"בקרב על החיים של אחרים"

"גם תוך כדי ירי ונ"ט כל הזמן שלא נפסקים, הדבר היחיד שחשבנו עליו זה את מי להציל. חייל פצוע שלקחנו באמבולנס ביקש שניסע מעל 80 קמ"ש. כששאלנו למה הוא ענה שירי של נ"ט מדויק פחות מעל המהירות הזאת. ובכל אותן שעות לא חשבנו לא על ירי נ"ט ולא על פצמ"רים ולא על הצרורות ועל היירוטים ששורקים מסביבנו. המשכנו כשאנחנו יודעים שהקב"ה איתנו ואנחנו חושבים רק על הצלת חיים".

את המילים האלה אומר אבי יודקובסקי, חובש בכיר המתנדב באיחוד הצלה בשלוש השנים האחרונות. הוא רק בן 22, אבל בבוקר אותה שבת שמחת תורה, כשהטלפון שלו צפצף ללא הפוגה מהודעות על פצועים שיש לפנות ועל קרבות קשים המתחוללים בדרומה של המדינה, הוא החליט החלטה גורלית, והיא שינתה את חייהם של רבים. היום, למרות גילו הצעיר, יש לו ניסיון חיים ותובנות של אדם שעבר המון.

"לקחנו לוחם ימ"מ פצוע קשה, ולידו ישב לוחם פצוע. בלי לשאול אותנו הוא קם מהמיטה והושיב את חברו על המיטה. עמד על רגל פגועה ונתן לחברו את המיטה"

"לא עצרנו לחשוב"

הם עושים יחד משמרות כבר כמה שנים. עם עמנואל סקעת, החוליה השלישית שלהם באותה שבת, קפצו על האמבולנס אבי וחברו למשמרת הנהג אבי ג'יאן, מתעלמים מההנחיה להתרחק מאזורי האש, הגיעו לאזורי הקרבות והצילו רבים. על השעות הרבות והמטלטלות שעברו יחד הוא אומר: "מעולם לא דמיינו סיטואציה כזאת, אבל לא עצרנו לרגע לחשוב על זה. היינו עסוקים בהצלת חיים, הרי בשביל זה באנו להתנדב".

בהתנדבות שלהם באיחוד הצלה הם מתמודדים ביום-יום עם מצבים קשים, אבל באותה שבת הגיעו לנקודת קיצון הקצב, הנסיבות ומספר הנפגעים. הצוות מצא את עצמו באמבולנס יחיד בזירות המדממות והקשות ביותר בדרום.

"לרגע לא חשבנו על שאנחנו מסכנים את החיים של עצמנו. רצינו רק להציל חיים", אומר יודקובסקי. למרות ההתמסרות שלהם להצלת החיים סיימו השלושה את משימתם בתחושת החמצה מסוימת. "זה היה הדבר הנכון לעשות, ולא היה אפשר אחרת. בדיעבד אני חושב על עוד כמה פעמים שאחרי שיצאה השבת עצרנו לסיגריה ומתבאס על הזמן הזה, אני מבין שכל רגע הציל חיים.

"היום הזה רודף אותנו", אומר יודקובסקי, "אבל אין מה לעשות. עשינו את הכי טוב שאפשר, ואנחנו מנסים לחשוב אם חס וחלילה יקרה שוב משהו כזה, מה היינו משפרים: היינו מתמהמהים פחות, עם כל כמה שלא התמהמהנו, ובמקום לנסוע על 170 קמ"ש היינו נוסעים על 350 קמ"ש.

"אי אפשר להיות בן אדם נורמלי ושזה לא יעשה לך משהו אפילו שאתה הכי חזק. צריך לדעת לקחת את זה למקום טוב ונכון ושל חיזוק, וברוך ה' כולנו מצליחים לעשות את זה. עשינו מאז ערבים ושבתות ביחד, ושלושתנו נהיינו חברים. אף אחד לא יפריד לעולם".

הם התחברו ממש כמו בצבא, שלוחמים כתף אל כתף נעשים חברים לכל החיים: "סביבנו היה קרב. אנחנו היינו בקרב על החיים של אחרים, לא חשבנו שאנחנו מסכנים את עצמנו. לעולם נהיה חברים".

"רופא של איחוד בדק את שניהם ואמר לי באוזן: תיקחו את הפצוע שאצלכם, יש לו יותר סיכוי לשרוד. זה משפט שאני לא אשכח. בן רגע אתה צריך להחליט מי לחיים"

ובין הבזקי הזיכרון מאותה שבת יש אנשים, מצבים ופצועים שנשארו איתם בלב: "לקחנו לוחם ימ"מ פצוע קשה, ולידו ישב לוחם פצוע. בלי לשאול אותנו הוא קם מהמיטה והושיב את חברו על המיטה. עמד על רגל פגועה ונתן לחברו את המיטה. זה בן אדם שהוא גיבור ברמה הכי גבוהה".

יודקובסקי מספר גם על החלטות בלתי אפשריות שהוחלטו בזמן אמת: "הבאנו באמבולנס פצוע קשה במצב לא יציב, אזרח מהמסיבה שנפגע מרסיס בבטן, למסוק של 669, שהיה בו מקום לפצוע אחד. במקביל אלינו הגיע אמבולנס אחר עם חייל פצוע קשה מאוד, מורדם ומונשם. רופא של איחוד בדק את שניהם ואמר לי באוזן: תיקחו את הפצוע שאצלכם, יש לו יותר סיכוי לשרוד. זה משפט שאני לא אשכח. בן רגע אתה צריך להחליט מי לחיים. אני לא מקנא ברופא שהחליט את ההחלטה, אבל זו הייתה באמת ההחלטה הנכונה. אותו פצוע באמת ניצל בזכות ההגעה המהירה שלו לבית החולים. בסופו של דבר בשביל זה אנחנו פה".

"כולנו, אני, עמנואל ואבי, יודעים שעל בורא עולם לא שואלים שאלות. בסופו של דבר כל מי שנרצח ביום הנורא הזה ומי שניצל, הכול היה מכוון מבורא עולם. הוא זכה ללכת על קידוש השם, ואנחנו צריכים להישאר פה ולהמשיך לעבוד את הקב"ה"

מאז אותה שבת עברו חמישה שבועות, ועם הזמן נצרבות בצוות תובנות רבות. אחת מהן תמיד הייתה שם אך קיבלה חיזוק בלתי נתפס ברגעי האמת הללו. "תמיד האמנו בקב"ה, אבל אחרי דבר כזה אנחנו יודעים שעל אבא לא שואלים שאלות", אומר יודקובסקי על בורא עולם. "כולנו, אני, עמנואל ואבי, יודעים שעל בורא עולם לא שואלים שאלות. בסופו של דבר כל מי שנרצח ביום הנורא הזה ומי שניצל, הכול היה מכוון מבורא עולם. הוא זכה ללכת על קידוש השם, ואנחנו צריכים להישאר פה ולהמשיך לעבוד את הקב"ה".

אבי ואבי ועמנואל מחלקים את זמנם בין משמרות שהם עושים יחד, ירידה לדרום לחלוקת ציוד ואוכל לחיילים וחזרה למשמרות בירושלים, מנסים לחזור לשגרה כמה שאפשר. בחיי היום-יום שלו יודקובסקי הוא די-ג'יי ומשמח אנשים ברגעים הכי מאושרים. השבוע בע"ה הוא ישוב לשמח אנשים באירועים וגם לשמח חיילים באירוע שבו יתקלט.

"ההתנדבות באיחוד הצלה היא משהו מספק. הרבה פעמים יש מקרים עצובים, והעבודה שלי ביום-יום היא לשמח אנשים. אומנם קשה פתאום להתחיל לשמח אחרי דבר כזה, אבל זו המהות של עם ישראל, לקפוץ משמחה לעצב כל הזמן. אני מאחל לעם ישראל להמשיך ולנצח עם האחווה והיראה ובאהבה. ביחד ננצח", הוא מסכם.