כותרות חמות :

תנו לו אותה בערבבת
תנו לו אותה בערבבת

תנו לו אותה בערבבת

לאיש שמכין אוכל יאבלולו שמבלולו יש שם: קובי אדרי! וקלטתם נכון, האוכל שהוא מכין מחובר למסורת * לקראת ארוחות חול המועד טל וייזל הלכה להכיר אותו קצת יותר מקרוב

 

ערב הריאיון עם קובי אדרי טרדו את מנוחתי לא מעט שאלות הרות גורל. האם קובי יצרח את התשובות על שאלותיי כמו שהוא צורח את המתכונים בסרטונים שלו? הייתכן שאדרי מדבר בחיים האמיתיים במהירות כפולה? כמה מצלמות תכלס הוא צריך בשביל לצלם סרטון אחד? מי המציא את הקריאה "אני מתתת" (או "אני חייי"), והכי הכי חשוב: מי הגה את המטבע החשוב יאבלולו שמבלולו?

אבל מייד כשהתחלנו את השיחה התברר לי למפרע שאדרי הוא קצת (אולי טיפה, ממש טיפה) כמו בסרטונים שלו, אבל בעיקר הרבה לא. אולי זו יוון הרחוקה, שבה תפסתי אותו לריאיון, שנסכה בו נינוחות כזאת של חו"ל, ואולי כי בחיים כמו בחיים אין ריל (reel) דומה למציאות גם אם יש לו מאות אלפי צפיות.

 

יאבלולו שמבלולו

לפני כשלוש שנים הפציע לחיינו אדרי, בשלן ביתי שתיבל את סרטוני הרשת שלו בשלל ביטויים יוצאי דופן ובעיקר באווירה של קריין במגרש הכדורגל. מהר מאוד הסגנון והמגע הייחודי שלו בלטו מעל פני ים הבלוגרים ברשת, ומספרי הצפיות והעוקבים עלו גם הם.

אבל המטבח מעולם לא היה זר לאדרי, שגדל בין הסירים של סבא וסבתא. "גדלתי בבית ירושלמי קולינרי מאוד. כל הזמן היה אוכל מרוקאי, סבא וסבתא, סירי קוסקוס ועופות, וכשהייתי חוזר מבית הספר תמיד היה אוכל מבושל, חם, טרי וטעים. משם התחילה הזיקה. הייתי יושב ליד סבא ורואה אותו מבשל, ובפועל התחלתי לבשל בגיל מאוד צעיר".

כשהיה בן 16 הוא כבר עבד במטבח של מסעדה בשכונת עין כרם, במקום שמארח קבוצות. עם אחיו התאום איתי, שגם הוא בלוגר אוכל מצליח (ונגיע אליו בהמשך), הוא למד בישול מקצועי. "מנהלת המקום, אתי דרעי, שגם היא מרוקאית, הייתה מכינה אוכל מטורף בטכניקות מדהימות, בלי קיצורי דרך. שם התחלנו לגעת באוכל מבחינה מקצועית". אחר כך הם עברו לעבוד במסעדות כמו פאשה ופינתי, שני מוסדות קולינריים שונים זה מזה בהווייתם אך בולטים בנוף הירושלמי שבו גדלו האחים אדרי.

"בצבא היינו לוחמים בגדוד נחשון שנה וחודשיים", מפרט אדרי את המשך הדרך, "ואז סבא נפטר, היה משבר, ועברנו למטבח הגדוד. את השירות שלנו סיימנו במטבח של גדוד נחשון", מתאר קובי את המסלול המשותף שלו ושל אחיו.

לאחר השירות הצבאי פתח אדרי מסעדה ישראלית כשרה, ג'רוזלם גריל בר, בארצות הברית, בסאן חוזה שבקליפורניה, עמק הסיליקון. אל המסעדה נקבצו יהודים מרחבי ארצות הברית ליהנות מתבשיליו של אדרי, שהצליח ללמד את הטבחים המקסיקנים מהו אוכל כשר. כשלוש שנים הוא ניהל בהצלחה את העסק עד ששב לארץ כדי להשתתף בחתונה של אחיו. "כשרציתי לחזור לא הצלחתי להיכנס שוב לארצות הברית כי לא הייתה לי ויזה, ואז נגמר הפרק הקצר של ארצות הברית בחיי".

אדרי חזר לישראל ושימש זכיין בסניפים שפתח לכמה רשתות, ובהם רוזה ברחוב הארבעה בתל אביב ובקניון עזריאלי, סניף של בורגרס בר וסניף של ארקפה, שהוא מחזיק בהם עד היום.

"יש לי קהל מסורתי-דתי, ובייחוד ביוטיוב אני יודע ומזהה שרוב הקהילה דתית. בטיקטוק זה קהל צעיר יותר, שלאו דווקא רוצה להכין את המתכון אבל הוא יותר שם בשביל ההומור הצעקות, ובאינסטגרם נמצאת הקהילה שהיא הבייס; הם יקנו את המוצר ויכינו את המתכון"

"והנה הוא לוקח ת'ביס"

האוכל היה תמיד ברקע בעסקים וגם בבית. שם אדרי בישל תמיד אוכל טעים. בשלהי הקורונה, שהביאה לידי ירידה גדולה בפעילות העסקית של המסעדות, ביקשה ממנו בתו הבכורה לפתוח טיקטוק. אף שאדרי לא היה בקיא ברזי הפלטפורמה, הוא קפץ למים המבעבעים וצילם את עצמו במתכון לכרובית. "החזקתי את הטלפון ביד וצילמתי את עצמי. זה תפס, הגיעו מלא תגובות, ונשאבתי לזה", הוא נזכר.

מאז זרמו הרבה מים בנהר האינסטגרם, היוטיוב והפייסבוק וכמובן הטיקטוק, ומספרי הצפיות בסרטונים של אדרי בכל הרשתות עולים בהתמדה. במקום לצרוח על הטבחים הוא צורח על המצלמה, והרשתות החברתיות ממלאות את רוב יומו. "האמת היא שזה לא הדבר היחיד בחיים, אני עדיין מחזיק בסניפים של בורגרס בר וארקפה, ואנחנו מנהלים ומפעילים את המקומות", הוא אומר, "אבל רוב היום אני מתעסק באינטרנט ובלתכנן את המתכונים, להכין אותם, לצלם ולערוך את הסרטונים".

נכנסת טירון לרשתות החברתיות, ועכשיו אתה שוחה במים העמוקים האלה בקלות. מה למדת על העולם הזה?

"למדתי שכל ההצלחה באינטרנט אינה תלויה בצילום, בעריכה ובהגשה. בסוף היא תלויה קודם כול בקהל, אם הוא אוהב אותך. אם לא יהיה לך קהל, אין לך זכות קיום. כל אחד חייב לבנות סביבו את הקהילה שלו, באוכל כשר, באוכל צמחוני ובכל קטגוריה שהיא. אם אתה עושה את זה כל הזמן ולא מצליח לצבור קהל שאוהב אותך, יהיה לך קשה לבלוט", אומר קובי, שהזיקה והכבוד שלו למסורת היהודית ניכסה לו קהל מסורתי נאמן שצועד איתו לאורך הדרך.

"יש לי קהל מסורתי-דתי, ובייחוד ביוטיוב אני יודע ומזהה שרוב הקהילה דתית. בטיקטוק זה קהל צעיר יותר, שלאו דווקא רוצה להכין את המתכון אבל הוא יותר שם בשביל ההומור הצעקות, ובאינסטגרם נמצאת הקהילה שהיא הבייס; הם יקנו את המוצר ויכינו את המתכון", הוא אומר. "הקהל שלי הוא מאה אחוז ישראלי, אלא גם ישראלים שחיים בחו"ל והמון קהל מסורתי שאומר לי תודה על המתכונים הכשרים.

"אחי לדוגמה נכנס לרשתות לפני כשנה, אבל בזכות סגנון הצילום והעריכה הסופר-מיוחדים שלו הוא תפס תאוצה מהירה. אני והוא לאורך הדרך כל הזמן מפרגנים זה לזה, אנחנו בעצם אחד, אין סיכוי שלא אעזור ואתמוך בו. ברור שבתחילת הדרך נתתי לו דחיפה קלילה, מינורית, אבל אני לא מפרסם אותו כל הזמן, ויש לכל אחד סגנון וקהל משלו.

"בצד הטכני", מוסיף קובי, "בייחוד היום, שנהיו מאות אלפי יוצרי תוכן ובכל יום נולד אחד חדש, בסוף צריך לדעת ליצור שפה ייחודיות וכל הזמן לנסות להתקדם ולהדביק את הפערים מחו"ל. שם הרמה גבוהה יותר, וכל הזמן צריך להצטייד ולהשתפר בטכניקות החדשות בעולם, ואז עולה הסיכוי להצליח בתחום הזה".

"המילים 'ערבבת', 'טגנת', יצאו במקרה, ובהמשך הכנסתי רמות קושי, שיהיה עוד הומור, ונוצרה שפה שלמה". לפני כמה חודשים שלח לקובי פרופסור מבר-אילן מחקר שלם שכתב על הביטויים ועל הפעלים שהוא הוגה בסרטוניו. במחקר מיפו החוקרים את המילים ודירגו אותן, וקיבצו את התהליך לשלושים עמודים המגוללים את התפתחות השפה של קובי אדרי. "הייתי בהלם"

נותן אותה בכדררת, זורק לטגנת

וכשקובי אומר "שפה" הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. השפה הייחודית שיצר בספונטניות ובאינטואיטיביות היא מה שמגדיר, מאפיין, מייחד ומבדל אותו מאחרים. "הקונספט מההתחלה היה מקרי אצלי; מעולם לא חשבתי עליו, לא ידעתי מה זה להיות בלוגר, יוצר תוכן. מכיוון שלא ידעתי לערוך, הייתי מצלם ואומר תוך כדי צילום מה אני עושה, ואז הייתי מגביר מהירות כדי שזה ייכנס לי בדקה, שהיא מגבלת הפלטפורמה.

"עם הזמן המתכונים היו צריכים להשתכלל; לא יכולתי להישאר בכרובית, ופיתחתי לעצמי מכורח הנסיבות שיטה שאני מצלם בשקט ואחר כך מקליט את פס הקול. המילים 'ערבבת', 'טגנת', יצאו במקרה, ובהמשך הכנסתי רמות קושי, שיהיה עוד הומור, ונוצרה שפה שלמה".

לפני כמה חודשים שלח לקובי פרופסור מבר-אילן מחקר שלם שכתב על הביטויים ועל הפעלים שהוא הוגה בסרטוניו. במחקר מיפו החוקרים את המילים ודירגו אותן, וקיבצו את התהליך לשלושים עמודים המגוללים את התפתחות השפה של קובי אדרי.

"הייתי בהלם", מספר אדרי המופתע. "לא ידעתי איך להכיל את זה. הסגנון והשפה הם דברים שקרו ממש במקרה ונשארו חלק ממני. אלו מילים שאין להן פירוש וקרו בטעות", כמו יאבלולו שמבלולו, שנולד ממוכר שערות סבתא שהסתובב בירושלים וקרא במלוא גרונו "צ'מבלולו", ואדרי הפך את הביטוי לשמו הנרדף.

אחת ממסקנות המחקר על השפה של קובי היא שבמילים שהפך משם פועל לשם פעולה (קצצת במקום לקצוץ), הייתה התפתחות מרשימה, והן נכנסו ללקסיקון של הסרטונים ברף הולך ועולה, לעומת שמות פעולה שמקורם בשמות עצם, שנותרו נדירים, כמו שמנזת (שמן זית), חרדלת (חרדל), פררת (פירורי לחם).

את הסרטון שהיה חותם בביס ובצעקה "אני מת", החליף מהר מאוד לקריאה "אני חי" בזכות הערה של אחת העוקבות. "עוקבת כתבה לי הודעה ארוכה ממש על הכוח של המילים. נכנסתי ללחץ ושיניתי ל'אני חי', וגם זה נהיה קטע"

אני מת, אני חי

קצת אחרי שנסק שם לב אדרי עד כמה רב הכוח שיש למילים שהוא אומר. את הסרטון שהיה חותם בביס ובצעקה "אני מת", החליף מהר מאוד לקריאה "אני חי" בזכות הערה של אחת העוקבות. "עוקבת כתבה לי הודעה ארוכה ממש על הכוח של המילים. נכנסתי ללחץ ושיניתי ל'אני חי', וגם זה נהיה קטע".

ההצלחה ברשת הולידה חשיבה עסקית צפופה וקשר הדוק עם מפרסמים וחברות לצורכי פרסום. את מספר העוקבים הרב שלו מינף אדרי, כמו בלוגרי רשת אחרים, להקדשת חלק מהסרטונים שהוא עושה לשיתופי פעולה עם חברות תמורת תשלום. לצד מתכוני המאמות העממיים שהביא בתחילת דרכו הוא מייחד זמן ניכר לפיתוח מתכונים שהם גימיק, כמו הפריקסושי, שהוציא לכבוד תשעת הימים, שבהם אוכלים דגים במקום בשר, או שווארמה מנקניק. "אני אוהב יותר לבשל את מתכוני המאמות ולעשות אותם טוב וטעים. יש בהם בעיה שהם לא קולעים לכל הקהל, יש כאלה שרק רואים שאני מניח בסיר תפוחי אדמה או שהתחלתי עם טחול, הם מתעייפים. אלו סרטונים שקשה להביא לוויראליות.

"הסוד של הגימיקים הפשוטים והקלים זה כדי לקלוע לעולמות של מי שמחפש את הוויראלי ואת המתכונים לילדים, כמו לצפות נקניקייה בפירורי לחם ולשים אותה על מקל ארטיק ולקרוא לה נקניקיארטיק. זה קל וקולע.

"אני כל הזמן מחפש את המילים שהן צמד, ומתוך הכותרת בונה את המתכון", חושף אדרי איך נולד מתכון. "אני גם שואב הרבה השראה ממה שקורה בחו"ל. שם רואים לפעמים מתכונים מוגזמים וגבינות ועומס נקניקים, ואני לוקח את זה ורואה איך אני יכול לפתח מתכון כזה, רק כשר ומותאם לעוקבים שלי.

"העבודה מתחילה עוד כשאני ישן", מגלה אדרי מעט מאחורי הקלעים של הסרטונים הקלילים, המהירים והקצרים. "עד שאני מתעורר והולך לישון שוב ומסיים לערוך את הסרטון האחרון, זה סיזיפי וקשה. זה לקום ולכתוב את המתכון, לצלם, לערוך, לדבב, לשלוח נתונים לחברות מסחריות, להעלות לאתר. אבל זו עבודה כיפית ומתגמלת, וחייבים לאהוב אותה.

"החלק שאני הכי אוהב זה הצילום והבישול; אני פחות אוהב את העריכה, כי בשלב הזה אני כבר מתקשה להכיל את המסך בעיניים. כתיבת המתכון אגב היא הכי קשה. אני יכול להושיב את אשתי ולהכתיב לה, רק לא לכתוב בעצמי. מבחינתי כל היום לבשל ולצלם, אבל אני לא מביא עורך וכותב כי אני מרגיש שזה יאבד מהאפקט האישי. רק אני עונה לעוקבים גם אם זה מצריך ממני לשבת שעות. זה הסוד להצלחה".

 

המומלצים של קובי אצלכם על שולחן החג

 

כוסות קדאיף במילוי כבד קצוץ

"מתכון סופר-חגיגי לחגים עם קשר יהודי. דאגתי להביא לו גרסה כשרה, וזה אחלה פתרון למנה ראשונה בכל שולחן חג".

המצרכים

  • 1 קילו כבדים טריים
  • 1 כפית מלח גס
  • ½ כפית פלפל גרוס
  • שפריץ שמן
  • חתיכה של שומן אווז (שמאלץ)
  • 4–5 בצלים פרוסים לרצועות
  • 6 ביצים קשות
  • מלח ופלפל לפי הצורך
  • 2כפות שמן זית
  • ½ חבילת אטריות קדאיף
  • 50גרם ממרח בטעם חמאה
  • ריבת אוכמניות
  • אופציה להגשה: מיקרו בזיליקום

אופן ההכנה

‎לכוסות הפילו:

  1. ‎ממסים במיקרוגל 50 גרם ממרח בטעם חמאה, שופכים על אטריות הקדאיף ומערבבים.
  2. בתבנית מאפינס או בכוסות מאפינס מסדרים את האטריות לקבלת צורה של תחתית כוס.
  3. מכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות ל-17 דקות עד שמזהיב. ‎

לכבד הקצוץ:

  1. משפדים את הכבדים, מתבלים במלח גס ובפלפל וצולים על הגריל מכל הצדדים כדי להכשיר את הכבד.
  2. מחממים מחבת או סיר סוטאז', שמים בהם שומן אווז קצוץ, מוסיפים את הבצל ושמן הזית ומטגנים את הבצל על אש נמוכה כמה שיותר זמן, שיפריש מתיקות.
  3. שמים על קרש חיתוך את הכבד הצלוי, הביצים והבצל, קוצצים הכול יחד, טועמים ומוסיפים מלח ופלפל לפי הצורך.
  4. מעבירים לשק זילוף, ובהגשה יוצקים אל תוך כוס הפילו כמות נדיבה של כבד. מוסיפים ריבת אוכמניות ועלה בזיל, ובתיאבון.

 

 

לחמניות תפוח בדבש

"החיבור של הלחמניות יחד בתבנית אחת גורם להן להיות רכות וענניות ולהתאים בול לחגים".

המצרכים

לבצק:

  • 20 גרם מלח
  • 360 מ״ל מים
  • 1 קילו קמח
  • 8 כפות סוכר
  • 20 גרם שמרים יבשים
  • 80 גרם שמן

לשדרוג:

  • חבילת מקלות קינמון
  • 20 עלי דפנה
  • 1 ביצה
  • דבש למריחה

אופן ההכנה

  1. מערבבים במיקסר את כל חומרי הבצק ומניחים אותו להתפחה של כשעה.
  2. יוצרים כדורים של 100 גרם.
  3. תוקעים מקל קינמון באמצע כל כדור ומניחים את הלחמניות להתפחה נוספת של כ-20 דקות.
  4. מעטרים כל לחמנייה בעלה דפנה ואופים אותן כ-30 דקות.
  5. כשהלחמניות עוד חמות מורחים עליהם דבש.

 

 

גלגולי פיצה משלושה מרכיבים בלבד

"גלגולים שכל ילד וילדה בעולם יכולים להכין. קלילים, מתפצחים וטעימים".

המצרכים

  • 1 חבילת דפי פילו
  • 400 גרם גבינה צהובה
  • 1 קופסת רוטב פיצה
  • 1 כוס זיתים מגולענים
  • מעט שמן זית

 

אופן ההכנה

  1. פותחים את דפי הפילו וחותכים כל אחד לשניים.
  2. מורחים מעט רוטב פיצה, שמים חצי פרוסת גבינה צהובה ומעט זיתים או תירס (כמובן, אפשר להשתגע עם התוספות ולהוסיף מה שאוהבים).
  3. מגלגלים ומקפלים את הצדדים פנימה (ראו בסרטון). חוזרים על הפעולה לפי הכמות הרצויה.
  4. מסדרים במגש מרופד בנייר אפייה שהתזתם עליו שמן זית ומתיזים עוד על הגלגולים.
  5. אופים בחום של 180 מעלות כ-20 דקות או עד שמשחים.

 

ספגטי מיטבולס שילדים אוהבים

"מה יותר טעים מספגטי ברוטב? ספגטי ברוטב עם קציצות קטנטנות!"

המצרכים

לקציצות:

  • ½ קילו בשר טחון
  • 2 גזרים מגורדים
  • 1 בצל קצוץ דק
  • 1 כוס פירורי גריסיני
  • 1 ביצה
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 כפית גדושה מלח
  • ½ כפית פלפל שחור
  • 1 כף ראס אל חנות

לרוטב:

  • 3 כפות שמן זית
  • 1 בצל קצוץ דק
  • 1 גזר קצוץ דק
  • 1 סלרי קצוץ דק
  • 2 שיני שום קצוצות
  • 1 קופסת עגבניות בשימורים
  • 2 כפות רסק עגבניות מרוכז
  • 1 כפית מלח
  • ½ כפית פלפל שחור
  • 1 כפית סוכר (לאיזון החומציות)
  • 10 עלי בזיליקום טרי
  • 1 חבילת ספגטי

אופן ההכנה

  1. מערבבים את כל מרכיבי הקציצות וקורצים כדורים קטנים.
  2. אופים 7–8 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות טורבו.
  3. מוזגים לסיר רחב שמן זית ומטגנים היטב את הבצל, הסלרי והגזר.
  4. מוסיפים שום, עגבניות במיץ ורסק עגבניות. מערבבים היטב ומוסיפים את התבלינים.
  5. מוסיפים כוס וחצי ממי הפסטה ומכסים לבישול של עשר דקות על אש קטנה.
  6. מוסיפים לרוטב את הקציצות ומבשלים עוד 15 דקות.
  7. מכינים ספגטי במים רותחים מומלחים. מסננים ומאחדים עם הרוטב.

 

 

שניצל קראנץ׳ קורנפלקס

"המתכון התחיל כגימיק, אבל בסוף יצא השניצל הכי טעים שאכלנו בחיינו: פריכים, עסיסיים וטעימים, ועוד על מקל, אז בכלל תענוג".

המצרכים

  • 1 קילו פילה עוף
  • ½ חבילת קורנפלקס
  • 3 ביצים
  • 1 כף חרדל
  • 1 כף פפריקה
  • 5 כוס קמח
  • שמן עמוק לטיגון
  • מקלות ארטיק או שיפודי עץ

אופן ההכנה

  1. נועצים בפילה העוף מקלות ארטיק או שיפודים מעץ.
  2. שוברים את הביצים לתוך קערה, מוסיפים חרדל, מלח ופפריקה ומערבבים היטב.
  3. בקערה אחרת שמים את הקמח.
  4. שמים קורנפלקס בשקית (אפשר בשקית של הקורנפלקס) ומועכים (אל תפוררו מדי, כיף בביס שהפתיתים שלמים).
  5. טובלים כל פילה עוף משופד בקמח, אחר כך בביצה ואז בקורנפלקס (כלל חשוב: היד החזקה תמיד בביצה, היד החלשה בפירורים). מהדקים היטב.
  6. מטגנים בשמן עמוק עד להזהבה, ומוציאים לרשת טיגון או לנייר סופג.
  7. טובלים בקטשופ, נוגסים ונהנים מהקראנץ׳.

 

 

שווארמה מנקניק

"זה יצא כל כך טעים שאני לא יכול להשאיר את זה לעצמי. יש לזה ממש טעם של שווארמה, ואפשר להרכיב ממנה כריכים מדהימים: חומוס, טחינה, עמבה, חמוצים, סלט, כרוב".

המצרכים

  • 300 גרם כתף בקר
  • 300 גרם פסטרמה מעושנת
  • 3 כפות תבלין שווארמה
  • 1 כף שמן
  • 1 בצל קטן
  • 2 פרוסות חזה אווז מעושן (לא חובה, שמתי בקצה השיפוד כדי שידמה את השומן של השווארמה)
  • פיתות, לחם, חומוס, טחינה וסלט להגשה

אופן ההכנה

  1. מניחים פרוסת פסטרמה ומפזרים עליה מעט תבלין שווארמה שמים מעליה פרוסת כתף בקר, ועליה שוב תבלין. חוזרים על הפעולה בשאר הנקניק.
  2. תוקעים באמצע שיפוד יקיטורי. סוגרים בפרוסות האווז, בצל ועגבנייה.
  3. אופים 15–17 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.
  4. חותכים דק-דק ומרכיבים את כריך החלומות.

 

עוד המלצות מהאתר של קובי:

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן