמם למען עם ישראל. בספרים מבואר שהנכונות למסור את הנפש היא עניין עמוק במהות עם ישראל, והיא פועלת פעולה עצומה על האומה כולה. ראוי להתבונן מעט בעניין זה.
הרגע העמוק ביותר במהלך היום הוא רגע קריאת שמע, קבלת עול מלכות שמיים באומרנו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד". וברגע השיא, באומרנו שה' אחד, שאין עוד מלבדו, צריך האדם לכוון למסור את נפשו על אחדות ה'. דבר זה מלמד שיש קשר עמוק בין העובדה שאין עוד מלבדו יתברך ובין מסירות הנפש. כדי להבין זאת יש להתבונן במסירות הנפש.
לכאורה יש לשאול על מסירות נפש, הלא אין דבר יותר יקר מהחיים, אז כיצד אפשר לוותר עליהם לטובת דבר אחר? התשובה טמונה בהבנת מהות החיים: החיים האישיים שלנו הם שביב וניצוץ מחיים גדולים יותר, הנשמה שלנו היא חלק א-לוה ממעל, ניצוץ מאור ה'. מכאן יובן שמסירות נפש אינה ביטול ואובדן של האדם, אלא חזרה והתכללות שלו במקור שממנו הוא בא, בה' יתברך. כל אדם מישראל הוא שביב וניצוץ מאור ה', ומסירות הנפש היא תנועת ההתבטלות וההתכללות של השביב במקור שממנו בא, התמזגות של ה'חלק' ב'כול'. זוהי חזרה של הנשמה אל צור מחצבתה והתכללות שלמה בה. על כן יובן שמסירות נפש אינה אובדן החיים וביטולם אלא תגבורת של חיים, כי אין להשוות כלל את חיי היחיד לעוצמת החיים האין-סופיים שבמקור הא-לוהי.
לאור זאת נבין את הקשר בין מסירות נפש לקריאת שמע: בשעה שאנו אומרים ה' אחד, שאין עוד מלבדו, אנו אומרים שאין דבר חוץ ממנו, והכול נכלל באורו יתברך. אך הלא אני עומד נפרד ממנו, אז כיצד אין עוד מלבדו? על כן באה תנועת מסירות הנפש, שבה אני למעשה אומר שאינני נפרד ממנו, אני חלק ממנו, חוזר ונכלל בו. חיי אינם מחוץ לשירה הא-לוהית האדירה, מחוץ לגילוי ה' ולהופעתו בעולם.
כיוצא בדבר, מסירות הנפש של חיילי ישראל למען עם ישראל היא סוד התמזגות האדם במקור שממנו בא. סוד העניין הוא שכל אחד ישראל הוא שביב וניצוץ מהשלהבת הגדולה, הנשמה הכללית של עם ישראל, שהיא אור השכינה, כנסת ישראל, שורש נשמות ישראל. כמו תאים בגוף כללי וגדול. במובן זה מסירות הנפש של היחיד למען עם ישראל היא תנועת התבטלות של הפרט במקור שממנו בא, של הנשמה הפרטית בשורש הכללי שממנו נחצבה. מסירות הנפש היא התנועה העמוקה ביותר הבאה מתוך הרגשת עצמו כתא ושביב בגוף גדול, ובגללה הוא חש בכל עומק ישותו רצון למסור את חייו הפרטיים למען הדבר הגדול, שהוא עם ישראל.
על כן רגעי מסירות הנפש מרוממים את האדם אל סוד פנימיותו, לחוש שביב מהשכינה, וממילא כל גלי האור הרבים של השכינה הומים וגואים ומתגלים באדם, והוא מתמלא עוצמות חיים אדירות שאין להן משל ודוגמה מרגש וממחשבה שמקורם בחיים הפרטיים.
כשחייל רץ בשדה הקרב הוא מבטל את ישותו הפרטית במקור שממנו בא, באור השכינה, כמו טיפה המתמזגת בים. ביטול זה מרומם אותו ממדרגת יחיד אל המדרגה העליונה של עם ישראל. לכן אור השכינה מתעצם בו ומסייע לו במלחמה, מרומם אותו על במותי ארץ ונוסך בו רוח גבורה אדירה, שמירה א-לוהית עליונה המסייעת לו במלחמה, שהיא מלחמת ה'.
אומנם בוודאי אנו חפצי חיים, כי יש ערך עצום לחיינו בעולם, כדי לקדש את השם ולהאיר אורו וטובו לכול. "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה". במובן זה הנכונות למסור את הנפש לה' יתברך נוגעת לא רק ברגע המיתה אלא נועדה לצקת את התוכן הנצחי והמשמעות הא-לוהית לכל חיינו.
עצם הקיום של עם ישראל נועד כדי לגלות שם ה' בעולם, כדי להאיר את העולם בקדושתו יתברך וללמד את העולם את דרכי ה' – מוסר וצדק, יושר ואמת. זוהי הסיבה העמוקה לכינון האומה ובניין הארץ – כדי לייסד מקום שיהיה מגדלור של אור וקודש לעולם כולו. זו סיבת חזרתנו אל הארץ, וזהו שורש מלחמתנו עליה. לפעמים אנו עלולים לשכוח זאת ולהזניח נקודה שורשית זו. והמעורר העצום ביותר שמחזיר אותו אל הייעוד הנצחי שלנו הוא רגעי מסירות הנפש, שמתפרצים בכל עוז, בפרט ברגעי מלחמה.
רגעי מלחמה מעוררים שוב את שורש החיים, וממילא מרוממים ומחזירים אותנו למי שאנו באמת, מחזירים את העם כולו אל בריאותו הנשמתית, מחברים אותנו למעיינות הקודש של נשמתנו הא-לוהית. המלחמה, שכל כולה מעמד של מסירות נפש, מרוממת את האומה לשיאי קודש עצומים ומחזירה אותה אל הדרה ויופייה, אל שליחותה וייעודה, ומזרימה חיים ערכיים עמוקים בכל בני האומה היקרה.
במיוחד אותם גיבורים אדירים, קדושי עליון, שמסרו נפשם בפועל במלחמה, פועלים רבות על האומה כולה. הם התמזגו לחלוטין באור השכינה, בנשמה הכללית של האומה. לכן "אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם" (בבא בתרא י ע"ב). ברייה היא ישות פרטית, והרוגי מלכות אינם פרטים, אלא העם כולו מאיר בהם, פעימות הלב של האומה כולה, הם-הם פעימות הלב שלה, התעלו ממדרגת יחידים להיות צרורים בצרור החיים. 'צרור' הוא הכוח המחבר את כולם יחדיו, זוהי השכינה, "צרורא דלעילא דביה חיי כולא".
פעולת גיבורים אלו אדירה עד מאוד בשורש הנשמות. הם מעוררים את העם כולו ומחברים אותו בכל עוז אל נשמתו וייעודו, צוררים בצרור החיים את כל העם ומחזירים אותו אל הודו והדרו, גבורתו וקדושתו. זכותם תגן על כל ישראל, ובזכותם ישמור ה' על כל חיילינו וכל ישראל ויעטרנו בעטרת ניצחון וכתר ישועה במהרה. שנזכה כולנו לקדש את השם בחיים טובים וארוכים ולראות במהרה בגאולה השלמה, אמן ואמן!
