מרגע הולדתו של הטור הזה שאתם קוראים עכשיו, המסר המרכזי הוא, שרעיונות ותפיסות עולם מניעים את המציאות.
נוהגים לומר: "אין לך דבר פרקטי יותר מתאוריה טובה". כלומר, כל המציאות מעוצבת לאור 'רעיון על' כלשהו. הנקודה החמקמקה שאנשים מתקשים לתפוס היא שהפעולות המעשיות הן רק ביטוי למחשבה שקדמה להם. ממש כמו באדם הפרטי – הראש נותן פקודות והידיים מבצעות. קשה לתפוס זאת משום שאת מה שנמצא בראש איננו רואים, הוא סמוי, ואילו את הפעולות המעשיות רואים גם רואים.
וכך גם במרחב הציבורי הכללי. כל הגופים העוסקים בתודעה, המשולים לראשו של האדם הפרטי, כגון אקדמיה, מכוני מחקר, תקשורת, משפט, חינוך, תרבות וכולי, מעצבים תפיסה שבגינה אחר כך יפעלו כל המערכות הציבוריות. זה פשוט מאוד. נשאר לשאול שאלה קטנה: מהן אותן תפיסות עולם, וכיצד, לעזאזל, הן מצליחות להיאחז במציאות?
ברשותכם (כאילו שיש לכם ברירה), הפעם לשם שינוי לא נעסוק ברעיונות אלא באופן הפצתם.
נכון שפנאטיות דתית מסוכנת, אבל פנאטיות חילונית מסוכנת עוד יותר. שתי התנועות שרצחו הכי הרבה בהיסטוריה היו חילוניות – הנאציזם והקומוניזם. וכדאי גם ללמוד משיטות הפעולה של מנגנון התעמולה שלהן, הידוע לשמצה.
התעמולה מובנית בשמאל
לאחרונה קראתי את ספרו הנהדר של הרב ד"ר יוסי שטמלר, 'פלטינה ופלסטלינה', העוסק – איך לא – בפוסט־מודרניזם ויהדות. בספרו הוא מביא ציטוטים מדהימים מתוך הספר 'פנינו אל השמש העולה' של ד"ר שאול פז, העוסק בתולדותיהן של חמש תנועות הנוער שהיו שייכות לשמאל ובהשפעתן. הספר חושף בין היתר את שיטות האינדוקטרינציה שהתחוללו בתנועות הללו ואת תהליך ההתפכחות, לאחר שנים, של חלק מבוגריהן.
את תמצית העניין אפשר למצוא בכריכה האחורית של הספר: "המייסדים חסמו בפני הבנים את הבחירה החופשית מחשש שמא תסכן בחירה זו את המשך קיומו של הקיבוץ… רוב המרואיינים, בוגרי התנועות של הדור השני, שגו לדבריהם באמונות שווא ולא השכילו להבחין באינדוקטרינציה ובמניפולציות של מנהיגים ומחנכים".
באפריל 1943 האשים נתן אלתרמן את תנועות הנוער הסוציאליסטיות ב'אילוף ילדים'. לא בכדי שלוש הוצאות הספרים היו שייכות למחנה השמאל, ככה עובדים אנשים רציניים בעיצוב תודעה. 'עם עובד' – מפא"י, 'ספריית הפועלים' – הקיבוץ הארצי, ו'הוצאת הקיבוץ המאוחד' הפכו למוסדות המרכזיים של הספרות העברית, השירה, תרגומים ואנציקלופדיות.
בספר מתואר כיצד האידאולוגיה הקומוניסטית הוחדרה, וכיצד "מנהיגותם של טבנקין בקיבוץ המאוחד, ושל יערי וחזן בקיבוץ הארצי הייתה בעלת סממנים דיקטטוריים טוטליטריים. מי שלא ציית להם, סולק או נדחק לפינה", כך נכתב במקור, בעמ' 71.
מדוע זה כך? האם זה מקרי?
בתפיסות עולם שמאליות המציירות ציור אוטופי שאינו מתכתב עם המציאות (בניגוד מוחלט ליהדות), כאשר הדברים לא בדיוק מסתדרים, במקום לעדכן את גרסת ההפעלה של האידאולוגיה משנים את המציאות. בכוח, באונס. מכניסים אותה למיטת סדום ומקצצים בבשר החי. כפשוטו.
אם חלמנו, לדוגמה, על מזרח תיכון חדש שאינו מגיע, נקרא לנרצחים "קורבנות שלום", או בשפה אחרת: "כשחוטבים עצים, עפים שבבים", או "בשביל לעשות חביתה צריך לשבור ביצים".
כשמתעלמים מהמציאות העובדתית, מה שנשאר הוא רק מניפולציה מתוחכמת. ככה אפשר להגיע למצבים שבהם נשלחים ילדים מגיל אפס לבית ילדים, או שמנסים לשכנע אחרים ש"בשביל להגיע לחירות המיוחלת אתה חייב להקשיב לפנימיותך", גם אם זה אומר להתחיל תהליכי שינוי מין אכזריים בלי יכולת להשיב את הגלגל לאחור. כך הרי תגשים את החלום גם אם אתה בן שש, וחלומותיך לא בדיוק הכי ריאליים.
המניפולציה מובנית בשמאל
כאשר יש תפיסות עולם שאינן מתכתבות עם הטבע הפשוט של החיים, חייבים להשתמש בשיטות מתוחכמות של עורמה וגנבת דעת, והן יוכלו לפצות על חוסר היכולת שלהן להיקלט בציבור.
המניפולציה מתווכת את התפיסה חסרת הסיכוי, כך שהיא תוכל להיקלט בציבור.
בלי מניפולציה, בעיקר על הרגש והדמיון, מה הסיכוי שחיילים במדים יפנו יישובים בצייתנות מפחידה? (צפו בסרט המטלטל 'זוהר הרקיע' על פינוי גוש קטיף).
בלי מניפולציה, איך אפשר להסביר חלוקת רובים לאויבי ישראל בהסכמי אוסלו? ניתן להביא עוד דוגמאות רבות, אך נצטט רק את דבריו של אליהו גולומב ז"ל, איש ההגנה, למנחם בגין: "לא חשוב הדבר אם נירה את הכדור הראשון במלחמת אחים, מנגנון התעמולה הוא בידינו. אנו נכוון את כותב ההיסטוריה, ותמיד תהיו אתם המתחילים במלחמת האחים".
אדם שחושב שרק הוא מבין מה אלוהים רוצה זה גרוע מאוד, אבל אדם שחושב שהוא אלוהים, זו כבר קטסטרופה
מה קורה כשאין א־לוקים?
אמונה היא בלם חשוב למגלומניה מוחלטת. הן בגלל המסגרת החוקית־הלכתית המחייבת הן בגלל הידיעה שבסופו של דבר אני רק פירור קטן מהאינסוף. לא הכול התחיל בי, ושום דבר לא יסתיים אצלי. לכן נכון שפנאטיות דתית מסוכנת, אבל פנאטיות חילונית מסוכנת עוד יותר. שתי התנועות שרצחו הכי הרבה בהיסטוריה היו חילוניות – הנאציזם והקומוניזם. וכדאי גם ללמוד משיטות הפעולה של מנגנון התעמולה שלהן, הידוע לשמצה.
"אדם שחושב שרק הוא מבין מה אלוהים רוצה זה גרוע מאוד, אבל אדם שחושב שהוא אלוהים, זו כבר קטסטרופה" (ציטוט מחבר).
כמה שיטות לשיווק רעיונות
לאחרונה קראתי ספר העוסק בשיווק ונקרא 'הקטליסט'. כותרת המשנה שלו מדברת בעד עצמה: "איך לשנות את דעתו של כל אחד". הספר מראה כיצד ראיות, עובדות ומחקרים לא תמיד מניעים אנשים לשינוי אלא דווקא דברים אחרים, מפתיעים מאוד. הנה לפניכם כמה רעיונות שכדאי להכיר. חלקם מהספר, חלקם מהמציאות:
- אל תדחף, תרפה. במקום לעסוק בהסברה, שכנוע ודחיפה אגרסיבית של רעיונות, עדיף לעיתים דווקא לעשות פעולה הפוכה. במקום לדחוף, מנמיכים את המסרים המעוררים התנגדות טבעית ומונעים שינוי. בעבר תיארה את השיטה הזאת רחל ליאל, מנכ"לית הקרן לישראל חדשה לשעבר, כשסיפרה על האסטרטגיה לחדירה לתוך הציבור הדתי־לאומי. (חפשו ביוטיוב, סרטון מכונן).
- הסר מכשולים. לעיתים במקום להוסיף עוד כוחות סוס ולנסות להזיז את הרכב, כדאי פשוט להוריד את בלם החנייה. כשמפעילים לחץ חזק, מעוררים התנגדות אינסטינקטיבית. נסו לדחוף בן אדם באגרסיביות ומייד תגלו דחיפה נגדית. עדיף פשוט לנסות לאתר את מה שחוסם את השינוי ומונע אותו, לסלקו וכך לאפשר תנועה.
- חפש את הנקודה שמפעילה את הציבור שאתה רוצה לשנות את דעתו. אי אפשר, למשל, לגרום לאנשי רוח תורניים להשתתף בהפגנות האנרכיסטים, לכן נמסגר אירוע כ"צעדת האחדות", נמצא את העיתוי הנכון, שלושת השבועות כמובן, ונהדהד שמי שלא שותף לצעדה הזו שייך לכוחות האופל הרוצים בחורבנה של האומה ושרפת אסמיה. תודו שזה גאוני ומביך כאחד.
- אל תציג בהתחלה את מטרתך הסופית. סוכן מכירות לא מוכר לך מייד בהתחלה את הסחורה הכי יקרה שלו. וגם 'סוכן מכירות רעיוני' לא יספר לך על מטרתו ארוכת הטווח, הוא ינסה רק 'לשים רגל בדלת', ומהרגע שהצליח אתה שבוי שלו ויהיה קשה לך להימלט מהמצב הזה. כך המיסיון עובד כבר שנים.
- שנה את השפה. "תשתמשו במילה 'דמוקרטיה'. זה נשמע יותר טוב מאשר 'שמאל', מה, אתה לא דמוקרט?" כך אמר אהוד ברק לפעילי המחאה לפני כשלוש שנים. השפה היא הכלי המרכזי. השתמש במילים הנשמעות ידידותיות, כשבפועל מאחוריהן מושגים הפוכים לגמרי.
- צור חרדה ואי־ודאות. צור חרדה וכאוס, והצג כיצד אתה הפתרון האולטימטיבי לפתור אותם.
- חמלה. אין כמו מילת הקסם לעורר אנשים, במיוחד דתיים, לפעולה כלפי מי שנתפס כראוי לחמלה, גם אם אינו כזה בפועל. כך גם מונעים דיון ענייני ונקי.
- "בקש פחות". כמו שמתחילים דיאטה. מתחילים בקטן ולאט לאט מייצרים אמון ויכולת להמשיך הלאה. נסו לבקש ממישהו לחצות נהר גועש ומייד תיתקלו בסירוב. בקשו ממנו רק להכניס את כפות רגליו למים, וייתכן שתצליחו.
- 'שנה את המגרש' ומצא נקודת היחלצות. במקום לדבר, מקשיבים. מגייסים תמיכה רחבה ועמוקה. מחפשים נקודה שאין עליה מחלוקת כלל, שבה התחושות זהות, ומשם מתחילים. במקום לפתוח בסוגיה קשה ומעוררת מחלוקת ('נקודת היתקעות') מתחילים במכנה המשותף. משהו שכולם יכולים להתחבר אליו. ורק אחר כך מגיעים לנקודה המורכבת יותר. דוגמה מהספר: לא דנים בזכויות טרנסג'נדרים ישירות, אלא בתחושה האותנטית של אדם מנודה, נרדף, מוגבל או שונה. "נסה להיזכר כיצד הרגשת כשלא קיבלו אותך כפי שאתה". רק לאחר חשיפת הדומה ניתן להראות כיצד החוויה הזאת היא חלון אל תוך החוויה של טרנסג'נדרים. (לא פשוט להתמודד עם הסוגייה כשמייד מופעלת כלפיך מכונת ביוש משומנת חסרת מעצורים, כאילו מדובר בפשע שנאה כלפי אנשים פרטיים ולא בדיון ציבורי לגיטימי).
חלון אוברטון. לא נרחיב על כך, אך אם מישהו מהקוראים לא מכיר את 'חלון ההזדמנות של אוברטון' כטכניקה לשינוי דעות ותפיסות עולם, עשו טובה, ומייד במוצ"ש לכו לקרוא על הנושא
אי אפשר, למשל, לגרום לאנשי רוח תורניים להשתתף בהפגנות האנרכיסטים, לכן נמסגר אירוע כ"צעדת האחדות", נמצא את העיתוי הנכון, שלושת השבועות כמובן, ונהדהד שמי שלא שותף לצעדה הזו שייך לכוחות האופל הרוצים בחורבנה של האומה ושרפת אסמיה
לסיום: בעולם שבו האמת נעדרת ואין כלל מוסכמה שיש יכולת לחתור לעבר אמת שכזאת, מה שנשאר זה רק מניפולציה מתוחכמת על בני אדם.
אם אין אמת, למה שנתאמץ לדון בכלל ולשכנע באופן כן ואמיתי? אין לי מה להקשיב לך, ולך אין מה להקשיב להבליי. כל אחד והנרטיב שלו.
נוסף על כך, תפיסה הרואה רק את הכאן והעכשיו, היא תפיסת עולם מנוונת, לחוצה וחסרת סבלנות, הרוצה לראות תוצאות מייד. אין בה סבלנות לתהליכים ארוכים ומייגעים. במצב הזה התעמולה מחליפה את החינוך ועושה את פעולתה.
איזה הבדל תהומי יש בין תפיסה שכזו לבין "ואני אתנהלה לאיטי" של יעקב אבינו או "כמי השילוח ההולכים לאט". כלומר, ביטחון מוחלט בכיוון ובמגמה של המציאות לעבר הטוב העתידי. בסבלנות, בנחת, בקור רוח ובחיוך גדול על הפנים. גם אם בצד האחר יש 'זעם קדוש', כי למציאות יש חוקים משלה.
