כותרות חמות :

רשות הדיבור כי תצא
רשות הדיבור כי תצא

רשות הדיבור כי תצא

 

עשיתי לי שדה

יהושע אודרברג

 

"אֱלוּל הִגִּיעַ,

הֵבַנְתִּי שֶׁאַתָּה בַּשָּׂדֶה,

וְאִם אָבוֹא אֵיךְ שֶׁאֲנִי,

אֵיךְ נֹאמַר,

'זֶה לֹא זֶה'.

 

"חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי,

אִם זֶה בְּסֵדֶר מִצִּדְּךָ,

מַדּוּעַ בָּחַרְתָּ דַּוְקָא בַּשָּׂדֶה?

 

"כִּי גַּם אִם נֶחֱרַבְתִּי,

כְּמוֹ צִיּוֹן,

אַתָּה מְסַמֵּן לִי

שֶׁיֵּשׁ תְּקוּמָה לְמַפָּלָתִי.

 

"כִּי בַּבַּיִת כֻּלָּם שׁוֹמְעִים,

הַמִּשְׂחָק דֵּי מָכוּר מֵרֹאשׁ,

כַּמָּה אוּכַל לִהְיוֹת אֲנִי?

וּבַשָּׂדֶה הַקּוֹל מִתְפַּזֵּר,

וְכָל מָה שֶׁהִתְפַּזֵּר

מִתְקַבֵּל

כִּתְפִלַּת עָנִי.

 

"וְאוּלַי כִּי בַּבַּיִת, הַחוֹמוֹת סוֹגְרוֹת,

דֵּי לֹא נוֹתְנוֹת מִפְלָט,

אֲבָל כָּאן, כְּשֶׁאָנוּ בֵּין הָעֲרוּגוֹת,

הָאֲלֻמּוֹת,

אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת אַהֲבָתְךָ,

אֶת שֶׁזִּמַּנְתָּ לִי,

אֶת עִיר הַמִּקְלָט".

 

"וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱ-לֹהִים",

אֲנִי נִזְכָּר

שֶׁגַּם בְּמַעֲמַד הַר סִינַי

הִגַּעְתָּ רִאשׁוֹן,

מְקַוֶּה בִּשְׁבִילְךָ,

בִּשְׁבִילִי,

שֶׁמֵּהַמַּעֲמָד הַמִּתְקָרֵב,

"אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה",

תִּשָּׁאֵר עֶלְיוֹן.

 

לא לבטל אחרים

א"ג

תגובה על מאמרו של בן יעקב סבו ב'פורום קפה שפירא' בשבת שעברה

בן יעקב סבו, שיתפת כלי כל כך חשוב לדיון הנוכחי, והוא שאילת שאלות, עד שהאדם מולך חייב לברר בעצמו במה הוא מאמין ומה מדאיג אותו באמת.

אך הרסת כל אפשרות להצלחה בקול המתנשא שלך, החל בכותרת המאמר ועד לתיאור המפגינים במילים כמו אינפנטיליים, וכלה בזלזול המוחלט במוקד העניין, הפחד מכפייה דתית.

נכון, אנחנו מדינה יהודית ועלינו לחתור למדינה שמנוהלת על פי ההלכה. עם זאת יותר ממחצית העם אינו מאוהב בהלכה ואינו חש מחויבות אליה, והממשלה הנוכחית מורכבת מאנשים שלא מכבדים את זכותם של יהודים אחרים לבחור בעצמם מתי ואיך לשוב אל ה' א-לוהינו. הדיבורים על סגירת בריכת שחייה בשבתות בשכונת הר חומה מפחידים אנשים, גם אנשים מסורתיים שהצביעו לממשלה הנוכחית. חוקים נוספים שפוטרים אנשים משירות צבאי או אזרחי פוגעים בסולידריות העם לא פחות מאיומי המפגינים.

אם אנחנו רוצים לקדם מדינה בריאה שמנוהלת על פי ההלכה, עלינו לוודא ששמירת התורה שלנו כיחידים אינה באה על ידי עבירות רבות של עסקונה ופוליטיקאים. אם אנחנו שואפים שאנשי שמאל יכבדו את ערכי היהדות, אסור לנו לנצל את המונח יהדות כדי לבטל ולקלקל אורח חיים של אחרים.

צדקת שחייבים לשאול אנשים את השאלות שיגרמו להם להכיר מה באמת מניע את התנגדותם לממשלה הנוכחית, ואחר כך חייבים להקשיב לתשובות שלהם ולהכיר באמת.

 

 

שיר הלל לאנשי האידיאל

אמונה

מְנֹעָרִים מִכָּל הוֹד וְרֵיקִים מֵהָדָר
רְחוֹקִים מִכָּל רֹשֶׁם שֶׁל עָבָר מְפֹאָר;
יְחֵפִים מִמַּעַשׂ גָּדוֹל וְחָפִים מֵעֲמַל
מָצָאתִי קִסְמְכֶם, אַנְשֵׁי הָאִידֵאָל.

בְּאַמְתַּחְתָּם לֹא יִהְיוּ הַבְטָחוֹת נִפְלָאוֹת,
סִפּוּרִים מְסַמְּרִים וּגְבוּרוֹת עִלָּאוֹת,
מְאֹרָעוֹת יוֹצְאֵי דֹּפֶן, עִנְיָנִים מְרַגְּשִׁים
לְיַד זֹאת, כָּךְ נִדְמֶה, הֵם חוֹלְפִים אֲדִישִׁים.

מָה יַדְלִיקֵם? הוֹ, הַנִּיצוֹץ הַבּוֹעֵר
מָה עַז בְּעֵינֵיהֶם עֵת כֹּחוֹ מֵדָהֵר
הָרָצוֹן הַגָּדוֹל, הֶחָזוֹן, הַשְּׁאִיפָה;
הָעֶרְגָּה, הַשְּׁקִיקָה, הַדֵּעָה הַמַּקִּיפָה.

עֵת יִנְאֲמוּ בְּרֹב תּוֹקֵף אוֹדוֹת צַו מַצְפּוּנָם
יַנְהִיר וְיַבְהִיר לוֹ בְּרָקוֹ בְּעֵינָם
יִלְהֲטוּ הַזְּרוֹעוֹת בְּרֹב עֹז, בְּכֹחַ עַז
אִם תִּשְׁאָלֵם עַל דַּרְכָּם הַנּוֹעָז.

וּבַאֲשֶׁר יֵלְכוּ, בְּעֲנָוָה, בְּשֶׁקֶט, בְּנַחַת
בְּצַעַד נִנּוֹחַ וּבְרֶגֶל בּוֹטַחַת
יְצַוּוּ לְרַבִּים אַחֲרֵיהֶם אֶת הַשְּׁבִיל,
מִבְּלִי דַּעַת אֶת מִי בָּחֲרוּ לְהוֹבִיל.

מָה יַשְּׁרָהּ נַפְשְׁכֶם, הוֹ, אַנְשֵׁי אִידֵאָל!
מָה רָחָב לְבַבְכֶם, מֶה עָשִׁיר וְלֹא דַּל
מְכֻוָּנִים, מְדֻיָּקִים וְיָפִים מַעֲשֵׂיכֶם,
הוֹ אַנְשֵׁי אִידֵאָל, לוּ יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם.

 

 

רפורמה משפטית: אהבת ישראל אמיתית

שלמה מ       

תגובה על "מה קרה למסר האחדות של עולם קטן?" מהשבוע שעבר

קראתי את הדברים שכתבת, ואם להשתמש בלשונך, "התביישתי, הצטערתי והתעצבתי". מאחר שלא חסכת במילים קשות ובהאשמות בוטות, גם אני ארשה לעצמי לומר דברים כהווייתם: דבריך אינם אלא גיבוב של סיסמאות נבובות וקלישות דמגוגיות שמשמיעים מתנגדי הרפורמה, ממש אחת לאחת ('אחדות', 'חקיקה חד צדדית', 'שסע בעם', 'מציאת המחבר', 'סובלנות והכלת האחר', 'מובילים אותנו לתהום', 'קיצוניים'. כמה מביך ומגוחך), וכמותם אין בדבריך אף לא טענה עניינית אחת. אתה מאשים את עורכי עולם קטן שהם אינם 'אנשי שלום ודרך ארץ', שהם 'שופכים שמן למדורה', כותבים 'ערמות של שקרים והזיות' – כמובן בלי שום דוגמה קונקרטית – והכול בגלל 'הרעיון ההזוי', מי ישמע, לקיים את רצון רוב העם ולהמשיך את חקיקת הרפורמה. ולא נחה דעתך עד שדרשת מהם להתפטר ולהתחלף ב"אנשים נורמליים", לא פחות. לא נותר לי אלא ללמד עליך זכות שאינך בקיא בטיבה ובמהותה של הרפורמה. נראה כי המשפט שאתה מתהדר בו, "אני לא חושב שכל האמת אצלי ולא שונא מי שחושב אחרת ממני", נוגע רק למי שבצד השמאלי של המפה.

האם כל מה שחשוב בעיניך הוא 'להתחשב' בשמאל הקיצוני השולט במדינה ורומס את זכויות העם?! רק הפריווילגיים הנחמדים מתל אביב ראויים ל'הכלה והתחשבות'?! מבחינתך המתיישבים, החרדים, חיילי צה"ל שמסתכנים בגלל מוסר משפטי מעוות, נערי גבעות שנעצרים, מעונים, נאסרים או נרצחים על ידי השב"כ, הפרקליטות והמשטרה על לא עוול בכפם, תושבי דרום תל אביב שסובלים מהטרור הסודאני וכל יתר המגזרים הסובלים תחת עולו האכזרי של בג"ץ אינם ראויים לזכויות, להתחשבות, לשמירה על חייהם ועל ביטחונם?! העיקר להיות 'אחדותיים' ו'מתחשבים' כלפי השמאל, שמחזיק באלימות כוח שלא שייך לו?!

נראה שדווקא אתה הוא מי ש"לא יודע להסתכל למציאות בעיניים", כלשונך; ולכן אפנה גם כלפיך את הצעתך האדיבה לעורכי העלון: "תתביישו לכם ותעשו חשבון נפש". המשסעים והמפלגים הם דווקא מי שנכנעים לפרוטקשן האלים של השמאל, שמתנגדים לתיקון הצודק, שתומכים בהנצחת המצב המעוות, שחושבים על הפוזיציה והנראות בעיני השמאל ולא רואים את מצוקתם של אחיהם מהימין. אם אתה חושב שוויתור על רפורמה יביא לשקט ברחובות, כבר נוכחנו שזה לא המצב; הם לא ישקטו עד שתקום ממשלת שמאל. ואז בוודאי תתמוך בהקמת ממשלת שמאל בשם 'האחדות'.

 

לא להירתע מהמחלוקת

תגובה על "מה קרה למסר האחדות של עולם קטן?" מהשבוע שעבר

אלימלך אש

בעלון של פרשת ראה כתב כאן מישהו ביקורת לעולם קטן שכותרתה 'מה קרה למסע האחדות בעולם קטן?'. הכותב פתח ברגשות של בושה, עצב ועצבנות כלפי העלון, שנוהג לדבריו במגמתיות של שנאה, שיסוע ופלגנות בעם. ברצוני להתייחס לדבריו בצורה עניינית.

במאמר הועלתה אכזבה מרה וכעוסה בליווי אין-ספור כינויי גנאי כלפי עורכי העלון והכותבים בו ("הזויים", "שונאים" ו"משסעים") לנוכח הציפייה שהעלון ייצג ערכים של המגזר, כגון שלום, דרך ארץ, יושר והודאה בטעויות. לענ"ד יש כאן מניפולציה של הכותב (אם כי לא בהכרח מודעת). הוא טוען טענה בלבוש אובייקטיבי נטול מחלוקת, אך בתוכן סובייקטיבי לחלוטין, שנגזר מהשקפת עולמו. הרי מאחר שכולם יודו בחשיבות הערכים המנויים, הכותב מכריח את הקוראים להודות שהוא צודק.

אך לאורך הכתבה מתברר שיש לו משנה סדורה כיצד נכון לאזן בין ערכים אלה ל'ערכי העל': אחדות, סולידריות והכלת האחר. משתקף מדבריו שהערכים שלום, דרך ארץ ויושר, וכן שאר ערכינו, נמדדים ונשפטים על פי רמת התאמתם ל'ערכי על' אלה. ובהיעדר התאמה יהיה עליהם לעבור במיטת סדום להתאימם למידות של 'ערכי העל'.

ואף שאין בכוונתי למעט מערכן של ערכים אלה, אני תמה: מניין לכותב הייררכייה זו? למיטב ידיעתי (אף כי דלה היא), אין ביהדות, בניגוד לפוסט-מודרנה למשל, ערך הגמוני ששאר הערכים כפופים לו ומתעצבים לפיו ללא תלות בסיטואציה. אפילו תלמוד תורה נדחה לפעמים.

לענ"ד ההשקפה הערכית שהוצגה, מעבר לכך שהיא מקדשת ערכים מסוימים ללא בסיס, לוקה בשטחיות ובאינטואיטיביות בנאלית, התרה אחר בניית חברה 'אחדותית' בדפוס סטטי שאינו מסוגל להכיל מחלוקות אידאולוגיות אם הן גולשות לבירורים נוקבים. מין פציפיזם ממאבקי דעות, שגורר מיתון והשתקת אידאולוגיות מחשש שהן יולידו בירורים קשים.

אני אישית מאמין שעמנו הוא עם גדול וענק, בעל כוחות אדירים הרבה מעבר להשגתנו. מתוקף זה ממתינה לו דרך רבת בירורים מבית ומחוץ, שאמורים לעזור לו לחשוף לו לעולם את מלוא שיעור קומתו המפואר והאציל. ועם כל הכבוד, אני מבקש מכותב הביקורת "הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו בלבבו".

דבר אחרון, הכותב חזר פעמים רבות על תיאור השסע הנוראי שיש בעם. בהקשר זה ראוי לענ"ד להיות ערים לרמת ההשפעה התודעתית שיש לתקשורת עלינו. תיאור המצב שהכותב מעלה, בפרט בהקשר של השסע בעם, נראה לקוח, העתק-הדבק, מערוצי התקשורת. התקשורת כבר מזמן הזניחה את התפקיד של דיווח המציאות בנימה ניטרלית, ועברה לקבל עליה את התפקיד החינוכי של עיצוב תודעתנו על פי סולם ערכיה. אומנם אני מניח שרבים יחלקו עליי, אבל להבנתי השסע מקבל קיום בעיקר כי אנו מקבלים מהתקשורת ללא עוררין שזה המצב.

כמי שמשתדל ללכת במוצ"שים להפגנות של השמאל ולהיפגש ולשוחח עם המפגינים פנים אל פנים (ובכך להשמיט את התיווך התקשורתי השונא, המשסע והמפלג), מסקנתי הדלה היא שהשסע כפי שמתארים אותו הוא דיסאינפורמציה שמשרתת את האג'נדה.

ודאי, יש מחלוקות אידאולוגיות נוקבות ב"ה, ואל לנו להירתע מהן. עם ישראל לאורך כל דורותיו והתורה שבעל פה לאורך כל דורותיה בנויים על התבנית של מחלוקות שבסופו של בירור מצמיחות יצירות חדשות ומפוארות שלא היו קיימות לולא ההתנגשות והמחלוקת. לכן ברמה האישית אני מעדיף שלא לשרת כמגפון של התקשורת, שעושה כל שביכולתה להשריש את תודעת השסע, אלא ללכת ולהיפגש על אמת, לדבר בלי חרדה ממחלוקות ולהאמין בגודל עמנו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן