נתחיל בדברים הברורים יותר: מה הדין כאשר חייל הולך לביתו לפני השבת אך יודע שעתיד לחזור בשבת? במקרה זה החזרה בוודאי מותרת, שהרי היא לצורך מבצעי, אולם השאלה היא אם מותר להכניס עצמו למצב שכזה.
הגמרא בשבת (יט ע"א) דנה באדם הנוסע בספינה לפני שבת, ועל ידי זה עשוי להגיע למצב שבו הספינה עדיין תהיה בדרכה בשבת. הגמרא אומרת שמותר להיכנס לספינה רק אם נכנס אליה שלושה ימים קודם השבת או לצורך מצווה. הראשונים נחלקו בטעם האיסור, ונראה רק את שיטתו של בעל המאור. הוא סבור שמדובר במצב שבו יימצא בשבת עצמה במצב של פיקוח נפש ויצטרך לחלל את השבת, ולכן אסור לו להפליג בתוך שלושה ימים לשבת.
מדברי בעל המאור עולה חידוש גדול. מדבריו אפשר להסיק שאם האדם יוצא לדרך בשלב מוקדם יותר, כלומר לפני שלושה ימים הסמוכים לשבת, יכול להפליג אף שיצטרך לחלל שבת בגלל פיקוח נפש. פרט לכך אפילו בתוך שלושה ימים לשבת יכול לצאת אם הדבר הוא לצורך מצווה (ועיינו בשו"ע רמ"ח, ד, שהביא את דברי בעל המאור, ובדברי הרמ"א והמ"ב שם).
לפי זה, כיוון שבזמן מלחמה השהות עם האישה ועם הילדים חשובה ומחזקת ואפשר לראות בה צורך מצווה, אם חייל נמצא בבית בשבת, אלא שצריך לנסוע לבסיס בשבת עצמה, הדבר מותר (וכך הורה הגרשז"א).
אומנם אם השבת לקראת סיומה, ויכול לחכות מעט, ודאי שיעדיף זאת. כמו כן יש לנהוג בהתאם להנחיית הרבנות הצבאית. לעיתים הרבנות איננה רוצה חזרה שכזו, כיוון שבמקרה זה יש גם יציאה של חייל אחר במהלך השבת, ומסיבות נוספות. כמו כן ההיתר אמור כעת, בזמן מלחמה. בזמנים של שגרה לא מחליפים משמרות במהלך השבת.
אם מדובר על יציאה בשבת מהבסיס הביתה, הדבר מורכב יותר, שהרי כאן החייל נוסע בשביל להיות בבית ולא בשביל פעילות מבצעית. בתחילת המלחמה הייתה מציאות שבה לא הייתה ברירה והיה צורך ביציאות קצרות, כולל בשבת, ולכן התירו לנסוע הביתה בשבת עצמה. כיום הדבר מורכב יותר, ובדרך כלל משתדלים שלא לצאת לחופשה בשבת עצמה.
בדרך כלל אני נוסע לבד במכונית שלי. הפעם היה איתי רב מטינק שבניו ג'רזי, הרב ארי זץ מקהילת בני ישורון. הוא שמע את השיחה ואמר לי: "אנחנו נממן את זה"
האם נשות הלוחמים יכולות לנסוע בשבת כדי לבקר את בעליהן?
ביום חמישי בלילה שבתי מביקור אצל חיילים ומניחום אבלים. הטלפון צלצל, ונשאלתי שאלה הלכתית של חיילים הנלחמים בעזה. הם מקבלים חופשה קצרה להתאוששות, כעשרים שעות. החופשה בכפר נופש של הצבא באשקלון. החיילים אמרו שיגיעו רק כשעה או שעתיים לפני שבת לכפר הנופש, ובאמצע השבת יצטרכו לחזור לבסיס.
חשבתי שזו השאלה, ועניתי להם שזה בסדר, הם צריכים את ההתאוששות, הם ממש בהפוגת לחימה בעזה, ולכן מותר להם לצאת אף שיצטרכו לנסוע בחזרה בשבת.
החיילים ענו לי: "את זה אנחנו יודעים. יש לנו שאלה אחרת: האם מותר לנשים שלנו לבוא לבקר אותנו בידיעה שבדרך חזרה הביתה הן יצטרכו לנסוע בשבת?" אמרתי להם שאין אפשרות כזו. התאוששות של חיילים יכולה להצדיק נסיעה (וגם דבר זה בודקים בכל פעם מחדש), אבל לא חיזוק של הנשים אף שגם החיילים שמחים בכך.
החיילים אמרו לי שלא ראו את הנשים שלהם כמה שבועות, וכעת נכנסים פנימה. איש אינו יודע כמה זמן תימשך הלחימה בעזה. אולי לא יראו אותן הרבה זמן. כמעט כל החיילים בפלוגה נשואים בשנים הראשונות.
מה אפשר לענות על שאלה שכזו? מצד אחד יש הזדהות נפשית מלאה עם החיילים ועם הנשים, והדבר מן הסתם יוסיף כוח לחיילים. מצד שני בדרך כלל קשה להתיר לחלל שבת בגלל סיבה שכזו.
אומנם כשהתשובה שלילית יש לבחון אם יש פתרון אחר, מציאותי. שאלתי אותם: האם יש בית מלון באשקלון שהמשפחות יכולות להיות בו? הם אמרו לי שגם אם יש, דבר זה עולה הרבה כסף, וזה לא פתרון טוב. אמרתי להם: "תבדקו כמה זה עולה ואנסה לחפש מימון".
בדרך כלל אני נוסע לבד במכונית שלי (עם העוזר שלי). הפעם היה איתי רב מטינק שבניו ג'רזי, הרב ארי זץ מקהילת בני ישורון. הוא שמע את השיחה ואמר לי: "אנחנו נממן את זה".
בסופו של דבר היו לנו שיחות עם מנשה, מנהל בית המלון, עד השעה שתיים בלילה. בבוקר חשבתי לעצמי: מה יעשו הילדים במלון? ביקשתי מאנשים מאלון שבות לקנות להם צעצועים. ביקשנו רשימה של גילי הילדים כדי שנוכל לקנות לכל משפחה את הצעצועים המתאימים לה. הוספנו גם דברים מפנקים לנשים וגם ספר (שכתבתי בשנים האחרונות, 'הלכות שבת למשפחה').
ב"ה היו במלון בשבת כ-180 נשים וילדים. בליל שבת אכלו ארוחה משותפת עם החיילים, כ-300 איש יחדיו. נשים כתבו לי שבמקום לא להיות כלל עם הבעלים או אפילו להיות זמן קצר, זכו להיות איתם שעות מרובות, והחיילים עזבו בבוקר מלאי כוחות לקראת המשך הלחימה.
יש לנו חיילים נפלאים, נשים גיבורות ומשפחות מדהימות. יש עזרה הדדית מרשימה בעם ישראל גם מעבר לים. בע"ה שנזכה להצליח בלחימה ולראות את חיילינו בריאים ושלמים בנפש ובגוף.
