חגית רוזנבאום
אחת מזריקות המורל הלאומיות בימים השפופים הללו הייתה תמונת הפיצרייה ההרוסה בחווארה. מראה השופל הצה"לי שעולה על בית העסק שבעליו השתעשעו באכזריות בדף הפייסבוק בתמונת קשישה יהודייה חטופה בעזה נעשה ויראלי והרים לרגע את תחושת הגאווה הלאומית, שנרמסה תחת מגפי הקלגס החמאסי.
סוד קטן: את תמונת הניצחון הפוטוגנית של הפיצרייה לא הפיק צה"ל. מי שהוביל את האירוע הם לא אחרים ממתיישבי האזור עצמם. אנשי אתר 'הקול היהודי' הם מי שבעבודה מודיעינית מתמשכת לכדו ברשת את המידע המרשיע, העבירו אותו לעיתונאי עמית סגל ולרשתות, ושם נוצר הלחץ התקשורתי.
תושבים שנחשפו לפרסום החליטו עוד באותו לילה לרדת לכפר חווארה ולמצות את הדין עם בית העסק תומך הטרור הנאצי. התקבצותם הנחושה של עשרות תושבי השומרון במקום הביאה לשם מייד את כוחות הביטחון, ובסופו של דבר הם נכנעו ללחץ ובחרו בצעד המתבקש, שייתכן שהם עצמם רצו בו אך נזקקו ללחץ ציבורי כדי שיצא לפועל.
השבועות שחלפו מאז מרחץ הדמים בעוטף עזה מולידים אין-ספור תובנות חדשות, אבל לתושבי יהודה ושומרון, החיים את החיכוך עם אותו טרור נאצי זה עשרות שנים, התובנה המיידית והקיומית צריכה להיות חזרה לקריאתו הנחרצת של בן-גוריון: ניקח את גורלנו בידינו!
השבועות שחלפו מאז מרחץ הדמים בעוטף עזה מולידים אין-ספור תובנות חדשות, אבל לתושבי יהודה ושומרון, החיים את החיכוך עם אותו טרור נאצי זה עשרות שנים, התובנה המיידית והקיומית צריכה להיות חזרה לקריאתו הנחרצת של בן-גוריון: ניקח את גורלנו בידינו!
הטבח בעוטף עזה הוכיח לכל אזרח שעיניו בראשו שאי אפשר לסמוך באופן בלעדי על המערכות, המשדרות שאננות ויהירות ובעיקר נגועות בפוליטיזציה עמוקה שמסרסת את היכולת להגן על אזרחי ישראל הגנה מלאה. ואם נכונים הדברים לתושבי גוש דן המרוחקים, קל וחומר שהם נכונים למי שעוברים יום-יום בצירים שבתוך תוכי כפרים עוינים, למי שבתי הכפר הסמוך יכולים להשקיף כמעט אל תוך בתיהם שלהם. לעת הזאת תושבי יהודה ושומרון צריכים לנקוט בעצמם יוזמות ופעולות, כל אחד לפי כוחו ויכולותיו, נוסף על הפעילות השגרתית של צה"ל.
מהפך מנטלי כזה מצריך אומנם יציאה מאזור הנוחות במובנים רבים, אבל החיים יקרים מכול. מניסיון, זה אפילו לא קשה כל כך: מאמץ קטן של כל אחד יכול להתחיל להניע את הספינה לכיוון הרצוי. דוגמאות רק מהשבועיים האחרונים כבר הצטברו בשפע. התחלנו בפיצרייה, שבעקבותיה אגב בוצעו עוד פעולות אכיפה נגד מסיתים ערבים, אבל הנה עוד טעימה מיוזמות אזרחיות נטו שקבעו מציאות חדשה בשטח.
שיירת הלוויה של המחבלים שנהרגו מאש צה"ל ביקשה לעבור בציר נסיעה מרכזי בשומרון. בימים הנפיצים האלה ברור לכל בר דעת שנסיעה מאורגנת של מאות מחבלים חמושים בלב השומרון היא אסון פוטנציאלי. לכולם חוץ מלפיקוד המרכז, שאישר את מסע הלוויה. תושבי האזור לא התמהמהו. הם קפצו לרכבים והגיעו לציר שבו הייתה אמורה לעבור השיירה. הפעם זו לא קלישה: הם חסמו בגופם את השיירה. ההפגנה הזאת אילצה את הצבא להיכנע להיגיון הפשוט, ובסופו של דבר לא יצאה השיירה לדרכה.
כעבור ימים מספר גילו האזרחים הערניים מידע חדש, מסוכן לא פחות: הרשות הפלשתינית תעביר רכב משוריין מרמאללה לשכם בכביש הראשי בגב ההר, ציר 60. משמעותה של התחמשות ברכב משוריין למחבלי הרשות גם היא זועקת באדום בוהק, אבל שוב: חוץ מלראשי פיקוד המרכז, שאישרו את הנסיעה.
גם כאן ניהל את האירוע החמ"ל האזרחי: הוא הגיע למידע, ארגן הפגנה של עשרות, שהגיעו לשטח לחסום את הציר למשאית, ורתם למאבק ראשי מועצות אזוריות (אגב, למה אנחנו לא רואים את ראשי המועצות והנהגת ההתיישבות נרתמים לעשייה הזאת? מדובר בהצלת היישובים כפשוטו). הסיפור הסתיים בהחרמה זמנית של המשוריין, שוב עשייה שקבעה מדיניות בשטח.
אבן שיודתה השבוע על רכב יהודי בחווארה נענתה מיידית. כשהדברים תלויים בצה"ל, אבן היא חלק משגרת היום-יום, אולם כשהאזרחים מקבלים אחריות למציאות הדברים נראים אחרת לחלוטין: בתוך דקות מספר ירדה חבורת יהודים אל מקום הפיגוע, והלילה הסתיים בכמה נזקי שרפה מרתיעים לצד הערבי.
יש עוד עשייה רבה של אזרחים ערניים שמדווחים לצה"ל על כל תנועה חשודה, למשל של מוסקים ערבים סמוך ליישובים או של תנועה ערבית בצירים רגישים. יש גם מערך ביטחון אזרחי, כולל שמירות, התחמשות, איסוף מידע ועוד. כל אלה יכולים לשמש מודל פעולה רחב לכלל תושבי יהודה ושומרון, שאולי גם יעורר השראה בקרב ראשי המערכת. רוצים להילחם על החיים? אפשר להתחיל כבר היום.
