תא"ל (מיל') מרדכי כהנא, לשעבר סגן ראש המל"ל באגף למדיניות ביטחונית, עמית מחקר בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית
- השבוע ביום שני נרצחה בת שבע ניגרי לעיני ילדתה, נערה בת 12, על ידי עשרות כדורים שירו מחבלים אנשי פת"ח. האקדח שירה ב-2023 הונח על השולחן לפני שלושים שנה, ב-1993, בהסכמי אוסלו הראשונים. הסיסמה של הימין מימי אוסלו, 'אל תיתנו להם רובים', בוטלה בהינף יד כפסימיות חסרת בסיס, אבל בדיוק כך קרה, ואף גרוע מכך: הסכמי אוסלו נתנו לגיטימציה להכנסת כמויות נשק עצומות ליהודה ושומרון. ירי ביהודה ושומרון נעשה עניין של יום ביומו. גם בפיגוע השבוע נתפס הירי בהתחלה כעוד ירי שגרתי, ורק לאחר כמה דקות הובן שמדובר הפעם בירי קטלני.
טיהרנו את הבניין, וכשהגענו למרתפיו נגלה לעינינו מחזה לא אנושי: שלושה חדרים ששטחם ארבעה מטרים על ארבעה, ובכל אחד מהם יותר מחמישה עשר אסירים אזוקי ידיים ורגליים. אבל הדבר הבא שראינו היה קשה עוד יותר: שורת תאי צינוק שגודלם מטר על מטר וגובהם מטר, ובהם אסירים אזוקים וכפופים שנראו כמו סימני שאלה ואיבדו כמעט צלם אנוש
אובדן יכולת המעקב והפעולה של ישראל במרכזי הערים הפלשתיניות הוביל למבצע חומת מגן ב-2002. באותו מבצע שימשתי מפקד סיירת גולני. המבצע החל מבחינתנו בפורים, כחודש לפני היציאה הרשמית לחומת מגן. פעלנו במחנה הפליטים בג'נין, חטפנו שם הרבה מאוד אש חיה וכמות עצומה של מטעני חבלה, וגם חשפנו כבר אז מעבדה שהכינה נשק רקטי תלול מסלול. לאחר מכן, בא' של חול המועד פסח, פרצנו למוקטעה ברמאללה. המבנה הראשון שתפסנו היה של המודיעין הכללי.
טיהרנו את הבניין, וכשהגענו למרתפיו נגלה לעינינו מחזה לא אנושי: שלושה חדרים ששטחם ארבעה מטרים על ארבעה, ובכל אחד מהם יותר מחמישה עשר אסירים אזוקי ידיים ורגליים. אבל הדבר הבא שראינו היה קשה עוד יותר: שורת תאי צינוק שגודלם מטר על מטר וגובהם מטר, ובהם אסירים אזוקים וכפופים שנראו כמו סימני שאלה ואיבדו כמעט צלם אנוש.
אחד מהם, ערבי ישראלי שנחטף לרשות, הוחזק במצב זה כארבע שנים בחשד ששיתף פעולה עם ישראל. למחרת קיבלנו פקודה להיכנס עוד פנימה ולחפש את אחמד סעדאת, רוצחו של גנדי. הגענו לתא ענק שהיה בעצם סוויטה שגודלה עשרה מטרים, ובה מטבחון, ספות ושאר פינוקים. סעדאת ברח ללשכתו של ערפאת, ושם קיבל מקלט. צרנו עליה כמה ימים, אך לבסוף נסוגה ישראל, מחמיצה את ההזדמנות לפוצץ את הבלון של אוסלו.
- הקונספציה של יום כיפור צרובה אומנם בזיכרון הישראלי, אך הקונספציה של אוסלו גדולה ממנה, וההנהגה הישראלית שבויה בה כבר שלושים שנה. ישראל היא היחידה שחושבת שההסכמים האלה חיים וקיימים. מבחינת הפלשתינים, הם תכננו את אוסלו כבר אז כשלב ביניים במפעל ההונאה הגדול שלהם.
השלב מוצה ופינה מקום לתוכנית פיאד, שמתמקדת בכלל בשטחי C הישראליים. גם מבחינת האירופים והמערב לא הגיע שלב הקבע של הנסיגה המלאה, ולכן שלב הביניים בטל ומבוטל, מה שמחזיר לזירה גם את זכות השיבה. רק ישראל מעמיסה על שכמה את גוויית אוסלו וממשיכה את הטנגו שלה עם רוח הרפאים הזו, שאין לה כל קיום.
- גם אחרי חומת מגן במקום להבין שצריך שינוי כיוון עשינו רק כיסוח דשא מפעם לפעם. לא טיפלנו בהפסקת ההסתה, לא טיפלנו בחינוך, לא השקענו בפיקוח הדוק על הרשות. ואז הגיעו גלי טרור של מטענים, של סכינים, ועכשיו גל 'טרור היחידים'. עוד קונספציה: אין טרור יחידים בחברה מזרח תיכונית. פטרייה רעילה אינה גדלה לבדה אלא על מצע מתאים לה. יש הלך רוח ברחוב. יש אווירה. יש חלוקת בקלאוות והאדרה של שהידים.
אלו פיגועי אווירה. המחבלים של ימינו רובם בני שלושים ומטה. הם התוצר של אוסלו. הם התוצר של ההסתה, של החינוך הרצחני, של הערצת הרוצחים. אילו היינו מתעקשים להפסיק זאת, אולי במהלך שלושים שנה זה היה נושא פרי כלשהו. אבל התעלמנו מכך, והרי התוצאות.
עצימת העיניים הישראלית למראה כמות הנשק שנמצאת ביו"ש הפכה בעיה טקטית לבעיה אסטרטגית
- ובחזרה לנשק: עצימת העיניים הישראלית למראה כמות הנשק שנמצאת ביו"ש הפכה בעיה טקטית לבעיה אסטרטגית. כשהשטח רווי כל כך בנשק אין צורך בארגון טרור מסודר בעל יכולות ביצוע. די שכל אחד לוקח את הנשק שלו, מאורגן או לא מאורגן, כדי להעסיק את צה"ל הגדול כל הזמן.
- כן, נדרש מבצע עומק. אבל לא די בכך: חייבים להפעיל מדיניות ארוכת טווח של בידול שתגרום לאוכלוסייה להתבדל מהמפגעים, מה שלא קורה היום. חווארה הוציאה פיגוע? זה בגלל האווירה ברחוב, בשכונה, במשפחה, ברשת החברתית, ולכן יש לשלול מייד את אישורי העבודה, להגביל את תנועה ולהטיל כתרים. מתישהו אנשי הכפר יסתכלו החוצה וירצו לחזור לנורמליות. הם ימנעו בעצמם את הפיגועים הבאים. אבל כשיום אחרי רצח כפול חווארה חוזרת לשגרה מלאה, זו פגיעה קשה בהרתעה ומסר לכל הכפר שאין מחיר לדם יהודי. אם חפצי חיים אנחנו, מוטב שנפעל באופן ריאליסטי והגיוני ונפסיק את חזיונות השווא הנעימים שעולים לנו בדמים רבים כל כך.
