האנשים שהופקרו בחזית

את כמות הזעם, התסכול שעוברים לי בגוף, את היקף המחדל, את מספר הפעמים שזעקנו והתרענו, את רשימת האשמים – שלא לומר הפושעים – גם מאה גיליונות לא יצליחו להכיל. אבל כרגע אין לנו זמן לזה. זה יחכה לאחרי המלחמה. עכשיו צריך לנצח, להשמיד ולסלק את האויב על כלל זרועותיו אחת ולתמיד.

מה שכן צריך לכתוב עליו כבר עכשיו הוא המחדל המתהווה וההפקרה הפושעת שנמשכת גם ברגעים אלו. זעקותינו הקודמות נפלו על אוזניים ערלות, אבל אולי הפעם מישהו ייאות להקשיב לפני שיגיעו התוצאות המדממות הבלתי נמנעות. חובה עלינו להמשיך לזעוק, ולו משום שמדובר בחיים שלנו.

פחות משבוע לאחר מכן קיבל מלט טלפון מתנצל מהחטיבה: "בשב"כ הורו לקחת לך את הנשק". מלט נדהם והסביר להם שבלי הנשק הזה הוא ומשפחתו ויתר התושבים בגבעה יישארו מופקרים, והוסיף כי רק בחצי השנה האחרונה התרחשו יותר מעשרה פיגועי ירי לעבר הגבעה. הקצינים גמגמו והודו שהם סומכים עליו במאה אחוז, אבל זה מה שהשב"כ הורה. מלט ההמום העלה פוסט נזעם לחשבון הטוויטר שלו ובו סיפר על האירוע, ובתוך זמן קצר התקשר אליו גורם בשב"כ והציע לו להיפגש איתו, ובתמורה יוחזר לו נשקו. בעקבות השיחה העלה מלט פוסט נוסף ובו תקף בחריפות את התנהלות השב"כ וכינה זאת סחיטה באיומים

חימוש היישובים

כבר בשעות הבוקר של שמחת תורה הבנו שלא מדובר במתקפה נקודתית על הדרום אלא במערכה רב-זירתית, והיא תיפתח בהמשך, כשערביי יו"ש יהיו חלק עיקרי בה. ההסתה ברשתות שהרקיעה שחקים, הנאומים הרצחניים במסגדים וההתפרעויות שהחלו בתוך זמן קצר המחישו את הסכנה המתהווה המחשה שאינה משתמעת לשתי פנים.

לצה"ל נדרשו עוד כמה שעות, אבל כבר בשעות הצהריים הבינו בדרגי השטח שיש לנקוט פעולות מהירות להגנת היישובים ונקודות החזית בגבעות. מאות תושבים מהאזור גויסו לגדודי ההגנה המרחבית והוצבו בגבעות ובסמוך לגדרות היישובים. צירי התנועה נחסמו מייד לתנועת ערבים, הוראות הפתיחה באש הוקלו, ובשטח הורגש שינוי מרענן בתפיסת הלחימה.

בימים שלאחר מכן החלה מורגשת דעיכה של ממש במדיניות ההתקפית, ככל הנראה משום שנכנסו לתמונה דרגים גבוהים שסירבו לנטוש את קונספציית אוסלו והבהירו לדרגים בשטח: "גם לערבים מגיע לנהל שגרת חיים תקינה". הוראות הפתיחה באש צומצמו מאוד, וצירי התנועה החלו להיפתח בזה אחר זה לתנועת כלי רכב ערביים חרף הסכנה.

במקביל לגיוס המילואים החלו בחטיבות המרחביות בחימוש התושבים ביישובים ובגבעות, תחילה בקצב מהיר ובהמשך בטפטופים. אט-אט חלחלה במערכת ההבנה שגם בטבח בעוטף עזה היחידים שהיו בשטח לבלום את גדודי האויב היו האזרחים וכיתות הכוננות היישוביות.

אלא שכאן נכנס לתמונה גוף אחר, נטול עכבות או ייסורי מצפון, עמוס במניעים פוליטיים וגדוש בתפיסת עולם הרסנית ומסוכנת, הלא הוא המחלקה היהודית בשב"כ.

רונן ברגמן בידיעות אחרונות: "בתקופה שקדמה למתקפה התמקדו ההתרעות של קהילת המודיעין בסכנה החמורה שעלתה מההתנגשויות ההולכות ותוכפות בין מתנחלים לפלסטינים באיו”ש. קהילת המודיעין כלל לא הייתה מודעת למתרחש בעזה, ומיקדה את מרב הקשב שלה לגבעות השומרון". כן, שמעתם נכון

נהוג לומר שעם האשמים למחדל נסגור חשבון בשש אחרי המלחמה, אבל גם ברגע זה הכשל נמשך

החרמת כלי נשק

אם חשבנו שהמחדל האיום שהתרחש תחת ידו של השב"כ יגרום להפקת לקחים במערכת, הזדרזו רכזי המחלקה היהודית להראות לנו כבר במוצאי החג כי שום דבר לא השתנה. כבר בשעות הערב המוקדמות של מוצאי החג פשטו רכזי השב"כ עם בלשי ימ"ר ש"י על פאתי היישוב אש קודש שבגוש שילה והחלו באיסוף 'ממצאים' מהשטח: תרמילי רובה שירו קודם לכן אנשי כיתת הכוננות לעבר אספסוף ערבי צמא דם מכפר המרצחים קוצרא, שהסתער על היישוב.

כמה ימים לאחר מכן כבר עלו מדרגה בשב"כ, ואחרי שחוסלה עם סייעניה חוליית מחבלים שפתחה באש לעבר חיילי מילואים בחסות התפרעות המונית, החליטו בשב"כ להורות על פתיחת תחקיר מקיף. ממצאים נוספים נאספו מהשטח, שורת לוחמים וקצינים הוזמנו לתחקיר, וקצין הביטחון של האזור נקרא לשיחת נזיפה ולתשאול באוגדת איו"ש.

רדיפת המתיישבים לא הסתכמה בשני האירועים הללו, ורכזי השב"כ החליטו באופן ציני להחריד לנצל את המצב הביטחוני המתוח. שני רכזי שב"כ התחזו לאנשי ביטחון אזרחיים, נסעו ברכב שהתנוססה עליו מדבקה גדולה שעליה הכיתוב "ביטחון גבעות", בדומה לרכבי הביטחון היישוביים, פטרלו בין הבתים, צילמו תושבים ועקבו אחר תנועתם.

התושבים שהבחינו בג'יפ סברו כי מדובר בכוח הגנה יישובי המתגבר את כיתת הכוננות נוכח המצב. רק לאחר שעות ארוכות הבחין לפתע אחד התושבים כי מדובר באנשי המחלקה היהודית בשב"כ. רבש"ץ האזור הוזעק למקום, ואגב הטחת ביקורת חריפה ברכזים על פגיעה באמון התושבים בזמן מלחמה החרים את המדבקה ששימשה להתחזות.

עד כאן זו אולי ההתנכלות הרגילה והמקוממת שאנחנו מכירים בתוספת העובדה שמדובר בזמן מלחמה. ופה מגיע החלק הבלתי נתפס. כפי שכתבתי בהתחלה, בחטיבת בנימין החלו לחמש את התושבים בגבעות מתוך הבנה שביום פקודה הם יהיו היחידים שיגנו על המקום.

בגבעת גאולת ציון שבגוש שילה למשל העניקה החטיבה לתושב הגבעה עמישב מלט, אב לחמישה, נשק ארוך לצורך הגנה על המקום. מלבד הנשק שהוענק בשבוע שעבר אין בגבעה עוד כלי נשק להגנה עצמית, ולכן מיקם הצבא את הגבעה בראש סדר העדיפויות. אלא שפחות משבוע לאחר מכן קיבל מלט טלפון מתנצל מהחטיבה: "בשב"כ הורו לקחת לך את הנשק".

מלט נדהם והסביר להם שבלי הנשק הזה הוא ומשפחתו ויתר התושבים בגבעה יישארו מופקרים, והוסיף כי רק בחצי השנה האחרונה התרחשו יותר מעשרה פיגועי ירי לעבר הגבעה. הקצינים גמגמו והודו שהם סומכים עליו במאה אחוז, אבל זה מה שהשב"כ הורה.

מלט ההמום העלה פוסט נזעם לחשבון הטוויטר שלו ובו סיפר על האירוע, ובתוך זמן קצר התקשר אליו גורם בשב"כ והציע לו להיפגש איתו, ובתמורה יוחזר לו נשקו.

בעקבות השיחה העלה מלט פוסט נוסף ובו תקף בחריפות את התנהלות השב"כ וכינה זאת סחיטה באיומים. "משחקים פה בחיים שלי ושל משפחתי כדי לנסות לסחוט אותנו ולהלך אימים. זה בלתי נתפס. לא איפגש בשום צורה עם הבריונים הללו", כתב.

בשב"כ לא עצרו לרגע ועברו לגבעה הבאה. ברמת מגרון, הגבעה שבה אנו מתגוררים עם עוד ארבע משפחות, קיבל השבוע אחד התושבים נשק מהחטיבה לצורך הגנה על המקום, אלא שבתוך פחות מ-24 שעות התקשרו מהחטיבה ובישרו כי גם פה הורה השב"כ להחרים את הנשק. תושבים אחרים, בני מזל שנשקם הושאר בחזקתם, נדרשו לעבור אף הם שיחת איומים עם רכז שב"כ.

בין ההחרמות עוד הספיקו בשב"כ לערוך סבב סיורים בגבעות, להלך אימים על התושבים ולהחרים מצלמות. המסר היה ברור: אם ביום רגיל אנחנו עוקבים אחרי המתרחש בגבעות, עכשיו אנחנו עוקבים בשבע עיניים על כל חצי תנועה שתעשו, מתוגברים בכוחות נוספים.

נכון לכתיבת שורות אלו כבר הספקתי לקבל מידע על כוונת השב"כ להחרים כלי נשק בגבעות וביישובים נוספים, ויש לשער שעד שתקראו את הטור הזה יצטרפו עוד שורת אנשים למי שנותרו חסרי כל הגנה, מתכוננים למלחמה המתקרבת.

לא רשלנות אלא פשיעה

כמי שגדל בגבעות השומרון מראות ההתנכלות והרדיפה אינם זרים לי, ואפשר להגיד שאפילו הזעם התקהה עם השנים. ובכל זאת אני יושב וכותב את השורות הללו רותח מעצבים כמו שלא הייתי שנים.

למה? ובכן, בעיקר כי תמיד אמרנו לעצמנו שיום יבוא ולצערנו נחטוף כאפה רצינית וכואבת שתגרום למערכות להתפכח. והנה אך לפני שבועיים חווינו שואה לכל דבר ועניין, 1,400 נרצחים בדרכים מחרידות, שרפת אנשים חיים, אונס, חטיפות ודברים נוספים שהדעת אינה יכולה להכיל, ונראה ששום דבר לא השתנה והמצב אף החמיר.

ואם לא די בזה, תוך כדי כתיבת הטור שלח לי חבר תחקיר חדש שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות. "תיכנס, תראה מה כתוב שם. זה מה שצעקנו שנים, הפעם שחור על גבי לבן".

בשלל הסיבות למחדל ציין הכתב רונן ברגמן: "בתקופה שקדמה למתקפה התמקדו ההתרעות של קהילת המודיעין בסכנה החמורה שעלתה מההתנגשויות ההולכות ותוכפות בין מתנחלים לפלסטינים באיו”ש. קהילת המודיעין כלל לא הייתה מודעת למתרחש בעזה, ומיקדה את מרב הקשב שלה לגבעות השומרון".

כן, שמעתם נכון. במקום לעקוב אחרי הנאצים של חמא מיקד השב"כ את מרב הקשב בגבעות השומרון כדי לעקוב אחר כל תושב או פעיל באשר הוא שנראו בעיניהם הסכנה המרכזית למדינת ישראל ולהתנכל להם. זהו נתון בלתי נתפס, והוא הופך את האחראים למחדל מרשלנים לפושעים.

נהוג לומר שעם האשמים למחדל נסגור חשבון בשש אחרי המלחמה, אבל היות שגם ברגע זה הכשל נמשך, והגוף הכושל, שהתבלבל בין אויב לאח ובצורה פושעת ורשעה בחר לרדוף אחרי בני עמו במקום להגן על ביטחון המדינה, הוא שאמור לנצח במלחמה הזאת, אין מנוס מניקוי אורוות יסודי כבר כעת ומהחלפת כמעט כל צמרת מערכת הביטחון על גופיה.

עם ישראל זקוק כעת להנהגה אמיצה, יהודית, ובעיקר כזאת שלא הייתה שותפה לקונספציה הנוראה שעיוורה את עיניהם והביאה עלינו את הטבח הנורא. רק ככה נוכל בעז"ה לנצח במלחמה הזאת ולהכריע את אויבינו אחת ולתמיד.