כותרות חמות :

מדינת ישראל וה'שטחים': הכרעה או הכלה. הגיעה העת להחליט
מדינת ישראל וה'שטחים': הכרעה או הכלה. הגיעה העת להחליט

מדינת ישראל וה'שטחים': הכרעה או הכלה. הגיעה העת להחליט

 

מיכאל שפרבר, פורום יו"ש, אפרת

ההידרדרות הקשה במצב הביטחוני ביו"ש, כאשר פיגוע רצחני רודף פיגוע, וכן ההשתלטות של הרשות על השטחים הפתוחים, בנייה מסיבית בלתי חוקית (בין 60,000 ל-80,000 מבנים נבנו בשנים האחרונות), הרס שיטתי ומתמיד של אתרי מורשת (כגון הר עיבל, מפעל אמות המים, תל ארומה, שומרון העתיקה ועוד), הפגיעה במדבר יהודה (השמורה ההסכמית שעלתה שוב לכותרות עם הידיעה על הקמת עיר פלשתינית ענקית במזרח גוש עציון והפיכת הגוש למובלעת בשטח הערבי) והנחת תשתיות הולכת וגוברת במימון אירופי וזר להגשמת תוכנית סלאם פיאד (בעיקר בשטחי C, שהם לכאורה בשליטה ישראלית מלאה), שתכליתה מדינה פלשתינית הלכה למעשה, כל אלה מספקים לנו הזדמנות נאותה לבחון את שאלת ההתייחסות לעתיד ה'שטחים' בציבוריות הישראלית.

מחד גיסא עומד מחנה השמאל איתן בעמדתו כי המשך השליטה של מדינת ישראל על שלושה מיליון פלשתינים ביהודה ושומרון (המספר האמיתי חשוב פחות), היא אסון דמוגרפי, פגיעה בעתידה היהודי של מדינת ישראל, השחתת צה"ל, מוקד קבוע לחיכוך עם בעלות בריתנו ובעיקר ארצות הברית ותוביל להיות מדינת ישראל מדינת אפרטהייד. משהו בסגנון דרום אפריקה של שנות השמונים של המאה הקודמת. חלום רע ורחוק שאיש אינו רוצה בו.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ הוא מבשרה של עמדה זו: מייד לאחר שחרור יהודה ושומרון וירושלים במלחמת ששת הימים קרא ליבוביץ לנסיגה חד-צדדית מכל השטחים, שאילולא כן תהיה המשמעות לדידו "חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, חורבן העם היהודי כולו, התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה והשחתת האדם – היהודי והערבי כאחד".

תפיסה זו הובילה לניסיון לפתרון הסכסוך בדמות הסכמי אוסלו, נסיגת ישראל מכל רצועת עזה, מצפון השומרון ומאזור יריחו ופינוי היישובים משם, הקמת הרשות הפלשתינית בליווי שיתוף פעולה ביטחוני ואזרחי שיסודו בהנחה ש"הם יילחמו בטרור", וכן הקפאת בנייה ואי-הקמת יישובים חדשים ברחבי יהודה ושומרון, הקפאה שנמשכת למעשה מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, שכן מאז לא הוקם שום יישוב חדש ביו"ש (למעט עמיחי למפוני עמונה).

המשכה של תפיסה זו ביוזמת ז'נבה, ושיאה כנראה בנאום בר-אילן המפורסם של מנהיג מחנה הימין ראש הממשלה בנימין נתניהו ביוני 2009 ובאמירתו הידועה: "שתי מדינות לשני עמים", בניגוד גמור לעמדתו העקבית של מנחם בגין, שלפיה "הקמת מדינה פלשתינית תעמיד את היהודים בארץ ישראל בסכנת מוות וכיליון". מן האמירה, ולמעשה מהנאום כולו, לא חזר בו נתניהו עד עצם היום הזה.

המחנה הימני חותר להכרעת הסכסוך הישראלי–פלשתיני. לדידו עם ישראל זכאי ואף מוכרח לשבת בכל חלקי ארץ ישראל, מהים ועד לירדן, כחלק מהבטחת האל. התפיסה הימנית היא ביסודה דתית וניזונה מכתבי הקודש, מחזון הנביאים ומהכמיהה ההיסטורית של עם ישראל לשוב לכל חלקי מולדתו. היא משלבת עמדה תאולוגית נוקשה וברורה עם מעשיוּת חיונית של הקמת יישובים, כיבוש הארץ, עבודה חקלאית וסילוק כל מכשול מהגשמת החזון שבו הם מאמינים.

לא מפתיע אפוא שאחד מגדולי האבות האידאולוגיים שלה, הרב צבי יהודה קוק, טבע את המונח: "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה". לא פלא שאף בתפיסתו של השר בצלאל סמוטריץ' הוא מדבר בלשון הכרעה והכנעה.

בתווך מצויים רוב עמך ישראל. עדת המכילים. כאלה שמחד גיסא שחרור ירושלים וחבלי המולדת ההיסטוריים ביהודה ובשומרון מרגש אותם, ומאידך גיסא נסיעה לביקור בקברי האבות שבחברון נראית להם דבר בלתי ריאלי, מעבר להרי החושך. הם תומכים פסיביים במפעל ההתיישבות ומבינים גם את הצורך בהסדרה עם הפלשתינים. מחבבים את המתנחלים ורואים בהם אנשים מגשימי חזון, אך נרתעים מהאידאולוגיה הקיצונית ואף המשיחית שלהם.

ה'מכילים' נרתעים מהדימוי האפרטהיידי שישיבה ממושכת ב'שטחים' עלולה לחולל, ומשום כך תמכו רובם בנסיגה מרצועת עזה, והם אינם מתנגדים לפינוי מאחז "לא-חוקי". להבנתם, העיסוק הדקדקני בשאלות הבנייה הפלשתינית הלא-חוקית בשטחי C או שרפות פסולת ענקיות (שהשפעתן מורגשת גם מחוץ למרחבי יו"ש), וכן הרס אתרי המורשת, אינו נוגע להם כל כך. הרי הם אינם גרים ב'שטחים', וזו שאלה מדינית רחוקה ולא רלוונטית להם.

וכאן בדיוק טמון המוקש. אין ולא תהיה יכולת לאף אחת מהגישות שהוצגו לעיל לקבוע עובדות בשטח בלי שהמסה הקריטית הזו – עדת המכילים – תשוכנע שכנוע עמוק ופנימי לדבוק באחת מהן.

לכן בינתיים, מאז מלחמת ששת הימים, התנהלנו כולנו, הציבוריות הישראלית, בעיקר ב'גם וגם', פוסחים על שתי הסעיפים, כלשון הנביא. העדות לכך ברורה. ב'שטחים' מתגוררים כ-550,000 יהודים, נוסף על כ-300,000 שגרים בירושלים בשכונות שמעבר לקו הירוק. קצב הגידול אינו קטן, וההיאחזות היא בכל מרחבי השטח. בצד זאת ניסיונות להסדרה עם הפלשתינים התקבלו בעיקרם בברכה בציבוריות הישראלית, ותמורת הסדרי שלום אמיתיים, של קבע, יהיו מרבית הישראלים מוכנים לוותר על חלקים לא מבוטלים של ה'שטחים'.

אמת, הגיע הזמן להכריע. אי אפשר להמשיך ולספוג עוד קורבנות בנפש ופיגועים בכל מרחבי השטח בקצב הנוראי הנגלה לנגד עינינו יום-יום ושעה-שעה, בפרט כאשר התוכנית של הרשות להקמת מדינה פלשתינית מתקדמת בקצב סילוני. אך טרם הכרעה מדינית או צבאית נדמה שיש להכשיר את הלבבות של רוב עמך בית ישראל ולחבר אותם אל חבלי המולדת הללו חיבור פיזי (באמצעות סיורים וביקורים, כבישי רוחב ורכבות והרחבת הבנייה לכולם), חיבור נפשי וחיבור גנטי וחיבור תרבותי. לבטל את ה'קו הירוק' ביטול תודעתי ולהעלים את הזרות ביחס ל'שטחים'.

או אז יהיה אפשר לממש את ההכרעה המיוחלת ברוח חזון הנביאים: "ונטעתים על אדמתם ולא יינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם".

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן