הרב מאיר כהנא, מועמד מפלגת הציונות הדתית לרב הראשי לישראל
שאלה
בכל שנה בסוכות יש לנו ויכוח במשפחה על טיולים בחול המועד: אחי תמיד רוצה להישאר בבית כדי לאכול רק בסוכה, ואימא שלי אומרת לו שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה. מי צודק? איך אפשר לטייל בחול המועד סוכות?
תשובה
ראשית, חשוב מאוד לטייל בארץ. לפי הגמרא, "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (כתובות קיא ע"א), והראי"ה קוק זצ"ל כתב: "השער לעבודת ה' הוא הא-לוהות המתגלה בעולם בכל יופיו והדרו… בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח" (אורות, עמ' קיט). מדברי הרמב"ן (בראשית יב, ו) עולה שההליכה בארץ ישראל ממש יוצרת מציאות – פיזית ורוחנית – של חיבור לארץ ואחיזה בה. לכן לא כדאי, במגבלות שנסביר כאן, להימנע מטיולים רק בגלל הרצון להחמיר בהלכות סוכה.
ההלכה העיקרית לענייננו היא זו: "אין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי, אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה" (שו"ע או"ח תרלט, ב). לא ניכנס כאן להגדרות המדויקות של אכילת עראי; נאמר בקצרה שכל מה שמברכים עליו 'בורא פרי העץ', 'בורא פרי האדמה' או 'שהכול', אפשר מעיקר הדין לאכול ולשתות מחוץ לסוכה.
בהמשך אותו סעיף פסק השו"ע: "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים – הרי זה משובח". החומרה הזאת מבוססת על סיפור המובא במשנה במסכת סוכה (ב, ה), על רבן יוחנן בן זכאי ועל רבן גמליאל, שביקשו לעלות אל הסוכה אפילו על אכילת עראי של טעימה מן התבשיל או אכילת פרי, ואפילו על שתיית מים. מנגד, אותה משנה מספרת על התנא רבי צדוק שאכל אכילת עראי מחוץ לסוכה. בהתאם לגמרא פסק המשנה ברורה: "ואפילו תלמיד חכם, אם רוצה שלא להחמיר על עצמו בכך – רשאי, ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות" (ביה"ל שם על פי הר"ן).
לכן אין שום בעיה לטייל ולאכול ולשתות באופן ארעי, בלי לאכול לחם או מאכלים שמברכים עליהם 'בורא מיני מזונות' ובלי לשתות יין (לא ניכנס כאן לאפשרות לאכול פחות מכביצה, כי ממילא זה לא יפטור את הבעיה למי שרוצה לאכול בטיול ולא להיות רעב). יש מאכלים משביעים מאוד שמברכים עליהם 'אדמה' או 'שהכול', ולכן ממש לא צריכה להיות בעיה.
ומה עם מי שרוצה להחמיר על עצמו? קודם כול, כמו שכתב השו"ע, "תבוא עליו ברכה". אבל גם מי שמחמיר על עצמו בבית יכול להקל בזה בטיול בארץ ישראל, וגם עליו תבוא ברכה. כי עיקר הרעיון בחומרה הוא שהיא מבטאת את האהבה לקב"ה ולמצוותיו ואת הרצון להרגיש את קרבת א-לוהים שבסוכה. וכשהאדם הולך בארץ ישראל לאורכה ולרוחבה הוא מרגיש את התודה העצומה לקב"ה, שהעלה אותנו לכאן מכל הגלויות ונתן לנו מדינה איתנה ומשגשגת, מלאה בישיבות ובבתי מדרש, ואת קרבת א-לוהים שבהליכה בארץ ישראל.
אפשר גם להמשיך חלקית עם החומרה גם בטיול: להימנע מאכילה, אפילו אכילת ארעי, אבל לשתות הרבה מים. למי שרוצה לנהוג כך אני ממליץ לקחת בתיק איזה דבר מאכל, כי "אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו" (כאן הכוונה היא כמובן לשקית שקדים, למשל, ולא ל'פת' ממש).
כאן המקום להזכיר שאם יש סוכה בחניון בשטח, כדאי לוודא שהיא כשרה לפני שאוכלים בה (שהיא לא מתחת לאילן, שיש לה שלוש דפנות יציבות ושצילתה מרובה מחמתה).
כל זה לעניין אכילה ושתייה בטיול של יום אחד. אבל לעניין טיולי מחנאות (קמפינג), צריך להתארגן ולבנות סוכה בחניון או לוותר על הרעיון ולחזור לישון בבית. לדעתי אין מקום להקל בזה מצד הולכי דרכים, כי הדוגמאות שמצאנו בגמרא ובפוסקים להולכי דרכים (שו"ע או"ח סימן תרמ סעיף ח, ובנו"כ שם) היא בהליכה שיש בה צורך ממשי ולא בהליכה לצורכי טיול.
לא זה המקום לעצות טכניות על הדרכים לבנות סוכה בשטח, אבל צריך לתכנן את הזמן כדי שהבנייה תהיה חלק מהחוויה. בהיבט ההלכתי צריך לדעת שמותר לבנות סוכה ללילה אחד, אבל צריך שהיא תהיה יציבה, כזו שעומדת ברוח מצויה. ואם מישהו מהקוראים רוצה לצאת למסע ארוך שמחייב לינה בשטח ואין לו אפשרות לבנות סוכה, שישאל שאלת חכם.
ויהי רצון שיתקיים בכולנו הפסוק "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה" (בראשית יג, יז).
