אם חשבנו שהמצב הביטחוני ישתפר בעקבות עלייתה של ממשלת הימין, נדמה כי שיא מפוקפק חדש בדרך להישבר בימים האחרונים: מספר הנרצחים מטרור כעת הוא מהגבוהים ביותר מאז תום האינתיפאדה השנייה. נכון לשעת כתיבת שורות אלה אנחנו סופרים את הנרצחת השלישית מתחילת השבוע. בת שבע ניגרי הי"ד היא הנרצחת ה-41 מתחילת השנה הלועזית.
בת שבע ובתה, בת 12, עלו בעשר בבוקר על טרמפ מיישובן, בית חג"י. כמה דקות לאחר מכן מחבל נאלח פתח בירי מנשק אוטומטי לעבר הרכב שבו נסעו, מאות מטרים מפילבוקס מאויש. ניגרי נרצחה, ונהג הרכב נפצע קשה.
בשבוע הבא הייתה אמורה ניגרי לפתוח את שנת הלימודים בגנה שבאפרת. מכריה מספרים על גננת בעלת לב זהב שהתייחסה לילדים שחינכה כמו אל ילדיה ממש.
הריסת בתי מחבלים? ממש במרחק של 500 מטר בקו אווירי מביתנו שבגבעת קומי אורי עומד בשלווה ביתו המפואר של אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע בתחנת הדלק בעלי. יותר משישים יום עברו מאז הפיגוע, והבית עומד על תילו. למעשה מדיניות ההריסה של בתי המחבלים, שעוד יושמה איכשהו בימי הממשלות הקודמות, הצטמצמה עד לאפס כמעט. מבצע צבאי לאיסוף הנשקים? המבצע האחרון שהיה בג'נין הסתיים בתוך פחות מיומיים
בשבת שעברה בשעות אחר הצהריים רצח מחבל את שי ניגרקר ובנו אביעד, תושבי אשדוד, שבאו לשטוף את רכבם בכפר העוין. ביום ראשון בערב נכנס יהודי בשוגג לכפר תורמוסעייא, וחולץ משם בעור שיניו מההמון הערבי שהקיף אותו והצית את רכבו. דובר צה"ל הוציא הודעה מקוממת שבה נקטו שוב את הטקטיקה המאוסה של האשמת הקורבן: "אזרח ישראלי נכנס לפני זמן קצר לכפר תורמוסעייא שבחטיבת בנימין. ככל הנראה נוצרה סביבו התקהלות ורכבו הוצת. כוחות הביטחון פועלים כעת לחילוצו. נדגיש כי הכניסה לשטחי A אסורה ומסוכנת לישראלים".
ואולם הכפר תורמוסעייא אינו נמצא בשטחי A על פי הסכמי אוסלו אלא בשטחי C ו-B, המותרים בכניסה לישראלים. האם דובר צה"ל שיקר במכוון או שהוא אינו מכיר את השטח? תשפטו בעצמכם.
נניח את כל זה בצד. בואו ננסה לעצום עיניים לרגע ולדמיין מה היה קורה אילו הסיטואציות של השבוע האחרון היו מתרחשות בימיה של הממשלה הקודמת. או אפילו נרחיק עוד קצת, בימיה של ממשלת האחדות של ביבי וגנץ, בזמן שמפלגת ימינה נשארה בחוץ. האם לא ברור שימים אלה היו מלאים בהתקפות חמורות על רפיסותה של הממשלה? האם לא היינו שומעים את המילה "נכשלתם" נקראת שוב ושוב מצד ימין כלפי נבחרי הציבור?
כמובן, יש אחריות לא מבוטלת גם על כתפיהם של אחרים, מי שהובילו אותנו למצב הביטחוני הקשה ביותר בשנים האחרונות. בראשם אפשר למנות את מפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס, אדם בעל אג'נדת שמאל קיצונית המיישם את החלטותיו בהתעלמות מהדרג המדיני ובאדישות למחיר הדמים שהיא גובה.
ההחלטה שהתקבלה למנוע כניסה לג'נין לחודשים רבים כבר עלתה בדם רב וגרמה להתעצמות הטרור בעיר הגדולה בשומרון. עקב חוסר השליטה הביטחונית בשטח הגענו למצב שבו ירי רקטות מג'נין נעשה אט-אט דבר שבשגרה וכבר אינו זוכה כמעט לכותרות. אבל אחרי כל זה אי אפשר להסיר את האחריות מכתפיהם של נבחרי הציבור. וזה פשוט וברור כל כך.
בחיפוש קצר ברשת אפשר למצוא בדברי כל חבר כנסת מהצד הימני של המפה ביקורת שמתח עד לפני שנה על חברי הכנסת של הממשלה הקודמת. "פיגוע רודף פיגוע. ככה נראה אובדן ביטחון", כתב סמוטריץ' בחשבון הטוויטר שלו יומיים בלבד לפני הבחירות. "על זה הבחירות מחרתיים! צאו להצביע כדי שנכניע בעזרת השם את הטרור ונחזיר את הביטחון האישי, ההרתעה והגאווה הלאומית". אז יצאנו להצביע. בחרנו ממשלת ימין על מלא. ומה קיבלנו?
"הטרור שגובר מיום ליום הוא תוצאה ישירה של המדיניות הרופסת של גנץ, בר לב ושות'", כתב גם השר בן גביר אך לפני שנה וחצי. ואנחנו שואלים: ובכן, מה השתנה?
נדגיש: לאיש אין בדל של מחשבה שהטרור מתגבר בעקבות ממשלה כזאת או אחרת. השנאה של הערבים כלפי היהודים החוזרים לארצם עתיקה ושורשית יותר מכל מהלך שמתרחש כאן, מפתיע וגדול ככל שיהיה. היא החלה עוד הרבה לפני מפעל ההתיישבות, עוד לפני הקמת המדינה ובטרם ידעו על תוצאות הבחירות.
אבל דיברתם על שינוי מדיניות, נכון? איזה שינוי מדיניות יש כאן? הריסת בתי מחבלים? ממש במרחק של 500 מטר בקו אווירי מביתנו שבגבעת קומי אורי עומד בשלווה ביתו המפואר של אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע בתחנת הדלק בעלי. יותר משישים יום עברו מאז הפיגוע, והבית עומד על תילו. למעשה מדיניות ההריסה של בתי המחבלים, שעוד יושמה איכשהו בימי הממשלות הקודמות, הצטמצמה עד לאפס כמעט.
מבצע צבאי לאיסוף הנשקים? המבצע האחרון שהיה בג'נין הסתיים בתוך פחות מיומיים. קשה להמעיט בהצלחתו של המבצע, שטרם יציאתו היו מי שתלו בו תקוות רבות. בכל מהלך המבצע נתפסו 24 רובי M16 בלבד. יממה בלבד לאחר המבצע ערכו מחבלים מארגוני הטרור בג'נין מצעד מתריס, שבו צעדו עשרות רבות של מחבלים ובידיהם נשקים רבים. המצעד כולו התרחש תחת כיפת השמיים, והמחבלים היו סמוכים ובטוחים שלא יאונה להם כל רע.
מחסומים? בדיוק להפך. במקום להוסיף מחסומים, לשבש את שגרת האויב ולהקשות על המחבלים לנוע בחופשיות ממקום למקום, המחסומים רק הולכים ומתבטלים. המחבל שרצח את רונן חנניה הי"ד בחברון נכנס דרך חסם אשמורת, מחסום שניצב עשרים שנה והתבטל בערוב ימיה של הממשלה הקודמת. על אף מחאות התושבים נשאר המחסום פתוח גם בימי הממשלה הנוכחית.
היה מחסום גם מטרים אחדים מאזור הפיגוע בחרמש שבו נרצח מאיר תמרי, אך בזמן הרצח ולאחריו הוא לא היה מאויש. זה עזר למחבלים להימלט במהירות. מחסום בקעות, שדרכו עברו המחבלים שרצחו את בנות משפחת די בבקעת הירדן, גם הוא פתוח לרווחה.
אין גורמים מתונים
במקרה או שלא במקרה מציינים בימים אלה שלושים שנה לחתימה על הסכמי אוסלו. כשמסתכלים על פרטי ההסכם הנורא, כל חלקי הפאזל מתחברים יחד והתמונה מתבהרת.
ארגון אש"ף והרשות הפלשתינית שהקים נתפסים גורמים מתונים וממתנים, כאלה שאפשר וצריך לפעול איתם בשיתוף פעולה, שהתיאום הביטחוני והאזרחי איתם שווה את המאמץ ומגביר את הביטחון באזור. נדמה שהשקר הזה, שמחזיק כבר יותר משלושים שנה, הוא אחד הגורמים המרכזיים לחוסר המלחמה בטרור הרצחני. פעולות של הריסת בתים, הקמת מחסומים ויציאה למבצעים צבאיים נבלמות ברגע שהרשות הפלשתינית מטילה וטו על ההחלטות
במהלך הסכמי אוסלו ויתרה ישראל על השליטה הביטחונית בערים הערביות. מקומות כמו שכם, יריחו, ג'נין וחברון, שהיו עד אז למקומות שחיילי צה"ל הסתובבו בהם ושלטו בשטח, הפכו בתוך חודשים אחדים לערי טרור רבות עוצמה, מקומות שחיילי צה"ל נכנסים אליהם רק באבטחה כבדה, וגם כניסות ממוגנות כאלה עולות לעיתים בחיי חיילינו.
אבל יותר מכול יצר הסכם אוסלו אשליה חמורה שיש "גורמים מתונים" בקרב הרוצים לכלותנו. ארגון אש"ף והרשות הפלשתינית שהקים נתפסים גורמים מתונים וממתנים, כאלה שאפשר וצריך לפעול איתם בשיתוף פעולה, שהתיאום הביטחוני והאזרחי איתם שווה את המאמץ ומגביר את הביטחון באזור.
נדמה שהשקר הזה, שמחזיק כבר יותר משלושים שנה, הוא אחד הגורמים המרכזיים לחוסר המלחמה בטרור הרצחני. פעולות של הריסת בתים, הקמת מחסומים ויציאה למבצעים צבאיים נבלמות ברגע שהרשות הפלשתינית מטילה וטו על ההחלטות. הקבינט המדיני-ביטחוני שמתכנס מדי פעם אינו יכול לצאת חוצץ נגד החלטות קציני צה"ל, ששבויים כולם בקונספציית אוסלו שיש פרטנר וצריך לדאוג שלא לשבור את הכלים.
שלושים שנה אחרי אוסלו, אחרי נהרות הדם שנשפכו כאן בעקבות אחד הצעדים הכי הרסניים שגרם עם ישראל לעצמו, מגיעה ממשלת ימין של 64 מנדטים. ימין על מלא, כמו שאוהבים להגיד. אבל למרות כל זה בישיבות הקבינט הדיון כמו מתנהל ביקום מקביל ונשמעים דיבורים על "חיזוק הרשות הפלשתינית".
המציאות הזאת היא בגדר טירוף מוחלט. במקום לפרק את הרשות הפלשתינית, לחזור ולשלוט בשטח באמת ולהבין שאם אנחנו לא נדאג לביטחון שלנו, אף אחד לא ידאג לו במקומנו, הממשלה הימנית ביותר זה עשורים ממשיכה בדרכם של רבין ופרס גם אחרי שלושים שנה ואלפי נרצחים. אם במקום שינוי עומק אמיתי בשטח ימשיכו חברי ממשלת הימין לטמון את הראש בחול, קשה לדעת מתי תהיה הזדמנות כזאת, אם תהיה בכלל.
